חופש לִרְצוֹת וחופש מִלִּרְצוֹת
במאמר זה אהרהר בשני היבטים של חירות פנימית, שנראים לכאורה מנוגדים: חופש לִרְצוֹת וחופש מִלִּרְצוֹת. אבהיר מהם סימני האזהרה לאפשרות של איבודם ואציין את הפעולות הנדרשות למימושם.
במאמר זה אהרהר בשני היבטים של חירות פנימית, שנראים לכאורה מנוגדים: חופש לִרְצוֹת וחופש מִלִּרְצוֹת. אבהיר מהם סימני האזהרה לאפשרות של איבודם ואציין את הפעולות הנדרשות למימושם.
מטרתו של המאמר לסייע לחיזוק, טיפוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול, במיוחד בשעה קשה זאת בישראל. במרכז המאמר יוצג מודל תקווה מעשי, רה"ע, הכולל שלושה מרכיבים של תקווה: רצון (המרכיב הרגשי), היתכנות (המרכיב השכלי) ועשייה (המרכיב ההתנהגותי). יוצעו כלים מעשיים לחיזוקם, טיפוחם ואף שיקומם של כל אחד ממרכיבים אלה בייעוץ ובטיפול נפשיים.
מפגשים רבי משתתפים מועדים להיות משעממים ולא מועילים. כיצד יכול משתתף להשפיע על כך שמפגשים כאלה יהיו משמעותיים עבורו? במאמר מוצעות שלוש הצעות מעשיות: לשאול שאלות, להיות פתוח ללמידה ולהודות.
2 תגובות
שלום עינת,
סליחה על תגובתי המאוחרת על הודעתך.
מדברייך נראה שהבנת היטב את דרך ההתמודדות המומלצת, ואת אף מנחה הורים על כך. בעיקרון עלינו לחזק מצד אחד את ילדינו ומצד אחר לא להתעלם מאחריות המערכת החינוכית ולחזק אותה. זה שזה קשה, שלא תמיד המערכת מתמודד בצורה טובה, לא צריך להרתיע אותנו מלנהוג בדרך הנכונה. אל נשכח: אנחנו מהווים בכך גם דוגמה אישית לילדינו.
בברכה,
חיים עמית
חיים שלום
הקשבתי לכל הראיון ולא הצלחתי להבין ממנו מהי דרך ההתמודדות המומלצת להתמודדות עם בריונות מלבד תמיכה בילד והקניית תחושת ביטחון ככל האפשר במציאות של מערכת מסורסת ואלימות גדולה מצד ילדים אלימים שהוריהם אינם משתלטים עליהם.
אני מנחת קבוצות הורים של אדלר ואני עובדתהרבה עם אוכלוסיות בעפולה ובית שאן ששם יש הרבה אלימות בבתי הספר והורים עומדים חסרי אונים מול המערכת . אני ממליצה להורים לדבר עם הילדים, להגיד להם להתרחק מאלימות ולדווח לממונים אך אני שומעת איך המערכת לא עושה שום דבר בנדון ואז אנחנו עומדים חסרי אונים ומתוסכלים מול מצב בלתי אפשרי.
אודה לתשובתך האדיבה
עינת מאור