להיות הורים ב"פרק ב'"

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

 

 מה זה "פרק ב'" בחיים?

ב"פרק ב'" הכוונה למצב שבו שני בני זוג מייסדים ביניהם מערכת יחסים משמעותית, שהיא מערכת יחסים שנייה עבור אחד מהם לפחות. אף כי התופעה אינה חדשה, יש כיום יותר משפחות של פרק ב' בגלל אחוז הגירושין הגבוה ובגלל תוחלת החיים הגבוהה. ארצות הברית מחזיקה בשיעור הגבוה ביותר של נישואים שניים – 20% מכלל המשפחות. פרק ב' בא בדרך כלל בעקבות גירושין או אלמנות של אחד מבני הזוג או של שניהם. לעיתים רק לאחד מבני הזוג יש ילדים ממערכת יחסים קודמת ופעמית רבות לשניהם יש ילדים. פעמים מחליטים בני הזוג ללדת ילדים משותפים נוספים, במיוחד אם לאחד מהם אין עדיין ילדים.

מה מאפיין משפחות של פרק ב'?

בפרק ב' המשפחה הגרעינית גדולה יותר: יש את "הילדים שלי", "הילדים שלך" וגם "הילדים שלנו". גם המשפחה הרחבה מסועפת יותר (קיימים סבים וסבתות, דודים ודודות, מכל הכיוונים). ההורים מבוגרים יותר והם בדרך כלל בעלי אמצעים כלכליים טובים יותר. הילדים במשפחה הם בגילאים שונים ולא תמיד כולם, במיוחד הגדולים שביניהם, חיים ביחד עם הוריהם. בני הזוג חיים בדרך כלל במגורים משותפים, אבל לפעמים גם מתגוררים בנפרד (Living apart together).

מהם היתרונות האפשריים של פרק ב'?

+ פוטנציאל לזוגיות בשלה ומהנה, מאחר וההורים מנוסים יותר ומשוחררים מלחצים שונים.

+ אפשרות לחוויה מתקנת עבור ילדים ו/או הורים, שחוו טראומות במערכת המשפחתית הקודמת (בין אם על רקע יתמות/אלמנות ובין אם על רקע גירושין).

+ אפשרויות רבות לילד לקבל תמיכה הודות לריבוי ה"הורים".

+ חיים ביחד מגוונים ומעניינים יותר בגלל ריבוי ילדים מהורים אחרים ובגילאים שונים.

מהם החסרונות האפשריים של פרק ב'?

+ חוסר יציבות רבה יותר של יחסי בני הזוג בגלל התנסויות קודמות כואבות הנמשכות להווה (למשל מאבקים משפטיים, בעיות כלכליות וכיו"ב) ומשקעים רגשיים שהם "סוחבים" מהעבר (למשל, קושי לסמוך על האחר וכיו"ב).

+ חשש לחוויה מקלקלת, הן עבור הילדים והן עבור ההורים, בגלל סיר הלחץ המשפחתי החדש. בני המשפחה צריכים להתמודד בעת ובעונה אחת עם נושאים רגשיים מורכבים רבים, שמשפחה רגילה מתמודדת איתם בצורה הדרגתית טבעית כמו שיתוף פעולה כבני זוג וכהורים בו-זמנית, חיים משותפים בבית, הורות חדשה, גידול ילדים צעירים ומתבגרים ביחד, הורות לילד שאינו שלך וכיו"ב.

+ בלבול עבור הילדים כתוצאה מעודף "הורים", שלא תמיד משתפים פעולה ביניהם.

+ צפיפות גדולה במשפחה, הן מבחינה פיזית ובעיקר מבחינה פסיכולוגית. גדל ההכרח בהתחשבות הדדית ובוויתורים אישיים משמעותיים.

מהן הבעיות העיקריות של הילדים בפרק ב'?

+ פחדי נטישה. הילדים חוששים שההתקשרות החדשה של ההורה עם בן/ת זוג חדש/ה תבוא על חשבון הנאמנות שלו/ה אליהם. זה נכון, הן לגבי הילדים הצעירים יותר שחיים במשפחה החדשה ("להם את/ה מרשה ולי לא", "איתם את/ה משחק יותר ואיתי לא"), אך גם לגבי ילדים גדולים, שלא מצטרפים למשפחה החדשה ("איך הוא/היא עזב/ה אותנו והתחתן/ה עוד פעם? ועוד יש לו/ה ילדים אחרים ואליהם הוא/היא הורה טוב, כי הוא/היא רואה אותם כל הזמן"). בעיה חריפה במיוחד קיימת לגבי ילד שחי במשך תקופה ארוכה עם אחד ההורים. המשפחה החד-הורית הסתמנה בעיניו כמבנה יציב ומתוחכם. הנישואים מחדש גורמים לו להרגיש שההורה מוכן לוותר על היחסים האקסקלוסיביים איתו לטובת אדם אחר. במקרה שההורה הביולוגי נפטר, הקשר החדש נחשב בעיניו כבגידה והוא חושש שההורה המת יישכח. במקרה של גירושים, נוטה הילד לפתח אשליה שהוריו יינשאו בשנית והקשר החדש מהווה לגביו הרס האשליה. בשני המקרים נתפס קשר חדש זה כשלילת זיכרונותיו.

+ חוסר קבלה של בן/ת הזוג החדש/ה. "את/ה לא אבא/אימא שלי" – יאמרו הישירים והמתונים שבין הילדים. במקרים קשים יותר חוסר הקבלה של הילדים יכול להתבטא בעוינות מתמשכת. חוסר הקבלה של בן/ת הזוג קשור פעמים רבות לעוצמת פחדי הנטישה של הילד. ככל שהילד צעיר יותר, כך קל לו יותר לקבל את בן/ת הזוג החדש/ה.

מהן הבעיות העיקריות של ההורים בפרק ב'?

+ פחדי נטישה. כל אחד מהשותפים בזוגיות השנייה יודע מניסיונו שכל בעל ואישה מסוגלים לעזוב בית, במקרה שחוו גירושים, ולכן החשש מפירוק נוסף של המשפחה הוא ריאלי. מקור נוסף וחזק לפחדי נטישה הם יחסי בן/ת הזוג עם ילדיו/יה. לעתים ההורה רואה את הילדים מהמסגרת הקודמת יותר מאשר את הילדים המשותפים והוא גם נותן להם יותר, כדי להוכיח להם שלא נטש אותם. לעתים הוא מטפח במיוחד את ילדיו שלו במשפחה החדשה, מתוך תחושות אשמה ורצון לפצותם על כך שכפה עליהם את המשפחה החדשה. במקרים כאלה, בן/ת הזוג האחר/ת עלול/ה להרגיש מוזנח/ת, נדחק/ת לקרן זווית.

+ קשיים בהסתגלות בני הזוג למסגרת החדשה. ככל שבני הזוג חיו לפני פרק ב' זמן רב יותר לבד (בין אם ברווקות ובין אם במשפחה חד-הורית), כך יהיה להם קשה יותר להסתגל למערכת המשפחתית החדשה. תהליך ההסתגלות לזוגיות חדשה, יחד עם הורות חדשה לילדים שאינם שלך, בצירוף חיים משותפים בבית חדש וכו', הינו תהליך קשה, שאינו נמדד בשבועות אלא בחודשים ואף בשנים.

+ קונפליקטים סביב גידול הילדים. "הילדים שלי רבים עם הילדים שלך", או "הילדים שלך והילדים שלי רבים עם הילדים שלנו". כאמור, אחד הקשיים הגדולים של פרק ב' הוא הצורך לגדל ילדים רבים, בגילאים שונים ושחלקם אינם שלי. באופן טבעי צפויים חילוקי דעות רציניים בקשר לגידול הילדים. אם אין להורה ניסיון קודם, הוא רוצה להוכיח עצמו כהורה, מול בן/בת הזוג שהם כבר בעלי ניסיון. אם יש להורים ניסיון קודם בהורותם, הם מגיעים מגובשים למדי להורות השנייה ועלולים להיקלע למערכת יחסים תחרותית: מי יודע טוב יותר לגדל ילדים. כאשר הילדים אינם מקבלים את בן הזוג, הקונפליקטים מתגברים. קשה במיוחד, כאשר יש ילדים מתבגרים במשפחה, שמייצרים כל הזמן קונפליקטים.

מהן הטעויות העיקריות שהורים עושים בפרק ב'?

+ לא עושים תהליך הכנה ראוי לילדים. כאשר לבני הזוג אצה הדרך, הם מנחיתים על הילדים את בשורת החיים ביחד ללא הכנה ראויה. הם אינם משתפים את הילדים בתהליך שעברו בדרך לקבלת ההחלטה, אינם מסבירים להם את ההתלבטויות בצד ההחלטה, אינם מקשיבים לרגשותיהם ואינם נותנים מקום לחרדות המתעוררות אצלם. הם דורשים מהם הסתגלות מהירה וצייתנית לשינוי מורכב וקשה.

+ ממהרים להיות הורה לילדי בן/ת הזוג. לעתים בני הזוג באים עם פנטזיה לשקם, לתקן, לבנות מחדש את המשפחה שלא הצליחו בה בנישואים הראשונים. לכן, הם רוצים מהר לתפקד כמו הורה, לטוב ולרע, גם לילדי בן/ת הזוג – לאהוב, להציב גבולות, למשמע, להעניק וכו'. תופעה זו אופיינית במיוחד לנשים, הרואות עצמן אחראיות ליצירת משפחה מלוכדת ומאושרת. האישה מרגישה צורך לאהוב מיד את ילדי בן הזוג כאילו היו שלה, וכך היא נכנסת למלכוד שממנו היא מתקשה לצאת.

+ דורשים מהילדים שלהם להתייחס לבן/ת הזוג כהורה חדש. חלק חשוב מהפנטזיה ליצור משפחה חדשה מאושרת בפרק ב' הוא הרצון שילדי יתייחסו לבן/ת הזוג כהורה חדש. תופעה זו אופיינית יותר לגברים, שחלק משמעותי בשיקוליהם לפרק ב' הוא הרצון לספק לילדים מסגרת משפחתית חמה ומטפחת, שמבחינתם זהה עם דמות אימהית חדשה ואוהבת. לכן, הם עלולים ללחוץ על ילדיהם להתייחס מהר לבת זוגתם כהורה חדש. לעיתים הם אף עלולים ליצור, במודע או שלא במודע, תחרות בין בת זוגתם לבין האם הביולוגית לגבי מי ההורה הטוב יותר לילדים.

+ מתערבים בחינוך הילדים של בן הזוג. גם כאשר בן/ת הזוג אינם מנסים להיות ההורה של הילדים של בן/ת הזוג השני, הם עלולים להתערב בצורה לא מתאימה בחינוך ילדיו/ה. ההתערבות יכולה להתבטא בצורה עקיפה בביקורת מתמדת על בן/ת הזוג לגבי חינוך הילדים, אך גם בצורה ישירה על ידי הוראות, הטפת מוסר, איומים וכו' לילדים, שאינם שלהם. יש לזכור שאת מה שילדי ההורה האחר יהיו מוכנים לקבל מההורה שלהם, הם לא יהיו מוכנים לקבל מבן/ת הזוג.

+ מוותרים על הזוגיות למען ההורות. גם במשפחה רגילה ההורות עלולה להשפיע בצורה שלילית על איכות הזוגיות. במשפחה מורכבת של פרק ב', ההורות האינטנסיבית הנדרשת עלולה לגבות מחיר יקר מאוד מאיכות הזוגיות. זו אחת הסיבות העיקריות לאחוז הגירושים הגבוה בנישואים שניים.

כיצד ניתן להימנע מטעויות בפרק ב'?

+ לעשות תהליך הכנה ראוי. יש להימנע מקיצורי דרך ולתת לילדים זמן להסתגל לתהליך המשפחתי. מומלץ לאפשר להם הכרות הדרגתית עם בן/ת הזוג ועם ילדיו/ה. בהמשך, כדאי להסביר להם את מניעי ההחלטה האישית להתקשר לבן/ת זוג חדשים ולתאר להם את העומד להתרחש בצורה מפורטת ככל האפשר. חשוב להקשיב לשאלות הילדים ולענות עליהן בכנות, שכן ילדים שואלים בצורה מוחשית את מה שמטריד אותם: "איפה אני אגור?", "האם יכנסו לי לחדר?", "ומה יקרה אם אני לא ארצה לחיות במשפחה החדשה"? וכו'. על ההורים להיות מוכנים לשמוע הסתייגויות, ביקורות, התנגדויות וכו' ולטפל בהם בצורה ישירה ואוהדת. ככל שההתמודדות עם בעיות תהיה בשלב מוקדם יותר, כך תהליך ההסתגלות לאחר מכן יהיה טוב יותר, בבחינת "קשה באימונים – קל בקרב".

+ לא למהר להיות הורה של הילדים של בן/בת הזוג. על האישה ועל הגבר להבין שהם אינם יכולים לאהוב את ילדי בן/ת הזוג, כפי שהם אוהבים את ילדיהם, לפחות לא בתחילת דרכם המשותפת. אהבה היא תהליך איטי וממושך. יתכן שלא תהיה כלל אהבה בין הילדים לבין בן/ת הזוג, אלא ישררו ביניהם יחסי אמון וכבוד בלבד, וזה מספיק. הורה חדש, שייצור בהדרגה יחסי ידידות עם הילדים ורק אחר כך ינסה להטיל עליהם משמעת ולהציב להם גבולות, יוכל להגיע עימם בהמשך ליחסי גומלין טובים.

+ לתת לילדים את הזמן הדרוש כדי להסתגל לבן/ת הזוג החדשים. לעיתים נוצר קשר מהיר וטוב בין הילדים לבין בן/ת הזוג החדשים. פעמים רבות, נדרש זמן ארוך יותר לכך. יש להיות סבלניים ולהבין שלילדים צורך בסיסי הישרדותי להסתגל, בתנאי שלא לוחצים עליהם.

+ לא להתערב בחינוך הילדים של בן/ת הזוג. מותר להציב גבולות אישיים ("אני לא מוכן/ה שתדבר אלי כך"), להקפיד על חוקי הבית שנקבעים ביחד ("כמו שקבענו, לא מפריעים לנו בשעת הצהריים") ובוודאי שמותר וכדאי לתמוך בילדים ולעודדם. אבל, כדאי להימנע ככל האפשר מהתערבות לא הכרחית בחינוכם (למשל, הישגיות בבית ספר, חינוך לערכים וכו'), בוודאי בשלב הראשוני של החיים יחדיו.

+ לשמר את הזוגיות ולטפחה. מאחר שנושא ההורות תופס חלק מרכזי כל כך במסגרת הנישואים השניים, דווקא לכן, חשוב להשקיע ולהעמיק בנושא הקשר בין בני הזוג, שכאמור קל כל כך "לפספס" בנישואים אלה.

מה לעשות אם אחד הילדים לא מקבל את בן/ת הזוג שלכם?

כאשר אחד הילדים לא מקבל את בן/ת הזוג החדשים, זה פחות בגלל התנהגותו ו/או אישיותו של בן/ת הזוג ויותר בגלל קשיים רגשיים של הילד. קשיים רגשיים אלה יכולים להיות התנסות קודמת לא טובה עם בן/ת זוג חדשים קודמים ("למה לי מהר להתקשר? בין כה וכה הם נעלמים מהר"); ו/או פחדי נטישה בגלל חשש הילד שההורה יעביר את נאמנותו לבן/ת הזוג החדשים ("הוא/יא כבר לא אוהב אותי יותר. יש לו/ה כבר מישהו חדש לאהוב"); ו/או קונפליקט נאמנות פנימי של הילד, התופש את ההתקשרות לבן/ת הזוג החדש/ה כבגידה בהורה הביולוגי (בין אם במקרה של גירושים ובין אם במקרה של פטירת ההורה הביולוגי). לכן, רצוי שההורה (ולא בן/ת הזוג) ידבר עם הילד, ינסה להבין את התנגדותו ויגלה אמפתיה לרגשותיו. במקביל חשוב שיסביר שוב ושוב שהתקשרותו עם בן/ת הזוג אינה עומדת בשום אופן בסתירה לאהבתו לילדיו, וכן שהם אינם צריכים בהכרח לאהוב את בן/ת הזוג אלא רק לכבדו וכו'. על בן/ת הזוג החדשים לגלות סבלנות לתהליך השתלבותם במשפחה ולנסות להתיידד עם הילדים במידה ובהדרגה.

מה לעשות כאשר הילד דורש מההורה להפסיק את הקשר עם בן/ת הזוג?

חשוב לזכור שהבעיה העיקרית של הילד אינה עם בן/ת הזוג אלא עם ההורה ו/או עם עצמו. ניתן לשער שאם ההורה יעזור לילד להירגע מחרדתו שמא יינטש על ידיו עקב הקשר החדש, יהיה קל יותר לילד לקבל את בן/ת הזוג. לכן, הבנה והתחשבות בצורכי הילד יכולים לסייע. יחד עם זאת, אל להורה לטעות ולתת לילד להבין שהוא עשוי לוותר על הקשר החדש בגלל התנגדותו של הילד. רגשות האשמה שהילד ירגיש עקב כך שהוא זה שגרם להפסקת הקשר ורגשות ההתמרמרות והכעס שירגיש כלפיו ההורה עקב כך, יזיקו לטווח ארוך לשניהם.

מה לעשות כאשר ילדי בני הזוג אינם מתחברים בקלות זה עם זה?

גם כאן עדיף לא למהר ורצויי לא להתערב יותר מדי בהתפתחות היחסים בין הילדים. גם ילדים זקוקים לזמן כדי להתרגל זה לחברתו של זה, במיוחד כאשר הם בגילאים שונים, באים מרקע שונה (עיר וקיבוץ למשל) וכו'. ניתן לשער בביטחון שאם ההורים יגיעו להבנה ביניהם, היחסים בין ילדיהם יתפתחו מהר יחסית. כמו כן, כאשר הילדים הם בני אותו גיל פחות או יותר, ובמיוחד אם הם בגילאים צעירים, אין ספק שהם יגיעו במהרה ליחסי ידידות זה עם זה. גם אם זה לא יקרה, זה לא נורא. יש לזכור שגם במשפחות רגילות, אחים לא תמיד אוהבים אחד את השני ורבים ביניהם.

עצות וטיפים כלליים:

+ היו סבלניים. הכלל הנכון במקרים רבים בחיים – "ההולך לאט, מגיע מהר", נכון במיוחד בפרק ב'. הדינאמיקה המורכבת של פרק ב' מחייבת זהירות ורגישות מרובים.

+ אל תלחצו: לא על בן/ת זוגכם, לא על ילדיכם, לא על ילדיו/ה ובעיקר לא על עצמכם.

+ אל תנסו בכוח להיות ההורה של ילדי בן/ת זוגכם. גם להיות מבוגר אחראי נוסף במשפחה זה מספיק טוב.

+ אל תצפו שמשפחתכם השנייה תהיה כמו הראשונה. היא תמיד תהיה אחרת.

+ עדיף לתמוך ולעודד את בן/ת זוגכם בקשיים שיש לו/ה עם ילדיו מאשר לבקרו/ה ולדכאו/ה.

+ זכרו שמוקדי הקשיים העיקריים בין בני הזוג של פרק ב' הם בעיקר קונפליקטים סביב ילדים וכסף.

+ זוגיות טובה ראויה תמיד לטיפוח, במיוחד בפרק ב', שבו במיוחד קל לאבדה.

+ הסבירו לילדי בן/ת הזוג: "אני לא בא/ה להחליף את אימא/אבא שלכם, אלא רק לחיות עם אבא/אימא שלכם"; "אינכם חייבים לאהוב אותי, אבל אני כן מצפה שתכבדו אותי ותתחשבו בי"; "אשמח להעניק לכם את מה שיש לי, אם תרצו לקבל ממני".

+ הסבירו לילדיכם: "אהבתי לבן/ת זוגי ורצוני לחיות איתו/ה לעולם לא יבואו במקום אהבתי אליכם"; "אינכם חייבים לאהוב אותו/ה, אבל אני כן מצפה שתכבדו אותו/ה ותתחשבו בו/ה"; "אשמח אם תרצו לקבל ממנו/ה את מה שהוא/היא יכולים להעניק לכם".

+ פנו לייעוץ ולהדרכה לא רק אחרי הנישואים השניים, אלא גם לפניהם. אפשר להימנע כך מטעויות ולחסוך כאב רב.

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) להיות הורים ב"פרק ב'", [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 08/20/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/12/lehiot-beperek-bet/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *