בשביל ליהנות צריך לעבוד!

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים כמנהיגים, מודן, 2006

והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

אתר אינטרנט: www.hamit.co.il

 

"איזהו העונג היותר גדול? כל שיושג בצער היותר גדול" (ברוך שפינוזה)

להנאה הגדולה שחווינו במהלך ה"טרייק" המופלא קדמו התלבטויות רבות. ידענו שצפויות לנו חוויות מרגשות ונופים מרהיבים, אך תהינו האם נוכל להחזיק מעמד עד היעד הסופי, במדינה הרחוקה, בהרים הגבוהים? האם נצליח במשימה הקשה של הליכה מאומצת במשך שנים-עשר ימים, שעות רבות כל יום, בעליות תלולות המתחילות בגובה של כ- 3,000 מטרים ומסתיימות בגובה של כ- 5,500 מטרים? האם נשרוד את התנאים הקשים הצפויים לנו במהלך מסע כזה?

לאחר שהחלטנו, התחלנו בהכנות המעשיות, מספר חודשים לפני מועד התחלת ה"טרייק": קנינו ציוד מתאים (בגדים חמים עליונים ובגדים חמים תחתונים, נעלי הליכה משובחות, מקלות הליכה טלסקופים, שקי שינה ראויים, תרמילי מסע גדולים ועוד), עשינו את החיסונים הנדרשים, בחנו את מידת התאמתנו ל"טרייק" על ידי תרגול טיפוס קשה במיוחד וכיוצא באלה. ככל שהתקרב המועד, הגברנו את אימוני הכושר הגופני שכל אחד מאיתנו עשה ממילא. והחשוב מכל – חודשים רבים לפני המסע הכנו עצמנו מבחינה מנטאלית לקשיים הרבים הצפויים לנו במהלכו. תיארנו לעצמנו שנוסף לקושי בצעידה ממושכת בהרים תלולים ובגבהים שמעולם לא היינו בהם, האוכל יהיה דל מאוד, תנאי ההיגיינה והשינה יהיו קשים, ועוד. אך לא נרתענו. ידענו ממסעות קודמים, קלים יותר יש לומר, שההנאה המשמעותית יותר, זו שגם נשארת איתנו לאורך זמן, היא זו שנחווית במאמץ רב יותר.

אפשר ליהנות גם בלי להתאמץ, אבל זה מסוכן

החיים המודרניים מציעים לנו עולם של חוויות, שכמעט לא צריך להתאמץ להשגתן. למשל, אפשר לצפות בבית בסרט טוב ולא חייבים להתארגן ליציאה לבית קולנוע, להזמין בייביסיטר, למצוא מקום חניה, ועוד. אפשר לצלם צילומים משובחים בלי להתאמץ ובלי להבין בצילום, בעזרת מצלמות דיגיטליות משוכללות. אפשר לאכול אוכל מוכן באיכות טובה, וכיוצא באלה.

ואולם, אליה וקוץ בה – הנאות רבות שקל להשיגן, קל מאוד גם לאבדן. למשל, צפייה מהנה בסרטים חסרי משמעות, שרגע לאחר שמסיימים לצפות בהם, שוכחים אותם. או למשל, נסיעה מהירה ברכב בנוף מרהיב, ללא אפשרות לחוות את הנוף בצורה איטית. דומה הדבר לאכילת אוכל המבוסס על קמח לבן. כידוע קמח לבן מכיל את החלקים הפנימיים של הגרעין, ואינו מכיל את הקליפה והנבט של הגרעין. למעשה, זו פחמימה ריקה עם ערך תזונתי מאוד נמוך. היא מתעכלת מהר בגוף ומביאה אמנם לתחושת סיפוק מהירה אך חולפת מהר.

ההרגל ליהנות בלי להתאמץ מזיק לילדינו

החיים בתרבות המחנכת, בסמוי ובגלוי, להנאה ללא מאמץ טומנים בחובם חסרונות רבים לילדינו. אחד מהחסרונות הגדולים, שנזקיו מתגלים ככל שהילדים גדלים, הוא הלמידה המעוותת שלהם, בעזרתנו האדיבה, כיצד להתמודד עם תסכולים. ילדים מתרגלים כיום מגיל צעיר לא לדחות סיפוקים. כשהם בוכים, אנחנו כועסים עליהם אבל נותנים להם את מה שהם רוצים, "כדי שיהיה קצת שקט מהם". כשהם צורחים, אנחנו מתעצבנים עליהם אבל נענים מיד לדרישותיהם, כי "אחרת לא יהיה לזה סוף". לא פלא, לכן, שכשהם גדלים מעט, הם מתמכרים בקלות לטלוויזיה ולמחשב. על פי המחקר האחרון של ארגון הבריאות העולמי, תלמידי ישראל מובילים בדירוג העולמי במספר השעות המוקדשות ביום לצפייה בטלוויזיה ולמשחקי מחשב: 3.5 שעות לטלוויזיה ולווידיאו, ושעה וחצי למשחקי מחשב, כאשר הממוצע העולמי עומד על 2.3 שעות צפייה ביום! אחת הסיבות ל"הצטיינות" זו של תלמידי ישראל היא שיום הלימודים בישראל קצר ויש להם יותר זמן פנוי בהשוואה לתלמידי העולם, שבדרך כלל יום הלימודים שלהם ארוך יותר. יתכן גם שיש קשר, ישיר או עקיף, בין ההתמכרות של ילדים למחשב ולטלוויזיה לבין ההידרדרות המתמשכת זה מספר שנים בהישגים הלימודיים שלהם. בספר חדש שיצא לאחרונה בארצות הברית, "The dumbest generation", טוען מחברו, פרופסור מארק באורליין, שהעידן הדיגיטלי הופך את הצעירים האמריקאים לטיפשים ומסכן את עתידם. הוא מציג שורה ארוכה של מחקרים החושפים את בורותו של הצעיר האמריקאי בשבע השנים האחרונות.

בהמשך, כשילדים גדלים עוד יותר, הם "מתדלקים" עצמם בשתייה חריפה לפני יציאה למסיבות. הם חוששים שללא עזרת האלכוהול לא יצליחו ליהנות מיד במסיבה! באותו מחקר בינלאומי של ארגון הבריאות העולמי נמצא גם ש- 45% מתלמידי כיתות י' בישראל, כמעט אחד מכל שני בנים, נוהגים לצרוך אלכוהול בצורה מופרזת לפחות פעם חודש. בקרב הבנות בכיתות י' בישראל עומד השיעור על כ-22%. נראה שצעירים רואים בשתייה מופרזת פעילות פנאי מרגשת שבאה למלא את החלל ואת הריק שנוצרים בהיעדר פעילות מעצימה ומשמעותית כמו חוגים, תנועות נוער ופעילות התנדבותית.

ההרגל ליהנות בלי להתאמץ מזיק גם למבוגרים

בעוד שקל לנו, כאמור, לראות בילדינו את התוצאות השליליות של תרבות ההנאה ללא מאמץ, קשה לנו יותר לראות זאת על עצמנו. אנו שוכחים שתווית המחיר המוצמדת לכל הנאה משמעותית היא מאמץ. הבה נבחן זאת בנושא הצפייה בטלוויזיה. כיום צפייה בטלוויזיה היא פעילות הפנאי המרכזית בכל הגילאים, ברוב חלקי העולם. עד גיל 75 האדם הממוצע מקדיש יותר משתים-עשרה שנים מחייו לצפייה בטלוויזיה! במחקרים אחרונים (בין היתר מחקר שנערך על ידי פרופסור דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה משנת 2002 ועמיתים, וכן מחקר חדש שנערך על ידי פרופסור ג'ון רובינסון ועמיתו ד"ר סטיבן מרטין מאוניברסיטת מרילנד, ואשר יתפרסם בקרוב בכתב העת Social Indicators Research ( התגלה שקיים קשר בין צפייה מרובה בטלוויזיה לבין תחושות חוסר אושר של אנשים. סיבה אפשרית לכך היא שצפייה פסיבית בטלוויזיה היא פעילות זולה, שאינה מייצרת מתח או דורשת מאמץ. דווקא פעילויות אקטיוויות יותר יעזרו לנו להרגיש טוב יותר, קובעים המחקרים. כשאנשים מתעסקים בפעילויות אקטיביות יותר כמו מפגשים עם חברים, ספורט, האזנה למוסיקה, קריאה ועוד, הם מרגישים לרוב שמחים, מרוכזים ולא מתוחים מדי.

קל ליהנות מתוכניות ריאלטי בטלוויזיה כמו גם משידורי ספורט ומתוכניות בידור קלילות. אבל, כדי ליהנות מדברים אחרים חשובים בחיים, כמו יחסים במשפחה, יש להתאמץ לסגור את הטלוויזיה, לשחק עם הילדים או לדבר איתם, לשוחח עם בן או עם בת הזוג וכיוצא בזה. קל לשבת בבית ביום חופש ולא לעשות דבר; קשה ליזום בילוי זוגי או משפחתי, וקשה עוד יותר לארגנו ולבצעו. מי שבכל זאת מתאמץ ועושה דברים אלה, הנאתו האישית, הזוגית והמשפחתית תהיה גדולה מאוד.

כדי ליהנות באמת צריך להתאמץ, בכל התחומים

הנאות שמשקיעים מאמץ בהשגתן, כאלה שהדרך אליהן דורשת עבודה פנימית, שוקעות בתוכנו ומלוות אותנו תקופה ארוכה. למשל, קריאת ספר טוב דורשת מאמץ, אבל משאירה בנו חותם לזמן רב. או למשל, הליכה איטית בנופים מרהיבים, המאפשרת להרהר, לעכל באיטיות את החוויה, להרגיש. ניתן לדמות זאת לאכילת אוכל המבוסס על קמח מלא. הקמח המלא מכיל את כל חלקי הגרעין, כולל הקליפה והנבט, ויש לו ערכים תזונתיים רבים. למשל, בקליפה, הנקראת גם סובין, מצויים סיבים תזונתיים המעכבים את התרוקנות הקיבה ויוצרים תחושת שובע לאורך זמן. במילים אחרות, הגוף מתאמץ יותר לעכל אוכל המבוסס על קמח מלא (לעומת קמח לבן המתעכל, כאמור, במהירות), אך גם נהנה ממנו יותר לאורך זמן. ההנאה במקרה זה אינה רק כמותית – לאורך זמן – אלא גם איכותית – הקמח המלא מכיל ערכים תזונתיים רבים.

בשביל ליהנות צריך לעבוד… בעבודה!

לחברות רבות מגיעים אנשים צעירים, בוגרי מגמות מנהל עסקים באוניברסיטאות, הדורשים להיכנס מיד לעמדות ניהול. הם מצפים לתחושת סיפוק מהירה ואינם מוכנים ללמידה איטית ויסודית של ה"שטח". אם החברה או המפעל מתפתים ומאפשרים להם לפעול מהתחלה כמנהלים עצמאיים, הם עלולים למצוא עצמם מהר מול שוקת שבורה ביחסיהם עם כפיפיהם בגלל חוסר ניסיונם. לעומת זאת, מנהל צעיר שמוכן להתחיל "מלמטה" – להשקיע בחונכות של מנהל בוגר ממנו, או לפעול בתחילה כמנהל זוטר, או אולי אף להתחיל כפועל פשוט – יבנה עצמו נכון יותר כמנהל. המאמץ שישקיע בכניסה איטית לתפקיד, יעמיק את הנאתו מעבודתו בהמשך.

כמו כן, מנהלים מתמודדים עם בעיות מורכבות בארגון כמו קונפליקטים בין אישיים, תקלות מטרידות בייצור, לחצים כלכליים ועוד. לעתים הם מתפתים לנקוט בפתרונות קלים ומהירים כמו פיטורין דרסטיים, היענות לא ראויה לדרישות בעלי תפקיד ועוד. פתרונות אלה נותנים הקלה לזמן קצר, אך מעמיקים את הקשיים לטווח ארוך. ועל כך נאמר כבר על ידי איש תורת המערכות: "לכל בעיה מורכבת יש פתרון פשוט, והוא שגוי!" (ד.ל. מנקין).

בשביל ליהנות צריך לעבוד… בהורות!

הורים מרגישים כיום חוסר אונים בתפקידם. אחת הסיבות לכך היא ציפיותיהם לתוצאות מהירות בחינוך ילדיהם וחוסר מוכנותם לתהליך למידה ועבודה ממושכים. כתוצאה מכך, הם חווים תסכול רב כשהם לא מצליחים להשפיע על ילדיהם. חלקם מתייאשים, מוותרים על דרישות ועל ציפיות, ונכנעים לגחמות ילדיהם, תוך כדי עיוות ערכים חשובים. הם משיגים בכך רווחה זמנית, אך מנציחים לטווח ארוך את הבעיות, ואף מחמירים אותן. למשל, הורים רבים מאפשרים לילדיהם לאכול בבוקר תוך כדי צפייה בטלוויזיה. זה מובן – כשהם צריכים לשנע בבוקר שלושה ילדים קטנים, הצפייה של ילדיהם בטלוויזיה היא פתרון קל. ואולם, הנאת ההורים במקרה זה היא זמנית וחלקית. ילדיהם מתרגלים לאכול תוך כדי צפייה טלוויזיה, בכל שעות היום ולא רק בבוקר; אכילתם אינה בריאה וצפויות להם בהמשך בעיות אכילה. כמו כן, הם מתרגלים לפתור את תחושות התסכול הטבעיות שלהם על ידי שליטה בהוריהם. בהמשך הם ידרשו להגיע למיטת הוריהם בלילות כשיפחדו, במקום להתמודד בחדרם עם הפחדים, ועוד. לכן, הורים שיתאמצו להתמודד כאן ועכשיו עם דילמות חינוכיות ולא יתעלמו מהן, יוכלו ליהנות יותר מהישגים אמיתיים עם ילדיהם בהמשך הדרך.

הורים רבים מרגישים שהם מתאמצים מאוד בהורותם ועובדים קשה: הם מסיעים את ילדיהם לחוגים, מכינים להם אוכל שהם אוהבים, קונים להם דברים שהם רוצים וכיוצא בזה. ואולם, פעמים רבות המאמץ האמיתי בהורות הוא דווקא לעשות פחות! העבודה הקשה באמת של הורים היא להצליח להציב גבולות לדרישותיהם האין סופיות של הילדים. המאמץ הגדול של ההורה הוא להצליח לסבול את תסכולו של ילד הבוכה מרה כשההורה מענישו על התנהגות לא נאותה בבית, ולא לבטל את העונש. הדרישה הקשה של ההורה מעצמו היא להתעמת עם הילד על צורת הלמידה שלו, בלי למהר ולעשות את שיעורי הבית במקומו וכיוצא באלה.

סוג אחר של מאמץ הנדרש מהורים הוא נתינה מעצמם לילדיהם, דווקא כשילדיהם אינם דורשים זאת. למשל, במקום שהורה יאמר לילדו "לילה טוב" כלאחר יד, כשהוא שקוע במחשב הנייד, כדאי שיעלה לחדר הילד, ישב לידו, יחבקו, ישוחח איתו ורק אז יאמר לו "לילה טוב". הורה שלא מתאמץ לתת מעצמו לילד בפעולות השגרתיות של היום יום, אל יתפלא אחר כך שהילד לא ישתפו בפחדיו בלילה, או בקשיים חברתיים שלו.

בשביל ליהנות צריך לעבוד… בזוגיות!

אחוז הגירושין בארצות הברית מתקרב לחמישים אחוז, ואילו בישראל הוא מתקרב לאחד מכל שלושה זוגות נישאים! אחת הסיבות לכך היא הציפייה של בני זוג לסיפוק ולהנאה מהירים בזוגיות. משעה שמתעוררים קשיים ביחסים בין בני הזוג, ואלה מגיעים מהר ממה שהם מצפים, נוטים בני הזוג "להרים ידיים", ונפרדים או מתגרשים. גם כאשר הם מגיעים לטיפול זה פעמים רבות במטרה לעשות "וי", כדי לא להרגיש אשמים שלא ניסו לשקם את היחסים, בלי שהם באמת מתכוונים להתאמץ. רגע המבחן הטיפול מגיע כשהם נדרשים לעשות שינוי בעצמם ולא רק לבקר את בן/בת זוגם. או אז הם נרתעים ו"לא מרימים את הכפפה".

כדי ליהנות ביחסים הזוגיים יש צורך להתאמץ, כל הזמן. מי שנח על זרי הדפנה של היחסים, מי שמפסיק להשקיע בחיים המשותפים, עלול להתעורר יום אחד לעולם קשה של יחסים לא מספקים. נדרשת עבודה מאומצת של שני בני הזוג כדי לשמור על זוגיות טובה. יש צורך לטפח באופן עקבי את האהבה, להשקיע בה אנרגיה, מחשבה ורצון טוב. בשלב הראשון של היחסים, שלב ההתאהבות, שני בני הזוג מוכנים בדרך כלל להתמסר ולתת, אך עם הזמן, ככל שהאהבה נהיית ודאית יותר, ההשקעה פוחתת. בן הזוג נתפס כמובן מאליו והנכונות להתאמץ בעבורו פוחתת, לעתים עד כדי מצב שבו כל אחד מבני הזוג חי בעולם משלו, מנותק רגשית.

ג'ון גוטמן, חוקר נודע מאוניברסיטת וושינגטון, מצא כי זוגות שהקפידו לשוחח אחד עם השני בסוף כל יום, שימרו את זוגיותם ואף השביחו אותה עם השנים. בני זוג ש"עובדים" באופן קבוע על יחסיהם, למשל בונים "טקסים" קטנים של תשומת לב ושל בילוי זמן משותף בתוך העומס והשגרה של גידול ילדים וטיפוח קריירה, מרוויחים הנאה ואהבה אמיתיים לאורך זמן.

בשביל ליהנות צריך לעבוד!

העליות במהלך ה"טרייק" היו קשות מאוד. לעתים טיפסנו 400 מטרים ביום ולעתים אף 700 מטרים, לאורך קילומטרים רבים (לשם השוואה, הר תבור נמצא בגובה 562 מטרים מעל פני הים ומתנשא לגובה של כ-400 מטרים מעל סביבתו). חלק מהעליות היו תלולות מאוד, וכולן התבצעו בגבהים של מ- 3,000 עד כ- 5,500 מטרים (לשם השוואה, גובהה של הנקודה הגבוהה ביותר בתחומי מדינת ישראל, הר חרמון, היא 2,236 מטרים). הנשימה הייתה קשה והצעידה הייתה איטית מאוד, לעתים כמו ב– slow motion. היה קשה להתפנות ליהנות מהנוף הנפלא של ההרים המושלגים, מהעננים המדהימים שמתחתינו, מהעמקים היפים, מהנהרות הגועשים. אבל לא ויתרנו. התאמצנו ליהנות תוך כדי הטיפוס המייגע.

גם תנאי המגורים היו קשים: היה קר מאוד, פעמים רבות לא הייתה תאורה, מים חמים היו מצרך נדיר, תנאי ההיגיינה לא היו נעימים בלשון המעטה, המזרונים היו דקים והגב כאב מאוד. אבל, כשהתעוררנו בבוקר יגעים, הצצנו החוצה לנוף המשגע, והתעודדנו. קשיינו חלפו כלא היו.

בסופו של דבר, לאחר שמונה ימים, הגענו לפסגת טיולנו בגובה של 5,545 מטרים, למרגלות ההר הגבוה בעולם, שהתנשא מולנו לגובה של 8,848 מטרים. משם החילונו את דרכנו חזרה. עכשיו נהנינו עוד יותר. מאחר שרוב הזמן ירדנו, ההליכה הייתה קלה באופן יחסי ויכולנו להתפנות ליהנות עד תום מהמראות הנפלאים שמסביבנו. אמרנו לעצמנו: "חבל שאי אפשר היה לעשות מלכתחילה את הדרך בירידה…". אך מיד הוספנו ואמרנו: "האמת היא שגם אם אפשר היה לנחות עם מסוק בראש ההר הגבוה, וזה כמובן לא ניתן, לא היינו רוצים לעשות זאת. שכן רק בזכות המאמץ האדיר שהשקענו עד כה, חוויות ההנאה שלנו כה חזקות ומשמעותיות. כי בשביל ליהנות, צריך לעבוד!"

"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה– בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.

הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה– נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע:

בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה– נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו". (תהילים פרק קכו, פסוקים ה-ו)

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) בשביל ליהנות צריך לעבוד!, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 06/23/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/27/bishvil-laavod/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *