צריך שניים לטנגו?

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים כמנהיגים, מודן, 2006

והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

אתר אינטרנט: www.hamit.co.il

 

"כולם רוצים לשנות את העולם, אבל אף אחד לא רוצה לשנות את עצמו" (לב טולסטוי)

צריך שניים לטנגו

You can sail on a ship by yourself

Take a nap or nip by yourself

You can get into debt on your own

There are lots of things that you can do alone.

But it takes two to tango two to tango

Two to really get the feeling of romance

Two to tango two to tango do the dance of love.

(מתוך: TAKES TWO TO TANGo , של Al Hoffman ו Dick Manning )

שיר פופולארי זה, TAKES TWO TO TANGO , משנות החמישים של המאה הקודמת הוא המקור לביטוי הידוע "צריך שניים לטנגו", שאנו מרבים להשתמש בו בהקשרים מגוונים. הכוונה היא בדרך כלל למצבים או לפרויקטים שכדי לקיימם צריך שיתוף פעולה הדוק של שני אנשים או שני צדדים. רונלד רייגן העניק תנופה לביטוי זה כאשר במהלך מסיבת עיתונאים ב-1982 אמר שהרוסים צריכים להוכיח את כוונותיהם לדטנט (Détente ) – כינוי למדיניות שנקטו ארה"ב וברית המועצות בשנות ה-70 של המאה ה-20, שנועדה להפחית את המתיחות ביניהן – במעשים ולא רק במילים כי "נחוצים שניים לטנגו". מדוע נבחר דווקא ריקוד הטנגו כדימוי לשיתוף פעולה הדוק? מכיוון שטנגו, במיוחד סגנון הטנגו הארגנטינאי, נחשב לריקוד שבו נדרש תיאום רב בין בני הזוג, הנעים לפעמים במקביל ולפעמים בכיוון הפוך. זוג שרוקד היטב טנגו נע כאילו הוא אחד: בסנכרון מושלם, בתיאום הדוק.

וכך גם בחיים. מצבים רבים דורשים שיתוף פעולה בין אנשים או צדדים. כדי להצליח בפרויקט מסוים, יש צורך בשיתוף פעולה מלא של כל השותפים בפרויקט. אם אחד מהם לא יעשה את חלקו, הפרויקט יכשל. משא ומתן עסקי יכשל אם אחד משני הצדדים יגלה חשדנות מוגזמת. במריבה זוגית, שני הצדדים אחראים על התפתחותה וקיומה, גם אם התנהגותו הלא ראויה של אחד מהם בולטת. מישהו יכול להתחיל במריבה, אבל שניהם אחראים על התמשכותה. הכוונות הטובות ביותר לשיתוף פעולה לא יועילו אם הצד השנה יגלה עוינות ויחבל ביחסים.

המשמעות הנוספת, האופטימית, של "צריך שניים לטנגו" היא שכאשר מדובר בריקוד שלילי, כלומר במערכת יחסים לא בריאה, מספיק שאחד מהצדדים לא ישתף פעולה בתהליך כדי שהמצב ישתנה. על מנת להפסיק ריקוד שלילי צריך לקבל שהיכולת לחולל שינוי ביחסים תלויה בנו ולא באחר. קל יותר לבוא בדרישות ובטענות לצד השני מאשר להפנים שהאדם היחיד שאנו יכולים לחולל בו שינוי הוא אנחנו.

במריבה זוגית אם אחד מבני הזוג לא ישתף פעולה במריבה, המריבה תדעך. למשל, האישה מאשימה את הגבר שהוא לא מגלה מספיק אהבה כלפיה. הגבר, במקום להיפגע כמו שבדרך כלל זה קורה ולהגיב במתקפה נגדית שמדרדרת את המריבה ומנציחה אותה, יכול להפסיק את הריקוד המשותף. הוא אומר לאשתו: "אני מבין שאת לא מרגישה שאני מספיק אוהב אותך, למרות שאני מרגיש אחרת. מה היה יכול לגרום לך להרגיש אהובה יותר על ידי?" או במקרה הפוך, האישה מנסה להסביר לגבר את הרגשת הבדידות שהיא מרגישה במשפחה, כשהיא לעתים נותרת לבד במערכה. הגבר, שמרגיש מותקף, אולי על רקע תחושות אשמה, מתלהם מייד ומתקיף את אשתו על התנהגותה המתרפסת עם ילדיהם. האישה, במקום להשיב במתקפת נגד כמו שהיא בדרך כלל עושה, שומרת על התייחסות עניינית ובכך מספיקה את הריקוד הזוגי השלילי. היא אומרת לבעלה: "אני מבינה שאתה מרגיש מותקף ומתקיף אותי בחזרה, אבל אני לא מבקשת להילחם בך. אני רוצה לשתף אותך במה שאני מרגישה ורק רוצה שתקשיב לי".

הורים לילדים קטנים מתלוננים פעמים רבות על מריבות נמשכות ביניהם. הם אינם מודעים כיצד הם מנציחים את המריבות על ידי כעסם על הילד. הילד אומר להם על כל דבר "לא", הם כועסים עליו, נאבקים בו, והוא מגביר את התנגדותו ואת התקפי הזעם שלו. אם ההורים לא ישחקו את המשחק, לא יכנסו ל"פינג פונג" עם הילד, המריבה תיפסק. למשל, הם יכולים לומר לילד: "אתה לא רוצה לאכול עכשיו? אין בעיה, תאכל מתי שתרצה". וראה זה פלא! בחלק גדול מהמקרים הילד עשוי להתחיל לאכול ביוזמתו. משעה שנפסקה הזרמת הדלק – כעס ההורים – להתנגדותו, הילד פנוי להקשיב לצורך הפיזיולוגי שלו לאכול.

מספיק גם אחד לטנגו

אישה בטיפול מתלוננת על בעלה שהוא לא מגלה כלפיה חם ואהבה. היא מיואשת מהיחסים ביניהם שכן בעלה, כך היא טוענת, לא משתף איתה פעולה. "הוא לא יוזם בעצמו שום דבר, יושב כמו בטטה מול הטלוויזיה, ואין בינינו שום דבר אינטימי. אני הייתי רוצה לצאת ולבלות ולהיות ביחד, אבל מה אני יכולה לעשות? צריך שניים לטנגו".

"אני לא מסכים איתך. יש לך אפשרות לשנות את מערכת היחסים ביניכם, גם בלי שבעלך ישתף פעולה בצורה אקטיבית. למשל, מתי פעם אחרונה הזמנת בהפתעה כרטיסים לסרט? גם אם הוא יגרור רגליים ויבוא, הוא ייהנה. אל תנסי לשנות אותו ולגרום לו לעשות דברים שהוא לא רוצה. קחי אחריות על רצונותייך שלך, ופעלי לפי מה שראוי בעינייך. זה ישפיע עליו בהמשך. לפעמים מספיק גם אחד לטנגו, בתנאי שהוא רוצה להוביל ויודע כיצד לעשות זאת נכון".

אנחנו רגילים לחשוב שכדי שמשהו ישתנה – שני הצדדים צריכים להיות מוכנים לעשות שינוי. אין ספק, שכששני הצדדים עושים את תהליך השינוי ביחד – התוצאות מגיעות יותר מהר. יחד עם זאת, במקרים רבים מספיק אחד כדי להוביל. גם אם רק משתתף אחד באינטראקציה ישנה את התנהגותו, הדינאמיקה של היחסים תשתנה ויש סיכוי טוב להצלחתם. במובן זה מספיק גם אחד לטנגו.

אחד הראשונים שהשתמש בביטוי ההפוך – "מספיק גם אחד לטנגו" – אף כי בצורה שלילית, היה אדוארד ראוני Edward) Rowny), גנרל בצבא ארצות הברית שהיה מעורב במגעים עם ברית המועצות בשנות השבעים והשמונים, תחת חמישה נשיאים. ראוני חיבר ספר בשם: (It Takes One to Tango 1992), ובו הוא מתאר את היסטורית המשא והמתן בין ארצות הברית וברית המועצות. טענתו העיקרית בספר היא שהרוסים לא באמת היו שותפים לכוונות השלום של ארצות הברית, והוא מבקר את ריקוד הטנגו של צד אחד בלבד במשא ומתן – ארצות הברית.

ואולם דווקא משא ומתן בין צדדים יריבים הוא אחד התחומים הבולטים בו יכולה להיות משמעות מהפכנית לביטוי "מספיק אחד לטנגו". בדרך כלל מדובר במצב תקוע. אם אחד הצדדים עושה מהלך מפתיע, כמו צעדו האמיץ של נשיא מצרים בשנת 1977 בכך שבא לישראל, הוא משנה את הדינאמיקה של היחסים, מייצר ריקוד חדש, חיובי, של המשא ומתן במקום הריקוד הישן, השלילי.

המחשה אופטימית לביטוי "מספיק גם אחד לטנגו", המבוססת על הריקוד עצמו, אפשר למצוא באחד הקטעים המפורסמים ביותר בסרט "ניחוח אישה" (1992), בכיכובם של אל פאצ'ינו וכריס או'דונל. אל פאצינו, המגלם קצין שהתעוור במהלך שירותו הצבאי ופרש, מלמד בקטע זה בחורה צעירה שאינו מכיר, לרקוד טנגו. הוא עושה זאת תוך מספר דקות, למרות עיוורונו ובלי שיש לבחורה מושג על ריקוד הטנגו. מסתבר, אם כך, שמספיק גם אחד לריקוד הטנגו, בתנאי שהוא נחוש להוביל את האחר, וזה אינו מתנגד לו. נכון, הריקוד עדיין רחוק מלהיות ריקוד ברמה גבוהה, אבל זו התחלה למערכת יחסים אחרת המבוססת על שיתוף פעולה.

המשמעות החיובית של "מספיק אחד לטנגו" חשובה במיוחד במשפחה. אפשר לעשות שינויים מרחיקי-לכת במשפחה גם אם רק אחד מבני-המשפחה מוכן לקחת על עצמו את המחויבות לשינוי. למשל, אנו חיים בפנטזיה שהיינו הרבה יותר מאושרים אילו בן זוגנו היה משתנה. ואולם במקום לרצות לשנות את מצב הרוח של בן הזוג, עדיף לשנות את מצב הרוח שלי. הוא כבר ישנה את שלו. פעמים רבות משפיע מצב רוח של אחד על האחר, גם בלי שהוא רוצה בכך, ללא מודעות. אני עצוב, גם השני עצוב. אני שמח, גם השני שמח. במקום לחכות שמישהו אחר יגלה אהבה, כדאי לאהוב בעצמנו. במקום לחכות שבת הזוג תרגיע את כעסי, עדיף להתאמץ להירגע לבד. על פי תפיסה זאת, על כל אחד מבני הזוג לבדוק עם עצמו מה בהתנהגותו דוחק את בן או בת זוגו להתרחק ולפעול נגדו, ומה בהתנהגותו דווקא מקרב את האחר. בהתאם לתוצאות בדיקה זאת כל אחד יכול לשנות את התנהגותו – להגביר את ההתנהגות המקרבת ולהפחית את ההתנהגות המרחיקה – ובכך להשפיע על מערכת היחסים, ולהביאה למקום חדש. כמובן שחשוב כיצד עושים זאת: בלי לוותר מצד אחד ובלי להאשים את הזולת מצד אחר. רבים מהנישואים חסרי התקווה שרדו מכיוון שאחד השותפים רצה לשמור עליהם. גם אם בן הזוג האחר לא מעוניין, אולי אפילו בגד, מספיק שרק בן זוג אחד מעוניין להציל את הנישואים ומוכן לעבוד קשה לשם כך, כדי שהיחסים ימשיכו.

בהורות, גם כשהילד לא משתף פעולה, הורים יכולים לשפר את מערכת היחסים ביניהם. למשל, אם הילד מזעיף פנים, מסתגר בתוך עצמו, מרגיש מקופח ולא אהוב – הורים שיגלו סבלנות והכלה, וישדרו לילד כמויות אדירות של אהבה וחם, יש סיכוי טוב שהילד יתרכך ויתרצה, והתקשורת ביניהם תיפתח.

לעתים ההורים נתקלים בהתנגדות ילדיהם, בכל גיל, לדרכי התנהגות ותקשורת שהם מנסים להנהיג במשפחה. עליהם לגלות נחישות ודבקות במטרה יחד עם פעולה חכמה ורגישה כדי להצליח בהפנמת הריקוד המשפחתי. למשל, הורים מכנסים את כל בני המשפחה בראש השנה, ומבקשים שכל אחד יספר על משהו מעניין שקרה לו בשנה שחלפה, או שיאחל לבן משפחה אחר איחולים משמעותיים לקראת השנה החדשה. גם אם יתקלו בתגובות ציניות הנובעות ממבוכה, הם לא יוותרו, וימשיכו בהנהגת השינוי במסורת המשפחתית, בלי לכפות אותו.

לצאת מריקוד שלילי ולהוביל ריקוד חיובי

רבנו הרבה בלימודי ריקוד הטנגו ושאר הריקודים. עדיין מדי פעם אנחנו מזעיפים פנים כשאנחנו נתקלים בקשיים במהלך הריקוד. אבל בשלב מסוים החלטתי להפסיק את הריקוד התקשורתי השלילי שליווה את לימודי הריקוד הממשי שלנו, ובו בת זוגי מבקרת אותי, ואני נעלב, כועס עליה, היא נפגעת וכן הלאה. החלטתי לקבל את הערותיה ברוח טובה, בהומור ואף באהבה. פעמים רבות זה מצליח.

אני מעדיף לרקוד עם בת זוגי, בגלל סיבות מובנות רבות. אבל, מדי פעם, בעיקר במסיבות, כשבת זוגי מתעייפת, אני יוזם ומזמין מישהי אחרת לרקוד איתי. אני תופש זאת כאתגר גדול עבורי: להצליח להוביל מישהי שלא מתואמת איתי, שלא מכירה את הוריאציות שאני מוביל אליהן. כשהריקוד שלנו נתקל בקשיים, אני משתדל לגלות אורך רוח אלי ואליה. כשהריקוד המשותף מצליח, אני נהנה ושמח.

לא קל לשבור מעגל קסמים ביחסים, להפסיק לשתף פעולה בריקוד לא רצוי בין שני אנשים או שני צדדים. קל לשקוע בשגרה מייאשת, להאשים את האחר ולא לעשות דבר כדי לשנות את המצב. אז נכון, צריך שניים לטנגו, אבל מספיק אחד כדי להפסיק ריקוד שלילי ולא רצוי. זה דורש אומץ, נחישות, לקיחת אחריות אישית, שינוי הרגלים ישנים.

קשה לא פחות להוביל שינוי במערכת יחסים כשהצד השני לא משתף פעולה. קל להתייאש, להרים ידיים, להאשים את הצד האחר בקלקולים ובאובדן הדרך – כשהאחר ממורמר, עצוב, תוקפני, אדיש. אז נכון, צריך שניים לטנגו: כדי להגיע לריקוד ברמה גבוהה, צריך שניים שהם מתואמים היטב. אבל לפעמים מספיק גם אחד לטנגו, לפחות ברמה הבסיסית של שיתוף פעולה. השאר יבוא אחר כך. צריך לשמור על מצב רוח חיובי, מורל גבוה, התלהבות ורצון אמיתי לשינוי.

מעשה ברבי יוסי שראה באמצע הלילה עיוור מהלך ולפיד בוער בידו. פנה אליו ושאל אותו: "אמור נא לי, בני, לפיד בוער זה שבידך למה לך?" השיב לו: "כל זמן שלפיד בוער זה בידי רואים אותי בני האדם ומצילים אותי מן הבורות ומן התעלות, מן הקוצים ומן הברקנים". (מאגדות חז"ל)

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) צריך שניים לטנגו?, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 09/19/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2012/01/27/tzarih-shnaim/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *