שחיקה בהורות

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

 

מהי שחיקה?

ההגדרה המילונית של שחיקה היא שפשוף, התרפטות; וגם כתישה לאבקה, פירור, מעיכה; וגם הפחתה, קיצוץ, ערעור, התשה (מילון ספיר). ההגדרה הפסיכולוגית של שחיקה (Burnout) היא מצב של תשישות ארוכת-טווח ועניין מצומצם, בדרך כלל בהקשר של מקום העבודה. שחיקה נובעת לרוב מלחצים מתמשכים במקום העבודה, ללא תקופה מתאימה של התאוששות) .איילה מלאך-פיינס, שחיקה בעבודה :גורמים, תוצאות ודרכי התמודדות. מודן 2011).

אפשר לזהות, אם כך, שלושה תנאים עיקריים לשחיקה:

  1. עבודה חוזרת על עצמה ללא שינוי: משימה משעממת, חוזרת על עצמה, לא מעניינת.
  2. עבודה בתנאי לחץ: מתקיימת בתנאי לחץ כמו לחץ זמן, עייפות, משמעת נוקשה.
  3. עבודה ללא התאוששות: ללא הפסקות, הפוגות ומנוחה מספיקים.

מהי שחיקה בהורות?

כאשר מתבוננים בהורות אפשר לזהות בנקל ששלושת התנאים שצוינו לשחיקה מתקיימים בהורות, ובעוצמה רבה:

הורות היא עבודה חוזרת על עצמה, ללא שינוי ולא מתגמלת: ילדים דורשים מאמץ מתמיד החוזר על עצמו כל יום: להאכיל, להלביש, להרים, לשחק, לנדנד עד שנרדמים, לרדוף אחריהם בחצר משחקים, לנקות את הלכלוך וכיוצא באלה. הורים משתעממים מהר מהעבודה השגרתית בהורות על אף שהם מבינים את חיוניותה. ברור להורה שחשוב להקריא לילד כל יום אותו סיפור, אבל את ההורה זה משעמם עד מוות.

הורות היא עבודה בתנאי לחץ: משימות ההורות רבות וחייבות להתבצע בפרקי זמן קצרים מאוד, במיוחד בגילאים הצעירים: להוציא את הילד בזמן בבוקר, להספיק להגיע אליו בדיוק בזמן להוציאו מהגן וכיוצא באלה. ולא רק זאת אלא שמשימות אלה מתבצעות פעמים רבות תוך  כדי התנגדות של הילד. מחקרים מלמדים שאימהות וילדים נקלעים לקונפליקט פעם בשתי דקות בממוצע, וילד נורמלי מציית לאמו רק 55%–60% מהזמן. כמו כן ההורות  מחייבת סוג של דריכות, בין אם בגיל הרך כשהילד חשוף לסכנות פיזיות של ממש, ובין אם בגיל מבוגר יותר כשיש צורך בעירנות פסיכולוגית במשך שנים רבות, וזה מתיש.

מעבר לכך, הורים מודאגים על ידי דאגות סובייקטיביות שאינן הכרחיות וקשורות לתפיסות פנימיות בהורות. למשל שהילד לא אכל מספיק, שהוא עצוב, שאין לו מספיק חברים וכיוצא באלה. הרהורים פנימיים טורדניים של תחושות אשמה מקדיחים עוד יותר את תחושת הלחץ בהורות: האם הילד יכעס עלי שוב כשאגיע הביתה מאוחר, האם אני מספיק נמצאת איתו, האם אימללתי אותו כשכעסתי עליו ועוד.

 הורות היא עבודה ללא פרקי התאוששות: בהורות אין הפוגה, אין מנוחה. זו עבודה של 24 שעות ביממה, גם בלילות, 360 יום בשינה, ללא חופשות, אפילו לא חופשות מחלה! אם הורים יוצאים לחופשה, זה בדרך כלל עם הילדים, ולכן זו לא חופשה אמיתית, ובדרך כלל הם עובדים בה קשה יותר מאשר בחיי יום יום. כתוצאה מכך, הורים מבצעים את משימות ההורות כשהם עייפים מאוד, מרגישים פעמים רבות שהם פועלים על טיפות הדלק האחרונות שלהם, מנסים לשרוד.

מה אפשר לעשות כדי למנוע שחיקה בהורות או לפחות כדי להקל עליה?

כדי למנוע שחיקה בהורות או להקל עליה יש לטפל בשלושת מרכיבי השחיקה שהזכרנו. נעשה זאת כאן מהסוף להתחלה: ממרכיב השחיקה הפשוט אבל זה שפחות תלוי בנו, למרכיב השחיקה המורכב יותר אבל זה שעומד לרשותנו כל הזמן.

ראשית, להתאושש, כלומר, לקחת פסקי זמן מעבודת ההורות.

חשוב למלא מחדש את המצברים המרוקנים, כי בלתי אפשרי לנהל בית ולתפקד ביעילות כשמיכל ה"דלק" ריק לחלוטין. התאוששות ההורה יכולה להתבצע בחופשות קצרות או ארוכות; לבד, עם בן הזוג או עם חברות/חברים. ההתאוששות יכולה להיות, וחשוב שתהיה, בתחביבים או בילויים קבועים. ככל שההורה ימצא מקורות סיפוק נוספים מחוץ להורות, כמו בילויים אישיים או זוגיים, חוגים, עבודה מתגמלת, הוא ירגיש יותר מתודלק, ויצליח לבצע את ההורות עם פחות תחושת שחיקה.

כדאי גם שההורה ילמד לקחת לעצמו פסקי זמן במהלך העבודה עצמה בהורות: יציאה למרפסת, הסתגרות בחדר בבית, יציאה מהבית לסיבוב קצר, ביצוע שיחת טלפון וכיוצא באלה. כמובן שכל ניתוקי המגע צריכים להתבצע תוך הבטחת שלומו של הילד ובטיחותו. אחד הדברים שהתגלו הוא שבמדינות עם מערכות רווחה מקיפות יותר, נולדים יותר ילדים וההורים מאושרים יותר. אחת הסיבות לכך היא שההורים נחים יותר! יש להם תקופה ארוכה יותר של חופשה ללא תשלום (לעתים עד שנה!), ילדיהם שוהים יותר זמן במעונות יום הממומנים על ידי המדינה והם פחות עסוקים בהסעת ילדים אחר הצהריים לפעילויות שונות (דניאל כהנמן, לחשוב מהר לחשוב לאט, הוצאת מטר וכנרת זמורה-ביתן, דביר, 2013).

שנית, להפחית את תחושות הלחץ בהורות.

אפשר להפחית בצורה דרמטית את תחושת הלחץ בהורות אם נשנה את תפיסותינו הפנימיות בהורות.

  1. שינוי התפיסה הפרפקציוניסטית בהורות. עד תחילת המאה ה–20 ילדים היו כוח עבודה והולדת ילדים הייתה כורח כלכלי. כיום ילדים הפסיקו לעבוד, ואילו עבודת ההורים הוכפלה. במקביל, הורים הפכו לאחראים בלעדיים לסיפוק כל צרכיו הנפשיים של הילד: החל בהתקדמותו בלימודים וכלה בדאגה פן ירגיש מקופח יחסית לאחיו. אם נפתח תפיסה פנימית הורית פחות פרפקציוניסטית, פחות שואפת למושלמות, נוכל להמשיך לעשות את הדברים החשובים ולהפסיק לעשות דברים אחרים, פחות חשובים. למשל, הבית לא חייב להיות כל הזמן נקי ומסודר. אפשר לסדר בלילה, אם קשה זה ממש חשוב. או למשל הורים, בעיקר אימהות, לא חייבות לעשות משהו כשהן מסתובבות בבית (לסדר, לנקות, לבשל). אפשר פשוט לעבור מקום ולנוח או להקשיב לילד. שינוי התפיסה הפרפקציוניסטית יכול להתבטא גם להפסיק לדאוג שהילד שלך יהיה מאושר. שינוי כזה יכול להביא לשחרור רגשי גדול מאוד מכיוון שהדאגה שמישהו אחר יהיה מאושר מכבידה וכמעט בלתי אפשרית להשגה. לא כל הילדים יהיו מאושרים ולא משנה כמה מאמץ ההורים שלהם עושים בעניין.
  2. שינוי התפיסה השלילית בהורות. נגזרת של התפיסה הפרפקציוניסטית בהורות היא התפיסה העצמית השלילית. הורים מצפים מעצמם הרבה ומאחר שהם לא מצליחים להגשים את כל ציפיותיהם מעצמם הם מאוכזבים ואשמים. נכון שהורים טועים פעמים רבות, ונכון שהם לא עושים את כל מה שיכלו לעשות, אבל משהו, וכנראה משהו חשוב, הם בכל זאת עושים נכון וטוב! במילים אחרות, במקום לשאוף להיות הורה הכי טוב, אפשר להסתפק בלהיות הורה מספיק טוב, כאימרתו האלמותית של הפסיכואנליטיקאי המהולל, דונלד וויניקוט.

שלישית, להפוך את ההורות מעיסוק משעמם, חוזר על עצמו ולא מתגמל לחוויה מעניינת, מתגמלת מבחינת העניין והסיפוק שבה.

אז נכון שמחקרים רבים מראים כי הורים אינם מאושרים יותר מעמיתיהם נטולי הילדים, ובמקרים רבים הם מאושרים פחות. ייתכן שהנתון המצוטט ביותר בנושא הוא מחקר מ-2004 של דניאל כהנמן, הכלכלן ההתנהגותי זוכה פרס נובל, שבדק 909 אימהות עובדות מטקסס וגילה כי הטיפול בילדים ממוקם במקום ה-16 מתוך 19 בסולם הדברים שגורמים הנאה (בין הדברים שמוקמו גבוה יותר: בישול, צפייה בטלוויזיה, אימוני כושר, דיבור בטלפון, מנוחה, קניות וניקיון הבית). (A survey method for characterizing daily life experience: the day reconstruction method. Kahneman DKrueger ABSchkade DASchwarz NStone AA. Science. 2004 Dec 3;306(5702):1776-80).

אחד הספרים האחרונים המעניינים בנושא נקרא "אושר גדול ושום כיף – הפרדוקס של ההורות המודרנית" All) Joy and No Fun: The Paradox of Modern Parenthood) של העיתונאית האמריקאית  Jennifer Senio (2014).

נראה שבתקופה המודרנית בה בני הזוג דוחים את הולדת הילדים יותר והם הופכים להורים בשלב מאוחר יותר של החיים, גדולות אכזבותיהם. בניגוד לעבר בה אנשים היו יוצאים מהבית ישר לגידול ילדים, הם לא ידעו מה הם מפסידים כשהם חיים בלי ילדים, הרי כיום הורים שחוו מקורות סיפוק רבים אחרים מחוץ לילדים, חשים איבוד של חופש, איבוד של אוטונומיה, עם גידול הילדים. גם אם הילדים הם מקור עצום של אושר, הם נתפסים כהורסים את כל מקורות האושר האחרים.

אז כיצד אפשר להפוך את ההורות למתגמלת יותר עבור ההורים? במרבית המחקרים, בוודאי זה של כהנמן, נמדדים הכיף והאושר שבחיי יום יום, ובמדד הזה הורות באמת מקבלת ציונים נמוכים במיוחד. ילדים אכן הופכים את חיינו ללחוצים יותר ביום יום. אלא שהורות עשויה להעניק תחושת משמעות, גאווה ואהבה מהסוג שקשה לכמת ולהצביע עליו באופן יומיומי ומעשי. טום גילוביץ', פסיכולוג מקורנל, הראה שאנשים נוטים הרבה יותר להתחרט על דברים שלא עשו, מאשר על דברים שעשו. אנשים בדרך כלל לא יאמרו שהם מתחרטים על שהביאו ילדים לעולם, אבל הם יכולים לומר שהם מתחרטים על שלא הקימו משפחה. Gilovich, T.; Medvec, V.H. (April 1995). "The experience of regret: what, when, and why". Psychological Review. 102 (2): 379–95.. . כשהורים עוצרים לחשוב מה משמעות הילדים עבורם, כשהם חושבים על הילדים כשהם לא עסוקים בטיפול בהם, הם שוכחים את השגרה, חוסר השינה, המריבות והכעסים, ומצהירים שהילדים גורמים להם להרגיש טוב. במחקרים שונים נמצא שעבור רוב המבוגרים וברוב התרבויות, הורות היא אחד המקורות החשובים ביותר למשמעות בחיים. כך למשל, ילידי MAYA הצעירים במכסיקו, מגדירים "אושר", כ"בטן מלאה ובריאות טובה" – אך לא עבור עצמם, אלא עבור ילדיהם! (חיים עמית, הורים כבני אדם, ספרית הפועלים, 1977).

הבעיה היא שרוב הזמן הורים לא חושבים על משמעות ההורות, אלא עסוקים בטיפול מעצבן, משעמם ומתיש בילדים. כשהורים נמצאים בתוך החלפת הקקי, וגמילה מהפיפי, וחוסר השינה, והאין־פרטיות, הם נוטים לשכוח עד כמה הילדים משמעותיים להם, ועד כמה הם משמעותיים לילדים שלהם.

מכאן, ברור מה עלינו לעשות כדי להגביר את הערך המתגמל של ההורות עבורנו: להזכיר לעצמנו ככל שנוכל את המשמעות של ילדינו עבורנו. במקום היות עסוקים ברגשות הרגעיים בהורות של תסכול, אכזבה, עייפות, כעסים כדאי שנזכיר לעצמנו את את הרגשות העמוקים וארוכי הטווח של סיפוק ומשמעות בגידול ילדים. באופן מעשי אני מציע שהורה יגדיר לעצמו בצורה מתומצתת, במשפט או שניים, מה המשמעות של ילדים עבורו, מה התגמול הרגשי שהוא מקבל בהורות שלו. בהמשך הוא יזכיר לעצמו את המשפט או את מספר המשפטים כל יום, לפחות פעם אחת, במיוחד כשקשה לו (חיים עמית, למצוא את הגליקוגן בהורות, אתר "עמית בעין החורש", http://amithaim.com/2014/04/23/regaim-kashim-glikogen/). זה נשמע מופרך, אבל זה עובד! להלן דוגמאות למשפטים כאלה:

"למרות הקושי ואף על פי שבשמונה וחצי בערב אני נעשית מאוד עצבנית אם הם לא במיטות – אני משוגעת על הילדים שלי. האהבה הזאת בלי תנאי, העובדה שאת הדבר הכי חשוב למישהו בחיים, זה ממלא מכל הכיוונים."

"אני לא מצטערת שילדתי ילדים – אני אוהבת אותם יותר מדי. הילדים הם הסיבה שאני חיה היום, הדבר שאני הכי גאה בו. הבנות מקסימות, הגדול מצליח בלימודים, האמצעית מקבלת תעודת הצטיינות חברתית, יש לי הרבה נחת מהילדים. עם כל הקושי, הם מכניסים שמחה וכיף לחיים שלי."

"בשבילי ההורות היא הדבר החשוב ביותר בחיי. היא ממלאה את כולי, והיא הולכת ונעשית משמעותית יותר עבורי, דווקא ככל שילדי גדלים. פעם לא יכולתי בכלל להעלות בדעתי שאני אהיה הורה. הרגשתי שאני לא בשל לכך. כיום אני לא יכול לחשוב על חיי, על קיומי, ללא החלק של ההורות".

"הילדים שלנו הם הסיבה לקום בבוקר עם חיוך ועם שמחה בלב. יכולים להגיד לי פעמים רבות במשך היום: 'אתה מנהל נהדר'. זה חשוב, אבל זה באמת לא העיקר. העיקר זה כשהם נכנסים לי בבוקר למיטה ומחבקים אותי. העיקר זה לראות אותם ישנים במיטות בשלווה, והעיקר זה האור, הצחוק והאושר שהם מביאים לחיים שלנו. זה נותן לי כוח אמיתי להמשיך להיאבק".

"תמונת ערימת הילדים שמנשקת לי בשפתיים לפני היציאה מהבית נותנת לי כוח לצאת אל העולם ההוא ולחזור הביתה שפוי ושמח, גם אם העבודה התנהלה ברגל צולעת".

לסדנאות וקורסים אינטרנטיים של חיים עמית לחצו כאן.

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) שחיקה בהורות, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 10/18/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2017/08/10/shhika-bahorut/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *