שוויון בין הילדים, יש דבר כזה?

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

ראיון לאתר האינטרנט "מוטקה" על השאלה האם נחוץ יחס הורי שוויוני בין הילדים. המראיינת עדי כץ.

הראיון פורסם לראשונה ב- 26.2.2017. לקריאת הראיון באתר "מוטקה", לחצו כאן. 

 

רותי בת ה-77 ובעלה הקפידו מאז ומתמיד לשמור על שוויון בין שלוש בנותיהם. "לא משנה מה, תמיד נתנו לכולן שווה בשווה", היא מספרת. "גם כשהן היו ילדות וגם היום. אם זה במתנות ובמסיבות יום הולדת בילדות, בנסיעות או בכל דבר אחר. כשהן גדלו והתחתנו עזרנו גם בכסף, בשמירה על הנכדים. היה מאוד חשוב לנו לא לקפח אף אחת".

ולמרות זאת, היא מספרת, אחת מבנותיה, "ילדת הסנדוויץ'", מרגישה מקופחת. "לא מזמן היא אמרה לי שתמיד נתנו לאחיות שלה יותר", מספרת רותי. "לא הבנתי מאיפה זה הגיע, זה פשוט לא נכון. נזכרתי שגם כילדה הייתה אומרת משפטים כאלה מדי פעם. אני לא יודעת אם זה קשור למציאות, אולי זה עניין של אופי. מאוד נפגעתי, הבנתי שכל המאמצים שהשקענו לא להפלות, לא הצליחו. אני יודעת שהדברים האלה קשורים למשבר שהיא עוברת בחיים כרגע ובכל זאת, הרגשתי מאוד אשמה. היה לי צורך לפצות אותה, למרות שהגיונית אין לזה שום סיבה".

לרגל יום המשפחה שחל היום, 26 בפברואר, בדקנו את הסוגייה האם שמירה על שוויון בין הילדים אכן נחוצה כל כך? לדברי הפסיכולוג החינוכי והמטפל המשפחתי חיים עמית, לא רק שהיא אינה נחוצה – היא ממילא בלתי אפשרית. "כשמנסים לשמור על שוויון בצורה נוקשה זה לא נגמר", הוא אומר. "זה יכול רק להעמיק תחושות של אפליה. אם קונים לילד אחד נעליים, לא צריך לרוץ לקנות גם לשני וגם לא לפצות אותו במשהו אחר. זה ישדר לו שהוא מקופח, גם אם לא הרגיש כך. עדיף להגיד לו 'היום אחיך צריך נעליים ואתה לא. כשאתה תצטרך, נקנה גם לך'".

כשהילדים מתבגרים ומקימים משפחות, אבל מטבע הדברים עדיין זקוקים לעזרה ולתשומת לב מההורים, העסק הופך למורכב יותר. עם זאת, טוען עמית, הגישה לא צריכה להשתנות. "אני מעדיף לא לדבר על יחס של שוויוניות, אלא על יחס של הוגנות. צריך להיות הוגנים. ליצור מצב ראוי וצודק, שהוא לאו דווקא שוויוני".

כשמדובר במספרים, חלוקה שווה היא אפשרית. "אם יש לי סכום כסף מסוים שאני רוצה לתת לילדיי, אני יכול לחלק אותו שווה בשווה", אומר עמית. "אם אני נותן מתנות בחגים, אני יכול לשמור על שוויון מוחלט. אבל במקרים אחרים, יחס של הוגנות יצריך לקחת בחשבון את הצרכים השונים של כל אחד מהילדים ולהיענות להם.

"אם לאחד מילדיי יש ילדים ולשני אין, ברור שאצטרך לבלות יותר זמן אצל מי שיש לו ילדים. אני הרי לא אשב אצל השני אותו מספר שעות כדי להיות שוויוני. אם ילד שלי חי בחו"ל עם משפחתו ואני נוסע אליו לפרקי זמן, ברור שבאותו זמן לא אוכל להיות עם הילדים האחרים. מצד שני, מתוך הוגנות, צריך להתייחס גם לאחרים, אולי בדרך אחרת".

הוגנות צריכה לבוא לדבריו ממקום רציונלי ולא רגשי. "זה לא קל, כי זה דורש לבוא ממקום ענייני וישר. הורות מלווה ברגשות מאוד חזקים, הילדים מפעילים אצלנו את כל הכפתורים. אם אנחנו מרחמים, זונחים את ההוגנות ונשאבים להזדהות גדולה, יש הרבה פעמים העדפה גלויה ובעייתית.

"מספיק להיזכר בסיפורי התנ"ך על קין והבל, על יעקב ועשיו. על יוסף ואחיו, שהיה אולי הסיפור הבולט ביותר של העדפה הורית וראינו לאן זה הגיע. הילד המועדף יכול להיות זה שאתה מרחם עליו, זה שנראה לך חלש וזקוק להגנה, אולי הילד ה'טוב', או זה שיותר דומה לך ואז היחס לא בא ממקום של הוגנות".

טעות נוספת, לדבריו, היא ניסיון נוקשה לתת יחס שוויוני לפי הספר. "אנחנו כל כך מתעקשים על שוויוניות, עד שאנחנו לא רואים את הצרכים האישיים של כל אחד וגם אז עלולים, בצורה פרדוקסלית, ליצור תחושה של קיפוח ואפליה".

יכול להיות שגם אם נהיה הוגנים, עדיין אחד הילדים ירגיש מופלה?

"צריך לקחת בחשבון שילדים עלולים להרגיש אפליה וקיפוח, גם כשננסה להיות הכי בסדר. זה לא תמיד תלוי ביחס שלנו. אין מה לעשות, אחים מתחרים על המשאבים של ההורים. על תשומת הלב, האהבה, הכסף, העזרה. הרבה פעמים הם ירגישו מקופחים, גם אם נתנהל בצורה שוויונית. צריך להיות מוכנים להבדלים בתחושות".

אז איך מנטרלים את המוקש? אין דרך טובה מאשר לשים דברים על השולחן. "חשוב מאוד לדבר", אומר עמית. "הפתיחות בנושא הזה מאוד קריטית. ברגע שאפשר לדבר, יש אפשרות לתיקון, כי לפעמים אנחנו לא מודעים לטעויות שלנו ובלי כוונה יוצאות תחושות אפליה. לפעמים הילדים לא מבינים אותנו נכון, לא מודעים לשיקולים שלנו.

"המילה קיפוח יכולה לעלות בשיחה כזאת, אבל השאלה האם מתמודדים עם זה, או מדחיקים ומתגוננים. אפשר להסביר שאני עוזר כרגע יותר לאחיך כי הוא במשבר גירושין והוא לבד, למשל. שאני עוזר יותר לאחותך כי היא אם חד הורית וזקוקה יותר לעזרה.

"בקיבוצים אמרו פעם, שכל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו. עקרונית, אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו לא להיות שוויוניים אלא הוגנים, ולהיות בדו-שיח עם עצמנו ועם הילדים שלנו, בצורה פתוחה וישרה".

  • לסדנאות וקורסים אינטרנטיים של חיים עמית לחצו כאן.
Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) שוויון בין הילדים, יש דבר כזה?, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 06/27/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2017/02/26/shivion-ben-hayeladim/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *