כך תגרמו לילדכם ללכת לישון, ללא בעיות

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

אתר אינטרנט: www.hamit.co.il 

 

"למה הוא לא הולך סוף סוף לישון?" "למה הוא מתעורר כל כך הרבה פעמים בלילה?" שתי שאלות קצרות אלה מייצגות את שתי בעיות השינה העיקריות של ילדים קטנים, המתארכות עד אין קץ עבור הוריהם: הקושי של הילד להירדם והתעוררויות מרובות של הילד במשך הלילה. במאמר הנוכחי אייעץ לכם כיצד לעזור לילדכם לפתח הרגלי שינה עצמאיים ורגועים. במאמר הבא אייעץ לכם כיצד לעזור לילדכם לחזור ולהירדם במשך הלילה, גם אם הוא מתעורר.

ברצוני להציע לכם שתי עצות עיקריות כיצד לעזור לילדכם להירדם כהלכה ולישון בצורה רגועה במשך הלילה: הקפידו על תהליך השכבה לישון קבוע, רגוע ותומך; ולמדו את ילדכם הקטן להירדם בצורה עצמאית.

 1. הקפידו על תהליך השכבה לישון קבוע, רגוע ותומך

אם התהליך בדרך לשינה של הילד הקטן ייעשה על ידכם בצורה נכונה, רוב הסיכויים שההירדמות של ילדכם תהיה נוחה וללא קשיים מיוחדים. לשם כך עליהם להקפיד על שלושה עקרונות: קביעות, רוגע ותמיכה.

קביעות: למעט חודשי החיים הראשונים, ילדים צריכים ללכת לישון בזמן, כלומר בשעה קבועה מדי יום, כדי ליצור תחושה של יציבות וביטחון בחייהם. באמצעות טקס שינה קבוע (ראו בסעיף הבא, רוגע) הילד מתרגל לרצף אירועים קבוע והולם, שבסופו הוא רגיל ללכת לישון ולהירדם. רעיון זה נכון בכל הגילאים!

רוגע: כשההורים נינוחים ומשכיבים את הילד לישון ברוגע, הילד רגוע יותר והירדמותו קלה. מה שמאוד יכול לעזור להרגיע את הילד וגם את ההורה הוא טקס לפני השינה רגוע וקבוע, שמכוון את הילד לשינה. הטקס ישתנה מפעם לפעם בהתאם להתפתחותו של הילד וגילו.

למשל, בינקות חשוב שטקס ההליכה לישון יתבצע לאחר שרוחצים את התינוק באמבטיה, עניין מרגיע בפני עצמו, ולאחר שהוא אכל. אפשר לקחת את התינוק ל"סיבוב לילה טוב" לאנשי הבית הערים, למשחקים ולצעצועים. לאחר מכן משכיבים את התינוק במיטתו כשהוא ער, מעמעמים את האורות, מנשקים אותו או מחבקים אותו, אומרים לו לילה טוב ויוצאים מהחדר.

כשהילד גדול יותר, נאמר מגיל שנה ואילך, מתאים לכלול בטקס ההליכה לישון הקראה קבועה של סיפור לילד, או לספר לילד סיפור שההורה ממציא מדמיונו.

בגיל הגן, כדאי לשלב מרכיב של שיחה חופשית לפני השינה, בין אם לאחר קריאת סיפור, לפניו או במקומו.

תמיכה: חשוב שההורים ינסכו בילד הרגשת ביטחון שהוא אינו נעזב לנפשו. כדאי לעשות זאת כמובן על ידי נוכחות פיזית תומכת של ההורה, שנמצא עם הילד בתהליך ההליכה לישון ולא ממהר "להיפטר" ממנו. בדרך כלל תינוקות זקוקים רק לתחושת הנוכחות של הוריהם לידם ולא לעשייה אקטיבית מצדם. להפך, פעולות יזומות של ההורים ברגעים שקטים וקסומים אלה של התינוק רק מפריעים לו. גם אם התינוק אינו שקט, מסתובב, בוכה מעט – על ההורים לסמוך עליו ולא להפריע.

לפעוטות אפשר לתת להרגיש ביטחון בנוכחות ההורה גם בצורה דמיונית, על ידי עידוד הילד להשתמש ב'חפץ מעבר'חפץ רך (כמו דובי, מוצץ, חיתול, כרית, שמיכה) שמסמל בעיני התינוק את הנוכחות המרגיעה של אמו, ועליו הוא משליך את רגשותיו כלפיה.

  1. למדו את ילדכם הקטן להירדם בצורה עצמאית

ילדים צריכים ללמוד להירדם בצורה עצמאית, בדיוק כשם שהם צריכים ללמוד ללכת או לאכול בעצמם. מחקרים רבים מראים שככל שהילד צריך עזרה רבה יותר מהוריו כדי להירדם בתחילת הלילה (בצורת הנקה, בקבוק, נדנוד, עגלה, איבר מסוים של ההורה), גדל מספר הפעמים שהוא מתעורר במהלך הלילה. ובכל התעוררות כזו הוא דורש את אותה עזרה כדי לשוב ולהירדם.

כבר בינקות, חשוב להרגיל את התינוק להירדם במיטה (ולצורך העניין לא חשוב אם זו מיטתו האישית או מיטת הוריו, מיטה בחדרו או מיטה בחדר ההורים) ולא מחוצה לה, כדי לפתח אצלו התניה למיטה כמקום השינה שלו ולא הידיים של ההורה, העגלה, המכונית וכיוצא באלה. זאת הסיבה גם מדוע רצוי לסיים את ההנקה לפני שהילד נרדם, ולשים אותו ער במיטה. גם אם מרגיעים את התינוק על הידיים לפני שהוא נרדם, כדאי להניחו בעדינות במיטה בטרם נרדם לחלוטין, להישאר לידו עד שהוא נרדם ואז לצאת בשקט מהחדר.

החל מגיל שנה וחצי-שנתיים לערך, כשהתינוק גדל ועובר למיטת מעבר/נוער ממנה הוא יכול לרדת בכוחות עצמו, יש צורך בהצבת גבולות ברורה יותר, שתבהיר לילד הקטן שההירדמות מתבצעת במיטה, ברוב המקרים במיטתו, ולא במקומות אחרים בבית. בעניין זה על ההורים להיות החלטיים: "כל אחד נרדם במיטה שלו, ואתה נרדם במיטתך". חפץ מעבר, שהזכרתי מקודם, יכול לסייע לילד להירגע לבד לפני השינה. ישנם הורים החוששים שהתינוק יפתח תלות בחפץ המעבר, ולכן הם נמנעים מלהציע אותו. ואולם חפץ המעבר מסייע להירדמות עצמאית. הילד יוכל להשתמש בו בכל מקום ובכל שעה כדי ללכת לישון. אמנם ישנם ילדים שבהמשך לוקחים את חפץ המעבר למקומות שאינם מתאימים לכך (כמו שירותים, חנויות, מגרש משחקים), אבל אפשר להציב לכך גבולות וללמדם להרגיע את עצמם בצורות אחרות.

תשאלו בוודאי, ואם בכל זאת הילד הקטן מתקשה להירדם בצורה עצמאית, מתעקש שההורים יהיו איתו, בוכה מרה במיטה, ואף יוצא ממנה כשהוא כבר מסוגל לכך?

אני יכול להמליץ על שלוש שיטות עיקריות, לפי גיל הילד והתפתחותו, לעזרת ההורה במקרה כזה:

שיטת 'להוציא, להרגיע, להחזיר': זאת שיטה שמתאימה לתינוקות, והיא מבוססת על ההבנה שתינוקות זקוקים מאוד לחם ולאהבת ההורה. בשיטה זאת ההורה מוציא את התינוק הבוכה מהמיטה, לאחר שלא הצליח להרגיעו על ידי מגע ודיבור, מחבקו באהבה, מרגיע אותו על ידיו (בנענוע, בליטוף, בדיבור רך), ומחזירו במהירות האפשרית למיטתו. במשך התהליך כולו יש לשמור על אווירת השינה וההשכבה לישון, על השקט, על עמעום האורות, על קול שקט ומונוטוני, על תנועות איטיות ורגועות.

שיטת ה'התרחקות ההדרגתית': זאת שיטה שמתאימה לפעוטות המסוגלים לעמוד במיטתם ואף לרדת ממנה. בשיטה זו פועלים בהדרגתיות וברכות. ההדרגתיות חשובה כדי שהילד לא יחווה את ההורה כמי שנעלם לו ומשאיר אותו חסר ישע. ההורה מניח את ילד הבוכה במיטתו או דורש ממנו להישאר בה, ועומד או יושב לצדו, בטווח הראייה שלו. לא מרימים את הילד על הידיים, אלא מלטפים את שערו בעדינות, מדברים אליו חרישית ומניחים לו להירגע. אם הילד נעמד במיטה ובוכה, ממשיכים ללטף אותו, מנגבים את דמעותיו, מבקשים ממנו "לשים את הראש במיטה" – אך לא מוציאים אותו ממנה! נשארים לידו עד שהוא נרדם. כעבור כמה ימים מתחילים להתרחק מהמיטה, אולם עדיין נשארים בטווח הראייה של הילד, כדי שירגיש בטוח. בהמשך מתרחקים יותר מהמיטה, עד שמשכיבים את הילד לישון ויוצאים מהחדר.

שיטת 'המזרן': שיטה זאת יעילה יותר עם ילדים בגיל הגן, שהם עקשניים במיוחד או שסובלים מחרדות ופחדים. בשיטה זאת ההורה מכין מראש אפשרות שינה לצד הפעוט, ולאחר שהוא משכיב את הילד במיטתו, הוא נשכב על מזרן או מתיישב על כורסה לצד הילד, עד להירדמותו (של הילד או של ההורה..). גם כאן, הרעיון אינו לשעשע את הילד, אלא להרדים אותו, לכן חשוב מאוד שלא לדבר איתו. ההורה שוכב בשקט, בעיניים עצומות, כאילו הוא ישן, מדגים לילדו שינה ומלמד אותו להירדם ולישון במיטתו. בתוך זמן לא רב הילד ילמד להירדם בעצמו וההורים יוכלו לישון בנחת במיטתם.

ואם אתם תוהים מדוע אני לא מזכיר את שיטת 'חמש הדקות' המפורסמת, אז זה לא במקרה. זוהי שיטה שנויה במחלוקת, שבה כאשר הילד אינו מצליח להירדם ובוכה מרה, על ההורה להניח לו לבכות במשך חמש דקות. אחרי חמש דקות יש להיכנס לחדר ולהרגיע אותו במיטתו, אך מבלי להוציאו ממנה. לאחר שהילד נרגע יוצאים שוב מהחדר לחמש דקות וכך שוב ושוב במשך ימים אחדים, עד שהבכי נפסק והילד נרדם. אני לא מצדד בשיטה זאת שכן ניסיוני המקצועי מלמד שנזקיה האפשריים כשמפעילים אותה בצורה נוקשה, במיוחד מבחינת תחושת הנטישה של הילד ורגשות האשמה של ההורים, עולים על יתרונותיה המוכחים. לתפיסתי, שלוש השיטות שתיארתי עדיפות על שיטת 'חמש הדקות'.

ולפני סיום, שיעורי בית. אתם מוזמנים לענות עליהם, ובמאמר הבא אתייחס אליהם בקצרה:

  1. תינוקת בת חודשיים מתקשה להירדם בלילה. תהליך ההשכבה שלה לישון מתחיל בארוחת ערב, אמבטיה, משחק ממושך עם שני ההורים במיטת ההורים תוך כדי ניגוב והתלבשות, ולבסוף הליכה לישון כשהתינוקת מאוד עייפה. מה לא בסדר בתהליך? מה כדאי לשנות כדי להקל על הירדמות התינוקת?
  2. הילד בן השמונה חודשים התרגל להירדם אחרי שההורה מרדים אותו על הידיים ושר לו שיר ערש. האם ראוי להמשיך בכך עד שהילד יגדל ויתרגל להירדם אחרת, או שכדאי להפסיק בכך כדי לא לתת להרגל להתקבע?
  3. הילד בן שנה ושבעה חודשים, נרדם בנדנוד: או על הידיים או בעגלה. ההורים מבינים שכדאי לשנות את שיטת ההרדמה אך הם לא מצליחים בכך. לאחרונה התינוק החל לטפס ולצאת ממיטת התינוק שלו. ההורים שוקלים להעבירו למיטת מעבר. האם המעבר יכול לסייע לתהליך הירדמות עצמאי של הילד או שהוא עלול להקשות עליו?
  4. ילד בן שלוש וחצי מסוגל להירדם בכוחות עצמו, אבל קורא להוריו זמן רב בתירוצים שונים של מים, גרביים, לכסות אותו וכו'. כמו כן, הוא קם מהמיטה ומגיע להורים בסלון. מתברר גם שהאם נוהגת לשכב לידו עד שהוא נרדם, לאחר טקס ההשכבה לישון. מה לעשות?

ולסיום, התייחסות לשיעורי בית במאמר הקודם:

  1.  האם זה נורמאלי שתינוק בן ארבעה חודשים לא ישן עדיין לילה מלא, ומתעורר כל שעה?

לצערי הרב, כן. יש תינוקות רבים שבגלל סיבות שונות ישנים יותר ביום מאשר בלילה. בדרך כלל, לקראת גיל שנה ולפעמים יותר, השינה הולכת ומתרכזת בשעות הלילה.

  1. מאיזה גיל כדאי להתחיל לכוון את התינוק לישון יותר בלילה?

בחודשים הראשונים של החיים שנתו של התינוק מתרחשת לאורך כל שעות היממה, כאשר רק לקראת גיל חצי שנה, כאמור, ריכוז השינה בלילה מתחיל "להסתדר" מבחינה ביולוגית. לכן, אין טעם לנסות לכוון את התינוק לישון יותר בלילה כשהוא פחות ממספר חודשים.

  1. האם כדאי "למשוך" את התינוק להיות כמה שיותר ער בערב, כדי שיישן טוב עד הבוקר?

לא, שכן אז התינוק עלול להיות עצבני ולהתקשות להירדם גם אם יהיה עייף, וכן איננו מאפשרים למנגנון הביולוגי הטבעי לעשות את עבודתו. עדיף להשכיב את הילד הקטן לישון מיד כשמופיעים סימני העייפות: שפשוף עיניים, משיכת אוזניים, בכי.

  1. האם למנוע מילד בן שלוש לישון שנת צהריים?

לא, שכן ילדים בגילאים אלה עדיין זקוקים לשינה של חצי שעה עד שעה וחצי במהלך היום. כדאי לכוון את שנת היום לצהריים, כדי לאפשר להורים לנוח, אם הילד בבית, וכדי לאפשר הליכה לישון מוקדמת יותר בלילה.

לילה טוב ושינה טובה ורגועה לכם ולילדיכם.

 * לקורס הדרכה באינטרנט להורים לילדים בגיל הרך בגישת המנהיגות ההורית, בהדרכת חיים עמית

*  פורסם גם ב YNET

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) כך תגרמו לילדכם ללכת לישון, ללא בעיות, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 08/20/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2013/10/09/shena-tova2/

2 תגובות על הפוסט “כך תגרמו לילדכם ללכת לישון, ללא בעיות

  1. בתגובה למאמר "כך תגרמו לילדכם ללכת לישון, ללא בעיות"
    השיטה שהינך מציין פה מאוד מזכירה לי את השיטה של הלוחשת לתינוקות (טרייסי הוג). אני מאוד אוהבת את הרעיון ומאוד משתדלת ליישם אותו עם הבת שלי בת החצי שנה.
    יש לילדה סדר יום שכולל הנקה, משחק, שינה. היא ישנה במיטה שלה ובמהלך היום היא נרדמת לבד במיטה.
    אותו הדבר בטקס השינה שלפני שנת הלילה שמתחיל ב- 7:00 בערב. היא יונקת, מתקלחת והולכת לישון- היא בד"כ במיטה ב 7:30 ולוקח לה 10 עד 20 דקו להירדם.
    עד כאן הכל טוב ויפה.
    מכאן מתחילה הבעיה: היא נרדמת לבדיוק חצי שעה (היא נרדמת לבדה במיטה ללא בכי אך בד"כ היא מקטרת יותר מהרגיל ונראה כאילו היא מתאמצת לשחרר גזים). חצי שעה בדיוק אחרי שנרדמה היא מתעוררת בבכי ושום דבר שאנחנו עושים לא מרגיע אותה. היא בוכה במשך שעתיים עד 3 שעות ללא הפסקה. לאחר 3 שעות או יותר היא מסכימה לינוק (לפני כן זה לא עוזר) ובד"כ רק אז היא נרדמת. מיותר לציין ששנת הלילה שלה היא גרועה מאוד (התעוררות כל שעה לערך בבכי).
    ככה זה כל יום. זה לא היה ככה כל הזמן. אבל זה חוזר על עצמו כבר יותר מחודשיים.
    דבר אחרון שאציין הוא שמכיוון שחששתי שיש לה כאבי בטן אני לא אוכלת מוצרי חלב וגלוטן כבר מספר חודשים. לפעמים בזמן הבכי הממושך היא משחררת גזים ועדיין נראה שהיא מתאמצת מאוד.
    למרות זאת, אנחנו לא בטוחים אם זו בעיה של כאבי בטו (היא כבר בת 6 חודשים ולמה ש"כאבי הבטן" יתחילו כל ערב בדיוק חצי שעה אחרי שהיא נרדמת? ) או אולי זו בעיה התנהגותית שאנחנו לא יודעים לפתור???
    אשמח מאוד לרעיונות, חשיבה מכיוון אחר או כל דבר שיכול לעזור לנו להתמודד עם הקושי הרבה הזה.
    תודה מראש, עירית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *