שוב הגעתם לצומת מורכבת בהורות. זה עתה קיבלו ילדיכם את הרישיון, והם לכאורה אנשים עצמאיים, אבל לא…
על פי החוק הם צריכים להיות מלווים מספר חודשים על ידי נהג מנוסה. ומי יותר טבעי שיעשה זאת מאשר אתם, הוריהם?
אתם, בעלי ניסיון בנהיגה שרוצים לתרום אותו לילדכם, זמינים ומוכנים להתאמץ עבורם גם כשזה לא נוח לכם.
אבל אין זה פשוט כל כך עבורכם, הרי לא הוכשרתם לתפקיד כלל: האם עליכם רק לשבת לידם, כדי שירגישו בטוחים, או שעליכם גם להעיר על טעויות? ואם להעיר, האם יהיו מוכנים לקבל את הביקורת? וגם אם יהיו מוכנים, האם תצליחו להשמיע אותה באהדה וללא האשמה?
אני רוצה לחזק את ידיכם: לתפקיד שלכם יש חשיבות עליונה. הוכח שנהגים צעירים שלוו על ידי מבוגר היו מעורבים פחות בתאונות באופן משמעותי ביותר, מצעירים שלא קיבלו ליווי. לכן, חשוב שלא תוותרו.
וכדי לעבור את התקופה יותר בקלות, אני מציע את העצות הבאות:
הבהירו מלכתחילה את ציפיותיכם ההדדיות: האם הליווי יהיה בעיקר מחוץ לעיר (שם מתרחשות מרבית התאונות החמורות), או בעיקר בתוך העיר (שם מתרחשות מרבית העבירות והתאונות); האם תגיבו על האירועים במהלך הנסיעה, כדי לחדד את הלמידה, או רק בסיומה, כדי לא לפגוע להם בכושר הריכוז; האם שניכם תלוו את הנהג או רק אחד מכם, וכדומה.
העניקו להם בנדיבות מניסיונכם, אך אל תחנקו אותם. יש לכם בוודאי "טיפים" לנהיגה, שלא תמיד מורה נהיגה יכול לתת (למשל, כן לעשות זינוק בעלייה עם בלם יד). יחד עם זאת, שימו לב שאתם לא מעניקים לילדיכם יותר מדי עצות, כשהם אינם רוצים לשמוע.
התמקדו בעיקר. אם תעירו כל הזמן על הכל, ההערות שלכם יאבדו ממשמעותן. עדיף שתתמקדו במספר נושאים עיקריים כמו יציאה לא טובה מחניה, אי מתן זכות קדימה וכיו"ב.
נסו לבקר בצורה בונה ולא שיפוטית. הקפידו להשתמש במילים ענייניות ותיאוריות ולא שיפוטיות, כגון: "היציאה שלך לעקיפה הייתה מוקדמת מדי ולכן מסוכנת", או "לא הקפדת הפעם להסתכל בראי לפני היציאה מהחניה ולא נתת זכות קדימה.
חזקו אותם ככל האפשר: על אף שבני הנוער משדרים עצמאות וחוסר תלות, הם זקוקים לעידוד ולחיזוק, במיוחד מאיתנו. מצאו הזדמנויות (אמיתיות) לחזק את נהיגתם.
נסו ליהנות, יש ממה. שעה נטו עם הילד שלכם במכונית (שכבר גדול ולא אוכל במבה מאחורה…) יכולה להיות רווח נטו, הזדמנות מצוינת לשוחח, לשמוע יחד מוסיקה אהובה, לעשות הפסקה קצרה לאכילה וכו'. בקיצור, תענוג.