דילדול הזוגיות
יוסי והילה הם זוג צעיר, בני עשרים וחמש. הוא מתכנת מחשבים בחברה חדשה ודינמית. היא סטודנטית, שנה ב', לעבודה סוציאלית. עושה חיל בלימודיה. זה עתה נולד להם תינוקם הראשון. הילה הפסיקה את לימודיה כדי להתמסר לגידול התינוק. היא מאושרת ושלמה עם החלטתה. יוסי האט את קצב עבודתו כדי להיות שותף פעיל בגידול התינוק. הוא מתחיל לעבוד מאוחר יחסית בבוקר ומגיע הביתה מוקדם אחרי הצהריים. הילה נהנית מכל רגע שיש לה עם תינוקה. היא נהנית להניקו, לנענעו בזרועותיה, לעקוב אחר נשימותיו כשהוא ישן, לשחק באצבעותיו הקטנות. היא קוראת ספרי הדרכה ולומדת על התפתחותו הגופנית והרגשית. כך קל לה לקבל קשיים שונים שלו כמו בכי מתמשך, שכן היא יודעת שהבכי יכול להעיד על כאבי בטן נורמאליים, או על מצוקה רגשית טבעית של להיות לבד, וכיו"ב. כאשר יוסי מקדים לחזור הביתה מעבודתו, הוא ניגש בשמחה להחליף לתינוק טיטולים. הוא צופה בהנאה בהילה המיניקה את תינוקם. בסבלנות רבה הוא מסתובב בחדר עם התינוק כדי להרגיעו מבכיו. יחד עם הילה הוא מתעורר בלילה, כאשר התינוק בוכה, ושניהם בשקט ובשלווה מאכילים אותו, מחליפים לו, שרים לו ומרדימים אותו. שניהם מרגישים איך הקשר ביניהם כזוג הולך ומתחזק, יחד עם ההורות החדשה שלהם. הם מרגישים הבנה גוברת ביניהם כתוצאה משיחות שיש להם על חינוך התינוק. רגשות חמים שלתמיכה הדדית ושל גאווה על יצירתם המשותפת מציפים אותם…
האומנם? האם זה מה שקורה במציאות?
מה שתואר כאן היא התמונה האידילית שליוותה את יוסי והילה, כמו גם זוגות צעירים רבים, כאשר החלו לתכנן את חייהם המשותפים כזוג. ההורות העתידה נראתה להם מבטיחה ורגועה. ואולם מה שקרה באמת הוא שהתינוק נולד מוקדם מהצפוי. הילה תכננה ללדת עם סיום לימודיה לתואר ראשון, ולא כשהיא באמצע לימודיה. יוסי ציפה להתבסס מעט בחברה, לפני שיוכל להתפנות לגידול הילד. למרות שהכניסה להיריון הקדימה את התכנון, החליטו יוסי והילה לא להפסיקו.
יוסי נוכח בלידה ועודד את הילה ככל יכולתו. גם לו היה קשה, אך הוא השתדל לא להראות זאת להילה. מייד לאחר הלידה חזר יוסי לעבוד בקצב מואץ. בדיוק אז קיבלה החברה שבה עבדה הזמנה לפרוייקט חדש ורחב=הקף. יוסי הבין שזו ההזדמנות של חייו להוכיח את עצמו ולהתקדם. הוא עבד קשה מאוד, אך הקפיד להתקשר להילה מספר פעמים במשך היום. כאשר חזר הביתה מאוחר בלילה, ניסה לעזור בטיפול בתינוק, עד שעיניו נעצמו מרוב עייפות… כאשר התעורר התינוק בלילה, לא יכול היה לקום אליו מרוב עייפות, ושמח שהילה עושה זאת בעצמה. עם זאת, הופתע, כאשר חיבק את הילה במיטתם והיא לא נענתה לו כמו תמיד.
"אני לא מבין מה קורה" – חשב לעצמו – "הרי יחסי המין בינינו היו תמיד טובים. כך יכולנו להתנחם ולהתפייס. יכול להיות שהיא כועסת עלי, שאני חוזר מאוחר מהעבודה. אבל מה אני יכול לעשות? אני חייב להשקיע היום את מירב כוחי בעבודה, למען העתיד המשותף שלנו. היא יודעת זאת. הרי דיברנו על כך לפני הלידה. אני מנסה ככל יכולתי גם להיות בעבודה וגם לעזור בבית בטיפול בתינוק. ואם כבר, דווקא אני מרגיש שהיא מזניחה אותי. כל הזמן מרוכזת בתינוק, כאילו אין שום דבר אחר חשוב בחיים".
להילה היה קשה מאוד לאחר הלידה. אף כי הכינה את עצמה היטב להורות בקורס הכנה ללידה, בשיחות עם חברות ובקריאת ספרי הדרכה, המציאות החדשה הייתה שונה מאוד מזו שאליה התכוננה. תחושת האחריות שצמחה בה הפחידה אותה. הידיעה שחייו של יצור אנושי תלויים בה לגמרי, הכבידה עליה מאוד. נוסף על כך התינוק הירבה לבכות ולצרוח ללא כל סיבה נראית, והיא הרגישה מצוקה גדולה, על שאינה יכולה לעזור לו. ואולם תסכולה הגדול היה דווקא יחסו המתנכר של יוסי.
"עם הכול הייתי יכולה להסתדר"- חשבה בליבה – "אבל לא עם התחושה שיוסי נוטש אותי. אחרי כל מה שדיברנו ותכננו, הוא קם ובורח לעבודה שלו. ושלא יספר לי סיפורים שזה זמן קריטי בעבודה וכיו"ב. ראיתי איך הוא נתקף זעם, כשהתינוק רק מתחיל לבכות. הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה. וכשאני מתחילה לבכות, כל מה שיש לו להגיד לי זה: 'תפסיקי לבכות, הרי את יודעת שחשבנו על הכול מראש'. האמת, שזה לא מפתיע. תמיד כשהייתי חלשה, היה כועס עלי ובורח. מה אני יכולה לעשות, שעכשיו אני חלשה יותר מתמיד? בגלל זה מגיע לי עונש, שיכעס עלי? לא רק שקשה לי לטפל בתינוק, אני עוד צריכה להיות עסוקה ומוטרדת במה שקורה לו? האם לא עלה בדעתו שאני מוטרדת יותר ממנו? שנאלצתי לוותר על הקריירה שלי, על הלימודים שלי? אני מרגישה שהוא כבר לא אוהב אותי יותר. אולי בגלל שהגוף שלי כבר לא מה שהיה פעם. ואחרי הכול, הוא עוד מתפלא שאני לא רוצה לקיים איתו יחסי מין! בשביל מה בכלל היינו צריכים את ההורות הזאת מה היה לנו רע כשהיינו זוג?"
אחת הסכנות העיקריות המאיימות על חיי הזוג היא, שעם לידת ילדם הראשון יוותרו בני הזוג על ההיבט של היותם צמד בעל זיקה הדדית אינטימית, ויהפכו להיות הורים בלבד. אם בשנים שקדמו להולדת הילד הראשון הייתה ההדדיות ('אני בשבילו והוא בשבילי') כמעט מובנת מאליה, הרי שעם בוא הילדים, מתגייסים בני הזוג ומשקיעים את כל מרצם בגידולם והזוגיות נדחקת לפינה. ה"יחד" שבשנים שקדמו להולדת הילדים, שהיה בעיקר קרבה, פינוק ואינטימיות, מתמקד עכשיו יותר בעשייה היומיומית סביב הילדים ובמילוי צרכיהם, בענייני הבית ובהתבססות הכלכלית. גם הדיאלוג היומיומי בין בני הזוג דומה יותר למשא ומתן – "מה צריך לקנות", "מתי לסייד את החדר של הילדה", "מי לוקח אותם מחר לגן" – ולא לדיאלוג אינטימי. המטלות הרבות וההשקעה הפיזית והנפשית שמחייבת ההורות מפרות את האיזון בין הורות לזוגיות לטובת ההורות. כאשר האנרגיות כולן מושקעות בילדים, כבר כמעט לא נשארים לבני הזוג כוחות וזמן לעשות למען עצמם ולטיפוח הקשר ביניהם. הורים שעסוקים סביב השעון בטיפול במשפחה יהיו כה סחוטים, עייפים ועצבניים בסיום "יום העבודה", שכל מה שיצליחו לעשות בזוגיות שלהם, זה לריב. כמו כן, מאחר שעם הלידה מצטמצמים גם מקורות משלימים לסיפוק כגון חברה, מקום=עבודה ובילוי, גדל הלחץ על בני הזוג. דרישותיהם זה מזה גוברות ואלו ההתחשבות הדדית פוחתת. עם הזמן ובאופן טבעי, מצטברים אצל שני הצדדים כעסים, מתחים ותסכול שמחבלים בקשר שביניהם. כאשר החלק הזוגי נדחק לצד, עלולים בני הזוג לגלות יום אחד, שהם שכחו איך לחיות יחד ואיך ליהנות יחד. על כן, למרות הסיפוק שיש עם הבאת הילד, עלול כל אחד מבני הזוג לחוש תחושות אובדן ומחסור ולתרגמם לתחושת נטישה הדדית. פעמים רבות אנו עדים לסצנות, שבהן גבר מאשים את אשתו שהיא מזניחה אותו לטובת הילדים, או – לחילופין – סצנות שבהן אישה מקנאה באהבה שמעניק בעלה לילדתם, שכן היא חשה ששוב אין היא מושא=אהבתו היחיד.
בבואה לטיפול הייתה שימרית, בת 26, המומה וכואבת. היא נשואה מזה שנה וחצי לרמי, ואם טרייה מזה חודש: "אם היו מספרים לי שזה מה שיקרה לרמי, לא הייתי מאמינה. רמי היה כזה בחור טוב כשהכרנו. למעשה עד ההיריון, גם אחרי שהתחתנו. נכון, הוא היה סגור ומופנם, אבל בחור טוב ואחראי. בבית שלו הוא היה האח הבכור וידעתי שסמכו עליו מאוד. כל בעיה – זה היה רמי. בעבודה שלו, אפילו שיש מנהלים מבוגרים יותר ממנו, תמיד סומכים רק עליו. עם כל בעיה פונים אליו. גם לי הוא עזר מאוד בתקופה קשה שהייתה לי בתחילת ההיריון, כשהרגשתי מצוקה רגשית. ופתאום, ככל שההיריון התקדם יותר, החלה תופעה מאוד מוזרה: רמי היה נעלם בערבים מהבית! תמיד עם תירוצים של עבודה קשה, או רצון לפגוש חבר, או רצון לצפות במשותף עם חברים במשחק כדור-רגל. בהתחלה לא הייתה לי בעיה עם זה. עוד מימי רווקותנו היה לנו הסכם בלתי=רשמי, שכל אחד מאיתנו שומר על החברויות הישנות שלו. וכך היה מצב, שאני המשכתי להיפגש עם החברות שלי בלי רמי, והוא המשיך להיפגש עם החברים שלו בלעדי, פעם=פעמיים בשבוע. אבל עכשיו, אני נשארתי בערבים בבית, כי הייתי יותר ויותר שמנה והיה לי קשה לזוז. ואילו רמי החל לצאת כל ערב! הוא רק היה מגיע הביתה, ומייד היה מתרחץ, מתלבש ויוצא. לא עזר כלום, גם כשכעסתי וגם כשבכיתי וגם כשהתחננתי וגם כשהתעלמתי. הוא הסביר לי שהוא מרגיש שהוא עדיין צעיר, שכל החיים לפניו, שהוא מפחד שעכשיו, אם יהיה לנו ילד, הוא לא יוכל יותר לצאת ולבלות, והוא חייב לפצות את עצמו, להספיק לעשות דברים עם החברים שלו. וחוץ מזה, ראיתי שבאמת, כאשר הוא נשאר בבית, הוא במתח נוראי, רב איתי המון. עם כל ההבנה שלי כלפיו, אני לעולם לא אסלח לו על הסבל שסבלתי בגללו. היו ימים שחשבתי כבר להתאבד, כל=כך הייתי במצוקה. הייתי מיואשת. אני סובלת והוא מתעלם מזה. הפצע הזה, של ההתעלמות שלו ממני בתקופת ההיריון, יישאר לעולם בינינו".
פרופסור רחל לוי-שיף, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, בדקה את השינויים שחלים בטיב הנישואין בעקבות לידת הילד הראשון. במחקרה השתתפו 102 זוגות מאזור גוש דן, משכבות סוציו-אקונומיות שונות.הזוגות היו במעקב בטיפת חלב בזמן ההיריון ואחרי הלידה. רוב ההריונות (74%) היו מתוכננים. הזוגות נשאלו על שביעות רצון מהנישואין מהיבטים שונים: חיי מין, חלוקת תפקידים, תקשורת בינאישית, תמיכה הדדית וכיו"ב. השאלות הופנו אליהם פעמיים: בתחילת ההיריון ושנה לאחר הלידה. בד בבד נבדקה גם קבוצת ביקורת, שהייתה מורכבת מזוגות באותה קבוצת גיל, ללא ילדים. המחקר הצביע על כך, שאצל 70% מהזוגות חלה ירידה משמעותית בשביעות הרצון מהנישואין, לאחר הלידה, לעומת קבוצת הביקורת, שבה נמצאה עלייה בשביעות הרצון באותה תקופה. ממצא זה תואם מחקרים אחרים שנערכו בעולם, לפיהם שביעות הרצון מהנישואין יורדת כאשר יש ילדים. כלומר, עם כל האהבה שלנו אליהם, הילדים פוגעים בזוגיות, לפחות עד שהם גדלים קצת.
לעיתים המשבר מתעכב.
"אין לי ספק שבעלי עזב את הבית הרבה בגלל הילדה הקטנה שלנו. הוא אמר לי את זה במפורש, כך שאיני צריכה לנחש". כך אומרת חנה, בת 36, אם לשתי בנות, גרושה מזה חמש שנים. והיא מסבירה: "הבת הצעירה שלנו, השנייה, נולדה אחרי בת גדולה, מוצלחת, נעימה וקלה. הבת השנייה לעומת זאת, הייתה קטסטרופה! היא נולדה עם בעיות פיזיולוגיות. בשנתיים הראשונות לא ישנה כמעט, הייתה עצבנית מאוד, נהגה לצרוח שעות לפני השינה. שום ניסיון להרגיע אותה לא עזר. גם לא כשהיינו סוחבים אותה על הידיים. הבת הגדולה הרגישה שכל תשומת הלב הולכת לילדה הקטנה, והיא קינאה וכעסה. כל חיי הבית, כל המהלך השוטף של העניינים, השתנה לחלוטין. בעלי לא הצליח להתמודד עם המצוקות של הילדה הקטנה, וכל העול נפל עלי. הוא אמר לי מפורשות: היא הרסה לנו את החיים!"
כאמור, גידול תינוק כרוך בהרבה אי=נעימויות ותובע מההורה מילוי תפקידים חדשים, שלא הורגל אליהם. אם מזגו של התינוק קשה, אם אינו מתאים לאופי ההורים, או אם נולד עם ליקויים חמורים, אפשר שההורים יתקשו להסתגל אליו. לעיתים אין המשבר מתרחש עם הולדת הילד הראשון, שלקראתו מוכנים בני הזוג, אלא עם הולדת הילד השני או השלישי.
"מאז שנולד הילד השני, אני מרגישה כאילו נוספו לי שלושה ילדים ולא אחד. פתאום כל יציאה מן הבית הופכת לסיפור; כל אחד מושך לצד אחר ולכל אחד יש הרצונות שלו, וכאשר בן=זוגי מגיע הביתה מן העבודה הוא לא מבין בכלל על מה אני מתלוננת, וטוען שאני מקטרת".
עליית קונפליקטים מודחקים
לידת ילד מעלה קונפליקטים קשים בין בני הזוג באשר לדרך גידולו של הילד. חילוקי דעות כאלה יכולים להתפתח למריבות קשות, בגלל מעורבותם הרגשית הגדולה של שני ההורים. כמו כן, גדלה האפשרות לתחרותיות: מי הורה יותר טוב את מי הילד יותר אוהב מי עושה יותר ומי עושה פחות קונפליקטים מודחקים שלא עלו בזמן ירח הדבש ובחיים השלווים=יחסית של הזוג, יכולים לפרוץ עכשיו, עם עליית המתח והתהוות מצב המשבר.
הנה סיפורו של א., מנהל לשעבר בחברה ביטחונית, בן 36, נשוי ואב לשני בנים, הגדול בן 11:
"תמיד חיפשתי חום, משפחתיות. זאת הסיבה שהתחתנתי עם תמי. בשנה הראשונה לנישואין הרגשתי טוב מאוד. תמי הייתה כבר אחרי ניסיון כושל של נישואין בגיל צעיר, והאמנתי שהחום והאהבה שחשתי ממנה, הם בסיס טוב להמשך החיים המשותפים שלנו. היום, בדיעבד, ברור לי שזו הייתה טעות, שכה מיהרנו עם הילד הראשון. אחרי שנה בלבד של נישואין, תמי נכנסה להיריון. האמת שזו הייתה בהחלט שאיפה שלי. היה לי חשוב להרגיש משפחה ולא רק זוג. מהר מאוד נתגלעו בינינו חילוקי דעות בקשר לחינוך הילד. יותר ויותר התברר שמדובר בהבדלים עמוקים מאוד, בתפישות עולם חינוכיות שונות. אני האמנתי שהחינוך מבוסס על סדר, משמעת וערכים. תמי האמינה בחינוך חופשי, בללכת עם הילד לפי מה שיקרה לו: שום תכנון מראש, בלי הקפדה על חוקים. הבדלים אלו בתפישות עולם חינוכיות כמעט ולא נתגלעו בחיי הזוג המוקדמים שלנו, ולכן נחסכו מאיתנו מריבות רבות. ברור לי כיום, שחוסר ה'אמון' שלנו במריבות כזוג, לא אפשר לנו לריב נכון כשבאו ילדים לעולם. ככל שהילדים גדלו והבינו את הדברים, הם ידעו לנצל את הבדלי התפישות בינינו ולשחק עם המצב, וזה היה נורא. המריבות בינינו רבו מאוד, ואכלו כל חלקה טובה. תמי כעסה עלי מאוד, והחלה להשפיל אותי מול הילדים ומול אחרים. היא התערבה בכל ניסיון שלי לחנך את הילדים, ביטלה אותי, לעגה לי. הרגשתי כיצד אני מאבד את שארית הסמכות שלי מול הילדים, וכיצד הכבוד העצמי שלי נרמס עד עפר. לא יכולתי לעשות שום דבר עם הילדים. אם נתתי עונש, היא מייד התערבה וביטלה אותו, וכיו"ב. יותר ויותר הרגשתי מושפל, חסר=אונים, חסר=ערך, וצברתי כלפיה כעסים רבים. המלחמה חדרה גם לחדר המיטות והיא סירבה לקיים איתי יחסי מין עד שאסכים ללכת לטיפול! כיום, הקרע בינינו עמוק ובלתי=ניתן לאיחוי. אין לי ספק, שההורות שלנו הרגה את הזוגיות שלנו!"
לידת ילד אינה פתרון לבעיות בנישואין
יש בני זוג שמתקשים לחיות ביחד ומאמינים שלידת ילד תשפר את יחסיהם. לידת התינוק נתפשת בעיניהם כקרש הצלה אחרון לחיים משותפים. ואולם מי שמביא ילד לעולם כדי לשפר את נישואיו טועה בשיקוליו. אם הקשר הראשון לא הבשיל, אל להורים לצפות שהתינוק יפתור עבורם את הבעיות שהתעוררו. נהפוך הוא. הופעת תינוק מעמיקה את האכזבה של בני הזוג אחד מהשני, שכן הם מגלים באחר צדדים מתסכלים ולא אהובים נוספים.
"אם מדברים על משולשים, אצלנו זה היה משולש ברמודה…" מסביר בכנות איש צעיר ומשכיל, שניסה את "הפתרון" של לידת ילד לבעיות בחיי הנישואין שלו. "הבת נולדה באמצע משבר בחיי הנישואים שלנו. חשבנו שבזכותה נצליח להתגבר, אבל כל הטענות שהיו לנו זה על זו קודם רק התחדדו עוד יותר. היינו עסוקים רק בלספור ולמדוד מה כל אחד עושה בשבילה, את מי היא יותר אוהבת, מי יותר עייף, למי מגיע יותר לסבול וכיו"ב. גם אם פה ושם היו בכל זאת ימים טובים עם טעם מתוק של הורות ומשפחה, לא הפסקנו לגלגל את האחריות זה על זה. אני לא הצלחתי להגשים עבור אשתי את האידיאל של הגבר הרגיש אך התקיף, שמבין הכול ויש לו פתרון לכל מצוקה. ואילו עבורי אשתי המשיכה להיות אכזבה גדולה בגלל חוסר יכולתה להשתלט על ארגון הבית".
גם חיי המין עלולים להיפגע
אחד התחומים המרכזיים בחיי הזוג שיכולים להיפגע עם ההורות, הם חיי המין. בסקר שהתבצע בארץ לפני מספר שנים נבדקו היבטים שונים של מוסד הנישואין. אחד הממצאים המעניינים שהתגלו היה, שאצל נשים צעירות, מתחת לגיל 25, חלה ירידה בשיעור של 25% בפעילות המינית, ארבע שנים בלבד לאחר הנישואין. יתרה מזאת: רוב הזוגות סיפרו שתפקידם כהורים משפיע בצורה שלילית על התנהגותם המינית. אחד הקשיים הוא העדר ספונטאניות של החוויה המינית, והצורך בתכנון מראש ויצירת זמן למין. יש זוגות, שעל מנת לחוות מעט מטעם הספונטאניות שלפני עידן הילדים בחייהם, מארגנים סוף=שבוע ממושך מחוץ לבית. זוגות חוששים שילדיהם ישמעו אותם דרך הקיר הדק המפריד בין חדר=השינה שלהם לבין חדרם של הילדים, ומשום כך הם משתדלים לרסן את תנועותיהם ואת הקולות שהם משמיעים בעת קיום יחסי המין. עליהם להיות שקטים ומרוסנים בפעילות שכדי ליהנות בה צריך להיות רגועים לחלוטין.
הורים חברי קיבוצים, חווים בשנים האחרונות את הקשיים האדירים שמציבה הלינה המשפחתית לחיי המין שלהם. הדירות הקטנות, שיועדו למגורי זוג, צריכות לאכלס משפחה בת ארבע ואף חמש נפשות. התמרונים שהזוג נאלץ לעשות כדי לקיים חיים משותפים סבירים, הופכים לבלתי=אפשריים כאשר מדובר באפשרות לקיים יחסים אינטימיים.
קשיים בחיי המין יכולים להתעורר כבר בהיריון. כשההיריון מסמל כניסה לתחום אסור, ההתעלסות יכולה להתחזק או להתעכב, בהתאם למטען הפנטזיות הלא מודעות של השניים. הפרטיות שלהם נקטעת, בגלל נוכחות של מישהו שלישי, שכאילו מרגל "מבפנים" אחרי הזדווגותם. יש גברים שהדבר גורם להם תחושת רדיפה ואיבוד הזקפה. האישה ההרה מקבלת הילה של אובייקט "אימהי" אסור. יש נשים הרות החוששות מקיום יחסי מין מתוך חרדה שהדבר יגרום לתינוק נזק בדרך כלשהי. לעיתים חיצוניותה המשתנה של האישה גורמת לה תחושות כיעור והיא מוצאת אישור לכך באדישות המינית של בן זוגה. העייפות הפיזית בלבד, הנובעת מן הלידה וממלאכת הטיפול בתינוק, מביאה אימהות לא מעטות למצבי תשישות, והם שפוגמים בחשק לחיי המין. נשים, לאחר לידתן הראשונה, כל עולמן מתרכז בתינוק החדש, בהתפתחותו ובצרכיו האלמנטאריים. לאישה כזו השקועה כל כולה בתפקיד האם במשך היום – קשה ביותר להגיע בערב למיטה, "ללחוץ על כפתור" ולהפוך בהינד עפעף ל"אישה מינית".
ולעומת זאת – העשרת הזוגיות
אם הייתה חברות טובה בזוגיות, סביר שהיא תעמוד לזכות בני הזוג במצב החדש של היותם הורים. זוגות שמצליחים להתמודד כהלכה עם הקונפליקטים הקשים שתוארו עד כה, יצאו נשכרים מהרחבת משפחתם. זוגיותם מתעשרת במקום שתיפגע. הקשיים המרובים שתוארו עד כה משמשים כדבק מחבר ביניהם ולא כחיץ מפריד. זאת בתנאי שלא יסתגרו בקושי האישי שלהם, אלא ייפתחו לעזרה ולתמיכה הדדית. כמו בתהליכי גיבוש של צוותים – בעבודה, בצבא וכיו"ב, כך גם בזוגיות יכולים הקשיים לשמש להידוק הקשר. העובדה שלידת ילד היא יצירה משותפת משמעותית של שני בני הזוג, גורמת להם לחוש שותפות גורל ומחויבות הדדית גדולה. גילם השונה של בני הזוג, התהליכים המגוונים שעברו בחיים, מצבם הכלכלי והבריאותי, וגורמים נוספים, מכריעים את הכף אם ההתמודדות האישית בהורות תהפוך להתמודדות משותפת ומלכדת, או תתפתח למהלך חיים מרחיק ומפרק.
בני השני צמח על קרקע זוגית לא בריאה. עייף מזוגיות הדוקה, חרד מאיבוד זהותי האישית, מתוסכל מבחירתי המקצועית עקב קשיי פרנסה, לא מצאתי כוחות נפש להמשיך לטפח את הזוגיות עם לידת הילד. כעסתי על אשתי וכעסי מצאו אפיק נוסף דרך יחסינו עם ילדנו. על אף שהיה ילד נוח לגידול, נדרשו שנים של קונפליקטים כואבים כדי שאבין את הנזק שנגרם לזוגיותנו. לעומת זאת, בני השלישי, היה ילד קשה מאוד לגידול. רגיש, מתקשה לישון בלילות, סובל מליקוי קל בהתפתחות התחושתית=תנועתית. ולמרות זאת, הקשיים המשותפים שחווינו בגידולו הידקו את ההבנה והקרבה הרגשית ביני לבין אשתי. היותו דומה במאפיינים רבים לאימו, סייעה לי להבין אותו טוב יותר. במקביל התעשרה היכרותי אותה, דרך הבנה מעמיקה אותו.
כניסת תינוק למשפחה יוצרת עבור בני הזוג עולם חדש, עשיר ומגוון בהתנסויות משותפות -מעשיות ומילוליות. לאחר הלידה יש לבני הזוג עסק משותף לנהל, והם תלויים אחד בשני לצורך ניהולו התקין. זה מגביר את תחושת הביחד והשותפות.
"לפני שהיא נולדה היינו שני אנשים שנמצאים ביחד כי טוב לנו. היום, מעבר לזה, יש איזה עסק: תקנה חיתולים, שימי לה, תעשי ככה, תקומי בבוקר, זה נהיה עניין. אני תלויה בבעלי והוא תלוי בי לצורך הדברים האלה. זה נורא כיף לעשות משהו ביחד. יש הרבה זוגות שכשהם בהיריון הם מדברים על איך יגדלו את הילד, והם מפתחים השקפת עולם משותפת. אנחנו לא עשינו את זה, עם זאת מאז שבתנו נולדה אין בינינו כמעט בשום דבר חילוקי דעות. גיליתי שהראש של בעלי ושלי הוא אותו ראש, וזה נורא כיף להרגיש שיש סוג של קרבה לאדם שחשוב לך".
דרך התלבטויות על גידול הילדים יכולים בני הזוג להכיר את השקפת העולם של בן זוגם, ובצעדים איטיים אף לפתח השקפת עולם משותפת.
אני זוכר את השיחות הרבות שניהלתי עם אשתי לאחר לידת בתי הבכורה. חלקן של שיחות אלה אף התפרסם במדור: "שיחות עם אשתי", בירחון לחינוך ילדים ולמשפחה בשם "אורים להורים". השיחות בינינו היו על דרכי חינוך בסיסיות. למשל, ניהלנו שיחות ארוכות בשאלה אם אפשר לדרוש מילדה בת שנתיים לסדר את חדרה? ואם כן האם לדרוש ממנה שתסדר לבד, או עם אחד מאיתנו? עד כמה לפנק ועד כמה לדרוש עמידה בחובות? מה לעשות כשאינה רוצה לאכול את המרק? האם להכריח אותה לאכול אותו? האם להחליף לה אותו במשהו אחר? האם לוותר לה עליו לגמרי? האם להכריח אותה להתקלח למרות שאינה רוצה? התלבטות גדולה במיוחד הייתה קשורה בנסיעה לחו"ל כשבתנו הבכורה הייתה בת 8 חודשים. התלבטנו אם לקחת אותה איתנו לטיול בן מספר שבועות בארה"ב, או להשאירה בארץ ולנסוע בלעדיה. למעשה עמדו בפנינו שתי אפשרויות: האחת – לא ליהנות כשבתנו איתנו, בגלל שיקשה עלינו לטייל איתה, אך לפחות לא נתגעגע ולא נרגיש רגשות אשמה. האפשרות השנייה הייתה לטייל כהלכה בלעדיה, אך לפגוע בהנאה מהטיול בגלל דאגות וגעגועים אליה. בסופו של דבר לקחנו אותה איתנו ולא הצטערנו. התלבטויות אלה ואחרות היו כר פורה לשיחות ארוכות ורבות בינינו, והן שאפשרו לכל אחד מאיתנו להגדיר את דעותיו, ולפתח יחדיו גישה חינוכית משותפת.
גם יחסי המין יכולים להשתפר בעקבות היריון ולידה. היריון של תינוק רצוי, מגביר לעיתים קרובות, את הרוך במשגל ומקרב את בני הזוג זה לזה. הם נכנסים למצב החדש, כהורים, משוחררים מצללי הגינוי והספק של חיי המין. כמו כן מבחינת האישה, השינויים במחזור הדם שלה והרגישות המוגברת שלה בפטמות ובדגדגן עשויים לתרום לחוויה מועצמת שלמיניותה בתקופה זו, להגביר את תכיפות האורגזמה ואת עוצמתה. התייחסות האישה אל עצמה בזמן ההיריון כאישה מינית תוסיף ליכולת ולרצון המיני שלה בתום ההיריון. יש נשים שלגביהן ההיריון הוא חוויה מופלאה ומרגשת של גילוי עצמי וחיזוק הדימוי הנשי. מחקרים שנעשו בארה"ב העלו, שכ-30 עד 40 אחוז מהגברים מוצאים, כי היריון הוא למעשה תהליך סקסי. אישה הרה מושכת אותם מינית. רוב הגברים האחרים רואים בהיריון דבר מה שאין לקשרו לחיי מין. רק מעטים קבעו בפסקנות, כי אישה הרה דוחה מבחינה מינית.
לסיכום, יש לזכור שהולדת הילדים מביאה לדו=ערכיות בעניין הזוגיות. מצד אחד, גורמים הילדים לקרבה בין ההורים, כי הם הרי פאר היצירה המשותפת, והם מאחדים את הזוג למען מטרה מוגדרת – גידול הילד; מצד שני, נוכחותם הפיסית משבשת את התפישה הזוגית ומותירה להורים פחות זמן להקדיש זה לזה. ההורות מהווה לכן נקודת מפנה בחיי הזוג. בצד האפשרות החיובית של תרומה להתפתחות יחסי הזוג, היא יכולה גם לדרדר את יחסיהם. תשומת לב מקדימה לתהליכים הצפויים להתרחש עם לידת הילד והכנה טובה יותר מראש לקשיים ההדדיים הצפויים, יכולים לעזור להסתגלות רוגעת יותר. אחרי הכול, יש קשר הדוק בין טיב הנישואין לטיב ההורות: חיי נישואין טובים עוזרים לבני הזוג להיות הורים טובים.
