מחשבות על זוגיות

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

 מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים כמנהיגים, מודן, 2006

והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

אתר אינטרנט: www.hamit.co.il

 

"אנשים מקדישים להיכרות ראשונה 3 שבועות; לאהבה סוערת – 3 חודשים; למריבות ולאי הבנות – 3 שנים. את 30 השנים הנותרות הם מקדישים להשלמה עם המצב" (אנדרה דה מיסון).

 א. גישות שונות למחקר הזוגיות ולהבנתה:

קיימות שתי גישות עיקריות שונות למחקר הזוגיות והבנתה: הגישה המסורתית, הקלינית והגישה המודרנית, החינוכית.

הגישה המסורתית, הקלינית, בודקת כשלונות בזוגיות דרך מחקר של זוגות עם בעיות המגיעים לקליניקה. בעקבות זאת ניתן להסיק מה צריך להיות בזוגיות טובה. גישה זו שלטה בעבר בבמה, כי עד לפני כעשור שניים כשלונות רשמיים בזוגיות, מקרי גירושין, נחשבו לחריגים יחסית. לכן, החריג נחקר כדי להבין את הסטיה שצריך לתקן.

לעומת זאת, הגישה המודרנית, החינוכית, חוקרת הצלחות בזוגיות אצל זוגות רגילים, שאינם מגיעים לקליניקה. בעקבות זאת ניתן להסיק מהם המרכיבים המתאימים של זוגיות טובה. ההנחה היא שאי אפשר להבין מה גורם לנישואים להיות מאושרים באמצעות בדיקת נישואים כושלים. זה דומה לניסון להבין כיצד הגוף הבריא מתפקד על ידי חקר המחלות. סיבה נוספת לשינוי בגישה למחקר הזוגיות היא שמה שבעבר נחשב לכישלון, חריג, הוא היום חלק מהנורמאלי, לפחות מבחינה סטאטיסטית. כך, אחוז הגירושין בישראל מתקרב לכשליש מהזוגות הנישואין, כשבארה"ב הוא עומד על כ – 50% . כלומר, יותר ויותר הצלחה בקיום זוגיות לאורך זמן הופכת להיות לחריגה. לכן, המחקר מתמקד כיום בלהבין כיצד זוגות מצליחים לעשות משהו שאחרים מתקשים לעשות – לשמר זוגיות טובה לאורך זמן.

גורמים רבים נמצאו כחשובים לשמירת הזוגיות כמו תקשורת מילולית, פתיחות וכנות, השפעה הדדית וכו'. במאמר זה אתמקד בשני גורמים מרכזיים בלבד, אחד מכל גישה: מריבות וקונפליקטים ע"פ הגישה המסורתית ושמירת רגשות חיוביים ע"פ הגישה המודרנית.

ב. תפקיד המריבות בזוגיות

תלונות על מריבות הן מרכיב עיקרי בפניה של בני זוג לטיפול. הניסיון הקליני מראה שמריבות, חיכוכים וויכוחים בלתי פוסקים יכולים להרוס יחסים זוגיים. על מה רבים בני זוג? על טריטוריות, כוח, מרחק. רבים מתוך תחושה שלא מקבלים מה שצריכים: אהבה, כבוד, תשומת לב, עזרה.

למריבות מספר תפקידים חשובים ביחסים הזוגיים:

1. חידוד הבעיות. באמצעות מריבות מחדדים בני הזוג קונפליקטים, הבדלי גישות, תפישות ועמדות מנוגדות, בקשר לנושאים חשובים, שהם אינם מצליחים לבטא בדרך אחרת. ניקח לדוגמא אשה המרגישה פגועה מכך שבעלה לא פנוי אליה רגשית. היא מנסה להסביר לו זאת בצורה שקטה, מדי פעם. היא חשה שאינה מצליחה להסביר עצמה, שכן אין שינוי בהתנהגותו. לכן, היא תיזום, במודע או שלא במודע, מריבה הגונה שבה תטיח את רגשותיה בצורה שבן זוגה לא יוכל להתעלם ממנה. או לדוגמא, בעל המרגיש מתוסכל מכך שאשתו נמנעת לקיים אתו יחסי מין. לאחר מספר ניסיונות כושלים לרמוז לה על תסכוליו, הוא "יפוצץ" את היחסים על ידי הסתגרות עוינת מפניה ומניעת כל אינטראקציה משמעותית.

גידול הילדים מזמן לבני הזוג אפשרויות רבות לקונפליקטים ולמריבות החל משאלת הקימה בלילה לתינוק, דרך חילוקי דעות על אכילה וצורתה וכלה בוויכוחים מרים על המשמעת הרצויה ודרך השגתה.

2. התרחקות בין בני הזוג. במערכת זוגית טובה בני הזוג מוצאים דרכים חיוביות לביטוי הצורך הטבעי שלהם להתרחק אחד מהשני, למלא בטריות ע"י להרגיש את הלבד שבביחד. לעומת זאת, במערכת זוגית זוגית חונקת, אין לגטימציה להתרחקות בני הזוג אחד מהשני. התרחקות כזאת נחווית כפגיעה ומעוררת רגשות אשמה. כדי להשיגה חייבים בני הזוג לארגן איזושהי פרובוקציה, מריבה, שתאפשר להם להתרחק אחד מהשני.

3. התקרבות בין בני הזוג. לעתים, בגלל קשיים אישיים בביטוי ישיר וחיובי של רגשות של חם, חיבה וצורך במגע, רבים בני הזוג אחד עם השני. בצד הרגשות הקשים שמעוררת מריבה, היא גם מבטאת אכפתיות וקשר. היא עדיפה על אדישות וניכור ביחסים.

ג.מריבות בזוגיות כביטוי לקונפליקטים פנימיים

הנחת המוצא לדיון היא שאנשים, שרבים עם זולתם, רבים בעצם עם עצמם. מי שלא טוב לו עם זולתו, למעשה לא טוב לו עם עצמו. קונפליקטים בין בני הזוג הם העלאה מחדש של קונפליקטים פנימיים בתוך כל אחד מהם. כל אחד מבני הזוג מגיע לקשר עם מספר נושאים לא פתורים. במקום להתמודד עם קונפליקטים אלו בצורה ישירה, כנה, מתוך לקיחת אחריות, בני הזוג בוחרים, בצורה לא מודעת בדרך כלל, את בן הזוג שיאפשר להם להשליך עליו את הקונפליקט הבלתי פתור שלהם. על ידי כך כל אחד יכול להמשיך לחוות את הקונפליקט בלי לפתרו באמת.

להלן מספר דוגמאות נוספות לכך:

1. ילדה, שחוותה דחיה בילדותה, גדלה, במרבית המקרים, למבוגר בעלת רגישות יתרה לדחייה. היא תימשך לילד שלא קיבל די עצמאות בילדותו וגדל למבוגר בעל רגישות יתרה להגבלה לעצמאותו. הגבר החרד להגבלה לעצמאותו ידחה את החרדה מדחיה, שתנסה לחדור לטריטוריה של החרד לעצמאותו כדי לא לחוש דחיה.

2. כאשר אדם מונע בעיקר על ידי פחד מנטישה, הוא יבחר בצורה לא מודעת באדם החרד מקשר חונק. על ידי כך שניהם יוכלו להמשיך לחוות את הפחדים שלהם. המפחד מנטישה יחנוק בהתנהגותו המחבקת את החרד מקשר חונק; והחרד מקשר חונק יזין את פחדי החרד מנטישה על ידי התרחקותו המתמדת ממנו. בבסיס מרבית המריבות בין בני זוג אלו תהיה תלונתה של האשה על כך שהבעל מרוחק רגשית, שהוא מזלזל בה, שאינו משקיע במשפחה, שהיא, האשה, אינה חשובה לו וכו'. תלונתו של הגבר תהיה שהיא, האשה, מנדנדת, מציקה, מקנאה, הייתה רוצה שלא יעבוד כלל ושלא יהיו לו חברים וכו'.

ע"פ שיטת ה"אימגו", אותה הגה ד"ר הרוויל הנדריקס, מטפל זוגי אמריקני, אנחנו תמיד מתבייתים, תת- הכרתית, על בן זוג הדומה בתכונותיו להורים שלנו, לתדמית ("הדימוי" או אימאגו בלטינית) שלהם אצלנו, וניחן בתוכנות החיוביות והשליליות שלהם. ההתאהבות ומנגנוני ההכחשה מונעים מאיתנו לראות את ההיבטים השליליים בבחירה, שגרמו לפצעי הילדות – אלה שתקעו אותנו בשלב רגשי מסוים, ממנו אנחנו מבקשים להרפא. אנחנו מקווים שבני זוגנו ימלאו את החללים הפסיכולוגיים שהותירו אחריהם הורינו הבלתי מושלמים, אלה שקיפחו אותנו בכל מיני צרכים רגשיים, דחופים וחיוניים. אנו מצפים לקבל מבני זוגנו את מה שקיווינו לקבל מהורינו ולא קיבלנו. למשל, אישה בוחרת באופן מודע בגבר חכם, נחמד, בעל יכולת כלכלית. באופן לא מודע, היא מוצאת עצמה עם אדם דכאוני והיא מנסה להביא לו שמחת חיים, כפי שרצתה בזמנו לשמח את אבא שלה ולא הצליחה. בעלה בחר באופן מודע באשה נחמדה, רגישה ויפה. בתת מודע בחר באשה שלא פנויה בשבילו. הוא מצפה ממנה לקבל את החום שלא קיבל מהוריו העסוקים תמיד.

קונפליקטים בין בני הזוג נוטים לנוע בין שני קצוות: בין חרדת נטישה לחרדת חנק, בין תוקפנות לקורבנות, בין מיניות יתרה לבין קרירות מינית, בין אופטימיות לפסימיות, בין בגרות לילדות, בין בזבזנות לקמצנות, בין רגשנות לרציונאליות, בין חרדה לאדישות. בתוך כל אחד מבני הזוג קימים שני קצוות הקונפליקט, אך רק אחד מהם בא לידי ביטוי. בן הזוג השני יבטא את הצד השני בעוצמה רבה. כך, כאשר אחד מבני הזוג אדיש, בן הזוג החרד שמבטא את חרדתו בעוצמה מאפשר לבן הזוג האדיש להישאר אדיש, על אף שגם בו יש חרדה. גם אצל בן הזוג הקר יותר מינית יש יצרים מיניים חזקים, שאינם מבוטאים אלא באמצעות הקונפליקט עם בן הזוג המיני יותר. כאשר בן הזוג רציונאלי מאוד, הוא יכול להישאר כזה בגלל הקונפליקט עם בן הזוג הרגשני.

פעמים רבות אותן תכונות שגרמו לאנשים להתאהב בבן או בבת הזוג הופכות במרבית המקרים להיות הגורם המרכזי לקונפליקטים ביניהם. האשה המתלוננת על כך שבעלה הוא "בלוק" שאי אפשר להזיז אותו, התאהבה בו משום שראתה בו "סלע": שאפשר להישען עליו. הרגישות שגרמה לגבר להתאהב באשתו הופכת בהמשך להיסטריה בתפישתו אותה. חוש ההומור הנפלא שגרם לאשה להתאהב בבעלה הופך לגורם למריבו,ת כאשר בעלה נתפש כמי שעושה צחוק מכל דבר. קונפליקטים מופנמים ומניעים לא מודעים בבחירת בני זוג מסבירים גם מדוע אנשים נשארים עם בן זוג מתעלל, מדוע הם דוחים בן זוג אהוב ומדוע הם ממשיכים להתווכח ויכוחים מרים שאינם מובילים לפתרון.

 תרגיל:

שאלו את עצמכם שתי שאלות:

1. מה היה הדבר שמשך אותך ביותר אצל בן/בת זוגך בראשית הקשר ביניכם/ן?

2. מה הדבר שמפריע לך ביותר כיום אצל בן/בת זוגך?

 ד. כיצד ניתן להימנע ממריבות הרסניות בזוגיות?

שינוי תפישה:

1. בני הזוג יכולים ללמוד לנוח אחד מהשני בטוב ולא במריבה, אם ישנו את התפישה הנוקשה על זוגיות שיש להם בראשם. כלומר, אם יבינו שלא חייבים לעשות הכל ביחד, כל הזמן. אם יבינו שחשוב שכל אחד מבני הזוג ימצא את הלחוד שלו בביחד הזוגי. עליהם לאמץ את התפישה האומרת, שמותר שיהיו לבני אדם, גם לבני זוג, צרכים שונים ברגעים שונים.

2. בני הזוג יכולים ללמוד שמותר ואף חשוב לבטא חילוקי דעות ביניהם. עליהם להבין שמערכת המחניקה קונפליקטים, המדכאת ניגודי השקפות ותפישות, אינה בריאה ומובילה לעיוותים.

3. בני הזוג יכולים ללמוד לקחת אחריות על הקונפליקט הפנימי שלהם במקום להשליכו על זולתם. עליהם להבין שמה שמעצבן אותם עכשיו אצל בן/בת זוגם, קשור למה שמשך אותם אליו/ה בתחילת הקשר ביניכם, יקל עליהם. זה לא הוא/היא שהשתנה, אלא את/ה. אם נמשכת אל הכוח שלו, היבט כלשהו של הכוח (אולי נטיה לשתלטנות) יעצבן אותך מאוחר יותר. אם נמשכת אל ההזדקקות שלה, משהו בהזדקקות שלה (אולי נטיה לתלות) ירגיז אותך מאוד בהמשך. תהליך זה של לקיחת אחריות על הקונפליקט הפנימי יאפשר לכל אחד מבני הזוג לראות את האחר כמו שהוא באמת ולא כמו שהם מצפים ממנו להיות – דמות אידיאלית – שתמיד תתסכל, שכן היא אינה יכולה למלא את כל צורכיהם. בלשונו של הנדריקס עלינו להתוודע לאימגו שלנו, ללמוד איך שיבושי העבר משפיעים על ההווה. הוא כותב: "קיבלנו את הדיעה, שאם יש בעיות – צריך רק להחליף את בן הזוג. אבל האמת היא, שאם יש בעיות – צריך להחליף את הדרך שבה חיים עם בן הזוג הזה. יש להפוך את היוצרות; במקום להיפטר מבן הזוג ולהישאר עם הבעיות, יש להיפטר מהבעיות ולהישאר עם בן הזוג".

מיומנויות תקשורת:

על מנת להצליח להימנע ממריבות הרסניות לא מספיקה מודעות, שינוי תפישה פנימית. בני הזוג זקוקים למיומנויות תקשורת מתאימות כדי שיוכלו לבטא את הקונפליקטים ביניהם בצורה טובה. בין מיומנויות התקשורת האלו ניתן למנות הקשבה, אסרטיביות, אמפתיה, משא ומתן וכו'.

"זה בזו נביט

ונתמה שנית

אם ראינו נכונה.

לפעמים אני

לפעמים אתה

כה זקוקים לנחמה".

(מתוך: נחמה, מאת: רחל שפירא)

 ה. שימור רגשות חיוביים בזוגיות:

פרופ' טד הוסטון, פסיכולוג מאוניברסיטת טכסס בארה"ב, עקב במשך 13 שנה אחרי 168 זוגות מרקע שונה, החל מהיום בו נישאו. הוא ניסה לבדוק האם אפשר לנבא מראש אילו נישואים יחזיקו מעמד. הממצא המפתיע ביותר שעלה מהמחקר היה הגילוי שלא המריבות והקונפליקטים הם שגורמים לזוגות להתגרש, אלא אי יכולתם לשמר רגשות חיוביים בזוגיות. פרופ' הוסטון קבע, שההבדל בין הזוגות שנשארו ביחד לבין אלו שהתגרשו היתה מידת החיבה שהם רחשו זה לזו כעבור כמה שנים. כלומר, איבוד הרגשות החיוביים ההדדיים הוא בעצם המנבא הבולט ביותר לגירושים. ביקורת ורגשות שליליים מדרדרים את חיי הנישואים, עד הסוף הבלתי נמנע. לדעתו ממצא זה חייב לשנות את דרך הטיפול בנישואים עם בעיות. הגישה הדומיננטית בעבר היתה לנסות לעבוד עם זוגות על מציאת פתרונות לקונפליקטים ביניהם, בעוד שהפוקוס צריך להתמקד בשמירה על הרגשות החיוביים. כמו כן, לדעתו, השינויים הרבים ביותר בחיי הנישואים מתרחשים במהלך השנתיים הראשונות לנישואים. בתקופה זו הסיכוי לגירושים הוא גבוה במיוחד. אחת הסיבות לכך הם דווקא סיפורי האהבה הסוערים, שגורמים לבני הזוג להינשא תוך תקופה קצרה מדי, כשהם למעשה לא מכירים זה את זה כלל. תחושת האופוריה של תקופת החיזור מתפוגגת עם הזמן, דבר שעשוי לגרום לאכזבה ולגירושים. זאת לעומת זוגות שהקשר ביניהם מתפתח לאורך זמן.

ו. כיצד ניתן לשמר ולטפח רגשות חיוביים בזוגיות:

1.ע"י פיתוח תפישה זוגית חיובית. היכולת לראות את חצי הכוס המלאה אצל האחר היא חלק מיכולת ראיה חיובית כללית את החיים. הכוונה ליכולת להתעלם מכישלונותיו ומחסרונותיו של האחר ולהבליט בעיני עצמנו דווקא את יתרונותיו עבורנו וליהנות מהם.

תרגיל:

1. מה הדבר שאת/ה אוהב/ת מאוד אצל בן/בת זוגך?

2. מה הדבר השני שאת/ה אוהב/ת אצל בן/בת זוגך?

2. ע"י עשייה שמטפחת טוב והנאה זוגיים. לא מספיק רק לפתח תפישה חיובית של האחר, חשוב ללוות זאת בעשייה המיישמת תפישה זו. אחד הממצאים הנוספים במחקרו של הוסטון הוא "מודל הדינמיות הניצחית" המאפיין זוגות שנשארים ביחד, בין אם הם מאושרים ובין אם לאו. במודל זה זוגות מייסדים, מוקדם ככל האפשר, דפוסי התנהגות ודבקים בהם לאורך זמן. אצל זוגות כאלה, גם אם הם מאבדים בסופו של דבר שמץ מהאופוריה של ירח הדבש, אין בכך משום מכה הרסנית, אלא מעבר טבעי מ"אהבה רומנטית" ל"שותפות שעובדת".

באותה רוח אנו מציעים כאן מנהגים וטכסים זוגיים המטפחים את הביחד כמו קניה קבועה של מתנות אחד לשני (לא רק בימי הולדת, אלא גם בחיי יום- יום, כמו כל חודש או חודשיים); בילוי משותף קבוע כל שבוע (ריקודים, סרט, מסעדה וכו'), יציאה קבועה לטיולים וכו'.

תרגיל:

1. מה הדבר שאת/ה אוהב/ת לעשות באופן קבוע עם בן/בת זוגך?

2. מה הדבר הנוסף שאת/ה אוהב/ת לעשות באופן קבוע עם בן/בת זוגך?

"אל תלך לפני, שמא אלך בעקבותיך. אל תלך אחרי, שמא לא איטיב להנחותך. נלך יד ביד כחברים בלבד" (אלבר קאמי).

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) מחשבות על זוגיות, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 06/23/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/14/mahshavot-al-zoogiyoot/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *