"חבל על הזמן" – השלכות תפישת הזמן המודרנית על המשפחה

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

 

חבל על הזמן ו"חבל על הזמן"

"לא חשוב כמה שנים תחיה, אף פעם אין מספיק זמן" (מימרה יידית).

שני אנשים היוצאים מהרצאה מספרים על התרשמותם ממנה. הראשון אומר: "שמעתי היום הרצאה גרועה. היה ממש חבל על הזמן!" השני אומר: "שמעתי היום הרצאה טובה. היה ממש 'חבל על הזמן'!" שני האנשים השתמשו באותו צירוף – "חבל על הזמן" – בהוראות שונות לגמרי. האדם הראשון השתמש בהוראה המסורתית של הביטוי, בזבוז זמן, לתיאור חוויות שליליות. על פי הוראה זו, הזמן נתפש כמצרך יקר, שחבל לבזבזו על דברים חסרי ערך, שיחות בטלות, דברים לא תכליתיים וכיו"ב. האדם השני השתמש בהוראה המודרנית, הסלנגית, של הביטוי "חבל על הזמן", כדי לציין חוויה חיובית מאוד, שאין טעם לבזבז זמן כדי לתארה. זהו מעין קיצור דרך של השפה, ניסיון לחסוך במילים כדי לתאר חוויה חיובית. מכאן, שעל אף שתי ההוראות המנוגדות של הביטוי "חבל על הזמן", הוא מבטא תפישה תכליתית מאוד של הזמן. מצד אחד, חבל הזמן – אין זמן לבזבז על חוויות לא חשובות. מצד אחר, "חבל על הזמן" – אין לבזבז זמן על תיאור חוויות חיוביות. זו התפישה המודרנית של הזמן.

התפישה המודרנית של הזמן

"יותר מדי שעונים, פחות מדי זמן…" (יהודה עמיחי, מתוך: ספר הציטטות היהודי, בעריכת פרופ' אדיר כהן, הוצאת כנרת, 2004, עמ' 98).

אנו חיים בחברה המאיצה עצמה במהירות, שלא נותנת מקום וזמן לעניינים שאינם תכליתיים מספיק. העולם המודרני מאופיין על ידי שינוי מתמיד, תנועה בלתי פוסקת קדימה, שמותירה אנשים חסרי נשימה, "רצים אחרי הזנב של עצמם". צריך להחליט מהר ועכשיו, כי מה שהיה נכון עד לפני רגע, כבר לא יהיה נכון ברגע הבא. אין זמן להיכנס לפרטים, מכיוון שהכול משתנה. ארגון העולם המודרני מקציב זמן מוגבל לכל דבר ואין לחרוג ממנו. תפישת זמן מודרנית זו שונה מאוד מתפישת הזמן העתיקה, השוררת עדיין בחברות מסורתיות ובחלקים של העולם המזרחי. שם הכול מתנהל בקצב איטי יותר. ההקשבה היא יותר לקצב הסובייקטיבי, הזמן הפנימי, ההרגשות והתחושות; ופחות לקצב האובייקטיבי, הזמן החיצוני, השעון. על פי תפישה זו הזמן הוא אומנם מצרך יקר, אלא שאנו מבזבזים אותו במו ידינו, דווקא בגלל שאנו משועבדים לו. אנשים מעבירים את כל חייהם בהצצה בלתי פוסקת במחוגי השעון. הם מפסידים את הצד היפה, הלא-תכליתי לכאורה, של הזמן: השמחה מגדילתו של תינוק, ההתפעלות מיופיו של הטבע, ההנאה שבשוטטות בדרכים וכיו"ב. כותב פרופ' שמואל ארליך בדברי הפתיחה שלו לספר "הזמן – מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר" (בעריכת אמיליה פרוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004): "יש אזורים של הקיום שבהם הזמן הוא משאב נשאף ונכסף, שאין די ממנו, ויש אחרים שבהם הוא מאבד את משמעותו וכאילו אינו קיים כלל".

כיצד משפיעה תפישת הזמן המודרנית על המשפחה? מהן השלכותיה החיוביות על המשפחה שכדאי לנצלן ומהן השלכותיה השליליות שראוי להימנע מהן?

השלכות חיוביות של תפישת הזמן המודרנית על המשפחה:

ברצוני להתמקד על שתי השלכות חיוביות עיקריות של תפישת הזמן המודרנית על המשפחה: התמקדות בעיקר ותקשורת בהירה.

1. חבל על הזמן = התמקדות בעיקר

"מי שנמצא בכל מקום, איננו בשום מקום", (סנקה, 'מכתבים אל לוקיליאוס').

התמקדות בעיקר היא דרך לניצול יעיל של הזמן. במקום לבזבזו על עניינים שוליים, טפלים, אנו מנצלים אותו כדי להתמקד בעיקר. וכך מתאר זאת ש"י עגנון בדרכו הסגנונית המיוחדת: "יקר מכל יקר הוא הזמן, שלא נברא הזמן אלא בשביל תורה ותפילה, והלוא יש צורך בפרנסה וגידול ילדים ושידוך הבנות, אלא הפיקחים מכלכלים את מעשיהם שלא יעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר" (ש"י עגנון, פתחי שערים – עיר ומלואה, עמ' 216). התמקדות בעיקר חשובה להשגת משימות בכלל ובהורות בפרט. הורות היא עסק מתיש, הכרוך בפעילויות רבות, יום-יומיות, שקל מאוד ללכת בהן לאיבוד. החיים מחוץ למשפחה והחיים בתוך המשפחה עלולים לסחוף הורים ממה שבאמת חשוב בהנהגת המשפחה. הנהגה יעילה מחייבת התמקדות במעטים החיוניים ולא ברבים הטפלים, כי "העיקר להתחיל בעיקר". עדיפה ההתמקדות במטרה מוגדרת וברורה מהתפרסות על פני תחומים ומטרות שונות. מתמצת זאת רובין שארמה: "הסוד שבעזרתו אפשר לזכות בזמן נוסף כדי להתרכז בדברים ההכרחיים הוא להעז לזנוח את אלה שאינם הכרחיים" (רובין שארמה, חוכמת המנהיגות, כתר, 2002, עמ' 172). כדי שיוכלו להבחין בין עיקר לבין טפל ולהצליח להתמקד במה שבאמת חשוב, הורים נדרשים להתרחק מהאירועים השוטפים במשפחה. ההתרחקות חיונית כדי להבחין בין בעיות אמיתיות שראוי להתמודד איתן, לבין בעיות מדומות שראוי להתעלם מהן. האם הורים מצליחים להבהיר לעצמם את הערכים החשובים להם במיוחד ומתמקדים בהשגתם? האם הורים מרכזים כוחותיהם בהשגת מטרות חיוניות להם, או שהם מכלים כוחותיהם בטיפול בעניינים שוליים ולא חשובים, בגלל הרגל, חוסר תשומת לב, תחושות פגיעות וכיו"ב?

2. חבל על הזמן = תקשורת בהירה

"מה שיכול בכלל להיאמר, יכול להיאמר בבהירות; ומה שאין ביכולתנו לדבר בו, יש לעבור עליו בשתיקה", (לודוויג ויטגנשטיין, מתוך ההקדמה ל"מאמר לוגי-פילוסופי").

תפישה תכליתית של הזמן מתקשרת גם לתקשורת בהירה. אין זמן לבזבז על תקשורת מורכבת ועמומה. הדיבור המודרני קצר, מבוסס על סימנים מעטים וידועים לכולם. כך, באינטרנט ובהודעות כתובות בטלפונים הניידים משתמשים בקיצורי דרך רבים בשפה, בין אם באמצעות ציורים ובין אם באמצעות סימנים מוסכמים. זאת תקשורת שעוקפת הירארכיות, מרחקים והבדלים בין אישיים. גם במשפחה יש חשיבות רבה לתקשורת פשוטה ובהירה. למשל בנושא של גבולות. בעיות רבות נוצרות במשפחה כאשר הגבול לא ברור, מטושטש, שנוי במחלוקת. נוצר אז שטח אפור שמזמין מאבקים ומלחמות. לכן, בהירות הגבולות היא תנאי הכרחי לתפקוד המשפחה. באיזו מידה אנחנו מצליחים לתקשר בצורה פשוטה ובהירה עם ילדינו? עד כמה אנחנו מסוגלים להסביר עצמנו בקצרה, ללא הסברים ארוכים ועמומים וללא מסרים כפולים?

השלכות שליליות של תפישת הזמן המודרנית על המשפחה:

ברצוני לתאר שתי השלכות שליליות עיקריות של תפישת הזמן המודרנית על המשפחה: לחץ נפשי ורדידות אינטלקטואלית ורגשית.

1.חבל על הזמן = לחץ נפשי

תלמידיו של קונפוציוס שאלו אותו: "מה נפלא בעיניך ביותר בבני האדם"? וקונפוציוס השיב: "בני האדם עושים הכול כדי לאבד את בריאותם למען צבירת כסף, ואז הם עושים את הכול כדי לאבד את כספם למען הצל את בריאותם. הם שוכחים – בשל מחשבותיהם על העתיד – את ההווה, וכך אינם חיים, לא למען ההווה אלא למען העתיד. ובה בשעה, שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו".

בעידן המודרני אנשים חיים בקצב מטורף, מסביב לשעון. חייהם קודש לעבודתם ואין להם גבולות של זמן ומקום. הם חיים בלחץ מתמיד למלא משימות, להשיג מטרות, להגיע ליעדים. הם אינם עוצרים לנוח, להירגע, ליהנות מפרי עמלם, ליצור קשרים בריאים עם זולתם, לחיות בהרמוניה עם סביבתם. הם חיים בלחצים רגשיים גדולים, שעלולים לפגוע בבריאותם ולסכן את סביבתם. האם אנו מודעים לסכנות אלה, לעצמנו ולילדינו? באיזו מידה אנחנו "לוקחים זמן" לעצמנו ולמשפחתנו ולא רק לעבודתנו? האם אנחנו מקפידים לשמור על קשר עם ילדינו, עם בן/בת זוגנו ועם עצמנו, במרוצת חיינו? האם אנחנו יודעים ליהנות מעצמנו ומזולתנו?

2. חבל על הזמן = רדידות אינטלקטואלית ורגשית

לאיכר היו שלושה בנים עצלנים. למרות כל ניסיונותיו, לא הצליח לחנכם לחריצות. לימים חלה האיכר ועמד למות. על ערש דווי קרא לבניו העצלנים וגילה להם, שהטמין באדמה אוצר. לפני שהספיק לגלות להם היכן בדיוק נמצא האוצר, מת. שלושת בניו מיהרו כמובן לחפש באדמה. תוך כדי החיפושים, הם חרשו וזרעו. הם המשיכו לחפש, ובינתיים השדות הניבו תבואה, וכך התעשרו. לא היה להם כבר צורך לחפש את האוצר.

הצורך להגיע מהר להישגים מבלי לבזבז זמן עלול להביא לרדידות אינטלקטואלית ורגשית. ההסתכלות היא חיצונית והבזקית: מהר, קצר, מתומצת. העומק, הגוונים, העושר – פחות חשובים. אין זמן להתבוננות מעמיקה יותר, שכן לשם כך נחוץ זמן, וזה כאמור חסר לנו. כדי להעמיק בחוויות של עצמנו ושל זולתנו הכרחית האטה מסוימת, וזו נתפשת כפריווילגיה בלתי אפשרית. האם אנחנו לוקחים זמן לשוחח, להחליף דעות, לנתח, להרהר על מה שקורה לנו ולילדינו? האם אנחנו מצליחים להתעמק בחוויות של עצמנו ושל ילדינו? האם אנחנו יודעים להעשיר עצמנו מההתנסויות שבדרך ולא רק מהגעה אל המטרה? האם אנחנו נותנים לילדינו מודל של שטחיות ורדידות או של העמקה שכלית ושל עושר רגשי?

סיכום

"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים. עת ללדת, עת לטעת, ועת למות ועת לעקור נטוע…" (קהלת, ג', 1).

לתפישה המודרנית של הזמן יכולות להיות השלכות חיוביות והשלכות שליליות על המשפחה. כיצד יכולים הורים ליהנות מיתרונותיה – שהן בעיקר התמקדות בעיקר ותקשורת בהירה – וכיצד הם יכולים לנטרל את השפעותיה המזיקות – שהן בעיקר לחץ נפשי ורדידות אינטלקטואלית ורגשית?

אם "לקחתם לעצמכם את הזמן" לקרוא מאמר זה (ואני מקווה שלא היה לכם חבל על הזמן לקוראו, ואולי הקריאה אף הייתה עבורכם בבחינת "חבל על הזמן"!), אני מתאר לעצמי שתמצאו לעצמכם תשובות מספיק טובות לשאלות אלה. זכרו, אין ספק שאסור לנו לבזבז זמן, כי זה החומר היקר ביותר ממנו עשויים חיינו. אבל אם נהיה עסוקים כל הזמן באיך לא לבזבז זמן במקום גם באיך ליהנות ממנו, זו הדרך הבטוחה ביותר לבזבזו ובכך לאבד את חיינו.

"אחזו חזק בזמן! שמרו עליו, השגיחו עליו, על כל שעה ועל כל דקה! ללא השגחה הוא חומק… התייחסו לכל רגע כקדוש. העניקו לכל רגע בהירות ומשמעות, את משקע המודעות שלכם, ואת ההגשמה הראויה לו באמת" (תומס מאן, מתוך "אפלטון במקום פרוזק" מאת ד"ר לו מרינוף, הוצאת כתר, 1999, עמ' 249).

לסדנאות וקורסים אינטרנטיים של חיים עמית לחצו כאן.

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) "חבל על הזמן" – השלכות תפישת הזמן המודרנית על המשפחה, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 11/17/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/14/hashlahot-tfisat-hazman/

4 תגובות על הפוסט “"חבל על הזמן" – השלכות תפישת הזמן המודרנית על המשפחה

  1. מאמר ״חבל על הזמן״ במובן הטוב: בהיר, מתומצת וכל כך נכון. קשה ליישום, בעיקר בנושא ניצול הזמן, אבל שווה מאמץ.

  2. מאמר יםה ביותר של חיים: רעיונית ופרקטית. קושי אחד מצאתי בו ולהלו השגתי. תפיסת הזמן המודרנית היא חלק מהתרבות והחברה הקפיטליסטית ש״זמן זה כסך״. Time is Money יאמר לך כל אמריקאי טוב במאתים השנים האחרונות וכל גם ברוב העולם המערבי. אלא שיש מדינות בהם זמן הפנאי מקודש בחברה וכך גם בחוקים החברתיים האזרחיים. יש זמן וכסף חברתי לחופשת לידה של שנה. יש הודנות אזרחית בחלוקת משאבים. יש הלימה בין רמת הכנסה ממוצעת לסל צריכה משפחתית למזון, דיור וחינוך.
    אצלינו בישראל, גם אם הורים במעמד ביניים רוצים לקחת זמן לפנאי, להתבוננות ביפי העולם עם ילדיהם, אין הם יכולים. ומדוע? כי שכבת ההון שלטון לוקחת לעצמה את רוב הכסף ורוב הזמן. הם יכולים לצאת לחופשות ארוכות; הם לא חייבים לעבוד בשתי עבודות כדי להתפרנס; חברי הכנסת שלנו העלו את משכורתם שהיא הרבה מעל הממוצע ויש להם פגרת קיץ ארוכה משולמת.
    בקיצור – זה לא רק שינוי תודעתי, זה גם שינוי חברתי תרבותי. הפרקסיס חשוב לא פחות מהרעיונות.
    וכבר למדו, ושנו, ושיננו, ואמרו חכמינו: ״אם אין קמח אין תורה״. ואני אומר: אם אין כסף אין זמן, אם יש ניצול יש מירוץ כנגד הזמן.
    יהושע לביא, פסיכולוג קליני ואנליטיקאי קבוצתי, מנהל מכון פורום בתל אביב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *