להיות הורים שטוב להם

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  הורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

אתר אינטרנט: www.hamit.co.il

 

להרגיש טוב כהורים

כל הורה מכיר מניסיונו האישי, במיוחד אם הוא הורה לילדים בגיל הרך, את החוויה הנפלאה – להרגיש טוב כהורה. זהו אושר גדול, שרק משעה שאנו נעשים הורים אנו מבינים את משמעותו: ליהנות מחיוכו של תינוק, לשמוח מהישגיו היומיומיים, להרגיש סיפוק ורגיעה משעה שהוא נרגע וכו'.

אני זוכר, למשל, את ההרגשה הנפלאה שהרגשתי בחג פורים, כשבתי הבכורה הייתה כבת שלוש. היא התחפשה לארנב, והלכנו איתה ברחוב דיזנגוף בת"א. אני זוכר את ההרגשה הנהדרת שחוויתי כשהיא רצה על המדרכה, שמחה ומאושרת, ואני אחריה. במקרים אחרים הרגשתי טוב, כאשר הצלחנו, אשתי ואנוכי, ללמד את ילדינו שמשעה מסוימת אבא ואמא רוצים להיות לבד, בלעדיהם, בשביל עצמם. לעיתים הנאה זו הייתה כרוכה במאבקים, פעמים רבות הייתה מלווה בהסברים.

אם תסקרו את הנאותיכם בהורות, תשימו לב בוודאי לכך, שהרגשה טובה בהורות קשורה בדרך כלל בשני מוקדים:

1. הרגשה טובה שמקורה בילד – יכולתו, הישגיו, הצלחותיו, רגשותיו.

2. הרגשה טובה שמקורה בהורה – יכולתו, הישגיו, הצלחותיו, רגשותיו.

אנחנו מרגישים טוב כהורים כשאנחנו נהנים מילדינו, וכשאנחנו נהנים מעצמנו. להיות הורים שטוב להם, שנהנים, זו לא רק חוויה נפלאה, אלא גם חוויה חשובה. כמו בכל מקצוע, כך גם בהורות, שהיא אולי המקצוע הקשה מכולם, היכולת לבצע היטב את התפקיד תלויה במידת הסיפוק וההנאה שמלווים את ביצועו. אין ספק שמשימתה הראשונה של ההורות היא לתת לאחרים, לטפח צרכים של ילדים. אבל מי שמרגיש מתוסכל בתהליך הנתינה, יתקשה להתמיד בו לאורך זמן, ואיכות נתינתו תהיה ירודה.

הורה שמאוכזב מיחסיו עם בן/בת זוגו, או מתוסכל בעבודתו, או מרגיש תחושות דיכאון והתלבטות מתמשכים – יתקשה לפתח יחסים רגועים ומיטיבים עם ילדיו. נתינתו להם תהיה חלקית בלבד, רוטנת, מרירה, ואולי גם נוטעת בהם רגשות אשמה. ככל שההורה נינוח יותר בהורותו, בטוח יותר בעצמו, מרגיש מסופק ורגוע – ניתן לשער, שיקל עליו להיות הורה טוב יותר לילדו. אם טוב להורה, טוב גם לילד.

ובמילים אחרות – הורה טוב הוא הורה שטוב לו – שצרכיו הרגשיים כאדם בוגר מסופקים.

קשה להרגיש טוב בהורות

יחד עם זאת, כולנו יודעים שקשה להרגיש טוב כהורים. להיות הורה זו עבודה קשה שיכולה להיות מתסכלת ואפורה, במיוחד בגיל הרך. קל להרגיש בה חוסר אונים, חוסר ערך וייאוש. בעבודתי אני נפגש עם הורים רבים, שבשלב זה או אחר בחייהם, ההורות מאמללת אותם במקום להפכם למאושרים; מתסכלת אותם במקום שתרווה אותם נחת. קשה ליהנות, כאשר הכוס נשברת; כאשר הילד רץ בהתלהבות על השולחן, הופך הכל וכמעט נופל; כאשר הוא מפזר את צעצועיו בכל הבית, כאשר הוא יורק את האוכל; כאשר הוא צורח אם מישהו מעז לגעת במשהו שלו. בגיל מבוגר יותר קשה ליהנות כאשר הילד מתחצף, לא ממושמע, נעלם מהבית וכו'.

חמשת הגורמים שמקשים על הורים ליהנות מהורותם

מניסיוני, זיהיתי חמישה גורמים עיקריים, המקשים על הורים ליהנות מהורותם: חוסר השקעה, מותשות, "מושלמות", חוסר משוב או משוב שלילי, דימוי עצמי נמוך.

חוסר השקעה

אם לא נשקיע מעצמנו, אם לא נערב עצמנו מבחינה רגשית, לא נוכל ליהנות. כך גם בהורות, קשה ליהנות כשעומדים מהצד. להפך – עמידה מהצד תשאיר אותנו אדישים, או שתותיר אותנו מתוסכלים וביקורתיים.

בגיל הרך, יותר מכל גיל אחר, חשוב שהורים ישקיעו מעצמם, יהיו מעורבים, על-מנת לבסס קשר רגשי משמעותי לעתיד, לספק את צרכי הילד בחום ובביטחון. כדי שנוכל להשקיע מעצמנו בהורות צריך להתפנות אליה. אי אפשר להיות הורים כלאחר יד, כבדרך אגב, כעיסוק צדדי. כל עוד אנחנו משקיעים עצמנו, פיזית או רגשית, בתחומי חיים אחרים, קשה להתפנות להשקעה בהורות.

הרעיון, שמספיקות בערב כמה דקות טובות,"זמן איכות", עם הילד, אינו נכון, לדעתי, לא מבחינת צרכי הילד ולא מבחינת צרכי ההורה. צרכיו של הילד לא יכולים להיקבע לפי לוח הזמנים של ההורה. ילדים מתקשרים איתנו – מספרים, בוכים, שמחים, מתלבטים – לא מתי שנוח לנו, באותן דקות מועטות של חסד שאנו מתפנים אליהם. ילדים מתקשרים עם המבוגר כשהם במצב רגשי מתאים: או כשמשהו מציק להם, וזה לא קורה בדיוק בשעה שאנו שואלים אותם; או כשהם חווים חוויה מיטיבה ומרגישים צורך לשתף את מי שנמצא בסביבתם. המושג "זמן איכות", מבטא תכופות את הדרך הלא-יעילה בה הורים מנסים להתמודד עם רגשות אשמה, הנוצרים עקב רצונם לשלב הורות עם מימוש עצמי. "זמן איכות" הוא כינוי השגור בפי הורים, בדרך כלל נשים, שנקרעות ללא הפסק ביו הבית לבין העבודה. אם, שיוצאת לעבודה בשבע בבוקר, לאחר שהיא משלחת את ילדיה בחופזה למסגרות החינוך השונות, וחוזרת מהעבודה בשש-שבע בערב, כשהילדים בדרכם לישון – אם כזו אינה מסוגלת לתת יותר מאשר דקות ספורות של שהייה איכותית עם ילדיה.

אם תשכנע עצמה, שהרכבת פאזל עם ילדה בשעה מאוחרת בערב, או הקראת סיפור לפני השינה, שוות באיכותן לשעתיים של שהות רצופה איתו, לא תחוש נקיפות מצפון על הזנחתו. יצירת קשר איכותי עם ילדים אינה נמדדת בזמן. קביעה נוקשה של מועד, בו אמור להתרחש תהליך ההורות, אינה יכולה להיות תחליף להתפנות פנימית אמיתית להורות. יש הורים שנמצאים בבית שעות ספורות, אבל מצליחים לתת הרבה מעצמם לילדיהם. לעומתם יש הורים שנמצאים בבית רוב היום, אך אינם מצליחים לתת מעצמם ולו במעט לילדיהם. לעיתים, זמן קצר עשוי להספיק לקשר אמיתי בין הורה לבין ילד בעוד שלעיתים גם זמן ארוך לא יועיל, כאשר ההורה אינו יכול להניח בצד את לחצי עבודתו, כשהוא עם ילדו .

מותשות

מצד אחר, השקעת-יתר בהורות – כמו בכל תפקיד – מתישה, מכלה כוחות, יוצרת תחושת מרירות וצוברת כעסים. הזכרנו כבר את העבודה האפורה והשגרתית הכרוכה בהורות, במיוחד בגיל הרך. תינוקות נולדים עם צרכים רבים כל-כך, עד שהם מאלצים את ההורה להיות בכוננות כל הזמן. גם אם אין ההורה "עושה" ממש, בהתמדה, למען התינוק, בכל-זאת הוא מרגיש בהתחלה כפות לתפקיד עשרים וארבע שעות ביממה. זו התחייבות, שבכל סיטואציה אחרת אדם בעל יכולת שכלית תקינה ועם דימוי עצמי סביר, היה נאבק בה.

הצבת גבולות להשקעה בהורות, במיוחד בגיל הרך, הכרחית לשמירת שפיות דעתם של ההורים, ולהבטחת איכות הנתינה הרגשית לילדים. בשלב זה או אחר להורותם, כשמתברר להם שאינם יודעים להציב גבולות להשקעתם, חשים הורים תחושות קשות מאוד בקשר ליחסיהם עם ילדיהם. אכן יש פה פרדוקס. אחד מהפרדוקסים הרבים המלווים את ההורות. כדי ליהנות בהורות חייבים, כאמור, כתנאי הכרחי, להשקיע בה. אבל זהו תנאי הכרחי ולא מספיק: חייבים, בה בעת, גם לדעת להציב גבולות להשקעה זו .

"מושלמות"

כולנו יודעים בשכלנו שאיננו מושלמים, אך רבים מאיתנו שואפים, בכל זאת, לתפקד כמו הורים מושלמים. קשה לנו לקבל עצמנו כאנשים לא-מושלמים – להודות, שאיננו כה טובים כפי שהיינו רוצים להיות. קשה להורים להודות בפני עצמם, ובוודאי בפני אחרים, שיש להם בהורות, נושאים שבהם הם 'מפשלים', לא מצליחים, מפחדים, שונאים ועוד. קשה להם להודות בכך, כי אז ייתפשו בעיני עצמם כמפלצות, כלא-עומדים בסטנדרטים של המיתוס ההורי, כ'לא בסדר'.

התרבות הפסיכולוגית-חינוכית בדורנו ממריצה הורים לשאוף למושלמות בהורות. בגיל הרך הורים מרגישים ממילא חרדה וחוסר-בטחון מול האחריות הגדולה לשלומו ולחייו של יצור פעוט, שברירי וחסר-אונים. ספרי ההדרכה השונים מדגישים שוב ושוב את השפעת הטיפול ההורי בגיל הרך כגורם מכריע בהתפתחות התינוק, ואמהות ואבות חסרי ניסיון חוששים שמא יטעו טעויות שיגרמו לילדם נזק בלתי-הפיך. השאיפה לבצע "עבודה טובה" כהורים הפכה את ההורות, שהייתה בעבר תפקיד טבעי, לתחליף-מקצוע חדור בתחושה של שליחות. הורים מפתחים דימוי נוקשה של הורה אידיאלי, כל-יכול: חזק, מבין, נותן, סבלן, לא צועק, לא כועס. דימוי זה רחוק מאוד מהמציאות. אנו חווים את הפער הזה יום-יום ולכן נוטים להרגיש חוסר אונים ורגשות אשמה. חשוב לזכור שטעויות ושגיאות בהורות הן בלתי נמנעות. אנו יכולים להצטייד בכל המידע הקיים על גידול נאות של ילדים, ואנו יכולים לשאוף להיות בוגרים ומודעים יותר, אך דבר מכל אלה לא ימנע מאיתנו לאכזב מפעם לפעם את ילדינו.

חוסר משוב או משוב שלילי

חיוכו של תינוק, הערכה של גננת, חיבוק חם וספונטאני של ילד, אמירות מחזקות של בן הזוג, חיזוקים מצד אימא או אבא – כל אלה הם ביטויים למשובים מעודדים. כאשר הם חסרים, קשה לנו. האם אנחנו יודעים למה לצפות? האם ציפיותינו – מעצמנו ומילדינו – גבוהות מדי או נמוכות מדי? קיים קשר ישיר בין רמת הציפיות שאנו מעמידים לנו ולאחרים לגבי מהו משוב חיובי עבורנו, לבין יכולתנו ליהנות ממשובים. הורים, המצפים שילדם בן השלוש יגלה עצמאות מלאה, לא יוכלו ליהנות מבקשתו הראשונה להיפרד מהם לפני הכניסה לגן ולא בתוך הגן, כפי שהיו רגילים לעשות עד כה. הורים, המצפים שתינוקם הרך יזהה אותם ויגיב כלפיהם בחום, ירגישו תסכול רב כל אימת שיבכה כשירימו אותו, ולא יוכלו ליהנות מתחושת הרגיעה שלו, שתבוא לאחר זמן קצר. לכן, חשוב שהורים יגדירו לעצמם ציפיות מציאותיות בהורות.

דימוי עצמי נמוך

הקושי להרגיש טוב כהורה קשור בהרגשה כללית ש"לא מגיע לי", "אני לא שווה" כאדם וכהורה, או במילים אחרות – בדימוי עצמי נמוך. יש הורים שהדימוי העצמי שלהם כה נמוך, שאינם מרגישים שיש מקום במשפחה גם להם כבני אדם. הם מוותרים על זכותם כהורים ליהנות, להרגיש מסופקים. הם יהיו מוכנים לסבול יחס בוטה מצד ילדיהם, ויוותרו על צרכים אישיים. נשים בעיקר מתמסרות כליל לצרכי הילד ומזניחות את עצמן. עד מהרה הן מגלות כי מאגריהן הרגשיים נשחקו, כיוון שלא דאגו לעצמן. במצבים קיצוניים מגיע ההורה עד דיכאון – הרגשת ריקנות פנימית כה גדולה, עד שאינו מסוגל למלא את האחר – הילדים.

סיכום

לסיכום, מותר ואף רצוי ליהנות בהורות. הנאה בהורות אפשרית ואף חשובה להתפתחות הילד וההורה כאחד. הורה טוב, הוא הורה שטוב לו, על הקשיים הכרוכים בכך, הכוללים מותשות, מעורבות רגשית עמוקה, ולעיתים רגשות כמו אכזבה, מרירות וייאוש. כדאי להסתכל פנימה ולבחון את התחושות החולפות בתוכנו ובדרך זו לעזור לעצמנו כהורים לצעוד בבטחה בשבילים של הורות, זוגיות וחברות.

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) להיות הורים שטוב להם, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 11/19/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/12/lehiyot-horim-shetov/

3 תגובות על הפוסט “להיות הורים שטוב להם

  1. לסיכום חשוב מאוד שההורים יבינו כי הלך רוחם ואישיותם משפיעים מאוד על הורותם. אין נוסחת פלאים להיות הורים טובים. הורים השלמים עם עצמם ודואגים גם לצרכייהם בנוסף על הדאגה לילדים יהיו הורים טובים יותר. האווירה הנוצרת בבית מושפעת מאוד מההרגשה של ההורים, הורים מתוסכלים משרים אוירה שלילית בבית .חשוב שנבין שאין בני אדם מושלמים ואין הורים מושלמים. עלינו להשקיע בהורות וגם בעצמינו כדי שתהייה אווירה טובה בבית .

  2. לסיכום חשוב מאוד שההורים יבינו כי הלך רוחם ואישיותם משפיעים מאוד על הורותם. אין נוסחת פלאים להיות הורים טובים. הורים השלמים עם עצמם ודואגים גם לצרכייהם בנוסף על הדאגה לילדים יהיו הורים טובים יותר. האווירה הנוצרת בבית מושפעת מאוד מההרגשה של ההורים, הורים מתוסכלים משרים אוירה שלילית בבית .חשוב שנבין שאין בני אדם מושלמים ואין הורים מושלמים. עלינו להשקיע בהורות וגם בעצמינו כדי שתהייה אווירה טובה בבית .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *