מקומם של הורים בהתמודדות ילדיהם עם קשיים חברתיים

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

 

 1. כיצד מתבטאת אי מקובלות אצל ילדים?

במקרה של אי מקובלות חברתית קלה, ילדים לא רוצים לשבת ליד הילד הלא מקובל, או לא רוצים לבוא אליו הביתה, או מעדיפים לא לשחק אתו.

במקרים של אי מקובלות קשה יותר הילד הלא מקובל עשוי להתמודד עם פגיעה ישירה של לעג , צחוק ולפעמים אפילו של אלימות. יש ילדים לא מקובלים שמתבודדים וסובלים מדיכאון. יש ילדים לא מקובלים שנעשים תוקפניים יותר, מילולית ופיזית, מפריעים יותר בכיתה ופחות מצליחים בלימודים.

2. למה הורים בישראל רגישים כל-כך לשאלת המקובלות החברתית של ילדיהם?

בחברה הישראלית, יותר מאשר בחברות מערביות אחרות, המקובלות החברתית של ילדים נתפשת על ידי הורים כערך חשוב ומרכזי. אין ספק שגם המצב הבטחוני הקשה מגביר את החרדה החברתית ואת הצורך המודע והלא מודע להיות ביחד.

3. למה מקובלות חברתית חשובה כל כך לילדים?

עבור ילדים, חברים הם לא מותרות; הם צורך בסיסי וחיוני. מקובלות בחברה היא מדד חשוב על פיו ילדים מודדים את ערך עצמם ולכן ילד לא מקובל מוצא את עצמו בסיטואציה חברתית הגורמת לו סבל ופוגעת קשה בדימוי העצמי.

4. מה הנזקים העלולים להיגרם לילדים לא מקובלים?

בטווח הקצר עלולה להיגרם פגיעה בשטחי החיים השונים, למשל, ירידה בלימודים. בטווח הארוך עלולות להיות לכך השלכות רגשיות קשות, שכן חוויה של דחייה חברתית בילדות יכולה להשאיר משקעים ביחסים הבין אישיים בבגרות.

5. מה הסיבות לכך שילדים מסוימים לא מקובלים בחברה יותר מאשר ילדים אחרים?

הסיבות לכך מגוונות החל מגורמים הנעוצים בילד עצמו, דרך גורמים משפחתיים וכלה בגורמים הקשורים בסביבה החינוכית-חברתית.

גורמים הנעוצים בילד:

ראשית, פעמים רבות קיים בילד שוני מסוים, אובייקטיבי, כמו מראה חיצוני (שמן או רזה, צבע עור וכו'), מבנה גופני (חזק או חלש), שפה, מצב משפחתי (יתום, בן להורים גרושים וכו', ארץ מוצא וכו'). בכיתות הנמוכות של ביה"ס יסודי עלול ילד שהתייתם מהוריו לחוות התרחקות פתאומית של חברת הילדים ממנו. ילד, שהוא שמן במיוחד, צפוי לקיתונות של לעז ודחיה.

שנית, ילדים שונים בעוצמת הצורך החברתי שלהם, כבר מגיל צעיר. אנו יודעים כיום שילדים נולדים עם הבדלים בעוצמת הצורך החברתית שלהם. כבר בינקות ניתן להבחין בתינוקות, שנוכחות אנושית מרגיעה אותם ובאחרים שאינם מגיבים כך. יש תינוקות שרתיעתם מזרים חזקה יותר מאחרים. בגיל מבוגר יותר יש ילדים שמסתפקים בחברת ילדים אחרים בשעות הבוקר בלבד ואינם זקוקים בחברה בשעות אחר-הצוהריים, ויש כאלה שאינם שבעים אף פעם מחברת אחרים. ילדים גם שונים זה מזה לגבי הזירה המועדפת עליהם לקשר חברתי, כלומר בביתם או אצל חברים. אלה המעדיפים לשחק בביתם עושים זאת, שכן בביתם הם מרגישים מוגנים ובטוחים. כאן יש להם יכולת להשפיע; הכל שלהם, הם קובעים את החוקים. אלה ההולכים תמיד לשחק אצל חברים מעדיפים את הגיוון והשינוי שימצאו שם, או אולי מעדיפים להתרחק מן הזירה המשפחתית הטעונה או הלוחצת. חשוב לזכור שהיכולת החברתית מתפתחת אצל ילדים גם אם חברים באים להתארח אצלם, ולכן לא חיבים ללחוץ עליהם לצאת מהבית.

שלישית, יש ילדים החסרים מיומנויות חברתיות בסיסיות. הם רוצים קשר עם ילדים אחרים, אך אינם יודעים כיצד לגשת אליהם. הם מתנהגים בצורה תוקפנית, או מנדנדת, או אדישה וכו'. סיבה אפשרית אחת לכך היא אינטליגנציה רגשית נמוכה, שכה מרבים לדבר עליה כיום. הכוונה ליכולת נמוכה בזיהוי רגשות הזולת, יכולת נמוכה בויסות רגשות, קושי לחוות חוויה של הפסד וכו'.

במקרים אחרים, הסיבה לחוסר מיומנויות חברתיות הם ליקויים קוגניטיביים, שכליים. מדובר בדרך כלל בילדים נבונים, הסובלים מליקויים בתהליכי התפישה, הזכירה, עיבוד המידע וכו'. בצד ההשפעה השלילית של ליקויים אלו על הישגיו הלימודיים של הילד, הם גם מקשים על תהליכי הלמידה החברתית שלו. כך, למשל, ילדים המתקשים בקליטת מידע חזותי מהסביבה עלולים להחמיץ רמזים חברתיים חזותיים (כמו חיוך, הרמת יד וכו') המבטאים רצון אחרים להתקרב אליהם וכך לגרום להתרחקות של אחרים מהם. דוגמא אחרת הם ילדים שיכולתם המילולית דלה, ינסו לתפוש את מקומם בחברה בצורה לא מילולית, שעלולה להיות מפורשת כתוקפנית על ידי אחרים. למשל, נגיעה שמטרתה לסמל ידידות עלולה להיתפש כחדירה גסה לפרטיות. או למשל ילדים שסובלים מקשיים בתכנון ובהתארגנות, יפנו לילדים אחרים בצורה מגושמת, לוחצת, לא מתאימה.

גורמים הנעוצים במשפחה:

ראשית, הפעלת לחץ הורי. בתחום החברתי, כמו בתחומים אחרים, כשלוחצים מדי, עלולים להכשיל את הילד. כאשר הורה מנסה לשדל את הילד בכוח לשחק עם ילד אחר או לוותר על הצעצועים שלו לטובת האחר, הילד עלול לחוות את הקשר החברתי כעניין מעיק וקשה ועלול לפתח כלפיו התנגדות. לעומת זאת, כאשר ילדים חווים ביטחון בקשר, אמון וכיבוד הפרטיות והעצמאות שלהם הם יכולים להכליל יחס זה גם לאנשים אחרים.

שנית, דוגמא אישית שלילית של ההורים. ילדים צופים, במודע או שלא במודע, בהוריהם ולומדים מהם כיצד להתמודד עם סוגיות חברתיות. הם רואים כיצד ההורה יוצר קשר עם חברים/ות אחרים (האם הוא מצפה שהם יתקשרו או שהוא יוזם קשר? עד כמה הוא מנומס או תוקפני בקשר? וכו'); מה ההורה עושה, כאשר הוא נפגע מחוסר התייחסות של חבר/ה; כיצד הוא משתתף בפעילות חברתית (האם הוא משתלט על השיחה, נדחק ממנה או משתלב בה? וכו') ועוד.

שלישית, קושי להיפרד מהילד. הורים המתקשים להיפרד מילדם הגדל, החוששים שלא יסתדר בחברה בלעדיהם, ישדרו לו את חוסר ביטחונם ויפתחו אצלו עצמו חוסר ביטחון ביכולותיו החברתיות.

רביעית, חוסר הזדמנות להתאמן במשפחה בקשר חברתי. ילדים, בעיקר בכורים, שגדלו בשנותיהם הראשונות בחברת מבוגרים בלבד עלולים לחוות קושי בהסתגלות לחברת ילדים, החל מגיל הגן.

גורמים הקשורים לסביבה החינוכית- חברתית:

כיתה המאופיינת באקלים תומך ומקבל, בהנהגת מורה אכפתית המטפחת יחסים חברתיים, יכולה לשפר את הרגשתו החברתית של ילד, הסובל מקשיים חברתיים. לעומת זאת, כיתה תחרותית ולא מגובשת, עם מורה הישגית ונוקשה, עלולה לדרדר את מצבו החברתי של הילד הדחוי. כמו כן, קהילה הישגית, סגורה בתוך עצמה, עם יחסים חברתיים עכורים (שכונת מגורים סגורה, ישוב קטן וכו'), תעצים את קשייו החברתיים של הילד ואולי אף תיצור אותם.

6. כיצד הורים יכולים לדעת האם יש לילדם בעיה חברתית?

ראשית, על ידי הסתכלות ישירה בהתנהגות הילד במשפחה והקשבה לו. אם ילד חוזר מבית הספר עצוב ומתלונן שילדים מציקים לו; או אם ילד מסרב לצאת לגן המשחקים וכשההורה מנסה לעודדו לכך, הוא טוען שאף אחד לא רוצה לשחק איתו; או אם הילד מסוגר בבית, לא יוצר קשר עם חברים וחברים לא יוצרים קשר איתו, והוא נראה עצוב – במקרים אלה ואחרים, ברור שהילד סובל מבעיה חברתית כלשהי.

שנית, על ידי תצפית בהתנהגות הילד מחוץ לבית. כאשר ההורה מתלווה לילדו במשחק בחצר, בטיול בבית ספר, או אף כאשר הוא בא לאספו מהגן – הוא עשוי ללמוד הרבה על מצבו החברתי של הילד דרך הסתכלות מכוונת בהתנהגותו. האם הילד יושב לבד כל הזמן או שילדים מתיישבים לידו? האם הוא נדחה כאשר הוא ניגש לילדים ומבקש מהם דבר מה? האם הוא יוזם קשר עם אחרים? האם אחרים יוזמים קשר איתו? וכיו"ב.

שלישית, על ידי מידע המגיע מחוץ למשפחה, בעיקר מגורמי חינוך. פעמים רבות, מחנכת או גננת יכולות להאיר עיני ההורה שילדם סובל מבעיה חברתית, מבלי שהילד דיווח על כך להורים. ילד מופנם יקפיד ליצור הפרדה בין המתרחש בתוך המשפחה לבין מה שהוא חווה מחוצה לה, במיוחד אם מדובר בחוויות שליליות. לעיתים, הורים יכולים להיעזר במידע שנמסר להם על ידי הורים של ילדים אחרים.

7. למה קשה לעיתים להורים לסייע לילדיהם בהתמודדות עם קשיים חברתיים?

א. בגלל חוסר ידע לגבי רכישת מיומנויות חברתיות ע"י ילדים. הם אינם יודעים מהן המיומנויות החברתיות הדרושות בגילאים שונים וכיצד ללמדם.

ב. בגלל הזדהותם הגדולה עם ילדם, הם מתקשם להכיל את סבלו ופועלים בצורה לא יעילה: לוחצת מדי או מרפה מדי, מכחישה קשיים או מעצימה אותם.

ב. בגלל מעורבות-יתר רגשית, הם רואים בכישלון החברתי של הילד כישלון אישי שלהם ומגיבים בעוצמה לא מתאימה.

ד. דרך הקשיים של הילד הם חווים מחדש קשיים חברתיים של עצמם מעברם. תגובתם משקפת את קשייהם ולא את קשיי הילד.

8. כיצד הורים יכולים לסייע לילדיהם בהתמודדויות חברתיות?

1. לא להתעלם, לתמוך:

לעתים, בגלל הקושי שלהם להתמודד במצב, הורים נוטים להדחיק את הבעיה ו/או להפחית בחומרתה. הם יכולים לומר, למשל: "זה זמני", "זה יעבור", "הילדים האחרים לא בסדר", "הוא פשוט ילד רגיש" וכו'. חשוב לזכור שקשיים חברתיים קטנים יחסית עלולים להתפתח בהמשך לקטסטרופה חברתית. אי-נחת קלה כיום של ילד ממעמדו החברתי עלולה להידרדר בעתיד למצוקה קשה עקב החמרת הדחייה החברתית. הכרה של ההורה בקיומה של בעיה פותחת לילד צוהר של תקווה לשינוי.

2. לא ללחוץ, לעודד:

פעמים רבות, הורים נוקטים בדרך הפוכה של העצמת הבעיה והחמרתה שלא לצורך. הם עשויים לנסות להכריח ילדים ללכת למסיבות כיתה, לנסות לכפות עליהם לשחק עם חברים. הם יכולים לומר, למשל: "למה לא הזמנת את דני אליך?" "מה הפלא שלא רוצים לשחק איתך?" "למה יש לך רק שני חברים?" וכו'. כאמור, בתחום החברתי, כמו בתחומים אחרים, כשלוחצים יותר מדי, עלולים להכשיל את הילד. הילד עלול לחוות את הקשר החברתי כעניין מעיק וקשה ולפתח התנגדות אליו. ראייה מאוזנת של ההורה את הקשיים, מרגיעה את הילד. הקשבה של הורה למצוקת הילד, עשויה לעודדו.

3. ליצור מצבים חברתיים נוחים לילד:

הורים יכולים לסייע לילד, במיוחד לילד הקטן, על ידי יצירת סביבה חברתית נוחה עבורו. למשל, לעזור לו לארגן מסיבת פיג'מות בבית, או להזמין מספר ילדים לטיול משותף, או לרשום אותו לקייטנה או לחוג שיש בו חברים מוכרים וכו'. סיוע ההורים ביצירת סביבה חברתית נוחה לילד יכול להינתן גם בתוך הבית. למשל, ידוע שילדים מתקשים לקיים יחסים חברתיים נאותים כשהם בשלישיה לעומת כשהם בזוג. לכן, הורים יכולים להפריד מדי פעם את הילדים, כדי להקל על האינטראקציה החברתית.

4. להיעזר בהורים אחרים:

ניתן לשוחח עם הורים אחרים על הקשיים החברתיים של ילדם ולבקש את עזרתם. למשל, ניתן לבקשם לעודד את ילדיהם להזמין את הילד, או פחות לריב אתו וכו'. לעתים ילדים לא שמים לב לדרך שבה הם פוגעים באחר ובוודאי אינם מודעים לדרכים שהם יכולים לסייע לאחר. התערבות נכונה ועדינה של הורה אחר יכולה לעזור להם בכך.

5. להיעזר בצוות ביה"ס או הגן:

לרוב המורים יש ידע ונסיון בהתמודדות עם בעיות חברתיות של ילדים. הם יוכלו ליזום בכיתה פעולות בנושאים של סובלנות וקבלת השונה, לדאוג שיזמינו את הילד לימי הולדת, להצמיד לו חבר בפעילויות שונות וכד'. כמו כן, מורים יכולים לעזור לשנות את המוניטין הרעים שהילד רכש לעצמו בקרב חבריו, כאשר הוא מתחיל תהליך של שינוי חיובי. מורים שמעירים הערות חיוביות על השינוי שחל בילד, מעודדים את הילדים לתפוס אותו אחרת, בצורה חיובית.

6. ללמד את הילד מיומנויות חברתיות:

כאמור, יש ילדים שמתקשים ברכישת מיומנויות חברתיות בסיסיות (כמו איך להזמין חבר, איך להגיב כשתוקפים אותך וכו') והם זקוקים לעזרת המבוגר שילמדם אותם. החל מהסברים פשוטים ובסיסיים כיצד התנהגויות תוקפניות (כמו בעיטות, נשיכות, גניבות וקללות) כמו גם התנהגויות חיוביות "דביקות" מדי (כמו מתנות מוגזמות, הזמנה מנדנדת להיפגש וכו'), מרחיקות יותר מאשר מקרבות; דרך הסברים כיצד לזהות סכנות חברתיות (כמו ילדים עצבניים) ולפעול אז בחוכמה (למשל, להתרחק מהם, להרגיע אותם וכו'); וכלה בהצעת דרכי פעולה יעילות להסתגלות חברתית (כמו שליטה עצמית, פשרה, ביטוי רגשות וכו'). כאשר הורים מתקשים ללמד ילדים מיומנויות חברתיות, מן הראוי לשקול פניה לאיש מקצוע מומחה (יועצת בביה"ס, פסיכולוג חינוכי וכו').

לראיון רדיופוני בנושא לחצו כאן

 לראיון מצולם בנושא לחצו כאן

לראיון מצולם נוסף בנושא לחצו כאן

להרצאה בנושא לחצו כאן

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) מקומם של הורים בהתמודדות ילדיהם עם קשיים חברתיים, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 11/19/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/14/mekomam-kshaim-hevrateem/

2 תגובות על הפוסט “מקומם של הורים בהתמודדות ילדיהם עם קשיים חברתיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *