"אני רוצה שתדעו שקיבלתם מתנה…"

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים כמנהיגים, מודן, 2006

והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

אתר אינטרנט: www.hamit.co.il

 

לאחרונה עשינו שיפוץ בדירתנו. לקראת סיום העבודה נפגשתי עם הקבלן ועברנו על הדברים שבוצעו, כדי לוודא שהכל נעשה לשביעות רצוננו. בחדר האמבטיה, בו בוצעו עיקר השיפוצים, ביקשנו להתקין חלון זז. כשהגענו לחלון זה אמר הקבלן: "שים לב שהתקנו חלון זז המורכב משלושה חלקים. זה יקר הרבה יותר. לא היינו חייבים לעשות זאת, כי סיכמנו להתקין חלון המורכב רק משני חלקים, אבל החלטנו לצ'פר אתכם. למה אני אומר לך את זה? כי אני יודע מניסיוני שאנשים לא שמים לב כשאנחנו עושים להם דברים מיוחדים שאיננו חייבים. ברור שהם לא יגידו לנו תודה על כך ולא ידעו להעריך זאת. לכן, אני אומר לך את זה: אני רוצה שתדעו שקיבלתם מתנה…"

פעמים רבות אנחנו חווים רגשות מעיקים של תסכול, אכזבה, עלבון או כעס, כאשר התנהגויות מתחשבות ונדיבות מצידנו אינן זוכות להערכה או אפילו להתייחסות מצד האחרים.

מתלוננת אמא: "זה מאוד מתסכל אותי שאני מתאמצת עבור ילדי והם בכלל לא מתייחסים לזה. הם תופשים את כל מה שאני עושה עבורם כמובן מאליו, כמגיע להם. גם אם אני מחליטה להפתיע אותם ולהכין להם, למשל, מעדן שהם אוהבים, הם לא מתרגשים מזה".

אנו מצפים שאחרים יעריכו את המאמצים שאנו משקיעים ביחסינו איתם, אך שוכחים שהם לא תמיד יודעים שאנחנו מתאמצים עבורם! פעמים הם פשוט אינם מבחינים בכך.

מספר הבעל: "הגעתי הביתה ואשתי קיבלה את פני בפרצוף חמוץ. 'מה קרה מותק?' שאלתי. 'שום דבר מיוחד', היא ענתה. 'כרגיל, אני מתאמצת ואתה לא שם לב'. 'מה הפעם?' שאלתי בתמימות. 'מה, באמת לא שמת שהחלפתי את המרבד בכניסה לבית, זה שכל כך קיטרת עליו שהוא לא מוצא חן בעיניך?' 'לא, האמת שלא שמתי לב', עניתי בכנות".

אנו מצפים מזולתנו להעריך אותנו, לדעת את מעשינו הטובים, גם בלי שנאמר אותם. אנו מצפים שיבינו אותנו ללא מילים, בלי שנתאמץ. אנו חוששים שאם נציין את מעשינו הטובים, אם נבליט את ההתנהגויות הנדיבות שלנו, ניתפש כגאוותנים, או כחצופים. אנו מעדיפים, לכן, להיתפש כצנועים וחסודים, גם אם המחיר לכך יהיה תסכול וכעס פנימיים ו/או קלקולים במערכות היחסים שלנו עם אחרים.

מספרת מנהלת בארגון: "אחד העובדים במחלקתי נקלע למצב כלכלי גרוע. התאמצתי וארגנתי לו הלוואה מיוחדת, לפנים משורת הדין, בתנאים טובים. התאכזבתי שהוא לא הודה לי וכלל לא התייחס לכך. התלבטתי מה לעשות. מצד אחד לא רציתי לשאול אותו, כי זה עלול להיראות כאילו אני מחפשת אחר מחמאות. מצד אחר, הרגשתי התמרמרות וכעס שהשפיעו על יחסי איתו. החלטתי לכן לשאול אותו. הופתעתי מאוד כשהתברר לי שהוא כלל לא ידע על מעורבותי במתן ההלוואה! הוא חשב לתומו שההלוואה היא חלק מתנאי עבודתו".

אנו יכולים לשפר את מערכות היחסים שלנו ולהגביר את הערכת הזולת כלפינו, על ידי אמירת אמת פשוטה, לא מתנשאת ולא גאוותנית, המתייחסת למעשינו הטובים הראויים. אי הבנות רבות וקשיים תקשורתיים גדולים יכולים להימנע, אם נשכיל להבהיר את עצמנו לזולתנו, כולל את מעשינו הטובים איתם.

מספרת האישה: "אני ובעלי דיברנו על האפשרות שנצא לראות ביחד סרט בסוף השבוע. לא סיכמנו ולא הגדרנו מי יעשה מה. ציפיתי שבעלי ינקוט הפעם יוזמה ויטפל בעניין. עד כה זה היה תפקיד שלי – ליזום, לדאוג, לארגן – וכלל לא היה צריך לדבר על כך. רציתי שהפעם זה יהיה אחרת, אף כי לא אמרתי זאת בבירור. התאכזבתי מאוד כשסוף השבוע הגיע וזה לא קרה. כעסתי, ובעלי הרגיש זאת. נראה לי שהוא התרחק ממני כתוצאה מכך. ביום שבת בערב אמרתי לו מה אני מרגישה, כי כבר לא יכולתי לשאת זאת. 'מה, באמת?' הוא ענה, 'הרי בדרך כלל את אחראית לארגן את הבילוי שלנו. למה חשבת שהפעם זה יהיה אחרת? כשראיתי שאת לא מטפלת בזה, חשבתי שאין לך מצב רוח לצאת. האמת שאני גם כועס עליך, על כך שלא שמת לב שתיקנתי בסוף השבוע את הברזים הדולפים באמבטיות. אני יודע שזה חשוב לך, ראיתי שאת עצבנית, ורציתי לשמח אותך'".

התייחסות ברורה למעשינו החיוביים שונה מאוד מיהירות או מהתרברבות. אפשר להיות כנים וישירים בצורה צנועה ותמציתית. אפשר לומר: "רציתי שתדע, אם לא שמת לב, שאני לובשת הערב את השמלה שפעם אמרת לי שאתה מאוד אוהב. בא לי הערב לשמח אותך". זאת במקום להרגיש כעס והתמרמרות פנימיים על כך שבן זוגנו לא הבחין במאמץ שהשקענו. רגשות אלה עלולים להפוך בקלות לציניות, התרחקות ועוינות. אפשר לומר: "שימי לב שבאתי הביתה מוקדם, וגם ביקשתי מהילדים לא להפריע לנו. יש משהו חשוב שאני רוצה לדבר איתך עליו". זאת במקום להרגיש רגשות של אכזבה ופגיעה על כך שבת הזוג לא מתפנה אלינו. רגשות אלה עלולים להתפתח לריחוק ולהתנתקות.

יכולת זאת של הבלטת התנהגויותינו החיוביות חשובה במיוחד בתחום היחסים בין הורים לבין ילדים. ילדים נוטים לתפוש התנהגויות רבות של הוריהם כמובנות מאליהם. הם מצפים מהוריהם לעשות עבורם הכול, ולא תמיד יודעים להעריך זאת. חלק חשוב בחינוך הוא להצביע בפני ילדינו על משמעות התנהגויותינו כלפיהם, כדי לעזור להם להעריכם נכון. על ידי כך הם יקבלו פרספקטיבה נכונה במשפחה ובחיים.

אומרת אם לבנה: "אני רוצה להסב תשומת לבך, שהילקוט שקניתי לך הוא יותר ממה שביקשת. לא הייתי חייבת לקנות לך ילקוט עם שתי רצועות, כי ביקשת עם רצועה אחת. אבל, חשבתי שכדאי שיהיה לך יותר נוח. אני רוצה שתדע שקיבלת ממני מתנה…".

אומר האב לביתו: "את זוכרת שביקשת שאתאמץ להגיע לאסיפת ההורים שהייתה בבית ספר? ובכן, התאמצתי והגעתי. רציתי שתדעי שמעבר לכך גם התנדבתי לעזור לבית ספר בדברים שהם יצטרכו בתחום הטיולים. עשיתי את זה, כי חשבתי שזה יעזור גם לך בהתארגנות בבית ספר וביציאה לטיולים. רציתי שתדעי שקיבלת ממני מתנה…".

גם ילדים יכולים לתת להוריהם מתנות, ואלה עלולים לא לשים לב אליהן. לעיתים ילדינו מסוגלים גם להצביע על כך בפנינו, ועלינו להקשיב להם, גם אם זה לא קל לנו.

בת להורים גרושים אומרת לאימה: "אני לא חושבת שאת מעריכה מספיק את זה שאני יושבת איתך כאן בטיפול ומשתפת אותך במה שאני מרגישה. את כל כך נפגעת ממה שאני אומרת, שאת לא מבינה בעצם איזו מתנה את מקבלת ממני. עם אבא בחיים לא הייתי מסוגלת להיפתח כך. אני לא סומכת עליו. עליך אני סומכת, ולכן אני אומרת לך דברים שאני באמת מרגישה, אף כי חלקם מאוד קשים, אני מודה".

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) "אני רוצה שתדעו שקיבלתם מתנה…", [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 11/17/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/27/ani-rotzsa/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *