להתפתח ביחד בריקוד זוגי

מוקדש בהערכה ובאהבה לנעם סלע,

שאפשר לנו להגיע עד הלום, מעבר לכל חלום.

"הקשר שאותו אין רואים חזק מן הקשר הנראה" (הרקליטוס)

למה קשה לרקוד בשניים?

"את קשה, את יודעת? תמיד זה חייב להיות בדיוק כמו שאת רוצה. את תמיד חושבת שאת יודעת הכי טוב מכולם! את כל הזמן מתקנת אותי, כאילו אני איזה מוצר פגום. לא יקרה כלום אם תוותרי פעם אחת על הביקורתיות הבלתי נסבלת שלך ופשוט תזרמי איתי. אולי אפילו תצליחי להעריך אותי על מה שאני עושה וכמה אני משקיע".

"אתה קשה, אתה יודע? ישר נפגע ונעלב מכל הערה הכי קטנה שלי. לא יקרה לך כלום אם פעם אחת תרשה לעצמך ללמוד ממישהו שיודע טוב ממך, גם אם זו אשתך. אני לא מעירה לך כדי לבייש אותך או לפגוע בך, אלא כדי לעזור לך להשתפר. אז במקום להיעלב ממני ולכעוס עלי, אולי תצליח להחמיא לי שאכפת לי ממך ואני רוצה לעזור?"

ריקוד בשניים – בין אם ריקודים סלוניים (ואלס, טנגו, פוקסטרוט, קוויקסטפ) ובין אם ריקודים לטיניים (ממבו, סלסה, רומבה, צ'ה צ'ה צ'ה, פאסו-דובלה) – יכול להיות מקור להנאה רבה עבור שני בני הזוג, אך הוא דורש תהליך למידה ממושך ולא פשוט. זוגות רבים לא מתחילים כלל ללמוד לרקוד בגלל התנגדות עיקשת של אחד מבני הזוג (בדרך כלל הגבר). זוגות אחרים נושרים מחוג הריקודים לאחר התחלה מבטיחה. זוגות נוספים ממשיכים לרקוד אך עם הרבה מתח בין בני הזוג והנאתם נפגמת מאוד עקב כך.

מדוע קשה לרקוד בשניים? כי ריקוד בשניים הוא אחד המצבים הזוגיים המורכבים ביותר, המציב דרישות תפקוד גבוהות למערכת הזוגית.

ראשית, בריקוד זוגי נדרשת אינטימיות רבה בין בני הזוג. האינטימיות מתבטאת בקרבה פיזית (קשר עין, אחיזת ידיים, היצמדות הגוף), וגם, ובעיקר, בקרבה רגשית (חשיפה של רגשות רכים כמו חולשה, בקשת עזרה, הודאה בטעות, התמסרות וכיוצא באלה).

שנית, בריקוד זוגי נדרשת תקשורת מעולה בין בני הזוג. הגבר צריך להוביל בביטחון ובבהירות, בלי מילים, תוך כדי התחשבות מירבית באישה. האשה צריכה לקרוא את הובלת הגבר ללא מילים, להיענות לו, אך גם להבהיר לו את צרכיה כדי שיתחשב בה.

שלישית, בריקוד זוגי נדרשת יכולת טובה אצל שני בני הזוג ללמידה בתנאי אי ודאות. עבור שני בני הזוג, ובמיוחד עבור הגבר, מדובר בשפה חדשה, בצורת למידה לא מוכרת. גם אם האשה מרגישה נוח יותר במדיום הלמידה התנועתית (כתוצאה מניסיונה בתחומים משיקים כמו חוגי מחול והתעמלות), דרישות הלמידה ממנה גבוהות והיא נדרשת לתנועות מורכבות. כלומר, שני בני הזוג הרוקדים מגששים דרכם בתנאי ואי ודאות גדולה.

רביעית, בריקוד זוגי נדרשת יכולת התמודדות טובה עם לחץ קבוצתי. לימוד הריקוד נעשה בדרך כלל בקבוצה והריקוד עצמו מתבצע בפורום קבוצתי. טעויות הזוג נחשפות בקלות לעין כל, ובני הזוג עלולים לחוש בושה ומבוכה עקב כך. כמו כן בני הזוג יכולים להשוות בכל רגע נתון את צורת הריקוד שלהם לצורת הריקוד של זוגות אחרים, ולהרגיש נחיתות או קנאה.

שלבי התפתחות בריקוד זוגי

מה קורה לזוגיות בתהליך למידת הריקוד ביחד? כיצד היא מתפתחת ומשתנה? אפשר לזהות ארבעה שלבים בהתפתחות הריקוד הזוגי, בהתאם לדינמיקה המשתנה ביחסי הזוג: התאהבות, התפכחות, התייצבות והשתכללות. המעבר משלב לשלב אינו מובן מאליו. יש זוגות שנתקעים בשלב מסוים ולא מתפתחים הלאה. יש זוגות שפורשים מהריקוד, בשלב זה או אחר. לעומתם יש זוגות, והם רבים, שמצליחים לעשות ביחד את את כל הדרך הקשה אך המהנה.

שלב ההתאהבות

"אני לא מאמין שאני עושה את זה! עד הרגע האחרון התלבטתי. אני לרקוד? לא יכול להיות. ובכל זאת, אני כאן ואפילו מצליח. מאחר שאשתי רצתה זאת כל כך, השתכנעתי. הבנתי שזה יכול להועיל לזוגיות שלנו ואני מאוד שמח שעשיתי את זה".

"אני לא מאמינה שהצלחתי לשכנע אותו להירשם יחד איתי לחוג. לקח לי הרבה זמן לעבוד על זה, אבל בסוף הצלחתי ואני שמחה שלא ויתרתי. כיף לנו ביחד. יש לנו כמה שעות שהם רק שלנו. אני מאוד מעריכה אותו שנענה לאתגר שהצבתי בפניו".

זהו שלב ירח הדבש בריקוד בשניים. בני הזוג מאוהבים בעצמם שהצליחו לממש את הרעיון לרקוד ביחד. זה קורה בדרך כלל אחרי שאחד מבני הזוג, הבעל כמובן, מסכים להיענות לבקשת בן הזוג האחר, בדרך כלל האשה, להתחיל ללמוד לרקוד, או לחזור לרקוד. שני בני הזוג מאושרים מחווית ההישג, מרוצים מעצם העובדה שהם רוקדים ביחד. החלום התגשם. כמו בשלב ההתאהבות ביחסים בו בן הזוג נתפש כמושלם, כמעט ללא פגמים, כך גם בשלב ההתאהבות בריקוד הזוגי. האישה יודעת אמנם שבן זוגה לא ממש יודע לרקוד, אבל היא כה שמחה שהם שם ביחד שהיא מתעלמת ממגושמותו. הגבר נהנה להרגיש אביר החלומות של אשתו ומתייחס ברוח טובה יחסית לשגיאותיו ולקשייו.

התחושה של שני בני הזוג בשלב זה היא של השתכרות: "שנינו ביחד ננצח את העולם". ואולם, זהו שלב קצר יחסית, שעובר מהר.

שלב ההתפכחות

"קיוויתי ליותר הבנה ממנה והתאכזבתי. היא הצליחה להתאפק מספר שיעורים, אבל די מהר נשלפו הציפרוניים, והיא החלה בהערותיה הביקורתיות ההרסניות: 'הצעדים שלך מגושמים', 'אתה מחזיק אותי חזק מדי', 'לא עושים את הוריאציה הזו ככה אלא ככה'".

"די מהר נגמר ירח הדבש שלנו והתחלנו במריבות של מי צודק. האופי הכוחני שלו התגלה במלוא מגעילותו. הוא לא מוכן להודות שאני יודעת לרקוד טוב ממנו. הוא לא מוכן לקבל ביקורת, מתעצבן ויורה חיצים מורעלים ופוגעים. לצערי, המריבות בינינו ממשיכות גם לאחר החוג, בבית."

זהו שלב מאבקי הכוח בריקוד בשניים. זוגות שמלכתחילה אין ביניהם פער גדול ביכולת הריקוד ומוטיבציית ההישג שלהם נמוכה, יצלחו בקלות יחסית שלב זה. ואולם מרבית הזוגות נתקעים בשלב זה. בחלוף שכרון החושים של ההתחלה המרגשת, בני הזוג נוכחים לדעת שלימוד הריקוד קשה ומסובך. הם טועים ומאשימים את האחר. הם נפגעים כשלא מתחשבים בהם ומגיבים בעוינות. הם מקנאים בהצלחת זוגות רוקדים אחרים ומרגישים ייאוש ודיכאון. סבלנותם ההדדית נגמרה והם מגיבים בדפוסים האופיינים להם במצבי לחץ. האישה, מתוסכלת מהקושי שלה בריקוד ומהקשיים שמערים עליה בן זוגה שלא יודע להוביל, מאשימה אותו ומבקרת אותו בצורה קטלנית. גם הגבר, שממילא מרגיש לא מוצלח ולא שווה מספיק בריקוד, משליך על בת זוגו את תסכוליו ומאשימה בטעויותיו. וכך, מצד אחד מרימה ראש חרדת הביצוע של הגבר, ומצד אחר, מגיח הצורך בשליטה של האישה. כששני אלה מתנגשים, מתפתחים בין בני הזוג וכחנות ומאבקי כוח תוקפניים העלולים להוביל לניכור ולפרישה מריקוד.

התחושה של בני הזוג בשלב זה היא שהריקוד בשניים קשה, כרוך במאבקים אישיים וזוגיים, ושרגעי התסכול, האכזבה והיאוש גוברים על רגעי ההנאה בריקוד.

שלב ההתייצבות

"אני נהנה לרקוד עם אשתי. בכלל, זה כיף שאנחנו יכולים לרקוד במסיבות, בחתונות, בכל מיני הזדמנויות חגיגיות. אני נהנה 'להשוויץ' ואשתי משתפת איתי פעולה. אמנם אני עדיין עושה הרבה טעויות ואשתי מעירה לי על כך, אבל בצורה מתחשבת יותר. הריקוד ביחד הפך עבורי לבילוי זוגי מועדף, לא פחות ואולי אף יותר, מאשר צורות בילוי אחרות, אינטימיות…".

"נראה לי שהתגברנו על 'מחלות הילדות' של תחילת החוג. אנחנו נהנים לרקוד ביחד. למדנו לוותר זה לזו, ואנחנו פחות דורכים אחד על היבלות של השני. מדי פעם עדיין מתלקחת בינינו מריבה, בעיקר כשאני שוכחת את רגישותו לביקורת ומעירה לו בצורה תוקפנית מדי. אבל אנחנו מבררים זאת מהר, ומצליחים להמשיך ליהנות."

זהו שלב הרגיעה וההתמתנות בריקוד בשניים. הריקוד הזוגי מכניס פן חדש ליחסים הזוגיים – הנאה משותפת, עניין משותף – ומאפשר לבני הזוג הפסקה משגרת חיי היום יום. בני הזוג לומדים להשקיע יותר בעצמם ובבן זוגם. הם מכירים בכך ששניהם לא מושלמים, ושההנאה מהריקוד חשובה יותר מצרכי האגו של כל אחד מהם. הם מבינים לראשונה שהנאה שלמה בריקוד בשניים אפשרית רק כששני בני הזוג מרגישים חופש לגדול ולהתפתח. כל אחד מבני הזוג יודע את תפקידו בריקוד ומכבד את זולתו. התנועות היפות, המעודנות והמשוכללות שמאפיינות את ריקוד בני הזוג הן ביטוי לחופש ולכבוד הדדי שהם חשים ביחד. ציפיותיהם מיכולת הריקוד של עצמם ושל בן זוגם מתמתנות ונעשות מציאותיות יותר. בעקבות כך גדלה הקבלה של כל אחד מבני הזוג את עצמו ואת האחר, כרקדנים מספיק טובים. התקשורת הזוגית הבלתי-מילולית משתפרת ומתפתחים נוהלים יעילים לבירור קונפליקטים. זוגות רבים ישאפו לשלב זה ויסתפקו בו, במיוחד אם מוטיבציית ההישג שלהם אינה גבוהה.

התחושה של בני הזוג בשלב זה היא שלמידה קבועה ושקטה תביא לאושר ולהנאה מרובים בריקוד ביחד.

שלב ההשתכללות

"ההנאה שלי מהריקוד המשותף רבה ועמוקה. אין לי בעיה ללמוד מבת זוגי ואני מצליח לעיתים גם לתרום לה. אני מרגיש חיבור מאוד חזק איתה, עשייה משותפת משמעותית מאוד, תחושת הישג אישית וזוגית אדירה. אני נהנה לברוא איתה עולמות חדשים בריקוד ולהרגיש שאנחנו כובשים אותם ביחד."

"אנחנו משקיעים הרבה בריקודים. אנחנו נהנים מעצם הריקוד אך יותר מזה מההשתפרות ומהשתכללות שלנו כזוג רוקד. אין ספק שהוא השתפר מאוד בהובלה שלו אותי: הוא רגיש לצרכים שלי בריקוד, קשוב לבקשות שלי, לא כופה את ההובלה עלי אלא מוביל אותי בעדינות ובביטחון. הנאה אמיתית".

זהו שלב הפריחה והשגשוג בריקוד בשניים. כשהם מתבססים על הישגיהם משלבים קודמים, בני הזוג מצליחים לשכלל את ריקודם המשותף לרמה מצטיינת, בזכות מוטיבציית הישג גבוהה שיש להם, ובזכות יכולת למידה הדדית מעולה. בני הזוג נהנים לאתגר את עצמם עוד ועוד, גם בתוך שגרת העשייה המבורכת. הם מרבים להתאמן, מעבר להכרחי, וגאים לחוות את התקדמותם בריקוד. הם יוצרים לעצמם רצפים של תנועות מורכבות אותן למדו בעבר, יוזמים רעיונות חדשים לריקוד ומעיזים להתמודד עם קשיים בריקוד שנראו להם עד כה בלתי אפשריים. מדי פעם מתעוררים ביניהם חילוקי דעות, ואולם הם מובילים, בדרך כלל, למציאת פתרונות טובים יותר לבעיות בריקוד. בני הזוג תופשים את הריקוד המשותף כחוויה מעצימה וחיונית בחייהם ולא רק כחוויה מהנה וחשובה, כפי שתפשו אותו בשלב הקודם.

התחושה של בני הזוג בשלב זה היא שהשקעה מתמדת יחד עם גישה יצירתית ישכללו עוד ועוד את הריקוד המשותף ויגרמו לסיפוק עמוק ולתחושה של התעלות.

עצות לשיפור התפתחות ביחד בריקוד זוגי

מקור הלמידה העיקרי בריקוד בשניים הם בני הזוג עצמם. לא מספיק שכל אחד מהם לומד מהתנסויותיו, מטעויותיו ומהצלחותיו. הזוג הרוקד יתקדם במעלה סולם התפתחות הריקוד הזוגי עד לדרגה הגבוהה ביותר, רק אם יצליחו ללמוד איש מרעהו. כדי להצליח בלמידה זוגית בריקוד על בני הזוג לקיים שני תנאים חיוניים: ללמוד בפתיחות אחד מהשני וללמד באמפתיה זה את זה.

ללמוד בפתיחות

"אני מוטרף מכך שהיא מעירה לי תמיד מול כולם, ועוד בצעקות! אבל, אני מתאמץ לא להתנפל עליה בחזרה. אני יודע מהניסיון שהיא בדרך כלל צודקת. לכן כדאי לי, בכל זאת, להקשיב לה. אני מנסה לחשוב על כך בתום הריקוד, ולהפיק לקחים".

"במקום לדבר, הוא צועק. במקום להסביר, הוא מסתגר בשתיקתו. בכל זאת, אני מנסה להבין את מה שהוא מנסה לומר לי, בין השורות. אני מבינה שאני לפעמים דומיננטית מדי בריקוד, לא מאפשרת, ושעלי לעבוד על כך".

כדי להצליח להתפתח בריקוד זוגי על בני הזוג לפתוח עצמם לביקורת הדדית בלי להיפגע ובלי להיעלב. בני הזוג חייבים להרשות לעצמם לעשות טעויות וללמוד מהן. על בן הזוג לקבל מהאחר ביקורת, לשמוע ממנו משוב על התנהגותו בריקוד, ללמוד באמצעותו מהי הדרך הטובה להוביל או להיות מובל. בהעדר יכולת ללמוד בפתיחות, בני הזוג לא יוכלו לפתח את התיאום העדין ביניהם. הם ימשיכו לטעות, יחזרו על דפוסי מריבה הרסניים, ירגישו איום ועוינות.

כדי להצליח ללמוד בפתיחות מבן הזוג כדאי שמאמץ הלמידה העיקרי יתבצע שלא במצב הלחץ של הריקוד (אפשר לומר, למשל: "אכפת לך שנדבר על זה עוד פעם לאחר החוג? אני מרגיש עכשיו מאוד לחוץ, קשה לי להקשיב."); שהלומד יבהיר את רצונו לקבל משוב (אפשר לומר, למשל: "אל תתבלבלי: גם אם אני לא נחמד כשאת אומרת לי דברים קשים, זה חשוב לי לשמוע כדי להשתפר"); שלא יגיב בשלילה מיידית, גם אם המשוב קשה, או ניתן בצורה לא ראויה (אפשר לומר, למשל: "קשה לי, אבל אנסה ללמוד גם מזה").

חשש מכישלון, רגישות לביקורת ותחרותיות גבוהה מקשים מאוד על בן או בת הזוג (נחשו על מי במיוחד?) ללמוד בפתיחות.

ללמד באמפתיה

"קשה לי עם הוריאציה הזאת. מה לעשות, אני לא מצליח לקלוט אותה. יעזור לי אם תסמני לי בהתחלה ואחר כך אני אמשיך להוביל משם"; "כשאת מתנגדת לי, אני לא יכול להוביל. אני חייב שתשתפי איתי פעולה, תזרמי איתי, גם אם את חושבת שאני טועה"; "ברור לי שזה לא קל, אבל את מסתובבת לאט מדי ויוצאת רחוק מדי."

"יעזור לי אם תשחרר לי את היד כשאתה מסובב אותי", "אני חייבת שתחזיק אותי חזק, כי אחרת אני לא יכולה לעשות שמיניות", "אני יודעת שאתה מאוד מתאמץ, אבל, עדיין, תנועת האגן שלך איטית מדי. זה לא נראה יפה".

כדי להצליח להתפתח בריקוד זוגי על בני הזוג לתת משובים איש לרעהו. בן הזוג יכול להאיר עיני בן זוגו הן לגבי הצרכים של עצמו בריקוד (אפשר לומר, למשל: "אני צריכה שתפנה לי את הדרך מהר יותר כדי שאצליח לעשות את הסיבוב הקשה") והן לגבי התנהגותו של בן הזוג (אפשר לומר, למשל: "זה לא קל לי להגיד לך את זה, ואני יודעת שלא תאהב את זה, אבל אתה לא יודע להוביל את רצף התנועות שלמדנו, וזה מקשה עלינו מאוד"). כדי שהמשוב יהיה יעיל עליו להיות אמפתי, כלומר להתבצע תוך הבנת רגשות בן הזוג וביטוי רגיש של הבנה זאת. ביקורת בוטה לא תעזור לבן הזוג ללמוד אלא ההפך, תרתיע אותו מלהיפתח ללמידה. על בני הזוג להרגיש קבלה, כבוד ואהדה מצד בן זוגם, גם כשהוא מעיר להם ומבקר אותם.

משוב אמפתי הוא משוב תיאור ולא שיפוטי (לא "אתה רוקד נורא", אלא "אתה סופר בקצב איטי מדי"); פרטני ולא הכללתי (לא "אתה לא יודע לזוז", אלא "כשהמוסיקה נעשית מהירה יותר, אתה לא מתאים עצמך מספיק מהר אליה"); מנוסח יותר בלשון "אני" ופחות בלשון "אתה", כלומר מתאר את הצרכים והרגשות של בן הזוג נותן המשוב בהקשר להתנהגות בן הזוג מקבל המשוב (לא "תזיז את הרגליים מהר יותר כי אחרת אתה דורך עלי", אלא "כשאתה עומד במקום אני לא יכולה לנוע מספיק מהר ולפעמים אתה גם דורך עלי"); משלב גם משוב חיובי ולא רק שלילי (לא "אתה לא זוכר כלום", אלא "יש הרבה וריאציות שאתה זוכר וזה יופי. דווקא את השתיים האחרונות אתה לא זוכר").

צורך גדול בשליטה, לקיחת אחריות מוגזמת על האחר וגישה שיפוטית מקשים מאוד על בן או בת הזוג (נחשו על מי במיוחד?) ללמד באמפתיה.

ללמוד בפתיחות וללמד באמפתיה

כמובן שכדאי ששבני הזוג יהיו מצוידים בשתי מיומנויות אלה – ללמוד בפתיחות וללמד באמפתיה – וישתמשו בהן בצורה הדדית, כלומר שלעתים הגבר ילמד יותר מהאישה ולעתים האישה תלמד יותר מהגבר.

הצירוף של שתי מיומנויות אלה אצל בני הזוג – ללמוד בפתיחות וללמד באמפתיה – יוצר ארבעה מצבים של התפתחות ביחד בריקוד הזוגי.

 1. כשאין אצל בני הזוג פתיחות ללמידה מהאחר ואמפתיה לאחר, אין סיכוי להתפתחות ביחד בריקוד הזוגי.

2. כשיש אצל בני הזוג פתיחות גדולה ללמוד אך אחד מהם או שניהם לא מצליחים ללמד את האחד באמפתיה, התקדמות בתיאום הזוגי תהיה קטנה.

3. גם כשיש אצל בני הזוג אמפתיה גדולה לאחר אך הפתיחות שלהם ללמידה קטנה, התפתחות הריקוד ביחד תהיה קטנה.

4. הצירוף האידיאלי להתפתחות הריקוד ביחד הוא כששני בני הזוג מגלים פתיחות גדולה ללמוד דבר מה מהאחר, והם מגלים אמפתיה גדולה לאחר כשהם מלמדים אותו דבר מה.

לסיום

ריקוד זוגי מאפשר לבני הזוג לחוות חוויות רגשיות, חיוביות ושליליות, חזקות מאוד. חוויות אלה מספקות לבני הזוג הזדמנות לגדילה ולהתפתחות, אך אלה אינם מתרחשים מעצמם. כדי לנצל את ההזדמנות על בני הזוג להשכיל ללמוד בפתיחות איש מרעהו ולהצליח ללמד באמפתיה זה את זו וזו את זה.

הסולטן חשש כי מלחמה מאיימת על עתיד ממלכתו. מיהר וקרא לבכיר מבין חוזי-העתידות בחצרו. "כמה זמן נותר לי לחיות?" שאל הסולטן. "אדוני האהוב יחיה די זמן כדי לקבור את כל בניו לפניו." ענה החוזה. זעמו של הסולטן לא ידע גבול והוא הורה לתלות מיד את האיש הרשע, שהעז להשמיע דברים נוראים כל-כך.

מודאג ומפוחד הזמין הסולטן חוזה עתידות אחר: "כמה זמן נותר לי לחיות?" שאל. "האל הטוב העניק לך, הוד מעלתו, חיים ארוכים, כך שתזכה לחיות זמן רב אחרי בניך, ולהכיר את כל נכדיך וניניך," השיב חוזה העתידות. הסולטן היה כה מאושר ואסיר תודה, עד כי הורה להעניק לאיש כסף וזהר לרוב, הוקרה על נבואתו.

בצאתו מן הארמון אמר אחד מיועצי הסולטן לחוזה העתידות: "אמרת אותם דברים שאמר קודמך. הוא הוצא להורג ואילו אתה קיבלת תשורות לרוב. הכיצד?" השיב חוזה העתידות: "אם חייב אדם לשגר את חץ האמת, אל לו לשכוח לטבול את קצהו בקערית של דבש."

(פאולו קואלו, קצרצרים, הפרק: הנבואה שניתנה לסולטן,ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 56-59)