"להעביר לערב את כל מה שלא חייבים להתמודד איתו בבוקר…"

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

אתר אינטרנט: www.hamit.co.il

 

"אני יוצאת מותשת מהבקרים במשפחה שלנו. אני קמה מוקדם בבוקר ומנסה להספיק את כל המטלות של הבוקר, ובצורה רגועה. אבל זה תמיד יוצא בלחץ ובעצבים. בעלי יוצא מוקדם מהבית והוא לא ממש יכול לעזור לי. אני צריכה להעיר את הילדים, לזרז אותם בהתארגנויות שלהם, להפריד ביניהם כשהם רבים, לדאוג שיאכלו ארוחת בוקר, להכין להם סנדוויצ'ים לבית הספר, לוודא שיצאו בזמן מהבית וגם להספיק להגיע בזמן לעבודתי. פעמים רבות אני מאחרת וכמעט תמיד אני מגיעה לעבודה מתוסכלת ועייפה, כאילו אני כבר אחרי יום עבודה ולא בתחילתו".

התנהלות הבוקר במשפחה נעשית פעמים רבות בלחץ: הילדים מתקשים להתעורר ולקום ממיטתם, ההורים ממהרים לעבודתם. המטלות בבוקר רבות ואילו הזמן העומד לביצוען מועט, נמדד בדקות. כתוצאה מכך, גם הפעולות השגרתיות בבוקר – התלבשות, צחצוח שיניים, אכילה – נעשות באווירה לחוצה ומתוחה. ההורים צריכים להחליט בבוקר החלטות מהירות במצב לחץ: האם להסכים שבתם תשכב עוד קצת במיטה בתקווה שתקום בהמשך, או לגעור בה ולזרזה, כי "בסרט הזה כבר היינו"; האם להניח לבנם לצחצח שיניים בידיעה שהוא "ימשוך" זמן, או לעזור לו; האם לאפשר לבתם לאכול באיטיות מעצבנת את דגני הבוקר, או לזרזה, כי ברור "שהיא עושה שוב דווקא". כתוצאה מכך, ההחלטות שהורים מחליטים בבקרים אינן יעילות בדרך כלל. הם מעירים את בתם מספר פעמים, אך לא עושים זאת בתקיפות הראויה ונקלעים בהמשך ללחץ זמן רציני. הם כועסים על בנם שמאריך בצחצוח השיניים, באים אליו בטענות ו… עושים במקומו, כי "חייבים לצאת בזמן מהבית". הם מלבישים בכוח את בתם ולא מאפשרים לה לבחור בגדים, אך מרגישים בהמשך רגשות אשמה מעיקים עקב כך.

"לא הייתה לנו ברירה", הם יאמרו לעצמם בצאתם מהבית בבוקר, ויגיעו מתוסכלים ועצבניים לעבודתם. ולא היא. יש להורים ברירה: להעביר לערב את כל מה שלא חייבים להתמודד איתו בבוקר! כלומר, לדון בערב עם הילדים בכל הסוגיות הבעייתיות שברור שתתעוררנה בבוקר, ולקבל לגביהן החלטות: איזה בגד ילבשו הילדים? באיזו שעה נעיר אותם? מה השעה המדויקת שנצא מהבית? איפה יושבים בארוחת בוקר? האם צריך לסיים את הדגנים עד הסוף? ומה יקרה אם לא יסיימו? וכיוצא באלה. ברוב המקרים דיון בערב על נושאים אלה ואחרים יתבצע באווירה רגועה יחסית, ולכן ההחלטות שתתקבלנה תהיינה שקולות יותר. ההורים יוכלו לתאם עמדות ולחלק ביניהם תפקידים, להסכים על דרכי פעולה, ובקיצור – לפעול מתוך שותפות הורית, שהיא אחת ממיומנויות המנהיגות החשובות בהורות. כשהילד משתף פעולה בדיון בערב, הוא זוכה להרגיש ראוי, מוערך, מועצם. בפעולתם המתואמת והשקולה בבוקר הם ישדרו לילד בהירות, כבוד, אמון ותקיפות במקום תסכול, מרירות, האשמה וחוסר אונים. גם אם תתעוררנה בבוקר בעיות, הן תיפתרנה מהר יותר ובצורה תקשורתית.

במשפחה בטיפולי שתי ילדות בנות שנה וחצי וארבע. ההורים מתארים מאבקים מתישים כל בוקר עם הילדה בת הארבע על הקימה ובעיקר על ההתלבשות. הילדה רוצה לבחור לעצמה בגדים, אך מתקשה בכך. היא מסרבת לקבל את הצעות ההורים ללבוש, מתעקשת לנסות בגדים שונים ומעכבת את כל ההתנהלות בבוקר, כולל היציאה מהבית. בסופו של דבר, לאחר ויכוחים מרים היא מאחרת לגן וההורים פונים מתוסכלים לעבודותיהם.

במהלך הייעוץ הצעתי להורים להעביר את בחירת הבגדים מהבוקר לערב שלפני. כמו כן, הנחיתי אותם להבהיר לבתם שאם היא לא תרצה ללבוש בבוקר את הבגדים שבחרה ערב קודם, הם לא יכנסו איתה למשא ומתן, אלא ייקחו אותה לגן כמו שהיא – לבושה בפיז'אמה או בבגדים אחרים. בפגישה הבאה דיווחו ההורים שאכן הם העבירו את נושא בחירת הבגדים לערב שלפני, הזכירו לילדה כל ערב את מה שעומד לקרות בבוקר ו… לא היו ויכוחים בבוקר.

כמובן שלא תמיד הדיון עם הילד בערב יתנהל על מי מנוחות; יתכן שהילד יבחר להילחם בהורה בכל מקרה. גם במקרה כזה עדיף לנהל את המאבק עם הילד בערב, כשיש יותר זמן, מאשר בבוקר כשההורה צריך לעמוד בלוח זמנים נוקשה ומלחיץ מאוד.

הרעיון ש"כדאי להעביר לבוקר את כל מה שלא חייבים להתמודד איתו בבוקר" יכול להתאים להתמודדות הורים במצבי לחץ יום יומיים נוספים במשפחתם, לאו דווקא בבקרים. נכון שלא כל עניין אפשר להעביר מהבוקר לערב שלפני. יש אירועים בלתי צפויים כמו מחלה של אחד הילדים, איחור בהשכמה, מצב רוח לא טוב של אחד מבני המשפחה וכיוצא באלה, שחייבים להתמודד איתם בבוקר, ללא הכנה בערב. אבל בדרך כלל מרבית מצבי הלחץ בהורות הם קבועים, ידועים מראש וניתן להתכונן אליהם בערב שלפני.

כדי להצליח ליישם את הרעיון גם במצבי לחץ נוספים בהורות, כדאי להורים לפעול בשני שלבים:

בשלב ראשון על ההורים לזהות את מצבי הלחץ השגרתיים, אלה שחוזרים על עצמם כל יום, למשל, מריבות על שעת הליכה לישון, תוכניות ראויות לצפייה בטלוויזיה, שעות משחק במחשב, צורת אכילה בארוחה משותפת וכיוצא באלה.

בשלב שני, על ההורים לטפל במצבי לחץ אלה מראש, ובצורה תקשורתית. במקום לריב עם הילדים כל פעם מחדש, בדרך כלל בצורה לא יעילה, הם יכנסו את הילדים לשיחה, יסבירו להם את הבעייתיות שבמצב, יקשיבו למה מטריד אותם בקשר לעניין ויחפשו ביחד פתרונות טובים יותר. בהמשך הם יאכפו את ההסכמים אליהם הגיעו ביחד.

אם בטיפולי מתלוננת שבנה בן השלוש מפריע לה באופן קבוע לדבר בטלפון: הוא מבקש ממנה אוכל, רוצה שתשחק איתו, מתלונן על אחותו שמרביצה לו וכיוצא באלה. האם מקבלת הנחייה לדבר עם בנה לפני כל שיחת טלפון שהיא תיזום בשבוע הקרוב, כדלקמן: "אני עומדת להתקשר ולדבר בטלפון. חשוב לי לדבר בשקט, בלי הפרעה. אני יודעת שלפעמים כשאני מדברת בטלפון אתה רוצה ממני דברים. לכן, אתה יכול לבקש ממני עכשיו, לפני שאני מדברת בטלפון, כל מה שאתה רוצה. כשאדבר בטלפון לא תפריע לי. אם בכל זאת יהיה לך קשה ותפריע לי, אפסיק את השיחה, אקח אותך לחדרך ולא תוכל לצאת ממנו עד שאסיים את השיחה".

כאשר הורים מטפלים מראש בבעיות שוטפות הם יכולים להתעמק בהן, לרדת לשורשן, לטפל במחלה ולא רק בסימפטום.

במשפחה בטיפולי, שני ילדים: אחד בכיתה ו' והאחר בכיתה ט'. ההורים קנו לכל אחד מהילדים מכשיר אלקטרוני ליום הולדתו, על פי בחירת הילד. הילד הצעיר בחר לשדרג את המחשב שבחדרו. הילד המבוגר בחר לרכוש מכשיר playstation, ואולם הוא מהר התחרט על בחירתו וביקש להשתמש במחשב החדש של אחיו. האח הצעיר סירב לכך בתוקף ולא הרשה לאחיו להיכנס לחדרו. האח הבכור סירב להתחשב בהתנגדות זו ונכנס באופן חופשי לחדר אחיו. כתוצאה מכך, התפתחו בין האחים "מלחמות עולם" קשות. ההורים הגיבו בחוסר עקביות: פעם כעסו על האח הגדול שנכנס לחדר אחיו ללא רשות ופעם כעסו על האח הצעיר שלא מגלה התחשבות באחיו. הם הרגישו חוסר אונים רב, תסכול ואכזבה.

לאחר בירור העניין, ההורים הונחו לשוחח עם ילדיהם על מגוון השאלות הקשורות למריבה חוזרת ונשנית זאת: האם מותר להיכנס לחדר, כל חדר, ללא רשות של בעל החדר? מתי כן ומתי לא? האם חדר הוא רק לשימוש פרטי של בעליו, או שעל בעל החדר להתחשב גם בשאר דיירי הבית? כיצד אומרים במשפחה "לא" למישהו אחר וכיצד מבקשים התחשבות? במילים אחרות, ההורים הונחו לטפל בבעיות הבסיסיות, הערכיות, הקשורות לנורמות החיים במשפחה, ולא רק לטפל בסימפטום, במריבה על הכניסה לחדר כדי לשחק במחשב. במקום לצעוק, לאיים, להעניש וכיוצא באלה, הם החלו לשוחח, להקשיב, להסביר, להבהיר, להבין.

נכון, נקיטת גישה הורית מקיפה כזאת אינה קלה. היא דורשת מההורים לא להגיב בצורה אימפולסיבית, לתכנן, לפנות זמן למחשבה ולדיון, ליזום שיחה על נושאים קשים, להתחייב להסכמים ולבצעם בעקביות. זו ראייה הורית לטווח ארוך, כזו ש"אינה מחביאה את הראש בחול", אלא היא אקטיבית, יוזמת, מעצבת. בעזרת גישה מנהיגותית שכזאת הורים יצליחו לנהל את האירועים במשפחתם, במיוחד את אירועי הלחץ היומיומיים, במקום שאירועים אלה ינהלו אותם.

* פורסם גם ב YNET

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) "להעביר לערב את כל מה שלא חייבים להתמודד איתו בבוקר…", [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 06/25/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/21/lehavir-laerev/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *