מדריך קצר להענשה ראויה ויעילה בהורות

נכתב על ידי חיים עמית

פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך ויועץ ארגוני.

מדריך קצר, בצורה של שאלות ותשובות, להענשה ראויה ויעילה בהורות. המסר העיקרי של המאמר הוא שאפשר להעניש ילדים כדי לחנכם לגבולות ולמניעת התנהגות לא מתאימה, לפעמים זה אפילו הכרחי, אבל יש לעשות זאת רק אם אין ברירה אחרת, וגם אז חשוב להעניש נכון.

מה המסר העיקרי?

אפשר להעניש ילדים כדי לחנכם לגבולות ולמניעת התנהגות לא מתאימה, לפעמים זה אפילו הכרחי, אבל יש לעשות זאת רק אם אין ברירה אחרת, וגם אז חשוב להעניש נכון. אחרת, יצא שכרה של ההענשה, הפחתה או הכחדה של התנהגות לא ראויה של הילד, בהפסדה, גרימת נזקים רגשיים והתנהגותיים לילד, לטווח קצר וארוך.

מה זה עונש?

עונש הוא כל דבר בלתי נעים, שהפעלתו בעקבות התנהגות מסוימת גורמת להפחתת שכיחותה של אותה התנהגות. העונש גורם לילד אי נעימות ומבהיר לו כי ההתעלמות מדרישות ההורה גובה ממנו מחיר. בגילאים צעירים עונשים יעילים יכולים להיות לקחת צעצוע מילד שמשתולל איתו, מניעת ממתק מילד שמסרב לאכול, כעס והבעת אי שביעות רצון מילד שמתחצף, הרחקה של ילד מתחצף או אלים לחדר וכו'. בגילים מבוגרים יותר עונשים יעילים הם איסור צפייה במסכים, ניתוק מהאינטרנט, מניעת שימוש באפליקציות מסוימות בטלפון הנייד, שלילת זכויות לדמי כיס וכו'.

למה אפשר להעניש רק אם אין ברירה אחרת?

  • כי יש כלים מנהיגותיים רבים אחרים שעדיף להשתמש בהם להצבת גבולות. אלה הן מיומנויות מנהיגות שמועילות יותר לחינוך הילד לטווח ארוך כמו דוגמה אישית, נחישות, עקביות, התמקדות, בהירות, ענייניות. למשל, במקום להסתבך במערכת איומים ועונשים לילד בן 7 המסרב ללכת למקלחת כשההורה שולח אותו להתקלח והוא, ההורה, ממשיך לצפות בטלוויזיה, עדיף פשוט שההורה יקום וילווה את הילד בצורה ברורה ותקיפה למקלחת. ההורה מבהיר בהתנהגותו את ההוראה, הוא נחוש לוודא שהילד ימלא אותה, ופועל בצורה תקיפה ועניינית. או למשל, מקרה של ילדה בת 3.5, שמרבה להתעסק עם אחיה הקטן, בן החצי השנה, עד כדי שהיא גורמת לו לבכות ואף מסכנת אותו. ההורים מרבים להעיר לבתם כשהיא עושה לאחיה דברים מסוכנים (כמו לכופף לו את היד, לתת לו מכות בראש), ומענישים אותה. ההורים מקבלים הנחיה להשקיע מאמץ גדול רק לוודא שבתם יודעת ומבינה שני גבולות: לא לעשות דברים מסוכנים לאחיה ולא לעשות לו דברים שלא נעימים לו והוא לא רוצה בהם. ההורים מתבקשים לעשות רשימה של כל הפעולות המסוכנות שבתם עושה או עלולה לעשות עם אחיה, לעצור אותה מיד כשהיא מתחילה לעשות אותם, ולוודא מספר פעמים ביום שהיא זוכרת זאת. כמו כן, עליהם להבהיר לבתם שהדרך כיום של אחיה להבהיר שלא נעים לו משהו שהיא עושה לו היא על ידי בכי ושעליה לחדול אז מיד. לאחר שבוע חל שיפור רב בהתנהגות הילדה עם אחיה. משעה שההורים היו ממוקדים, בהירים ועקביים בהבהרת הגבולות לבתם לא היה צורך בהענשה שלה.
  • כי הענשה היא דוגמה אישית גרועה לשימוש בכוח לפתרון בעיות, ועלולות להיות לה תוצאות שליליות אצל הילד, לטווח קצר וגם לטווח ארוך. מחקרים מלמדים שילדים שחווים ענישה רבה בבית לומדים שזו הדרך הראויה לפתור בעיות והם מיישמים אותה בגן, בבית ספר, עם חברים. לעתים הילדים אף "מחזירים" להורה בהתנהגות תוקפנית ישירה – אלימות מילולית, בריחה מהבית – או בפיתוח סימפטומים תוקפניים עקיפים – הרטבה, עשיית צרכים במכנסיים. בבגרותם הילדים עשויים להמשיך לנקוט בגישה תוקפנית בהתמודדות עם קונפליקטים, או לפעול בצורה הפוכה, שגם היא בעייתית: להימנע מהתמודדות עם קונפליקטים הדורשים הפעלת כוח. למשל, כהורים הם עלולים להירתע מכל צורה של הטלת סנקציות על ילדיהם בגלל הענישה הקשה שחוו בילדותם.
  • כי הענשה עלולה להשפיל ולדכא את הילד. ילדים שגדלו במערכת יחסים המבוססת בעיקר על הענשה יחוו חוסר אונים, חוסר שליטה בחייהם, תחושות של חוסר ערך. כתוצאה מכך יפגעו קשות הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלהם.
  • כי ענישה יכולה, במקרה הטוב, להביא לציות בלבד, הפסקת ההתנהגות הלא ראויה מתוך פחד, אך לעולם לא תביא להפנמה, שינוי מתוך הבנה. השפעת העונש מוגבלת לנוכחות ההורה או להשגחתו. כאשר ילד מציית להורה המעניש אותו, הוא מקשר בין ההורה המעניש לבין ההתנהגות הלא ראויה, ולכן, יש סיכוי גדול שבהעדר ההורה, הוא יחזור לבצע את ההתנהגות הלא ראויה.
  • כי הענשה יכולה להפוך לדרך קלה מדי עבור הורים לפתור בעיות חינוכיות הדורשות התייחסות מעמיקה יותר. כאשר ענישה מביאה לשינוי מהיר בהתנהגות הילד ומשחררת מצבורי תסכול של ההורה, הורים עלולים להתמיד בה כפתרון זמין וקל לבעיות. ואולם פעמים רבות יתכן שבמקום להעניש באופן אוטומטי את הילד, על ההורים לעצור, להקשיב לילד ולהבין את מצוקתו, גם אם הוא מבטאה בצורה לא מתאימה, ולא לחפש דרכים שיגרמו לו לציית. התייחסות מענישה רק עשויה להעמיק את מצוקת הילד. למשל, ילד שחוזר עצבני מבית ספר כי חווה שם דחיה חברתית, לא מספר את זה להורה, יוצא בכעס מהמכונית, טורק את הדלת ואולי אף בועט בה או בחפצים בדרך. תגובה מענישה של ההורה במקרה זה לא מתאימה. היא תעמיק את תחושת הבדידות של הילד. במקום זאת עדיף שההורה ינסה להבין את מקור התסכול של הילד, ולטפל בו. לאחר מכן הוא יוכל להתייחס לצורת הביטוי הלא מתאימה של התסכול.
  • כי כשהורים סבורים שאסור להם להעניש הם מחלישים את עצמם. כשהורים אוסרים על עצמם להעניש את ילדיהם הם כובלים את עצמם בשלשלאות לא נראות של חוסר אונים. חוסר ביטחונם של ההורים בעצמם יעמיק את הקושי שלהם להציב גבולות בטוחים לילדיהם. לעומת זאת, הורים שמאמינים שמותר להם להפעיל סנקציות הגיוניות בחינוך ילדיהם, יתחזקו, ירגישו בטוחים בעצמם, ולכן, באופן פרדוכסלי, יצליחו לאכוף גבולות על ילדיהם גם בלי להשתמש בעונשים. נכונות הורים להשתמש בעונש מספיקה פעמים רבות להרתעת הילד מחציית גבולות וכדי לכוונו להתנהגות ראויה.
  • כי ילדים קטנים זקוקים לאמצעי קונקרטי ומוחשי כדי לחוות גבולות. כשם שאין להעלות על הדעת שהילד הקטן יחווה את סביבתו כדואגת ואוהבת בלא שייגעו בו, חיבקוהו, או יאכילו אותו, כך גם אין לצפות שיחווה את הגבולות בהיעדר אלמנטים מוחשיים, כמו נימת הקול הגוערת, או ענישה.
  • כי יש ילדים קשים לחינוך, בדרך כלל בגלל מאפייני מזג לא נוחים (אימפולסיביות, עצבנות). ילדים כאלה זקוקים להצבת גבולות מאוד תקיפה וחד משמעית מצד ההורים, שכוללת לעתים קרובות גם שימוש בסנקציות. 

איך להעניש נכון?

  • ליידע מראש את הילד על העונש ולהסבירו. חשוב שהילד ידע מראש מהי ההתנהגות שעליה ייענש ויבין מדוע הוא נענש. כך נשמרת לילד תחושת השליטה והבחירה, והוא יכול תמיד להימנע מהעונש אם יפעל כהלכה. במחקרים נמצא ששילוב של ענישה והסבר יכול להוביל להפחתה משמעותית בהתנהגות תוקפנית של ילדים קטנים. הסבר הניתן לילד מדוע נענש עוזר לו להבין מה לא היה בסדר בהתנהגותו וכיצד יוכל להימנע מהתנהגות כזו בעתיד. כמו כן, חשוב שהילד יבין שהעונש ניתן על התנהגות מסוימת שלו, ואין פירושו דחייה כללית שלו.
  • לתת עונש הגיוני, כזה הקשור להתנהגות הלא ראויה של הילד. חשוב שיהיה קשר בין העונש לבין המעשה שעליו נענשים. עונש שרירותי שאינו קשור למעשה שבעטיו הוא ניתן יוצר התמרמרות ואף עוינות. למשל, ילד המשחק בכדור בסלון אין טעם לאסור עליו לצפות למשך שבוע בטלוויזיה אלא עדיף לקחת לו את הכדור לתקופת מה.
  • לתת עונש פרופורציונאלי. עונש לא פרופורציונאלי, למשל, לא לראות חודש טלוויזיה בגלל צפייה בשעות אסורות, יוצר התמרמרות ועוינות מיותרים ואף עלול לגרום לאסקלציה של המצב בגלל חוסר היכולת של הילד ושל ההורה לעמוד בעונש הלא פרופורציונאלי. לעומת זאת, עונש פרופורציונלי כמו "מחר לא תוכל לראות טלוויזיה בגלל שהיום צפית בשעות שאסור לך. מחרתיים תוכל לנסות שוב לצפות רק מתי שמותר לך" מאפשר לילד למידה רגועה יחסית.
  • עדיף להעניש על ידי מניעת שכר מאשר על ידי חיזוק שלילי. מוטב למנוע מהילד הנאה מתוכננת כמו יציאה לבילוי או צפייה בסרט, אם הילד לא יבצע מה שמוטל עליו או שהתנהג בצורה לא ראויה, מאשר להטיל עליו עונש. למשל במקום לומר לילד "אם לא תסדר את החדר (או "בגלל שלא סידרת את החדר"), תקבל עונש לא לשחק יותר בחדר", עדיף לומר לו "אם לא תסדר את החדר (או "בגלל שלא סידרת את החדר"), לא נוכל ללכת לסרט".
  • לא לאיים בעונשים שאי אפשר לעמוד בהם. למשל, לא כדאי לאסור על ילד אחד לצפות בטלוויזיה כאשר לאחרים ניתנת רשות לכך והוא נמצא איתם בסלון. איומים שאינם ממומשים מערערים מאוד את אמינות ההורה.
  • לא להעניש ענישה גופנית או כל ענישה משפילה אחרת. ענישה גופנית מעבירה לילד מסר שלפיו שימוש בכוח פיזי או במכות הוא דרך לטיפול בכעסים ולפתרון בעיות. כמו כן, ילדים מפרשים את המכות כדחייה וחוסר אהבה וכהשפלה. על פי אותו היגיון יש להימנע מכל ענישה משפילה אחרת.

אהבת? מוזמן לשתף

2 תגובות

  1. שלום חיים. לתפיסתי אין דבר כזה "הענשה ראויה". חינוך = דוגמה אישית ובהענשה יש תמיד כוונה לפגוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

חיזוק, פיתוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול

מטרתו של המאמר לסייע לחיזוק, טיפוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול, במיוחד בשעה קשה זאת בישראל. במרכז המאמר יוצג מודל תקווה מעשי, רה"ע, הכולל שלושה מרכיבים של תקווה: רצון (המרכיב הרגשי), היתכנות (המרכיב השכלי) ועשייה (המרכיב ההתנהגותי). יוצעו כלים מעשיים לחיזוקם, טיפוחם ואף שיקומם של כל אחד ממרכיבים אלה בייעוץ ובטיפול נפשיים.

לְהַחֲיוֹת תקווה שנכחדה

האם אפשר לעורר תקווה שנרדמה? האם אפשר לפתח תקווה שדוכאה? והקשה מכל, האם אפשר לְהַחֲיוֹת תקווה שהוכחדה? במאמר נבחנות שאלות אלה בקשר לתקווה לשלום בין ישראלים לפלסטינאים, שהתנפצה בטבח של ה-7.10.2023

עוד באתר מנהיגות בחיים:

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן