טיפול מווסת רגשית במתבגר ובהוריו

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

 

"האהבה היא כעשן העשוי מאדים של אנחות. כאשר טהורה היא, האש מפעפעת בעיני האוהבים. כאשר כעוסה היא, הים מוזן מדמעות האוהבים. ומה היא עוד? הטירוף הכי מוסתר, מרירות חונקת ומתיקות שנשמרת". (ויליאם שייקספיר, מתוך המחזה: "רומיאו ויוליה")

מה זה ויסות רגשי?

בויסות רגשי הכוונה ליכולת האדם לאזן את רגשותיו בהתאם למצב: להיות עצוב כשהמצב עצוב ושמח כשהמצב שמח. אדם שהויסות הרגשי שלו לקוי עשוי להגיב לכל דבר קטן בעוצמה רבה, מצד אחד, ולהתייחס באדישות לדבר גדול, מצד אחר. כאשר הרגשות משותקים או חסומים נוצרת קהות וריחוק עד כדי דיכאון, ולכן נדרשת עוררות רגשית. מנגד, כאשר הרגשות יוצאים מכלל שליטה ונעשים קיצוניים ועקשניים מדי – כפי שקורה במצב חרדה משתלטת, זעם משתולל, או פעילות יתר – נדרש לדכא את העוררות הרגשית ולמתנה.

אחת ההגדרות המקובלות ביותר בתחום שייכת לתומפסון: "כלל התהליכים, הן החיצוניים והן הפנימיים, האחראיים לנהל, להעריך ולשנות את עוצמות התגובות הרגשיות ומשכן" (Thompson, 1994). איריס פינק-קרוננברג (2007) מציינת שהגדרה זו כוללת מספר הנחות חשובות שקיימת לגביהן הסכמה בין החוקרים, ועיקרן:

1. ויסות רגשי יכול לערב שמירה ואפילו הגברה של עוררות רגשית, כמו גם עיכוב והפחתה שלה. לויסות יש מטרה הסתגלותית: לשפר את התפקוד של האדם במצב מסוים. במקרים רבים זה ידרוש את עיכוב העוררות הרגשית והפחתתה – כמו במצבים של כעס, או חרדה – כדי לא להגיע למצבי מצוקה קיצוניים. במקרים אחרים זה ידרוש דווקא להגביר את העוררות – כמו שמחה כשקורה משהו משמח או כשמישהו מוכר מופיע – כדי להרגיש וליהנות.

2. ויסות רגשי מכיל אסטרטגיות נרכשות של ויסות-עצמי רגשי וכן מכיל מגוון של השפעות חיצוניות מווסתות רגשית, שמתרחשות בתוך הסביבה הטיפולית ובמהלך אינטרקציות עם ההורים, בעיקר בתקופת הינקות.

3. ויסות רגשי יכול אמנם להשפיע על הרגש הספציפי שנחווה, כלומר על הטון הרגשי (כעס לעומת גועל), אך לרוב הרגש יווסת דרך המאפיינים הזמניים והעוצמתיים של הרגש, הצובעים את החוויה הרגשית.

האסטרטגיות הלא יעילות של ויסות רגשי: תת שליטה ושליטת יתר

לעתים, משימת הויסות הרגשי אינה עולה יפה, ואז הילד עלול לנקוט באחד משני דפוסים לא יעילים עיקריים של התמודדות: היעדר ויסות רגשי או תת-שליטה ואיפוק יתר רגשי או שליטה. ד"ר אסתר כהן (2010) מתארת את הדינאמיקה ההתפתחותית של שני דפוסים בלתי מסתגלים אלה של ויסות רגשי, תוך שהיא מסתמכת על מחקרים חדשים המקשרים בין תיאורית ההתקשרות (attachment) לבין תיאורית הויסות רגשי (Fonagy, 1999). מצד אחד, בדפוס השליטה, ילדים מגינים על עצמם מתלות בהוריהם ומדחייה הצפויה בעקבותיה ומנסים לשלוט בצורה מוגזמת ברגשותיהם. הם מפגינים התנהגויות של הסתמכות עצמית קיצונית, תוך לקיחת סיכונים ובדיקת גבולות, או לחילופין מצמצמים מראש את תחום ההתעניינות שלהם ואת הצרכים שלהם, כך שלא יכנסו למצבי תלות ומצוקה ('לא מעניין אותי'; 'זה טפשי'; 'מי צריך חיבוק'). מצד אחר, ילדים אשר חוו טיפול הורי בלתי יעיל או בלתי עקבי מראים תת-שליטה במצבים רגשיים ומתקשים לווסת בעצמם אפילו כמויות קטנות של מצוקה. הם נמצאים במצב כרוני של שידור מצוקה ותלות במבוגר וכל האנרגיות שלהם מושקעות בקשר עם ההורה, שהוא תמיד מתסכל, כי ההורה איננו מצליח להשביעו. בשתי הקבוצות הללו מנגנוני הויסות שהילד מאמץ אינם מאפשרים לו לשמר בצורה מוצלחת את המתח שבין צורכי התלות וההיזקקות לאחר לבין העצמאות ותחושת הביטחון העצמי.

למה חשוב להכיר את המושג "ויסות רגשי"?

המושג "וויסות רגשי" חשוב הן להבנת ההתפתחות הנורמאלית והן להבנת פסיכופתולוגיות שונות.

הבנת התפתחות נורמאלית

התהליך של התפתחות הויסות הרגשי בגיל הרך הוא של מעבר מויסות הדדי, שבו להורה תפקיד מכריע, לויסות עצמי, שבו הילד אחראי על עיקר מלאכת הויסות. הכיצד?

תינוקות מגיעים לעולם כשהם שונים זה מזה במידת רגישותם לגירויים ובמידת הקלות בה הם נרגעים. זאת הסיבה שפעמים רבות קושי בויסות רגשי הוא חלק מקושי נרחב יותר של הילד בויסות חושי: הוא מתקשה למיין ולבנות סדר עדיפויות של גרויים מהסביבה הנקלטים על ידו בראייה, שמיעה, ריח, טעם, מגע. יכולותיו המולדות של התינוק הולכות ומשתכללות עם התפתחותו: בעוד שתינוק בן חמישה חודשים יתקשה להסיט את מבטו מפניו של זר המביט בו ולבסוף יפרוץ בבכי, תינוק בוגר יותר יצליח לווסת את ההתבוננות בזר על ידי הסטת המבט אליו והשבתו, באופן שיסייע לו להתרגל אל הזר ולהתקרב אליו.

ואולם, על אף יכולות מולדות אלה, בראשית דרכו התינוק תלוי במבוגר שיעשה עבורו חלק גדול מעבודת הוויסות הרגשי. בעזרת ההורה, בדרך כלל האם, התינוק לומד לארגן ולווסת את התגובות שלו לגירויים שהוא קולט מבפנים (רעב, אי נוחות) ומבחוץ (מראות, קולות, מגע ותנועה). תינוק שאינו מווסת טוב, תגובתו לגירוי מעורר מצוקה תהיה אינטנסיבית מדי או ארוכה מדי. תינוק זה צפוי להפגין עוצמות רגש גבוהות (הן רגש חיובי והן רגש שלילי): הוא עלול לבכות בכי עז וארוך בלי יכולת להפסיקו ולהירגע, וגם להתלהב ולהשתולל בלי יכולת לעצור ולהירגע. לעומת זאת, תינוק המווסת טוב מבחינה רגשית יצליח להסתגל מהר למצבים מעוררי מצוקה (יירגע מהר) וגם למצבים מעוררי שמחה (יצליח לשמוח וליהנות בלי להשתולל). כשדוחפים מהר מדי את הילד לויסות עצמי או כשממשיכים לעשות את העבודה עבורו גם כשהוא כבר מסוגל לעשותה לבד, מקשים על הילד לפתח את מיומנויות הויסות הרגשי.

כשהילד גדל הוא נעזר בשפה ובקוגניציה כדי לפתח את יכולת הויסות הרגשי שלו. השפה מתפקדת כמתווך הביטוי הרגשי. באמצעותה יש לאדם שיח פנימי שבו אפשר לברר שאלות של מותר ואסור. דרך השפה בני אדם גם מתקשרים עם הסביבה ומביעים רגשות מצוקה, באמצעות מלים ולא בעזרת בכי או מכות. לפיכך, ילדים המתחילים לדבר בגיל מאוחר עלולים לפתח קשיי ויסות. לעומת זאת, כאשר ילדים מדברים בהתאם לגילם הם מסוגלים לבטא את רגשותיהם לאחרים, לקבל משוב מילולי ביחס למותאמות של התחושות שלהם, לשמוע ולחשוב איך להתמודד איתם. ככל שילדים גדלים הם מסוגלים להיעזר גם בכלים מחשבתיים, כגון דמיון והנחיות עצמיות, על מנת לפעול כדי להירגע או להתרחק ממקום מסעיר או מפחיד. למשל, הילד הקטן אומר: "אסור לזרוק" כשהוא זורק את הצעצוע. בהמשך הוא יצליח לומר לעצמו את האיסור לפני הביצוע. או למשל, הילד מדמה עולם טוב יותר, כשהוא בעיצומו של יום לימודים משעמם ומדכא. או למשל, הילד מחזק את עצמו להתגבר על הפחד, כשהוא חוזר בחושך מחוג וכיוצא באלה.

כשהם כבר בגיל הגן, ילדים מווסתים רגשות לא רק על ידי הרגעה עצמית אלא גם על ידי הפעלה של הסביבה החברתית. הם יכולים, למשל, לגרות ילדים לשחק איתם משחקים הרפתקניים, או שהם מתבודדים עם ילד רגוע כמותם. הם מבקשים את קרבתה של הגננת, כשהם מבקשים להתנחם, ומסתתרים ממנה כשהם מבקשים לעשות תעלולים מרתקים.

מושג ה"ויסות הרגשי" חשוב במיוחד בהבנת גיל ההתבגרות, שכן תהליך ההתבגרות מאופיין על ידי קשיים נורמאליים, התפתחותיים, בויסות רגשי. מתבגרים מגיבים בעוצמות רגשיות לא מווסתות של כעס, עצבנות, הצקות, מצד אחד; וסגירות והתרחקות מצד אחר.

יכולת הויסות הרגשי עשויה להשפיע על התפתחותו התקינה של הילד בשטחים רבים. למשל, מבחינת בעיות אכילה, ילד מווסת רגשית יאכל בדרך כלל שהוא צריך, כשהוא רעב, ולא מתי שהוא לא צריך, כשהוא שבע. ילד שיכולת הויסות שלו לא טובה עלול לאכול הרבה מדי, אולי כי למד לאכול מסיבות רגשיות כאשר הוריו השתמשו בעקביות במזון להתמודד עם רגשות מצוקה: למסך, להסיח, להרגיע או לספק עיסוק. הוא עשוי גם לאכול מעט מדי, אולי כי למד להשתמש באוכל כנשק במלחמה כנגד הוריו, שמכריחים אותו לאכול כנגד טבעו. או למשל, מבחינת השתלבות הילד בחברה, ילדים אשר אינם מסוגלים לוסת רגשות של תסכול, שמחה, כעס, אכזבה וכן הלאה עשויים להיות מעורבים יותר במריבות וחיכוכים עם מורים וחברים לכיתה והם מקובלים פחות על חבריהם. לעומת זאת, ילדים המיטיבים לרסן התנהגויות לא הולמות ולדחות סיפוקים, ונוקטים שיטות קוגניטיביות לשליטה ברגשותיהם ובהתנהגותם, נוטים להיות מיומנים חברתית, מקובלים ואהובים על חבריהם, ובעלי יכולת הסתגלות גבוהה.

הבנת פסיכופתולוגיות

בשני העשורים האחרונים הלכה והתפתחה ההכרה במקומו של הוויסות הרגשי בהבנת התפתחות פסיכופתולגיות רגשיות ולטיפול בהן. אדגים זאת בשלוש תופעות פסיכופתולוגיות שכיחות, חלקן גם בגיל ההתבגרות: הפרעת אישיות גבולית (BPD), פגיעה העצמית והפרעות אכילה.

הפרעת אישיות גבולית (BPD (Borderline personality disorder: כאשר מסתכלים על הפרעת אישיות גבולית (המאופיינת בדפוס אישיותי בלתי יציב ובלתי מסתגל) מזווית ראיה של ויסות רגשי אפשר לומר שלאנשים בעלי אישיות גבולית יש שני קשיים עיקריים: חוסר יכולת לווסת רגשות עוצמתיים ונטייה לנקוט בהתנהגויות הרסניות (שימוש בסמים, יחסי מין לא מוגנים, פגיעה עצמית) בניסיון להשיג שליטה ברגשותיהם (פגיעה עצמית, שימוש בסמים ואלכוהול). כך למשל, ד"ר מארשה לינהאן, אשר פיתחה את הטיפול הדיאלקטי, DBT (Dialectical Behavior Therapy), לטיפול באישיות גבולית (טיפול המשלב עקרונות זן בודהיסטיים, טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות ואימון במיומנויות פתרון בעיות), רואה את האישיות הגבולית כתוצר של ליקוי בתפקוד מערכת הויסות הרגשי (Linehan 2003). לטענתה, היעדר יכולת ויסות רגשי מהווה את הבסיס להתנהגויות המאפיינות את בעלי האישיות הגבולית כפחד עוצמתי מנטישה, קשיים ביחסים בין אישיים, תחושת זעם אינטנסיבית וקבועה, נטייה לפגיעה עצמית, תחושת זהות בלתי יציבה וכן הלאה.

פגיעה העצמית: אחד המודלים המרכזיים להסברת הפגיעה העצמית הוא מודל הויסות הרגשי (גליק, 2010). על פי מודל זה, רבים מהפוגעים בעצמם נעדרים מיומנויות יעילות להתמודד עם מצוקה או מתקשים לווסת את רגשותיהם ולכן מחפשים אמצעי "ריפוי עצמי" חליפיים, שאחד מהם הוא הפגיעה העצמית. הפגיעה העצמית נועדה לשכך רגשות שליליים עוצמתיים או עוררות רגשית על ידי המרת הכאב הנפשי האמורפי והבלתי נשלט בכאב פיסי קונקרטי, תחום ונשלט. מודל הויסות הרגשי מסביר גם את נטייתה של הפגיעה העצמית להתקבע, לאור יעילותה הרבה בהפסקת הסבל הרגשי בטווח המיידי (Messer and William J. Fremouw).

הפרעות האכילה: פרופסור מוריה גולן (2009) מהמרכז לטיפול כוללני בהפרעות אכילה ודמוי גוף, המכללה האקדמית תל חי והאוניברסיטה העברית, ירושלים, מתייחסת לשני הדפוסים הלא יעילים של ויסות רגשי שהוזכרו, תת-שליטה ושליטה, בהקשר של הפרעות אכילה: היעדר ויסות רגשי או תת-שליטה אופייני יותר בבולימיה ובאנורקסיה, ובו קיימת תחושה של רגשות עוצמתיים, אימפולסיביות, התקפי זעם, הזדקקות נואשת לאחר על מנת להרגע. איפוק–יתר או שליטה מופיע יותר באנורקסיה, אך גם בקרב כרבע מהסובלות מבולימיה, ובו יש הגבלה או איפוק ביחס להיענות לצרכים גשמיים, למיניות, לתחושות, ליחסים. בשני מצבים אלה של ויסות לא אפקטיבי הפרעת האכילה נותנת אשליה של ויסות רגשי.

כיצד ההורה יכול להשפיע על התפתחות יכולת הויסות הרגשי?

אפשר להצביע על ארבע דרכי פעולה שבאמצעותן ההורה יכול להשפיע בחיי יום-יום על התפתחות הויסות הרגשי היעיל של הילד: תיאום, הרגעה, תיקוף רגשות וטיפוח התנהגויות עצמאיות של ויסות רגשי. נבחן כעת תחומי השפעה שונים אך משלימים אלה.

1. תיאום: ההורה צריך לספק גרייה מותאמת לתינוק כדי לערב אותו באינטראקציה אך בלי להציף אותו ולגרום לעוררות יתר שהוא אינו מסוגל להתמודד איתה. למשל, ההורה יכול להיות חודרני מדי באינטראקציה (מחבק בעוז את הילד, מנשקו ללא הפסק, כופה עליו מבט עינים ממושך מדי וכיוצא באלה), או להשתמש ביותר מדי אובייקטים (החדר מלא צעצועים, ההורה מעביר את הילד מפעילות לפעילות ללא מנוחה), או שהוא עלול לנסות לשתף את התינוק בכל מחיר באינטראקציה (הילד עייף וההורה מכריחו "להחזיק מעמד" כדי שלא ירדם מהר מדי). ההורה יכול לפעול גם בצורה הפוכה, אדישה, להתעלם מהילד, להזניח אותו, לא לספק לו גרייה רגשית (לא מחבק כלל, שומר על מרחק פיזי גדול, משאיר את הילד לבד וכיוצא באלה).

2. הרגעה: מתן בטחון לתינוק והרגעתו בעת מצוקה ע"י ההורה, המהווה עבורו גורם חיצוני לויסות רגשי. תינוקות צעירים שואבים ניחומים מהוריהם: הורה שומע את תינוקו בוכה, אוסף אותו בזרועותיו, מחזיק ומנדנד אותו עד שהוא נרגע. כשהילד גדל ורע לו, ההורה יעודדו לבוא אליו ולבקש חיבוק ונשיקה, וגם יוסיף מילים מרגיעות כמו "זה יעבור", "זה לא נעים, אבל אני אשטוף את זה" וכיוצא באלה. כשהוא מרגיע אותו, ההורה למעשה עוזר לילד לווסת את רגשותיו השליליים. התינוק שלומד איך להגיע לרגיעה, באמצעות אינספור אפיזודות של הרגעה מצד ההורה, יצליח בהמשך להרגיע עצמו, בין אם על ידי חפץ מעבר שיהיה לצידו, בין אם על ידי אמירות פנימיות שיאמר לעצמו כל אימת ששלוות רוחו תיפגע, כאלה ששמע מהוריו (למשל: "זה לא נורא, זה יעבור"), או שיבוא להורה ויבקש ממנו חיבוק ונשיקה. כשהוא גדל והוא בגן, ילד שחברתו האשימה אותו שרימה בשעת משחק הולך בבכי לפינה אחרת בגן כדי להירגע.

3. תיקוף רגשות: זיהוי ואישור המצבים הרגשיים של התינוק ע"י ההורה כך שיבין שרגשותיו אינן יוצאי דופן ושגם אחרים מרגישים אותם. הורה בלתי מתקף, לדוגמא, עשוי לבטל את טענתו של הילד כי מאכל מסוים אינו טעים לו ("תאמין לי שאתה אוהב את זה!") ולהתעלם מהמצוקה הרגשית שהוא מפגין ("אז מה אם לא הזמינו אותך למסיבה? זאת לא סיבה לבכות"). בהקשר לזה כדאי להזכיר שוב את טענתה של ד"ר מארשה לינהאן (Linehan 2003) שתגובות הוריות לא מתקפות, עלולות להביא להעדר ויסות רגשי, שעלול מצידו להביא להיווצרות אישיות גבולית.

4. טיפוח התנהגויות עצמאיות של ויסות רגשי: הצורך הקיומי של התינוק הוא לשמור על הרצף הפנימי של החוויה העצמית שלו. לכן, הוא יפנים אסטרטגיות ששומרות על העקביות הפנימית שלו. למשל, כבר בחודשים הראשונים לחייו התינוק מתאמץ לקיים יציבות בתוך שלל הגירויים החיצוניים שהוא מוצף בהם, והוא יסיט את מבטו מגירוי מלחיץ או יגרה את עצמו על ידי מציצת אצבע. בהמשך, כשהתינוק מסוגל כבר לנוע, הוא יתרחק מאנשים שמתקרבים אליו מאוד, גם אם כוונתם טובה; ימנע להתחבק או להפך יחפש קרבה או מגע וכיוצא באלה. כל אלה כדי לווסת את תחושותיו ולהגן על תחושת היציבות הפנימית שלו. בגיל מבוגר יותר ילדים משתמשים באסטרטגיות ויסות מפותחות יותר במצבים של עוררות רגשית מוגזמת (למשל, כשיש אווירת לחץ במשפחה, או כשהילד מרגיש חרדה) כמו משחק עצמאי עם צעצוע תוך כדי התבודדות מהסביבה או להפך דרישה חזקה למשחק עם אחר – הורה, אח, חבר. הורים עלולים לפרש התנהגויות יעילות אלה של ויסות רגשי עצמאי כהתנהגויות לא מתאימות, נסוגות, לא נימוסיות, מציקות, מבטאות חוסר ביטחון, ולהגיב אליהן בביקורתיות ובכעס ולהפחית בטחונו ביכולת הויסות הרגשי שלו. לכן, חשוב שהורים יזהו נכון התנהגויות ויסות רגשי יעילות של ילדיהם, ויטפחו אותן, גם אם הן לא תמיד נעימות להם או מתאימות להם.

כיצד אפשר לשפר בטיפול את יכולת הויסות הרגשי של המתבגר?

כאשר מתבוננים בהתנהגות הלא מסתגלת של המתבגר שבטיפול מזווית ראיה של מושג הויסות הרגשי נפתחות בפני המטפל אפשרויות רבות להקל במצבו של המתבגר ולהיטיב עמו. המטפל יכול לעשות זאת דרך הטיפול האישי במתבגר, אך גם דרך הדרכת הוריו.

שיפור יכולת הויסות האישי של המתבגר בטיפול אישי

טיפול באשר הוא תורם לפיתוח מערך הוויסות הרגשי, שכן הוא מאפשר למטופל לבחון את דרכי ההרגעה העצמית שלו ולשפרן, לבדוק את ההתאמה של רגשותיו למציאות ולהפנים דרכי התאמה יעילות יותר וכיוצא באלה. יחד עם זאת, כדאי לדייק יותר ולבדוק התערבויות טיפוליות ממוקדות שמטרתן לשפר את יכולת הויסות הרגשי של המטופל המתבגר. אבחן זאת בארבעה תחומי טיפול עיקריים: התנהגותי, קוגניטיבי, רגשי ובין אישי.

בתחום ההתנהגותי:

התרחקות מהמקור המעיק – למשל, ללמד את המתבגר כיצד להימנע באופן זמני מאינטראקציה עם מורה עליה המתבגר כועס מאוד, במקום לפתוח איתה בריב שעשוי להביא לזריקתו מבית הספר; או למשל, להתרחק מקבוצת ילדים שרבה במקום להצטרף לקטטה ולצאת, כמו תמיד, אשם.

הסחת דעת – ללמד את המתבגר להסיח את דעתו מהגירוי המעיק על ידי עיסוק בפעילות ניטראלית או חיובית, למשל על ידי פעילות משחקית, פעילות ספורטיבית, פעילות תרבותית, פעילות לימודית וכיוצא באלה.

בתחום הקוגניטיבי:

זיהוי רגשות – על ידי שהוא לומד לזהות נכון את רגשותיו ולתת להם שם מדויק, המתבגר יכול ללמוד כיצד להתרחק מרגשות שליליים שגורמים לו אי נוחות ומפריעים לפעילותו היום יומית. למשל, כשמתבגר מבין שחוסר השקט והעצבנות שהוא מרגיש לאחרונה עם חברתו הם ביטוי לתחושות קנאה ועלבון שמציפים אותו כשחברתו משוחחת לעתים קרובות עם חבר ללימודים, הוא יכול להתחיל לטפל ברגשות שליליים אלה, ולרככם. כמו כן, כשהוא מודע אילו רגשות מתעוררים אצלו כשהוא נמצא במצב מסוים, הוא יכול להכין את עצמם לקראת המצב וללמוד כיצד לנהל רגשות אלו בלי להיות מוצף על ידם. למשל, ילד שנוטה להתקפי חרדה יכול לצפות להרגיש רגשות שליליים לפני שהוא נכנס למצב שבו היה לו התקף חרדה בעבר. הוא יכול להכין את עצמו כיצד להגיב לרגשות אלו ולנהל את המצב בהצלחה רבה יותר (Hannesdottir, D.K., & Ollendick, T.H., 2007)

מיקוד מחדש של תשומת הלב – יש ילדים שיודעים להפנות את תשומת לבם מהגורם המעורר רגשות לא רצויים, למשל, הם לא מתרגשים כשהם לא מצליחים במבחן ויוצאים לבלות עם חברים. זאת לעומת ילדים עם יכולות ויסות נמוכות שלא מצליחים לנתק את תשומת ליבם ממה שלא עושה להם טוב(Kovacs, M., Shrrill, J., George, C.H., Pollock, M., Tumuluru, M.D., & Ho, V., 2006). למשל, מתבגר עם חרדה חברתית עלול להתמקד יותר מדי במקרה בודד של משוב שלילי שקיבל בעבר ולהתעלם ממקרים רבים אחרים שקיבל משוב חיובי מבני גילו וממבוגרים על התנסויותיו החברתיות .(Hannesdottir, D.K., & Ollendick, T.H., 2007)לכן, כדאי ללמד מתבגרים להפנות את תשומת לבם לגירויים רגשיים חיוביים או ניטראליים. אפשר לעשות זאת בשיטות מסורתיות של מיקוד תשומת לב על ידי שמבקשים מהם לזהות, לזכור ולתעד בסוף היום אירועים חיוביים שקרו להם ולבחון את השפעתם של אירועים אלה עליהם.

מסגור מחדש להתנסויות רגשיות – מסגור מחדש חיובי של אירועים מעוררים נמצא כדרך התמודדות עוצמתית שמאפשרת לאנשים להתאושש במהירות מחוויות מלחיצות. זה חשוב במיוחד עבור מתבגרים בגלל נטיתם לפרש כל אירוע ניטראלי או שלילי מתון כמלחיץ במיוחד (תומפסון 1994). אפשר וכדאי ללמד מתבגרים כיצד לפרש מחדש בצורה חיובית יותר אירועים שמפחידים אותם או מרגיזים אותם או מדכאים אותם ובכך להפחית את מצוקתם בחיי יום יום .(Hannesdottir, D.K., & Ollendick, T.H., 2007)למשל, אפשר לעזור למתבגר לפרש מחדש ניסיון כושל שלו "להתחיל" עם בת על ידי שאומרים לו שבמקרה זה הוא פנה למשימה קשה מדי. או למשל, כשמסבירים למתבגר שילד אחר פיהק באמצע ההופעה שלו, לא בגלל שההופעה הייתה משעממת אלא בגלל שהילד היה עייף וכיוצא באלה.

תרגול ויסות רגשות – כדאי לתרגל מתבגרים במהלך הטיפול, בצורה מוחשית השאובה מעולמם, כיצד לווסת את רגשותיהם. למשל, במהלך טיפול במתבגר חרדתי ואימפולסיבי, תלמיד כיתה ז', המנגן בתופים, הגדרתי איתו מדדים להשתלבות מוצלחת שלו בלהקה, כמו כישרון, רצון, התמדה, מזל, התלהבות. לאחר מכן הוא התבקש למדוד את עצמו בכל אחד מהמדדים הללו, בסולם של מ-1 (בכלל לא) ועד 10 (הכי הרבה). לאחר מכן חשבתי יחד איתו האם כדאי לשנות את הציון שנתן לעצמו במדדים הניתנים לשינוי. למשל, אולי כדאי שיקטין את התלהבותו כי היא גורמת לו לא להקשיב לאחרים, ולעומת זאת יגביר את ההתמדה שלו כדי לשפר את יכולתו, וכיוצא באלה. בהמשך עקבנו את התקדמותו בויסות רגשותיו במדדים אלה.

בתחום הרגשי:

עירור רגשות חיוביים בתוך אירוע שלילי או לאחריו – ממצאים רבים מלמדים שכאשר מרגישים רגשות חיוביים לאחר אירועים שליליים או במהלכם קל יותר להתגבר על התוצאות השליליות של האירוע ((Hannesdottir, D.K., & Ollendick, T.H., 2007. למשל, לאחר שצפו בסרט מפחיד שעורר תגובות פחד, המשתתפים צפו בסרט שעורר תגובות של אושר וסיפוק וכך התגברו מהר יותר על רגשות הפחד שחשו מאשר משתתפים בניסוי שצפו בסרט עצוב או ניטראלי. ממצא זה מתאים לשכל הישר כשהורים מקריאים לילד עם חרדת פרידה סיפור אהוב לפני שהוא הולך לישון. אפשר לנצל עובדה זו בטיפול במתבגר שמגיב בהתקפי חרדה כשהוא בחברת הרבה אנשים על ידי כך שנציע לו להתעסק בפעילויות נעימות, למשל לראות סרט אהוב בקולנוע, כשהוא מתאמן להיות בקבוצה גדולה של אנשים. פעילות כזו מפעילה רגשות חיוביים, שבתורם מעלימים את ההשפעות של החוויה השלילית.

הרגעה עצמית – מתבגר הסובל מבעיות של וויסות רגשי מתקשה להרגיע את עצמו, פעמים רבות בגלל שלא חווה הרגעה טובה על ידי ההורה. כזכור, היכולת להרגעה עצמית בעת מצוקה נלמדת בינקות דרך המגעים עם ההורה וזוכה לשיכלול בתקופת הילדות. כדאי ללמד את המתבגר דרכים ספיציפות של הרגעה עצמית כמו אמירות פנימיות מעודדות ("לא נורא, לא הצליח לי הפעם, אצליח בפעם הבאה", "עכשיו קשה לי, אבל זה יעבור" וכיוצא באלה) או היעזרות בחפצים נעימים (למשל, ליטוף צג הטלפון הנייד בזמן כעס).

בתחום הבין אישי:

בגיל ההתבגרות חברים יכולים להעצים שלא לצורך רגשות שליליים (למשל, קנאה: "איזו פדיחה החברה שלך עשתה לך!") ולדכא רגשות חיוביים (למשל, הישג: "מה אתה עושה פוזות? אז פעם אחת הצלחת, גם זה במקרה!"). הם יכולים גם לעודד, לתמוך ולהרגיע רגשות שליליים ("עזוב, בגללה אתה מרגיש כישלון? כל הבנות אותו הדבר!") ולהעצים רגשות חיוביים ("כל הכבוד! יצאת גבר, גבר"). לכן, חשוב בטיפול לעזור למתבגר להתייחס בצורה ביקורתית למשובים שליליים שחבריו מטיחים בו ולעודדו להקשיב למשובים חיוביים שהוא מקבל מהם. כמו כן, חשוב לעודד את המתבגר לקבל את תמיכתם של מבוגרים משמעותיים בסביבתו כמו מחנכת, יועצת וכיוצא באלה. ככל שהוא יוכל לשתף מבוגרים משמעותיים בתחושות מעיקות ויקבל מהם ניחומים, הוא יצליח בתהליך ויסות הרגשות שלו.

שיפור יכולת הויסות האישי של המתבגר באמצעות הדרכת הורים

על אף שהמתבגר כבר "ילד גדול", עצמאי, הוא עדיין מושפע מאוד מהתנהגות הוריו כלפיו. הוריו יכולים, על ידי תכנון נבון של דרכי פעולתם איתו, לסייע לו לשפר את יכולת הויסות האישית שלו. אציין כאן ארבע דרכים כאלה: שיפור דוגמה אישית, הכלת רגשות, הצבת גבולות ושימוש במושגיים יחסיים בשפה.

שיפור דוגמה אישית – התבוננות יומיומית בהבעות רגשיות של אחרים במשפחה מלמדת את המתבגר דרכים שונות שנוקטים בני המשפחה כדי לווסת את רגשותיהם השליליים והחיוביים. למשל, המתבגר מתבונן באחותו הקטנה ורואה כיצד היא נרגעת כשהיא ממששת את השמיכה הישנה שלה. או למשל, הוא רואה כיצד אביו נהנה מהאכילה אך גם יודע להמתין בסבלנות לשאר בני המשפחה שיצטרפו לארוחה המשותפת, והוא לומד ממנו כיצד לווסת את רגשות ההנאה שלו מאוכל. או למשל, כשהורים למתבגר חרדתי פועלים בצורה חרדתית (נמנעים ממצבים בגלל החרדה או שמתנסים בהם בצורה היסטרית), הם מטעינים את חרדת ילדם ומנציחים את ההפרעה. המתבגר ילמד כיצד להתייחס לרגשות של אחרים גם מתוך התבוננות בתגובות של בני המשפחה להבעות הרגשיות של אחרים. למשל, ייתכן שהוא ילמד לבוז להבעות כאב של אחרים, אם הוריו מתייחסים בזלזול למישהו המביע צעד או כאב, כמו באמירה "הוא סתם מתבכיין על כל דבר". לכן, הורים צריכים לשים לב לדוגמה האישית שלהם בוויסות רגשות, הן עם עצמם והן בהתייחסותם לרגשות של אחרים.

הכלת רגשות – כמובן שחלק גדול מהלמידה של המתבגר מתרחשת ביחסים הישירים שלו עם הוריו. כשהורים מצליחים להכיל את הרגשות הקשים של ילדיהם (חרדה, דיכאון וכיוצא באלה), כלומר, נותנים לילדיהם מקום לבטא רגשות אלה בצורה חופשית בלי להתעלם מהם או לדחות אותם, הם מרגיעים את ילדיהם. לעומת זאת, כשהורים מגיבים בעוצמה רגשית שלילית לתחושות הקשות של הילד (כועסים, מטיפים מוסר, מענישים בחומרה וכיוצא באלה) הם מגבירים את ההצפה הרגשית השלילית שלו. פעמים רבות הורים אינם יכולים לשאת את כאב ילדם, דווקא בגלל ההזדהות הרגשית הגדולה שהם חשים עם כאבו. הבעת הרגשות השליליים של ילדם (כעס, כאב, צער) מעוררת את רגשותיהם השליליים, הם מתקשים לווסת את רגשותיהם אלה, ומגיבים בעוצמה רבה וללא שיקול דעת באשר לצרכיו הרגשיים של הילד. כשההורה עצמו מוצף רגשית נוכח רגשות הילד, יש לו מטרה אחת – להרגיע את עצמו. הוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי להפסיק מיד את חשיפתו שלו לרגשות השליליים של הילד – הוא ישתדל להרחיק את הילד ("לך לחדר עד שתירגע!"); או יגיב בביטול, בזלזול ואפילו בבוז להבעות הרגשיות של הילד ("תפסיק להתנהג כמו תינוק"); או יעניש או יאיים למנוע אהבה ("אם תמשיך כך אני הולכת ותישאר לבד"); או ישתמש במיקוח או בשוחד כדי לגרום לילד לחדול מעצב או מרוגז ("תקבל שוקולד אם תפסיק לבכות ותתנהג יפה") וכיוצא באלה.

הצבת גבולות – קבלת כל התנהגות בה בוחר המתבגר להביע את רגשותיו, כולל התנהגויות שליליות כהכאה, או אכילה בלתי מבוקרת אינה מעודדת ויסות רגשי, אלא ההפך. מלאכת הויסות הרגשי מחייבת תרגום התנהגותי מתאים של הרגשות שהאדם מרגיש. נכון שמותר להרגיש הכל, אבל רגשות רבים גורמים לנו להתנהג באופן שפוגע באחרים ובנו. לכן, חשוב שהורים יעבירו למתבגר מסר כי כל רגש הוא לגיטימי, אך לא כל תגובה התנהגותית לרגש היא לגיטימית. הורים צריכים להציב גבולות לדרכי ביטוי לא ראויות, אימפולסיביות, של רגשות המתבגר וללמדו למצוא פתרונות חיוביים לביטוי רגשותיו, בעיקר של תסכול ועצב. למשל, כשמתבגר מקלל או מרביץ (לאחיו, לחבר) כי הוא נעלב או מתוסכל, על ההורים להבהיר לו, שעל אף שהם מבינים את רגשותיו, התנהגותו לחלוטין לא מקובלת עליהם. הם יכולים לומר לו: "אנחנו יודעים שכשאח שלך שורק באוכל, זה מאוד מעצבן אותך, אבל אתה לא יכול בשום אופן להרביץ לו בתגובה לכך".

שימוש במושגים יחסיים בשפה – מאחר שילד עם קשיי ויסות רגשי מרבה להשתמש במונחים קיצוניים ומוחלטים ("אני שונא אתכם", "אני אוהב רק ככה" וכיוצא באלה) הורים יכולים לעזור לו לווסת את רגשותיו על ידי שיקפידו להשתמש במושגים יחסיים בדיבור איתו. למשל, כשהילד אומר: "החיים שלי מחורבנים", במקום להתגייס מיד לשנות את מצב רוחו, מתוך הזדהות וקושי אישיים, ולהציף אותו ("מה פתאום, אתה לא כזה מסכן. מה רע לך בחיים?"), עדיף שיאמרו לו: "לדעתי היום דווקא יותר טוב לך מאשר בשנה שעברה", או שישאלו אותו: "אתה חושב שהיום רע לך יותר מאשר לפני חודש או חודשיים?" ויכנסו איתו לשיחה בנושא, אחרי כמובן שהביעו אהדה לרגשות המצוקה שלו ("אני מבין שאתה מרגיש שרע לך מאוד").

לסיום

ויסות רגשי היא מיומנות חשובה המתפתחת בינקות המוקדמת דרך היחסים ההדדיים של התינוק עם הוריו, ועוברת שכלול במהלך החיים. כשהיא קיימת בצורה טובה אצל הילד, היא עוזרת להתמודדות מוצלחת שלו בתחומי חיים שונים. כשהיא חסרה, כלומר לילד אין יכולת לווסת אפילו כמויות קטנות של רגש, או כשהיא נוכחת בצורה מוגזמת, כלומר הילד מדכא כל רגש ומגיע לשליטת יתר – עלולות להתפתח פתולוגיות רגשיות. בגיל ההתבגרות הסוער, ובמיוחד אצל מתבגרים המתקשים עוד יותר מאחרים לווסת את רגשותיהם, יש חשיבות מיוחדת לסייע למתבגר לשפר את יכולת הויסות הרגשי. במאמר הוצעו מספר התערבויות ממוקדות בטיפול פסיכולוגי במתבגרים ובהוריהם שיכולות להגביר יכולת זאת לאיזון רגשי.

אגדה יפאנית עתיקה מספרת על סמוראי רע-מזג, שתבע ממורה של תורת ה"זן" להסביר לו את מושגי גן העדן והגיהנום. הנזיר השיב לו בבוז, "אינך אלא כסיל – לא אבזבז את זמני על שוטים מסוגך!" הסמוראי, שכבודו נפגע, השתולל מזעם, שלף את חרבו מנדנה וצרח, "אני אהרוג אותך על חוצפתך". "זה הגיהנום", השיב הנזיר בשלווה. הסמוראי המופתע, שקלט את האמת בדברי הנזיר, נרגע, החזיר את החרב לנדנה, קד עמוקות והודה לנזיר על דברי תורתו. "זה גן העדן", אמר הנזיר.

מקורות

1. Fonagy, P. (1999) Transgenerational consistencies of attachment: A new theory. Paper presented at the American psychoanalytic Association, Washington DC. Available online at Psyche Matters

2. Hannesdottir, D.K., & Ollendick, T.H., (2007). The role of emotion regulation in the treatment of child anxiety disorders. Clinical Child and Family Psychological Review,10, 275-293.

3. Kovacs, M., Shrrill, J., George, C.H., Pollock, M., Tumuluru, M.D., & Ho, V., (2006). Contextual emotion-regulation therapy for childhood depression: Description and pilot testing of a new intervention. J. American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 45:8, 892-903

4. Linehan MM. Skills training manual for treating borderline personality disorder. New York: Guilford, 2003.

5. Messer, J. M. &. Fremouw, W. J. A critical review of explanatory models for self-mutilating behaviors in adolescents. Clinical Psychology Review, Volume 28, Issue 1, January 2008, Pages 162-178

6. Thompson, R.A. (1994). Emotion regulation: A theme in search of definition. In N.A. Fox (Ed.). The development of emotion regulation: Biological and behavioral considerations. Monographs of the Society for Research in Child Development. Serial no. 240, Vol. 59(2-3), 25-52.

7. גולן מוריה (2009). וויסות רגשי והפרעות אכילה, מגזין Review מכון תנובה למחקר, גליון מס' 26, הפרעות אכילה, ינואר עמ' 18-23

8. גליק ליטל, (2010) פגיעה עצמית- אטיולוגיה וטיפול בפצע פתוח. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום שלישי ‏25 ‏ינואר ‏2011, מאתר בטיפולנט קהילה מקצועית: http://www.betipulnet.co.il/particles

9. כהן אסתר (2010), תאוריית ההתקשרות (Attachment Theory) וטיפול משפחתי [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום שלישי ‏25 ‏ינואר ‏2011, מאתר האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין וחינוך בחיי המשפחה: http://www.mishpaha.org.il/?CategoryID=240&ArticleID=280

10. פינק-קרוננברג, איריס (2007). ויסות רגשי בגיל הינקות. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום שלישי ‏25 ‏ינואר ‏2011, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1223

 להרצאה בנושא לחצו כאן

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) טיפול מווסת רגשית במתבגר ובהוריו, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 11/17/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/24/tipool-mevoosat/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *