תיאום זוגי בריקוד ובחיים

"להיפגש זו התחלה, להישאר יחד זו התקדמות, לעבוד יחד זו הצלחה" (הנרי פורד).

פעם נהניתי מכך שהצלחתי לרקוד. עצם העובדה שהצלחתי להזיז את ידי ואת רגלי בצורה מתואמת פחות או יותר, ועוד בקצב המוסיקה, היתה עבורי הישג בלתי רגיל. גם היום, כשיש וריאציה מסובכת שאני מצליח להתגבר עליה, אני חש גאווה.

אחר כך נהניתי מכך שהצלחתי להוביל. הרגשתי גאווה גדולה כשהצלחתי להוביל את בת זוגי בביטחון, בלי להסס. ידעתי מה אני רוצה שיקרה במהלך הריקוד, איזו וריאציה אני רוצה שנבצע, והצלחתי להוביל את בת זוגי לשם. גם היום, כשאני מצליח לזכור את רצף התנועות הנכון ואני מרגיש את בת זוגי נשענת עלי, אני נהנה.

היום אני נהנה מכך שאנחנו מצליחים לרקוד ביחד, וליהנות. ההנאה הגדולה ביותר שלי כיום היא מתחושת התיאום של שנינו במהלך הריקוד. למשל, כשאני מצליח לעזור לבת זוגי להסתובב על ידי טכניקה נכונה של אחזקת היד, והיא מסתובבת בדיוק בזמן הנכון, ומצליחה בתנועה חדה להחזיר מבטה אלי בתום הסיבוב – אני מאושר. או למשל, כשאנחנו מצליחים לרקוד ריקוד שלם של ואלס אנגלי, תוך שאנו משלבים וריאציות מגוונות שלמדנו, אני מרגיש תחושה של מיזוג וריחוף.

גם כיום לא תמיד קל לנו לרקוד ביחד. אני עדיין חוטף על הראש כשאני לא מצליח. למשל, כשניסינו לרקוד סמבה ובשום אופן לא הצלחתי לקלוט תנועה פשוטה מסוימת, על אף שעבדנו עליה מספר פעמים, בת זוגי התייאשה ממני. גם אני עדיין מרגיש אותה לפעמים כקשת עורף, שלא מתנהלת איתי בנינוחות. אבל כיום, גם כשזה קשה, זה טוב. אני מרגיש שהביחד שלנו מייצר תוצאה מעולה ומהנה, לפחות עבורי.

יש זוגות רוקדים שבהתבוננות עליהם חשים מיד את יכולת תיאום המופלאה ביניהם. אולי הם לא רקדנים גדולים, אבל הביחד שלהם בולט בריקוד, ותנועותיהם משתלבות זו בזו בהרמוניה מופלאה. יש זוגות אחרים שרוקדים נפלא כל אחד לעצמו, אבל הביחד שלהם לקוי – נדמה שהם רוקדים אחד ליד השני ולא אחד עם השני.

גם בחיים בכלל יש זוגות שהתיאום ביניהם בולט לעין: ביציאה לטיול, בבילוי בחברה, בעשייה עם הילדים וכיוצא באלה. יש זוגות אחרים שמיד רואים שהתיאום מהם והלאה: הם מתווכחים, נפגעים, כועסים.

מימדי תיאום זוגי

בריקוד

"התיאום בינינו בריקוד לא קבוע. יש פעמים שהוא מעולה ואז מאוד נעים לנו לרקוד, ויש פעמים שהוא גרוע ואז לא נעים לנו לרקוד ביחד. כשאנחנו לא דורכים אחד על רגלי השני אני יודעת שהתיאום בינינו טוב. כשאנחנו מחייכים אחד לשני תוך כדי ריקוד אני יודעת שהתיאום בינינו משובח. כשאנחנו מתחילים להתווכח במהלך הריקוד, אני יודעת שהתיאום בינינו גרוע".

כיצד יודעים שיש תיאום בין בני זוג בריקוד בשניים? אפשר לבחון זאת לאור שני מימדים עיקריים: זרימה וחיבור.

בזרימה הכוונה למידה בה נשמר השטף בריקוד הזוגי. אפשר לראות בני זוג שרוקדים ביחד, אחד עם השני, אך ללא תיאום: הם רבים ביניהם, דורכים אחד על רגלי השני, רוקדים בקצב שונה וכיוצא באלה. לעומת זאת, כשיש זרימה טובה בין בני הזוג הרוקדים, רצף התנועות שלהם מתקיים במלואו, הם רוקדים בקצב זהה, תנועות הגוף שלהם מסונכרנות והם לא עוצרים או נתקעים.

בחיבור הכוונה לקשר המתקיים בין בני הזוג במהלך הריקוד. אפשר לראות בני זוג שרוקדים כל אחד לעצמו, אחד ליד השני, אך אין ביניהם כמעט קשר. לעומת זאת, כשיש חיבור טוב בין בני הזוג הוא ניכר במסגרת הנוצרת באחיזת הידיים, בהסתכלות נכונה של אחד בשני, במגע העדין הנוצר בין חלקי גוף אחרים, בתחושת ההנאה המשותפת וכיוצא באלה.

אפשרויות תיאום זוגי בריקוד

יש זוגות שהתיאום ביניהם בריקוד לקוי בשני המימדים: גם בזרימה וגם בחיבור (אני מסתכל על הרצפה והיא מסתכלת לצדדים; אני רוקד וריאציה אחת והיא רוקדת ריאציה אחרת); יש כאלה שהתיאום ביניהם חלקי – לקוי במימד אחד וטוב יחסית במימד אחר (אנחנו נהנים מהביחד שלנו בריקוד, אבל רוקדים בקצב שונה או בתנועות לא מתואמות; או שאנחנו רוקדים באותו קצב ובתנועות מתואמות, אבל אין תחושה של ביחד); ויש זוגות שהתיאום ביניהם מלא בשני המימדים: גם בזרימה וגם בחיבור (אנחנו רוקדים באותו קצב, בתנועות מתואמות ויש הרגשה של קשר חזק מאוד בינינו במהלך הריקוד).

בחיים

"אנחנו מנסים לתאם בינינו עמדות, שכן כל אחד מאיתנו הגיע מרקע שונה. בעלי הגיע מחינוך מתירני: מותר לאכול מול הטלויזיה, יש טלויזיה בחדר הילדים, אפשר להכין שיעורי בית מתי שרוצים וכו'. אצלי לעומתו, הורי הציבו לי ולאחותי גבולות רבים: אסור היה לאכול בסלון אלא רק במטבח, לא היתה לנו טלויזיה בחדר (מפריע לשיעורים), היינו עוזרים הרבה לאימי בעבודות הבית, ומתן הכבוד להורים היה חשוב ביותר. כתוצאה מכך ברור שיש לנו עמדות שונות בחינוך ילדינו. למשל, לעתים אני אומרת לילדיי שאני לא מסכימה שיאכלו מול הטלויזיה, ואז הם באים 'ביציאה' שאבא הסכים. לאחר שהבנו גם את עומק ההבדלים בינינו וגם את הנזקים שעלולים להיגרם לילדינו כתוצאה מכך, אנחנו משתדלים לתאם עמדות כדי לא לבלבל את ילדינו. מאחר שאני רוב הזמן נמצאת איתם בבית, אני כמובן זו הקובעת והמחליטה, אבל אני מתאמצת לעדכן את החצי השני שלי, את בעלי, לגבי הדברים שאסרתי על הילדים בכדי שלא יפר אותם בעצמו. הוא מצידו מאוד משתדל, למרות שיש דברים שהוא לא מסכים איתי. לפעמים, כשהוא ממש מתעקש, אני נאלצת לוותר כדי שלא תיווצרנה מריבות מיותרות."

גם בחיים אפשר לבחון את התיאום הזוגי בתחומי תפקוד רבים (הורות, בילוי משותף, יחסים אינטימיים וכיוצא באלה) על פי שני קריטריונים אלה של זרימה וחיבור.

בזרימה הכוונה למידה שנשמר השטף של הפעילות הזוגית. מידה נמוכה של תיאום במימד זה תתבטא במריבות רבות בין הזוג כשהם עוסקים בפעילות משותפת (למשל, כשהם מתחזקים את הבית או אפילו כשהם בבילוי משותף של סוף שבוע), בקצב שונה מאוד (למשל, כשאחד גומר הרבה לפני השני… ), בחוסר גיבוי הדדי (למשל, מול הילדים) וכיוצא באלה. לעומת זאת, אצל זוגות שמקיימים מידה גבוהה של תיאום במימד זה הפעילות המשותפת לא נתקעת, הם "מתקתקים" את המטלה, כמעט ולא מתווכחים במהלך הפעילות, שומרים על קצב מתואם וכיוצא באלה.

בחיבור הכוונה לקשר המתקיים בין בני זוג במהלך הפעילות המשותפת. האם שני בני הזוג עושים את הפעילות ביחד או בנפרד? האם כשהם ביחד, הם פועלים מתוך ניכור, כל אחד עושה את תפקידו ומתעלם מזולתו, או שיש ביניהם קשר, מגע, התייחסות אחד לשני? חיבור טוב בין בני זוג מתבטא בדיבור ענייני ונינוח ביניהם במהלך הפעילות המשותפת כמו גם בתקשורת בלתי-מילולית טובה (קשר עין, קריאת איתותים בגוף וכיוצא באלה).

אפשרויות תיאום זוגי בחיים

יש זוגות שהתיאום ביניהם בחיים לקוי בשני המימדים: גם בזרימה וגם בחיבור (הקשר ביניהם דל, כל אחד עסוק בשלו, וגם כשהם פועלים ביחד בעניינים חיוניים הם מתקשים לעשות זאת כהלכה); יש כאלה שהתיאום ביניהם לקוי רק באחד המימדים ואילו באחר התיאום טוב יחסית (הם עושים את תפקידם המוסכם היטב אך מתוך עוינות וניכור; או שיש ביניהם קשר טוב, אך גם חילוקי הדעות רבים, מריבות קולניות ופגיעות הדדיות); ויש זוגות שהתיאום ביניהם מעולה בשני המימדים: גם בזרימה וגם בחיבור (אחד משלים את השני, הם עושים הרבה דברים ביחד, מתקיימת ביניהם תקשורת מעולה, מילולית ובלתי-מילולית).

תרגיל רצף תיאום זוגי:

בחנו את התיאום הזוגי ביניכם בתחומים שונים על ידי תרגיל פשוט שמטרתו להוות בסיס לדיון מעמיק יותר ביניכם בנושא זה.

החליטו על שני תחומים בהם אתם רוצים לבחון את התיאום הזוגי ביניכם. רצוי שתחום אחד יהיה מוגדר, תחום לזמן ומקום, אולי תחביב או בילוי משותף (למשל ריקוד, רכיבה על אופניים, יציאה לסרטים וכיוצא באלה).

קחו שני דפים לכל אחד. כתבו, בנפרד, בראש כל דף את שם התחום שבחרתם (למשל "יחסים זוגיים" ו"ריקוד").

בכל דף שרטטו את הרצף הבא: חוסר תיאום 1_2_3_ 4_ 5_ 6_7 _ 8_ 9 _ 10 תיאום מלא

מקמו את עצמכם על רצף זה בכל אחד מהדפים ורשמו שלוש דוגמאות לציון שנתתם. למשל, רשמו 8 תחת הנושא "יחסים זוגיים" ותנו שלוש דוגמאות לתיאום בדרגת 8 ליחסים הזוגיים ביניכם.

השוו את הערכותיכם. יתכן שתמצאו שונות אצל כל אחד מכם בהערכת התיאום הזוגי בתחומים השונים (למשל, יתכן חוסר תיאום בריקוד ותיאום מצוין בהורות), ויתכן שתמצאו שונות ביניכם בהערכותיכם באותו תחום. דונו בפערים שיתגלו ושוחחו על משמעות הדוגמאות שכתבתם.

תנאים הכרחיים לתיאום זוגי

כדי שבני זוג יצליחו בתיאום ביניהם הם נדרשים לעמוד במספר תנאים מקדימים: הסכמה על חלוקת תפקידים, אחריות אישית לביצוע התפקיד, רצון לשיתוף פעולה ונכונות להתפשרות. בהעדרם של תנאים אלה יתקשו בני הזוג להתחיל בעבודת התיאום.

הסכמה על חלוקת תפקידים

כל תיאום זוגי מתחיל בהסכמה על תפקידים מוגדרים לכל אחד מבני הזוג. ניתן להבחין בין חלוקת תפקידים סימטרית לחלוקת תפקידים משלימה. בחלוקת תפקידים סימטרית בני הזוג מתחלקים ביניהם בצורה שווה פחות או יותר במרבית המטלות בתחומי התפקוד השונים. למשל, הגבר והאישה מתחלקים ביניהם בקימות בלילה לילדים, או במטלות נקיון הבית וכיוצא באלה. בחלוקת תפקידים משלימה בני הזוג "מתמחים" במטלות מסוימות המשלימות את המטלות שבהם "מתמחה" בן הזוג האחר, וכל אחד עושה בעיקר את מטלותיו הוא. למשל, אחד מבני הזוג קם בלילה לילדים כי הוא יעיל יותר בהרדמתם ואילו האחר קם אליהם בבוקר כי הוא טוב בלהעיר אותם בניחותא.

בריקוד חלוקת התפקידים ברורה ומוכתבת מראש, והיא מסוג חלוקת התפקידים המשלימה: הגבר מוביל והאישה מובלת. ולמרות זאת, פעמים רבות בני הזוג יריבו ביניהם על ההובלה. האישה רוצה סימטריות בהובלה ("אני יודעת מה לעשות לא פחות טוב ממך ואף יותר") והגבר מתנגד ("סוף כל סוף יש תחום אחד שבו אני מחליט מה יקרה בינינו"). במקרים אחרים הגבר מצפה בסתר ליבו להקלת עומס ההובלה ("אני לא ממש טוב בזה. תעזרי לי") והאישה מתנגדת ("תעשה את המעט שמצפים ממך. מימלא אני תמיד עושה את הכל").

גם בחיים, למרות שיש פעמים רבות הסכמה מראש, לעתים בלתי מדוברת, בין בני הזוג לגבי חלוקת התפקידים ביניהם, הם מרבים לריב ביניהם. למשל, חלוקת התפקידים הקלאסית היא שהאישה אחראית על חינוך הילדים וגידולם ואילו הגבר אחראי על פרנסת המשפחה. ואולם במשפחות רבות חלוקה זאת כבר לא קיימת, או שאינה ברורה כמו בעבר. האישה עובדת בצורה משמעותית ולעתים הכנסתה גדולה מהכנסת הגבר, והיא תובעת סימטריות בתפקידי ההורות וניהול הבית, כך שלא כל העול יפול עליה. הגבר, לעומתה, תופש את עצמו ראוי להוביל בחינוך הילדים לא פחות מהאישה, ורוצה, בכל מקרה, להיות מעורב מאוד. כאשר חלוקת התפקידים לא ברורה או לא מוסכמת, קשה מאוד לתאם את עבודת הזוג.

אחריות אישית לביצוע התפקיד

אחת הבעיות החמורות בתיאום זוגי היא שבני הזוג מאשימים איש את רעהו בכשלים שנוצרים, למרות שמקור הקושי הוא ביצוע אישי לקוי של אחד מה או של שניהם.

בריקוד, כשבני הזוג מנסים לרקוד וריאציה חדשה, כל אחד צריך לדעת קודם כל את תפקידו. הגבר צריך לזכור את רצף התנועות כדי שידע לאן להוביל. האישה צריכה לדעת כיצד לעמוד נכון, להסתובב נכון, להושיט נכון את היד וכיוצא באלה. רק כשהם מבצעים כהלכה את תפקידם האישי הם יכולים לנסות לתאם ביניהם את רצף התנועות, לשמור על קשר עין טוב וכיוצא באלה.

גם בחיים, כשבני הזוג מתמודדים עם מטלה כלשהיא, עליהם לבצע בצורה טובה את התפקיד המוסכם האישי של כל אחד מהם. למשל, כשהם מתכוננים לטיול משפחתי על הגבר להכין את המכונית לנסיעה, לדאוג לכל הציוד הנדרש לאוכל וכיוצא באלה, אם זה מה שסוכם ביניהם. על האישה להכין את מסלול הטיול, לדעת את רצונותיהם של בני המשפחה בסוג הכריכים שילקחו לטיול וכיוצא באלה.

רצון לשיתוף פעולה

רצון לשיתוף פעולה פירושו לעשות דברים ביחד ולא כל אחד בנפרד. המושג של שיתוף פעולה מתייחס לפעולות שונות בתהליך העבודה כמו התייעצות, קבלת החלטות, ביצוע, הפקת לקחים וכיוצא באלה.

בריקוד הרצון לשיתוף פעולה מובנה לכאורה ברצון של בני הזוג לרקוד ביחד, אבל לא היא. אפשר לפגוש בני זוג, בדרך כלל ממין מסוים אחד (…), שיאמרו: "עזבי אותי. תעשי את מה שאת צריכה לעשות ואני אעשה את שלי. אל תנסי ללמד אותי". אפשר לפגוש בני זוג אחרים, בדרך כלל ממין מסוים אחר (…) שיאמרו: "אין לך מושג מה צריך לעשות. אני בטוחה שנכון כך ולא אחרת".

בחיים אפשר לפגוש זוגות רבים שהנכונות המילולית שלהם לשיתוף פעולה אינה עומדת במבחן המציאות. למשל, בת הזוג יכולה לומר: "אם אתה לא עוזר, לפחות אל תפריע. אני אסתדר לבד בלי הטובות שלך". בן הזוג יכול לומר: "אין סיכוי שאני אסכים שנעשה את זה ביחד. או שאני עושה את זה לבד, או שבכלל לא".

נכונות להתפשרות

זהו אחד הביטויים המעשיים החשובים לרצון לשיתוף פעולה: הנכונות להתפשר. כשמשתפים פעולה ביחד כל בן זוג נדרש להתחשב בצרכים של בן הזוג האחר. פירושו של דבר, פעמים רבות, להתפשר, לוותר חלקית על הרצונות והצרכים של עצמי.

בריקוד, בת הזוג נדרשת לעתים להתפשר על רצונה לבצע תנועה מורכבת במיוחד, אם בן זוגה עדיין לא מצליח לבצע את התנועות הבסיסיות יותר. בן הזוג נדרש לעתים להתפשר על התנגדותו לבצע וריאציה מסוימת, אם היא חשובה במיוחד לבת זוגו, וכן הלאה.

בחיים, בני זוג נדרשים להתפשר בתחומים רבים אם הם רוצים להמשיך לקיים בהם פעילות משותפת. למשל, בתחום היחסים האינטימיים נדרשים בני הזוג להתפשר פעמים רבות לגבי תדירות קיום יחסי מין ביניהם (נחשו איזה צד מתפשר יותר…?). או למשל, בתחום ההורות נדרשים בני הזוג להתפשר כשיש ביניהם חילוקי דעות בקשר לחינוך הילד, כדי לשמור על עמדה הורית אחידה כלפי הילד (נחשו איזה צד מתפשר יותר…?).

עצות לשיפור תיאום זוגי

בני זוג בטיפולי מרגישים"פספוס" גדול ביחסים ביניהם, למרות שיש ביניהם קשר חזק הנמשך שנים רבות. הם מודים שבנושאים רבים הם כמעט ולא מתואמים ביניהם. כל אחד פועל לבד, עם הסכמה בשתיקה של האחר. מה קורה ביניהם?

הוא מרגיש שהוא תמיד מוותר על הבעת דעתו, כי אשתו נפגעת ממנו כשהוא מבטא דעה שונה מדעתה. מאחר שהוא לא רוצה לריב, הוא מעדיף לשתוק. הוא כמעט ולא משתף אותה ברגשותיו ובמחשבותיו. הוא לא יוזם ביחסים האינטימיים ביניהם, כי גם שם הוא חושש להיפגע.

היא מרגישה שהוא ביקורתי כלפיה, מרבה לשפוט אותה, בא אליה כל הזמן בטענות. קשה לה עם המופנמות שלו וחסרים לה ביטויי רגש מצידו. היא הרבתה בעבר ליזום ביחסים ביניהם, אך כל פעם נפגעה מחדש מחוסר ההיענות שלו, ונסגרה. היא ממורמרת וכועסת.

הבעל קיבל משימה להעיז ולבטא רגשות ומחשבות אישיים, על אף נסיון העבר המר שלו.

האישה קיבלה הנחייה להעיז לרופף את המחסומים שהקימה ביחסים ולהקשיב לבעלה, גם אם ישתף אותה בתכנים קשים.

נדרשת מלאכת תיאום רבה כדי שעבודת הצוות של בני הזוג תהיה יעילה: בטיפול בילדים, באחזקת הבית, ביחסים הזוגיים, בריקוד. ככל שהנושא אינטימי יותר, כזה שהחשיפה האישית בו רבה יותר, כך עבודת התיאום בין בני הזוג הכרחית וקשה יותר. בריקוד מדובר על אימונים מפרכים, חזרה מתישה על פעולות פשוטות, כדי להגיע לרמת תיאום גבוהה. בחיים נדרשים שנים ארוכות של עשייה משותפת כדי להגיע לרמת תאום גבוהה. שתי עצות יכולות לעזור לזוגות לשפר את התיאום הזוגי שלהם בריקוד ובחיים: לבטא את עצמי בבהירות ולהקשיב לאחר בפתיחות.

לבטא את עצמי בבהירות

כדי שהזולת יוכל לתאם את עצמו אלי, הוא צריך לדעת את הצרכים והרצונות שלי. כדי שזה יקרה, עלי לבטא את עצמי – לא לצפות שיבינו אותי בלי שאדבר – ולעשות זאת בבהירות – לא להסתפק ברמזים אלא להתאמץ להיות ברור ומובן.

בריקוד הביטוי העצמי הבהיר הוא בעיקר בעשייה ופחות בדיבור. המוביל והמובל מבהירים את כוונותיהם וצרכיהם בלשון הגוף: בתנועות הידיים, בהתנגדות או בהיענות למשיכת האחר, במבט עיניים וכיוצא באלה. אבל, כשיש בעיות ובעיקר בשלבים ההתחלתיים של הריקוד המשותף, דיבור מילולי יכול לעזור ולעתים הוא חיוני. על בני הזוג לדבר ביניהם (ולא במהלך הריקוד כמובן…) על מה מתאים להם ומה לא מתאים להם, על מה קשה להם ומה היו רוצים שיהיה אחרת.

בחיים הביטוי העצמי הוא קודם כל במילים אך גם במעשים. חשוב שבני הזוג יעשו תיאום ציפיות ובו יבהירו את הצרכים והשאיפות שלהם בתחומי החיים המשותפים. חשוב לא להסתפק ברמזים ("מה, זה לא מספיק שרמזתי? צריך להגיד לך הכל?") או לצפות שהאחר יבין אותי בלי לדבר ("אם מדברים על זה, זה הורס את כל ההנאה"). הדברים החשובים צריכים להיאמר בצורה ברורה, במיוחד בתחילת הדרך המשותפת. ככל שרמת התיאום הזוגי משתפרת, אין צורך במילים רבות, והתיאום מושג יותר דרך המעשים. התחום המשמעותי ביותר בעניין זה הוא כמובן תחום היחסים האינטימיים, שם ללשון הגוף יש משקל נכבד.

להקשיב לאחר בפתיחות

כדי שאוכל להתאים את עצמי לזולת עלי להקשיב לו – פחות לשמוע את עצמי ויותר לשמוע אותו – ולעשות זאת בפתיחות – להקשיב לא לשם נימוס בלבד אלא מתוך נכונות אמיתית לעשות שינוי בהתנהגותי.

בריקוד, ההקשבה מתבצעת בעיקר דרך הגוף: האם בת זוגי נינוחה ואני יכול לנסות דברים נועזים יותר, או שהיא מתוחה וכדאי לחכות שתירגע? האם הוא מספיק בטוח בעצמו ואני יכולה להישען עליו, או שהוא לחוץ וכדאי שאנסה להסתדר לבד? גם כאן נחוצה הקשבה מילולית כשמתגלות בעיות או כדי להגיע לרמת תיאום גבוהה עם פחות חיכוכים.

בחיים, ההקשבה מתבצעת בעיקר דרך תקשורת מילולית, אך גם דרך תקשורת בלתי-מילולית. האם בת זוגי זקוקה להרגיש אותי קרוב יותר, למרות שאני לא מרגיש בעיה, ואם כן, מה אני יכול לעשות כדי לשפר את הרגשתה? האם בן זוגי מתוסכל מכך שאין לו מקום בעשייה ההורית שלנו, ואם כן, מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את הרגשתו, על אף שאני לא מרגישה שאני חוסמת אותו? ברמת תיאום גבוהה בני הזוג מקשיבים אחד לשני גם ללא מילים. מספיקים איתותים קטנים של האחד כדי שהאחר יקלוט אותם ויפרשם נכון.

סיכום

תיאום זוגי הוא גורם חיוני בריקוד ואפשר ללמוד ממנו על תיאום זוגי בתחומי חיים אחרים. שני המימדים העיקריים של תיאום זוגי הם זרימה – היכולת לנוע בשטף וללא תקלות – וחיבור – היכולת לקשר משמעותי. התנאים ההכרחיים לתיאום זוגי הם חלוקת תפקידים מוסכמת בין בני הזוג, אחריות של כל אחד מבני הזוג לביצוע תפקידו, רצון לשיתוף פעולה ונכונות להתפשר. אם כל אחד מבני הזוג ידע לבטא עצמו בבהירות וגם להקשיב לאחר בפתיחות, הם יוכלו לשפר בצורה משמעותית את התיאום הזוגי ביניהם, בריקוד ובחיים.

"על כן נישאו – כדי להיות ביחד –

ואז גילו כי כבר אינם ביחד:

עתה הפרידו ביניהם

תה שחרית, עיתון הערב

הילדים, החשבונות.

ובלילות היתה אז מתעוררת

מוצאת עידוד בקול נשימתו

אבל היתה תוהה

האם כל זה היה כדאי

ולאן זרמו כל הנהרות

ואנה נעלמו כל הפרחים"

(Macneice, Louis. 1950 "Les Sylphides". Modern Poetry, Mac, Dean, Frost, eds. New York: Prentice-Hall, Inc. p. 296)