הכשרת לבבות בזוגיות

נכתב על ידי חיים עמית

פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני.

כיצד לתת מקום מתאים לרגשות השליליים, אך להרבות ברגשות החיוביים בזוגיות? במאמר מפורטות שתי הדרכים העיקריות לריבוי רגשות חיוביים בזוגיות: פיתוח תפישה זוגית חיובית ויישומה בעשייה זוגית מהנה ואוהבת.

"לספור את הפרחים שפורחים ולא את העלים שנושרים" 

באופן טבעי בני זוג רוצים להרגיש רגשות חיוביים של אהבה, אושר, הנאה, צחוק, שמחה, יצר מיני, התרגשות, הנאה. במקביל הם מעוניינים להפחית או אף להעלים רגשות שליליים של פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, ייאוש. כפי שנראה בהמשך, אף כי חשוב לתת מקום מתאים לרגשות שליליים בזוגיות, חשוב מכך להרבות ברגשות חיוביים. יחסים זוגיים זקוקים לאיזון בריא בין שני סוגי רגשות אלה, כזה שיטה בצורה ברורה לכיוון הרגשות החיוביים.

דפוסי רגשות זוגיים לא מאוזנים

אינטנסיביות החיים הזוגיים ומבנה האישיות של בני הזוג גורמים לכך שזוגות רבים לא מצליחים להגיע לאיזון טוב של הרגשות החיוביים והשליליים. חוסר איזון הרגשות בזוגיות בא לידי ביטוי במספר צורות, ששלושה מביניהם מעניינים במיוחד: רכבת הרים, קרחון וסיזיפוס.

רכבת הרים: בדפוס יחסים זה רגשותיהם של בני הזוג עולים ויורדים, כמו בנסיעה מטלטלת ברכבת הרים. אצל זוגות אלה מתרחשים מעברים מהירים וקיצוניים בין רגשות חיוביים מאוד של שמחה ואושר לרגשות שליליים מאוד של ייאוש ודיכאון. הדיאלוגים ביניהם קצרים, רגשיים (לטוב ולרע), ועוצמתיים. יחסיהם סוערים, מעניינים ומתישים. פעמים רבות אחד מבני הזוג נוטה יותר לתנודות רגשיות קיצוניות, ובן הזוג השני משתדל לשמור על יציבות, ללא הצלחה רבה בדרך כלל. במקרים אחרים מתחלפים ביניהם בני הזוג בהתנעת רכבת ההרים של רגשותיהם.

באחת הפגישות סיפרה בת הזוג בשמחה ובהנאה מרובים על חוויה טובה שחוותה לאחרונה עם בעלה: הוא הסכים לבלות איתה במסיבת ריקודים. "זו הייתה התגשמות האידיאל שלי בזוגיות", היא אמרה בהתרגשות. "זה בדיוק מה שאני רוצה שיקרה בינינו", פנתה לבעלה. הוא, בטון ספקני ונטול רגשות, השיב לה: "לא ברור לי מה את כל כך מתרגשת מזה. בסה"כ היה לנו כמה רגעים נחמדים. זה לא מה שבאמת חשוב". האישה, שהרגישה כאילו שופכים מים קרים על מדורת התלהבותה, פרצה בבכי מר, ואמרה: "אתה רואה, אין שום סיכוי לטיפול הזה. כל פעם שטוב לי איתך, כל פעם שאני שמחה, אתה דואג לדכא אותי" "אי אפשר כבר להגיד מה שחושבים?" זעם הבעל, "זו בדיוק הבעיה: אי אפשר לדבר איתך בצורה רגועה ועניינית. תמיד דרמות!"

קרחון: בדפוס יחסים זה בני הזוג מקפידים לנהל את יחסיהם בצורה זהירה, תוך שהם מנסים לשלוט ככל האפשר ברגשותיהם, השליליים והחיוביים. הם מעדיפים לא להרגיש רגשות קיצוניים: לא עצב וכאב, אך גם לא אושר ושמחה. אולי כי זה אופיים, אולי כי נכוו בעבר כשהרשו לעצמם להרגיש רגשות חזקים ביחסים. הם שומרים על מרחק רגשי זה מזה, ממעטים לבטא רגשות ואף משתדלים להקפיא רגשות פנימיים חזקים. הדיאלוגים ביניהם מועטים ועניינים. כתוצאה מכך, מערכת היחסים שלהם מתנהלת בצורה רגועה בדרך כלל, ללא זעזועים. את המחיר משלמים בני הזוג בשלב מאוחר יותר. הם עלולים להרגיש מחנק ביחסים, נוקשות וקיפאון.

"עד היום יש בינינו יחסים של הערכה וכבוד. מעולם לא הרמנו קול אחד על השני, כמעט ולא רבנו, בוודאי לא מול הילדים. לכן, הילדים כל כך הופתעו כשנפרדנו. למעשה, כל הסביבה הייתה בהלם. עבורנו זו לא הייתה הפתעה, אלא תהליך איטי של התנוונות, התרחקות הדרגתית אחד מהשני. בסופו של דבר, האהבה ששררה בינינו בתחילת חיינו המשותפים הלכה ודעכה. לא השכלנו ליצור שום חיבורים אחרים, משמעותיים. מרוב רצון לא לאבד שליטה על רגשותינו, קפאה מערכת היחסים שלנו למוות".

סיזיפוס: בדפוס יחסים זה בני הזוג מרגישים כל העת שהם מתאמצים מאוד להתמודד עם משימות החיים, כולל הזוגיות: הם מנסים להיות הורים טובים, עובדים טובים, בני משפחה טובים, ובני זוג טובים. הם לא מוותרים לעצמם בשום תחום. ואולם, בסופו של דבר, קשה להם להרגיש מסופקים, במיוחד בזוגיות. אולי כי התעייפו מרוב מאמצי ההתמודדות שלהם ולא נותרה להם אנרגיה פנויה לעצמם. אולי כי האינטימיות אליה הם שואפים מפחידה אותם והם לא באמת יודעים להכיל אותה. התחושה היא של מאבק סיזיפי, מאמצים חוזרים ונשנים שלא עולים יפה, להרגיש טוב, כל אחד עם עצמו וביחד.

"אנחנו עובדים מאוד קשה ומצליחים בעבודותינו, וגם מנהלים משפחה לשביעות רצוננו. היחסים בינינו בסדר, אבל חסר לנו מאוד להיות ביחד וליהנות אחד מהשני. ילדינו גדלו כבר, ולכן ביקשנו לצאת לחופשה זוגית, פעם ראשונה ללא ילדים. הבעיות התחילו כבר בדרך לצימר. אני כעסתי עליו שהוא ממשיך לדבר בפלאפון בענייני עבודה. הוא כעס עלי שאני מדברת איתו רק על הילדים, למרות שאנחנו בחופשה. כשהגענו לצימר היינו מאוד מתוחים. התפייסנו, ושוב רבנו. כך מספר פעמים עד סיום החופשה. זה מאוד תסכל אותי. מה הבעיה שלנו? אנחנו לא באמת רוצים ליהנות? או אולי שכחנו איך עושים את זה ביחד? האם אי פעם באמת ידענו לעשות זאת? אנחנו כאלה בסדר ובכל זאת לא בסדר".

לתת מקום מתאים לרגשות שליליים

"הרגשתי יותר ויותר מנוצלת במערכת היחסים בינינו והחלטתי לא לשתוק ולדבר על כך. היה לו קשה בהתחלה לקבל תחושה קשה כל כך שלי. אבל אני הרגשתי הרבה יותר קל אחר כך, ויכולתי גם להבין מדוע הוא חווה זאת אחרת לגמרי".

"הרגשתי חנוק, כבוי. לא רציתי לומר לה זאת, כי לא רציתי לפגוע בה. בסה"כ אני מאוד מעריך אותה וגם אוהב אותה. אבל הרגשתי שהיא הפסיקה לאהוב אותי כמו פעם: הילדים, העבודה, החיים. פעם הייתי חשוב לה והיום כבר לא. כתוצאה מכך התנהגותי השתנתה. איבדתי את שמחת החיים שלי. היא שמה לב שההתנהגות שלי לא כמו יום שלשום. אחרי הרבה "עבודה" שלה עלי, הצלחתי לומר לה מה אני מרגיש, וכך הגענו לטיפול".

כיצד יכולים בני זוג להגיע לאיזון בריא של הרגשות החיוביים והשליליים ביחסים ביניהם? עד כמה שזה ישמע מוזר, הדרך מתחילה ביכולת לתת מקום ראוי לרגשות השליליים שבני הזוג מרגישים. זוגיות שיש בה מקום לרגשות פחות נעימים היא זוגיות מאווררת, אנושית, לא חנוקה, וללא רגשות אשמה. מותר להרגיש בה גם רגשות "לא יפים" של תסכול, אכזבה, כעס, שהם חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים.

כמו כן, יש לזכור שרגשות שליליים חשובים להישרדות: פחד, כעס, עלבון, מתריעים מפני איום פסיכולוגי על האדם ומפעילים אותו למנוע נזק לעצמו. זוגיות שיש בה מקום גם לרגשות שליליים עוזרת לבן הזוג לא לוותר על צרכים אישיים חיוניים, כמו הצורך להרגיש נאהב, להיות מוערך, לחוש ראוי ומסוגל. נכון שלפעמים תחושות האיום אינן מציאותיות – בן הזוג שואל שאלה תמימה והאחר חווה זאת כהתקפה – ונדרשת בחינה של תחושות האיום שהיחיד מרגיש, ולא רק ביטוי אימפולסיבי שלהם. אבל חשוב שבני הזוג ידעו שמותר להם לבטא תחושות לא נעימות בעניינים חשובים במקום לשמור אותן בבטן ולהסתכן בחנק רגשי או בפיצוץ. בד בבד עליהם להיות מוכנים להקשיב לתחושות קשות מצד האחר, במקום לחסום אותן ולהסתכן בחנק רגשי של האחר, שעלול גם להביא לפיצוץ רגשי.

כמובן שביטוי הרגשות הקשים צריך להיעשות בצורה מתאימה – לא על ידי התפרצויות זעם, פגיעות והעלבות, אלא בצורה מילולית מתונה, וללא האשמה של האחר. החלק ההרסני ביותר בזוגיות הוא העוינות – התקפה על האדם הבאה לידי ביטוי בכינויי גנאי, עלבונות, עוקצנות פוגענית. המשתנה המרכזי שמנבא גירושין, כפי שנצפה במחקרים, הוא תוקפנות חזקה ואלימות מילולית בשיח שבין בני זוג. זוגות שתוקפים זה את זה, עושים שימוש בשפה גסה, אלימה, מבזה וביקורתית, מצויים בסיכון גבוה לפרידה. החלק ההרסני האחר בזוגיות, המקשה מאוד על תקשורת, הוא האשמת האחר. במקום לומר: "בגללך החופשה שלנו נהרסה! למה לא דאגת שיהיה לנו צימר טוב? את פריירית!", כדאי לומר: "כמה מעצבן שאין בצימר מיקרוגל כמו שהבטיחו. צריך להתארגן אחרת". או למשל, במקום שבני הזוג יתקרבו אחד לשני על ידי מריבה הרסנית וכואבת שסופה התפייסות, עדיף שיבטאו את הצורך בקרבה בצורה מילולית. הם יכולים לומר: "בזמן האחרון אני מרגישה שאתה רחוק ממני. קשה לי בלעדייך, והייתי רוצה להרגיש קרובה אלייך". ולהפך, במקום שבני זוג יארגנו לעצמם איזושהי פרובוקציה, מריבה, שתאפשר להם להתרחק אחד מהשני, כשהם מרגישים צורך להיות לבד, עדיף שידעו להבהיר את הצורך שלהם במרחק בצורה לא פוגעת ולא מעליבה: "אני זקוק/ה לזמן משלי".

ביטוי רגשות לא נעימים על ידי בני הזוג תורם להתפתחות היחסים ביניהם בכך שהוא גורם לחידוד קונפליקטים, הבדלי גישות, תפישות ועמדות מנוגדות. במובן הזה מיעוט עימותים או היעדרם עשוי להצביע על כך שבני הזוג מתחמקים מאתגרים ובורחים מקשיים במקום ללמוד מהם. חילוקי דעות בקשר לנושאים חשובים כמו גידול הילדים (אם לקום לתינוק בלילה ומי יקום, גישות שונות להטלת משמעת, כמות האוכל וסוגיו); חלוקת תפקידים בבית (כמה עובדים מחוץ לבית וכמה בתוך הבית, מי עושה מה), אחריות לגבי הקשר הזוגי (יחיסים אינטימיים, יציאות לבילויים) – יכולים להתברר ביתר קלות אם בני הזוג מרשים לעצמם להרגיש תחושות אי נחת, מבטאים אותן בקול רם ומוכנים גם להקשיב לתחושות הקשות של בן הזוג האחר.

"שמתי לב שכל פעם שהוא אומר ביקורת, משהו שלא מוצא חן בעיני, אני ישר מתפרצת עליו, משתיקה אותו. יש לי רגישות גבוהה לביקורת, אני יודעת. כשלמדתי להקשיב גם לדברים הלא נעימים שהיו לו לומר, הצלחתי גם לשמוע רעיונות שעזרו לי. למשל, אני יודעת שיש לי בעיית ארגון ואני מבזבזת הרבה זמן על התעסקויות צדדיות. הוא העלה רעיון שבמקום שנגיש לכל ילד בנפרד מה שהוא מבקש, ונלך הלוך וחזור, נשים את כל האוכל על השולחן, כמו ביום שישי, וכל אחד יבחר לו מה הוא רוצה לאכול."

להרבות רגשות חיוביים

מחקרים רבים על הסיבות שמביאות לגירושין ועל הגורמים להישארות זוגות ביחד לאורך שנים, מלמדים שלא המריבות והקונפליקטים הם שגורמים לזוגות להתגרש, אלא אי יכולתם לשמר רגשות חיוביים בזוגיות. במחקרים אלה התגלה שההבדל בין הזוגות שנשארו ביחד לבין אלו שהתגרשו היתה מידת החיבה שהם רחשו זה לזו כעבור כמה שנים. כלומר, איבוד הרגשות החיוביים ההדדיים הוא בעצם המנבא הבולט ביותר לגירושים. ביקורת ורגשות שליליים רבים מדרדרים את חיי הנישואים, עד הסוף הבלתי נמנע. אהבה והתאהבות הם לא הגורמים החשובים בקשר לאורך זמן. זוגות שמחזיקים מעמד ביחד לא מדברים דווקא על אהבה, אלא יותר על תקשורת, כבוד, חברות, הערכה. לכן, במקום להתאמץ יותר מדי להפחית את כמות המריבות, הקונפליקטים והויכוחים, עדיף להתמקד בשמירה על הרגשות החיוביים ובטיפוחם. במקום לריב על המריבות וכך להעצימן, כדאי לחזק את המחבר, הנעים והטוב שבביחד.

הדגשת החיובי ביחסים אינו רק נעים לכשעצמו, כאן ועכשיו. הוא גם השקעה לטווח ארוך. כפי שהפקדת כסף בחשבון חיסכון כשהמצב טוב תניב עם הזמן ריבית ותסייע לנו בתקופה של קשיים כלכליים, כך גם פעולות זוגיות חיוביות על בסיס קבוע מניבות הכרת תודה והערכה שיסייעו לבני הזוג להחזיק מעמד כשהזוגיות נקלעת לקשיים. ולהפך, מערכת יחסים שבה יש משיכה רבה יותר מהחשבון מאשר הפקדה בו, יותר הערות וביקורת ופחות הערכה ופרגון, תגיע מהר מאוד למצב של אוברדראפט רגשי.

הדרך לריבוי רגשות חיוביים בזוגיות עוברת, תחילה, בפיתוח תפישה זוגית חיובית, וממשיכה ביישום תפישה זאת בעשייה זוגית מהנה ואוהבת.

לפתח תפישה זוגית חיובית

"ככל שעובר הזמן, ככל שאנחנו יותר ביחד, אני מוצא את עצמי מבקר אותה על שטויות, דברים קטנים, שמעצבנים אותי מאוד, מטריפים אותי: איך שהיא מדברת עם הוריה, בצורה מתחננת וילדותית; איך שהיא עוברת עם המטלית עוד פעם ועוד פעם על השיש במטבח, אפילו שהוא נקי לחלוטין; איך שהיא שמה את נעלי הבית, תמיד ישרות כאלה. איך אני יכול אחד כך לאהוב אותה? אני יודע שזו בעיה שלי, אבל אני לא מצליח להימנע מכך".

"הוא כל כך מעצבן אותי בשטויות שהוא עושה, ואני כל פעם נופלת מחדש בפח ומתעצבנת עליו: כשהוא מחטט באף, כשהוא לא מרים את מכסה האסלה. הגעתי למצב שאני לא יכולה לומר עליו שום דבר טוב, וגם לא על היחסים בינינו. זה נורא!"

תפישה זוגיות חיובית פירושה לראות את חצי הכוס המלאה בבן הזוג וביחסים איתו. הכוונה ליכולת להתעלם מכישלונותיו ומחסרונותיו של האחר ולהבליט בעיני עצמנו דווקא את יתרונותיו עבורנו וליהנות מהם. בני זוג שיודעים להעריך את החיובי שבזוגיותם, ערכה גדל מאוד בעיניהם והם מצליחים בקלות לשים בצד את השלילי שביחסים. כשם שכל כמות החושך בעולם לא תחשיך חדר מואר עד שפשוט נכבה את האור, כך, כשראשנו חיובי לגבי היחסים, גם מחשבות שליליות רבות לא יועילו להכחיד את החיובי. לכן, כאשר רוצים לעשות שינוי ביחסים, עדיף לנסות להאיר אותם באור חיובי. כשם שמספיק פנס קטן כדי להאיר חדר חשוך, כך מספיקות כמה מחשבות חיוביות טובות על בן הזוג והיחסים איתו כדי לשנות את התפישה הכללית של היחסים, ולסלק מחשבות שליליות רבות. למשל, בן זוג שכועס על בת זוגו שמבקרת אותו בנוכחות הילדים, מצליח לראות את התרומה האדירה שלה לילדיו כמודל של אסרטיביות. כוחה של המחשבה השלילית עליה נחלש מאוד.

מאין נובע כוחה הגדול של תפישה זוגית חיובית? בהיותה מסוגלת להשפיע על תחושת שביעות הרצון של האדם. קיים הבדל גדול בין הנאה לבין סיפוק ושביעות רצון. בניגוד להנאה, שהיא חוויה חושית ורגשית, זמנית, תלויה בגירויים חיצוניים ולכן הינה משאב מוגבל, את הסיפוק אפשר לשמר הרבה יותר מאשר את ההנאה, שכן הוא מבוסס יותר על חשיבה ופירוש וקשור לתחושה של יכולת ודימוי עצמי. אפשר ליהנות ברגעים רבים אבל לא להרגיש שבעי רצון. למשל, מי שאוכל ארוחה טובה ונהנה ממנה, עלול אחר כך להרגיש אשמה, אכזבה מעצמו, חרדה מהעתיד לבוא עקב אכילת היתר שלו. אפשר גם הפוך: להרגיש סיפוק ואושר, על אף רגעים מעטים של הנאה. למשל מי שמטפס על הר גבוה עשוי לסבול מאוד לאורך הדרך. אבל כשיגיע לפסגה, יחוש אושר רב, שילווה אותו גם שנים לאחר מכך, כשישחזר את חווית הטיפוס. גם הורות לא גורמת בדרך כלל הנאה יום יומית והיא כרוכה בייסורים ומכאובים. למרות זאת היא נתפשת כאחד מגורמי האושר המשמעותיים ביותר שלנו. אמר על כך הרברט סמואל (מדינאי ודיפלומט בריטי יהודי, ששימש כנציב העליון הראשון בזמן המנדט הבריטי על ארץ ישראל): "אדם אוהב את הדבר שהקריב למענו יותר מן הדבר שגורם לו עונג". לכן, אם בני זוג יצליחו לתפוש את היחסים ביניהם בצורה חיובית, הם ירגישו מאושרים ושבעי רצון, גם אם בפועל רגעי ההנאה שלהם לא רבים, וגם אם יש קונפליקטים, מאבקים ורגשות שליליים.

כמו כן, תפישה חיובית של בן הזוג יכולה לעזור לבן הזוג להשתנות בכיוון חיובי. זהו אפקט פיגמליון בזוגיות. כזכור, פיגמליון הפסל, דמות אגדית של המשורר הרומאי הקדום, אובידיוס, ייצר פסל של האישה האידיאלית, גלתיאה. לאחר שפיגמליון פיסל את הפסל, הוא התאהב בה על אף היותה פסל. אמונתו ואהבתו כלפי הפסל היו כה חזקים שהם הפכו את הפסל לאישה אמיתית. אנשים שמחמיאים לבני זוגם, רואים בהם את המאהב או המאהבת המדהימים שהם יכולים להיות ומאמינים ביכולת שלהם, יוצרים מציאות עם האמונה הזאת. בן הזוג שחושבים עליו דברים טובים נוטה ליישר קו ולהתנהג בהתאם (כמובן שזה עובד גם הפוך, עם ציפיות גרועות). זהו חלק מתופעה פסיכולוגית כללית שבה ציפיות יכולות להשפיע על התנהגותנו. מחקרים שנערכו על סטריאוטיפים מראים שלא רק שאנחנו מתנהגים אחרת כלפי האנשים שלגביהם יש לנו סטריאוטיפ מגובש, אלא שהאנשים שאליהם מתייחס הסטריאוטיפים נוטים להתאים את התנהגותם שלהם לסטריאוטיפ שנכפה עליהם.

לטפח עשייה זוגית מהנה ואוהבת

לא מספיק רק לפתח תפישה חיובית של האחר, אלא חשוב ללוותה בעשייה מעשית ושגרתית. התפישה החיובית של האחר ושל היחסים צריכה להתממש בביטויי אהבה יומיומיים, על מנת להזין את היחסים הזוגיים ולטפחם. אין מדובר בהכרח בגינונים מורכבים מדי. מדובר בעיקר בשיחה, שיתוף וגילויי חיבה ומגע ברמה קבועה ויומיומית, גם אם לדקות ספורות בכל פעם. למשל, במקום להסתמך על אירועים מיוחדים או על מתנות מיוחדות כדי להזין את הזוגיות, אפשר שכל אחד מבני הזוג ייזום התנהגויות של התקרבות ביום יום: נשיקה לוהטת, דוא"ל משעשע, מסרון אוהב, ליטוף, מתנה מפתיעה, מבט עין אוהב, מחמאה כנה.

יתרה מזאת, נמצא שזוגות שמצליחים להישאר שנים רבות ביחד מייסדים, מוקדם ככל האפשר, דפוסי התנהגות חיוביים ודבקים בהם לאורך זמן. אצל זוגות כאלה, גם אם הם מאבדים בסופו של דבר שמץ מהאופוריה של ירח הדבש, אין בכך משום מכה הרסנית, אלא מעבר טבעי מ"אהבה רומנטית" ל"שותפות שעובדת". הם מנהיגים טכסים ומנהגים זוגיים המטפחים את הביחד כמו נשיקה קבועה כשנפגשים, קניה קבועה של מתנות אחד לשני (לא רק בימי הולדת, אלא גם בחיי יום- יום, כמו כל חודש או חודשיים), בילוי משותף קבוע כל שבוע (ריקודים, סרט, מסעדה וכו'), יציאה קבועה לטיולים וכיוצא באלה. גם המין נתפש כחלק מעשייה זוגית קבועה, ואין בכך רע. נמצא שזוגות שמצליחים לשמור על הלהבה הם זוגות שמקפידים שהמין יהיה שם גם אם הם לא ממש רוצים, כחלק משגרה, כמו שהולכים למכון כושר. הוכח שיחסי מין משחררים הורמונים כמו אוקסיטוצין, שבכוחו לחבר בני זוג, והוא משתחרר גם בהנקה ומגביר את האהבה בין האם לילד.

בעניין זה לא יהיה מיותר לחזור ולהבהיר את חשיבותה של המטרה הפשוטה והבסיסית בזוגיות: למצוא זמן של בני הזוג לבד עם עצמם: בלי ילדים, בלי עבודה, בלי טלפון נייד ומחשב.

נקודה מעניינת היא שכאשר בני זוג מתנהגים בצורה אוהבת מתחזקת גם אמונתם שהם אוהבים! כשם שאנחנו יוצרים עמדות ביחס לזולת על ידי שאנחנו מתבוננים בהתנהגותו (אם רואים אדם שעוזר לאחרים, אנחנו מסיקים שהוא טוב לב. אם רואים אישה העומדת בתוקף על דעתה, אנחנו מסיקים שהיא בעלת עקרונות ואמיצה), כך אנחנו מסיקים מסקנות על עצמנו באמצעות התבוננות בהתנהגותנו. כשאנחנו מגלים בהתנהגותנו טוב לב או אומץ, אנחנו נוטים להרגיש ולראות את עצמנו כטובים או כאמיצים יותר. כלומר, התנהגויות יכולות לשנות עמדות. לכן, אם בני זוג רוצים לחזק את רגשות האהבה שלהם, כדאי שיעשו מעשי אהבה!

לסיום

הבעיה בזוגיות אינה דווקא קיומם של רגשות שליליים, אלא עוצמתם, דרכי ביטויים ובעיקר היחס בינם לבין רגשות חיוביים. כשבני זוג מצליחים לבטא אי שביעות רצון ותסכולים ללא עוינות ושיפוטיות, ויש להם תפישה חיובית של האחר שגם מלווה בהתנהגויות חיבה וקירבה יומיומיות, יחסיהם משתפרים מאוד. לכן, מטרת בני הזוג לא צריכה להיות להעלים את מוקדי הקונפליקט ביניהם, אלא לבטאם בצורה ראויה, ובעיקר ליצור מספיק רגשות חיוביים שיצרו יחס אופטימאלי בין חיוביות לשליליות בזוגיות.

"אהבה כמו גשם, יכולה להשרות ברכתה מלמעלה, להמטיר על זוגות שמחה רוויה. אבל לפעמים, בלהט זעמם של החיים, מתייבשת האהבה על פני הקרקע ונאלצת להשרות ברכתה מלמטה, לטפל בשורשיה ולשמור על חיותה". (מיץ' אלבום, מתוך הספר "חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן")

אהבת? מוזמן לשתף

9 תגובות

  1. המאמר שלך (שהוא כרגיל מקסים!) גרם לי לפתח משחק קלפים לזוגות ואני נהנית להשתמש בו בקליניקה שלי.
    תודה.

  2. חיים היקר,

    נהניתי וחזרתי ונהניתי, וגם החכמתי (עדיין) מכל מילה. מיד העברתי לשלוש בנותי עם המלצה חמה ביותר.

    ממשיכה לעקוב בעניין.
    בהצלחה, אסתר

    1. שלום אסתר,
      אני תמיד שמח לדעת שמילותיי נופלות על אוזן קשובה ולב פתוח, ומשוב חם כזה ממך, נעים במיוחד.
      בברכה,
      חיים עמית

  3. שלום חיים,
    תודה על מאמר מושקע, מקצועי ומקיף בנושא זוגיות.
    מאד נהניתי מהדוגמאות שנתת. מהכתיבה הקולחת וההסברים המקצועיים.

    כיף אמיתי…
    יישר כוח!

    בהצלחה מכל הלב,

    ציונה אבירם – נומרולוגית
    מומחית בתחום הזוגיות, משפחה ומערכות יחסים
    http://www.roga2002.com/

  4. חיים שלום,
    יופי של מאמר!
    אהבתי גם את איפיוני הזוגיות הלא-מאוזנת (שכמטפלת זוגית אני פוגשת אותם הרבה בחדר הטיפולים)וגם את הדרכים להתמודד איתה.

    יישר כוח וחג שמח,
    עוזית דגן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

חיזוק, פיתוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול

מטרתו של המאמר לסייע לחיזוק, טיפוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול, במיוחד בשעה קשה זאת בישראל. במרכז המאמר יוצג מודל תקווה מעשי, רה"ע, הכולל שלושה מרכיבים של תקווה: רצון (המרכיב הרגשי), היתכנות (המרכיב השכלי) ועשייה (המרכיב ההתנהגותי). יוצעו כלים מעשיים לחיזוקם, טיפוחם ואף שיקומם של כל אחד ממרכיבים אלה בייעוץ ובטיפול נפשיים.

לְהַחֲיוֹת תקווה שנכחדה

האם אפשר לעורר תקווה שנרדמה? האם אפשר לפתח תקווה שדוכאה? והקשה מכל, האם אפשר לְהַחֲיוֹת תקווה שהוכחדה? במאמר נבחנות שאלות אלה בקשר לתקווה לשלום בין ישראלים לפלסטינאים, שהתנפצה בטבח של ה-7.10.2023

עוד באתר מנהיגות בחיים:

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן