נבוט או סמרטוט בבוקר? ראיון

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

(פורסם בידיעות אחרונות, 12.6.2017)

 

עבור רוב ההורים, הבוקר הוא הזמן הכי מאתגר ביממה. האם יש שביל ביניים בין כניעה מוחלטת לילדים – הכרוכה באיחורים ובוויתורים, לבין רודנות הורית, שיוצרת התחלה "חמוצה" ליום? המומחים מסבירים איך עושים זאת נכון.

שחר חדש עלה. בחוץ, השמש זוהרת בשמיים, הציפורים מצייצות והרוח נושבת קרירה. אבל בבית פנימה: מלחמת עולם. הילד המתבגר מסרב להתעורר, הילדה האמצעית בוהה בטלוויזיה בפיג'מה, התינוקת בוכה וההורים עצבניים וחסרי אונים.

נשמע לכם מוכר? אתם לא לבד. ברוב המכריע של הבתים בישראל, הבוקר הוא השלב הטעון והמתוח ביותר של היום – כך קובעים פסיכולוגים ומטפלים משפחתיים, וממש לא פשוט לעבור אותו בשלום.

הנתון הזה מסתמן כעגום עוד יותר לאור ההסכמה השוררת בקרב מומחים, לפיה לחוויית הבוקר שלנו יש השפעה מכרעת על המשך יומנו. בוקר נעים וחיובי מטעין אותנו בשלווה ובאנרגיה ומקל עלינו להתמודד עם המשימות המצפות לנו, בעוד שבוקר לחוץ, שמלווה בצעקות והאשמות, שולח אותנו אל העולם מרוטי עצבים ומותשים.

בכל זאת, יש למומחים גם חדשות טובות: יש יותר מדרך אחת להפוך את הבוקר שלנו למאורגן ורגוע יותר להבטיח לעצמנו התחלה מוצלחת של יום חדש.

מהישרדות למנהיגות

"בגללך אני מאחרת לעבודה", "רק התעוררתי וכבר אני מותש", "בעבודה אני נחה יותר מאשר בבית" – כל אלה, אומרת צאלה מיינרט, מנחת הורים וראש המרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים, הם משפטים שכיחים שמפלחים את חלל האוויר בבתים בישראל במהלך הבוקר.

 "הבוקר הוא אחד מפרקי הזמן המורכבים והעמוסים ביותר במהלך היום" מסבירה מיינרט, "מצד אחד, יש הרבה משימות לבצע לפני היציאה מהבית. מצד שני, זמננו מאוד קצוב כי צריך להגיע לעבודה ולמוסדות החינוך. כל זה מייצר לחץ והתנגשויות בין בני המשפחה.בדרך כלל, הקושי מתעצם ככל שמספר הילדים בבית עולה וכשהילדים משתייכים לקבוצות גיל שונות. למשל, ילדים בגילאי הגן בדרך כלל מנהלים מאבקי עצמאות מול ההורים, ונוצרים וויכוחים כי הילדים מתעקשים, לדוגמה, ללבוש חולצה קצרה בחורף או מסרבים לצחצח שיניים. ילדים בוגרים יותר, לעומת זאת, מתקשים לצאת מהמיטה או ממהרים אל המחשב והסמראטפון במקום להתארגן".

ההשלכות של בוקר מתוח ולחוץ על שארית היום של בני הבית עלולות להיות דרמטיות, לפי מיינרט. "הורים עלולים לאחר לעבודה או לעשות תאונות בכביש ולהיות עצבניים כל היום וגם הילדים מושפעים כמובן לשלילה. רגשי אשמה וחרטה, מודעים או בלתי מודעים, שמלווים אותנו לאורך היום, הם אחת ההשלכות המרכזיות של בקרים קשים. הורה יכול להרגיש אשם על כך שכפה על הילד ללבוש בגד מסוים, או על כך שנפרד ממנו בחטף או בעצבנות בגן, וזה עלול לפגוע בתפקוד שלו בצורה משמעותית".

חיים עמית, פסיכולוג חינוכי ומשפחתי, מגדיר את הבוקר כ"אחד ממצבי הלחץ הכי קשים בהורות", ומסביר שהבקרים נחווים אצלנו כמאבק הישרדות ולכן מובילים לתגובות רגשיות חריפות.

"הרבה פעמים אנחנו מרגישים בבוקר מאוד לחוצים או מאוימים ובהתאם לכך אנחנו הופכים ל'נבוט או סמרטוט'. יהיו הורים שהדם יעלה להם לראש ויתחילו לצעוק או לכפות על הילדים לפעול בניגוד לרצונם, ויהיו הורים שיייכנעו מתוך תבוסה ותסכול, ויגידו: 'אז אל תתלבש' או 'בסדר, נאחר לבית־ספר'. כך או כך, כולם יוצאים מהבית עצבניים או מיואשים ועצובים".

עם זאת, המומחים מתעקשים שמלחמות הישרדות בבקרים הן לא גזירת גורל, וישנן דרכים לשפר את המצב.

עמית מציע להורים ליישם מודל של "מנהיגות הורית" ולהגדיר לעצמם את המטרות שהם רוצים להשיג בבקרים. "אם נחשוב על זה, נגלה שיש לנו שתי מטרות בסיסיות בבוקר כהורים: ראשית, לאפשר לילדינו להתחיל את היום בצורה מוצלחת ובריאה, פיזית ונפשית, ושנית, לעמוד בזמנים ובמשימות. הורים צריכים לשאול את עצמם אם הם אכן משיגים את המטרות האלה ועד כמה הם מחויבים להן. למשל, אם הורה רוצה שהילד שלו ייצא מהבית עם חיוך או אחרי שאכל משהו מזין, אבל זה לא קורה, זה אומר שצריך לשנות טכניקה".

אבל הרבה פעמים קשה לנו לדעת איזו טכניקה ליישם.

"זה הופך להיות יותר פשוט כשמקדישים לזה מחשבה. למשל, אם נשאל את עצמנו איך לשמח את הילד בבוקר, נבין שאפשר להשתדל לקבל את פניו בחיוך כשהוא מתעורר ולתת לו נשיקה בדרך לבית־הספר. אם נהיה מודעים לכך שלחץ הזמן בבוקר מייצר אצלנו תגובות קשות, אולי נחליט שכדאי לנו לקום חצי שעה מוקדם יותר, או להעביר חלק ממשימות הבוקר לערב שלפני כן, למשל את משימת בחירת הבגדים".

ספירה לאחור

עמית ממליץ לקבוע לוח זמנים מדוקדק לבוקר, שכל בני המשפחה יסכימו עליו מראש. "כדאי לחשב זמנים מהסוף להתחלה, כלומר לחשוב באיזו שעה אנחנו רוצים שהילדים יגיעו למוסדות החינוך, ולפי זה להחליט מתי לצאת מהבית, מתי אוכלים ומתי קמים מהמיטה. חשוב שהלו"ז יהיה נהיר לכולם, ואפשר אפילו לתלות טבלת זמנים על המקרר או להעמיד שעון במקום מרכזי בבית, שיהיה לנגד עיני כולנו בבוקר".

מיינרט ממליצה, קודם כל, למקד לעצמנו את הקשיים המרכזיים שאנחנו נתקלים בהם בבוקר, ואז לנסות להתאים להם פתרונות: "למשל, אם מישהי מרגישה שהיא חייבת זמן לעצמה בבוקר עם הקפה והעיתון, אז רצוי שתקום לפני שאר בני הבית. אם הקושי נעוץ בחוסר שיתוף פעולה בין בני הזוג, אז אפשר לנסות לקבוע חלוקת תפקידים ברורה וריאלית יותר: למשל להחליט שאחד מבני הזוג אחראי לילדים הבוגרים והשני אחראי לילדים הצעירים, או להחליט שאחד מבני הזוג אחראי על הילדים שלושה ימים בשבוע והשני אחראי עליהם בשלושת הימים הנותרים".

טיפ נוסף של מיינרט: לערוך שיחה משפחתית בנושא הבוקר. "כדאי לפתוח את הנושא בארוחת ערב משותפת או בהזדמנות אחרת, במטרה להבין איך אפשר להפוך את הבקרים שלנו לפחות כועסים, ולייצר אמנה משפחתית שבה אנחנו מתחייבים לפעול אחרת".

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) נבוט או סמרטוט בבוקר? ראיון, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 09/19/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2017/06/13/baboker-reayon/

תגובה אחת על הפוסט “נבוט או סמרטוט בבוקר? ראיון

  1. חיים עמית שלום
    מדובר בילד עם הפרעות קשב וריכוז בן 11
    כל השיחות לא עוזרות
    צריכים לבוא אליו מספר פעמים עד שקם מהמיטה
    ללכת אחריו כדי שיתלבש ויצתצח שיניים
    ממש לווי אישי
    נשמע לא לא הגיוני…
    מה הפתרון שיישא בבית אם לא יספיק?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *