מיומנו של סבא: לומד

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים כמנהיגים, מודן, 2006

והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

אתר אינטרנט: www.hamit.co.il

 

"בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם? – הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קיט צט): מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי." (פִּרְקֵי אָבוֹת, פֶּרֶק רְבִיעִי, מִשְׁנָה א)

"אבא, למה אתה כזה לחוץ? תירגע. אל תמהר. החיתול כבר עליה, היא לא יכולה להשתין עליך".

"אבא, כדאי שתשים לה את הכפית יותר עמוק בפה ותהפוך אותה, כי קשה לה לקחת לבד את האוכל מהכפית".

"אבא, כדאי שתחזיק אותה מתחת לצלעות ולא בכתפיים. כך היא תוכל לעשות תנועות שחייה גם בידיים ולא רק ברגליים".

"אבא, כדאי שתשכיב אותה בעגלה ותיתן לה שם לאכול. כך היא תירדם בקלות".

"אבא, תעשה לי טובה. אל תעשה לה תנועות חזקות מדי. היא לא אוהבת את זה".

משימתם הראשונה כיום של סבתות וסבים הוא ללמוד מילדיהם כיצד להתנהג עם נכדיהם! נכון, זה מוזר, שכן בעבר תפקידם העיקרי של סבתות וסבים היה הפוך – ללמד את ההורים הצעירים כיצד לטפל בילדיהם שזה עתה נולדו. סבתות בעיקר הסבירו לבנותיהם ולבניהם כיצד לחתל את התינוק וכיצד לשמור על חום גופו; איזה אוכל לתת לו בחודשים הראשונים לחייו; כיצד להישמר מסכנות לבריאות הילד; איך להתמודד עם קשיים של הילד בהליכה לישון וכיוצא באלה. נורמות גידול הילדים היו ברורות ונוקשות וסבתות הנחילו אותן בצורה מעשית לילדיהם, בין היתר, כיוון שנכחו שעות רבות בבית הנכדים. ילדיהם נענו לכך בדרך כלל ברצון, כיוון שהם היו צעירים וחסרי ניסיון. כמו כן סבתות וסבים היו דמויות סמכות, יודעות-כל. כך הם תפשו את עצמם וכך ילדיהם תפשו אותם.

מדוע כדאי שסבתות וסבים בתקופתנו ילמדו מילדיהם, ההורים הצעירים, כיצד להתנהג עם נכדיהם?

ילדים בתקופתנו לא רוצים ללמוד מהוריהם על גידול ילדים

"אבא, אני מאוד נעזרת בספר הזה. הוא ספר הדרכה מצוין! דרכו הצלחתי לסדר את השינה של החמודה שלנו. אני מוצאת שם תשובות להרבה שאלות שמעסיקות אותי והגישה נראית לי מאוד. זה ממש בנוי עלי. למה לא סיפרת לי שיש לך את הספר הזה?"

ילדים בכלל, וילדים שהם כבר הורים צעירים בפרט, אינם תופשים עוד את הוריהם כסמכות יודעת-כל. לכן הם לא רוצים ללמוד מהם על גידול ילדיהם. כשהורים צעירים מרגישים כיום שהם צריכים הדרכה, הם פונים לדמויות סמכות מקצועיות או סמי-מקצועיות זמינות ולא להוריהם. הם יכולים למצוא בקלות באינטרנט מידע מפורט ועשיר על מה שמטריד אותם. הם יכולים גם לקבל עצות מקצועיות ספציפיות לגבי הילד שלהם דרך פורומים שונים באינטרנט.

האמת היא שהורים צעירים גם פחות צריכים בתקופתנו ללמוד מהוריהם על גידול ילדים כמו שנזקקו לזה בעבר. יש לזכור שבעבר ילדים הפכו להורים מוקדם יחסית, הרבה יותר מוקדם מאשר היום. הם היו חסרי ניסיון, ילדים בעצמם, ונזקקו לניסיונם של הוריהם בגידול ילדים. כיום ילדים נעשים הורים בגיל מאוחר יחסית. הם מגיעים להורותם עם מושג ברור למדי על איך הם רוצים לגדל ילדים. הם גם חשופים למידע הדרכתי עשיר ומפותח בנושאים של הורות וגידול ילדים דרך האינטרנט, ספרים, תוכניות טלוויזיה, קבוצות הורים ועוד. כתוצאה מכך, הורים צעירים יודעים כיום על גידול ילדים יותר מאשר הורים צעירים בעבר. לכן, הם צריכים פחות את עצות הוריהם כיצד לגדל ילדים.

"למה לי להעמיס על הבת שלי עצות ורעיונות, טובים ככל שיהיו, על איך לנהוג עם הבן שלה, כשברור לי שהיא נוהגת על פי מה שהפסיכולוגית שלה אומרת לה? אני צריכה שהיא תגיד לי שאני מיושנת ולא מבינה? תודה רבה, אני מוותרת. שתלמד לבד ממי שהיא רוצה".

נורמות גידול הילדים השתנו מאז שסבתות וסבים גידלו את ילדיהם

"את בטוחה שאת עושה נכון שאת נותנת לה לאכול כל פעם שהיא מבקשת? אני זוכר שאנחנו דווקא רצינו לנסות להאריך את הזמן שבין הארוחות. ניסינו להגיע למצב שבו התינוק יאכל בצורה מסודרת פעם בארבע שעות, ולא פחות מזה".

"אבא לא, ממש לא. ההפך הוא הנכון. היא צריכה לווסת את עצמה לבד. לקבוע את לוח הזמנים שלה."

בניגוד לעבר בו נורמות גידול הילדים נשארו קבועות יחסית לאורך שנים רבות, הרי כיום הן משתנות במהירות, לעתים בצורה דרסטית. הורים מרגישים שינויים כאלה אפילו בהבדלים בנורמות החברתיות בעת גידולו של הילד הראשון לבין הנורמות החברתיות בעת גידולו של הילד השני: צורת דיבור, סוגי משחקים, התייחסות למבוגר וכיוצא באלה. על אחת כמה נתקלים בשינויים כאלה סבתות וסבים, שזמן רב חלף מאז התקופה שבה הם גידלו ילדים קטנים.

למשל, בתחום האוכל. בעבר היה מקובל להציע לתינוקות לאכול ירקות בהדרגה: קודם גזר מרוסק, אחר כך עגבנייה וכך שאר הירקות. בשר היה מקובל להציע בסוף, אולי אחרי שיצמחו שיניים. כיום מיעצות יועצות טיפת חלב ומנחים ספרי הדרכה להורים להציע לתינוקות את כל הירקות מהתחלה. אפילו הגשת עוף לא חייבת להיות בסוף התהליך. כיצד תגיב סבתא למראה חילול קודש כזה?

או למשל, בתחום הגמילה מחיתולים. בעוד שבעבר מומחים הציעו להורים למהר בתהליך הגמילה, הרי כיום הם מציעים להם לחכות עד שהילד יפגין את רוב סימני המוכנות לתהליך. כתוצאה מכך, בעוד שבמחצית המאה הקודמת מרביתם המכרעת של הילדים בגיל שנה וחצי היו גמולים במשך היום מחיתולים, הרי כיום רק מעטים מהם, כרבע, גמולים בגיל זה. מרביתם יהיו גמולים אחרי גיל שלוש. כמובן שלסבתא יהיה קשה לקבל את גישתה המודרנית של בתה/כלתה: "אסור בשום אופן לדחוף את הילד. עדיף מאוחר יותר ובלבד שזה יהיה כשהוא מוכן לכך". היא, הסבתא, זוכרת כמו היום כיצד היא גמלה בהצלחה את ילדיה מחיתולים כבר בגיל שנה-שנה וחצי. אז מה פתאום מספרים לה עכשיו סיפורים טפשיים כאלה?

"אני מופתע כל פעם מחדש כמה דברים השתנו מאז שאנחנו גידלנו את ילדינו. למשל עניין פשוט כל כך כמו לשבת ליד השולחן ולאכול ארוחת בוקר קלה. הרי הכל יודעים שארוחת בוקר חשובה מבחינה בריאותית. היא מספקת דלק לכל היום, במיוחד לילדים ההולכים לבית הספר. ילדינו ידעו שהם הולכים לבית ספר רק אחרי שסימו לשתות משקה חם עם פרוסת לחם. היום ילדים קמים רבע שעה לפני היציאה מהבית, ויוצאים לבית ספר עם עיניים טרוטות, כשברור שלא אכלו דבר. הוריהם אומרים: 'אין לי שום כוונה להכריח את ילדי לאכול לפני בית ספר. למה להתחיל את היום במריבות? יותר חשוב שהילד ילך לבית ספר רגוע, עם חיבוק.' כאילו שיש סתירה בין הדברים. הזמנים השתנו לבלי הכר ואני צריך לזרום עם זה."

סבתות וסבים מכירים את נכדיהם פחות טוב מאשר בעבר

"אני רואה שהיא עצבנית באוכל. יכול להיות שהיא לא רוצה יותר? להפסיק להאכיל אותה או להמשיך?"

"להמשיך אבא. כדאי שתדע שאם היא לא רוצה לאכול, היא דוחפת את הפטמה. אי אפשר להתבלבל. עכשיו היא מתפתלת כי אולי כואבים לה החניכיים, או אולי התנוחה לא נוחה לה. תנסה לשפר את התנוחה ותראה מה קורה".

סבתות וסבים מכירים כיום הרבה פחות טוב את נכדיהם מאשר בעבר. בעוד שבעבר הם היו חלק בלתי נפרד מגידול הנכדים, שכן משפחות גרו בחמולות וזו הייתה התפישה החברתית השלטת, הרי כיום נוכחותם בחיי הנכדים מוגבלת. נכון שיש סבתות וסבים שמכירים היטב את נכדיהם, כי הם שותפים מלאים לגידולם מהיום הראשון, בגלל סיבות שונות: אם חד הורית, גירושין, מגורים צמודים, הורים עסוקים מאוד, סתם רצון ופנאי שלהם וכיוצא באלה. נכון גם שעם השנים סבתות וסבים לומדים להכיר את נכדיהם דרך ההתנסות המצטברת של המפגשים שלהם איתם. אבל, ברוב המקרים, סבתות וסבים נמצאים עם נכדיהם פחות מאשר הוריהם. כתוצאה מכך הם גם מכירים אותם פחות טוב, במיוחד כשהנכדים קטנים. הם לא ממש יודעים מה מרגיע את נכדיהם ומה מעצבן אותם, איזו תנוחה נעימה להם יותר ואיזו פחות, מה הקצב הנכון להאכיל אותם וכיוצא באלה. לכן, כדאי לסבתות ולסבים להסתמך על הידע של ילדיהם בקשר לנכדיהם, כדי שיצליחו להיות סבתות וסבים טובים יותר.

"בהתחלה הרגשתי כמו ילד קטן שמנסה להוכיח שהוא יכול לבד. שהיא תלמד אותי על גידול ילדים? מי היא הצוציקית הזאת, שרק אתמול הייתה בעצמה בחיתולים? אבל מהר מאוד הבנתי שזה טפשי ואני מסדרת את עצמי. הייתי בטוחה שאני יודעת יותר טוב ממנה למה הנכד בוכה והתברר לי שאני טועה. ואז נזכרתי במה שאני הייתי אומרת להורי כשנולדו ילדי: 'אמא מכירה הכי טוב את ילדיה'. התחלתי להקשיב לבתי וללמוד ממנה".

הורים צעירים זקוקים כיום לתחושת הערכה מהוריהם בקשר להורותם

"אבא, אני חושבת שגיליתי למה היא מתעוררת כל כך מוקדם בבוקר. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהיא רעבה, אחרי מחשבה רבה הגעתי למסקנה שהיא מתעוררת בגלל הרגל שהתקבע אצלה עוד מזמן ההיריון שלי! אני זוכרת שהתעוררתי בדרך כלל בשעות אלה, כי הייתי צריכה לשירותים. מכאן, שאם מדובר בהרגל שהתקבע, אני צריכה פשוט ללמד אותה הרגל חדש. זאת אומרת, להפסיק לתת לה לאכול בלילה, ואז היא תתרגל לא להתעורר בלילה."

"כל הכבוד לך שאת מתאמצת להבין את הבת שלך, וגם מצליחה בכך".

מריבות רבות מתעוררות כשסבתות וסבים מנסים להעיר, לבקר, לתת עצות לילדיהם בקשר לגידול הנכדים. סבתות במיוחד בטוחות שלו רק ילדיהם היו מקשיבים להן, היה נחסך מהם סבל רב והם היו מגדלים ילדים למופת. ואולם, כאמור, הורים בתקופתנו פחות זקוקים לעצות מסבתא וסבא בגידול הילדים. הם יודעים על גידול ילדים הרבה יותר מאשר הוריהם ידעו כשהם היום ילדים. לעומת זאת הם זקוקים מאוד לתחושת הערכה ואהדה של הוריהם. מתברר שילדים בכל גיל, גם כשהם נעשים בעצמם הורים, רוצים להרגיש אהובים ומוערכים על ידי הוריהם. כשהורים לומדים מילדיהם בקשר לגידול נכדיהם הם מעבירים להם, במודע או שלא במודע, מסר חזק ואמיתי של הערכה: "אני סומך עליך בתור הורה. אתה הורה טוב שיודע לגדל את ילדו. עובדה, אני לומד ממך!"

"אני רואה את הבן שלי עושה טעויות רצופות בגידול בנו: הוא רץ מיד לנחם אותו כשהוא קצת בוכה ועל ידי כך מחליש אותו; הוא מרדים אותו על הידיים וכך מרגיל אותו להירדמות לא עצמאית; הוא מאכיל אותו כשהטלוויזיה דלוקה וכך מלמד אותו שטלוויזיה ואוכל הולכים ביחד; ועוד ועוד. ואני שותק. שמעתי פעם את העצה הקלאסית לסבתות וסבים: 'הפה סגור והכיס פתוח', ואני מנסה לנהוג על פיה, לפחות על פי החלק הראשון שלה. אני יודע שאם אעיר לבני רק אקומם אותו נגדי. אני רואה את המצוקה שלו, את ההתלבטויות שלו, את חוסר האונים שלו ומנסה לחזק אותו ככל יכולתי בהחלטות שהוא מקבל, במעשים שהוא עושה. אני גם רואה כמה זה חשוב לו כשאני מחזק אותו ומבטא הערכה כלפיו".

לסיכומו של עניין: למדו מילדיכם הגדולים, ההורים, כיצד להתנהג עם ילדיהם הקטנים, הנכדים, וכך תחזקו אותם ואת עצמכם

"פעם ראשונה אדם לומד ומבין, פעם שניה לומד ותוהה: משטה הייתי בי שדימיתי שאני מבין, הרי אני מבין ולא כלום. פעם שלישית מבין ואינו מבין, פעם רביעית מבין את שלא הבין ואינו מבין את שהבין, וכן על דרך זה פעם אחר פעם. ואם ייגע הרבה וחזר הרבה עד ששוכח כמה פעמים חזר ויש לו סיוע מן השמים הרי הוא מתחיל להבין. וזו תחילת חכמה".

(ש"י עגנון, בשעה אחת – עיר ומלואה, עמ' 569)

לראיון מצולם בנושא לחצו כאן

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) מיומנו של סבא: לומד, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 06/27/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/26/meyomano-lomed/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *