מקומם של הורים ושל מחנכים בהתמודדות עם התנהגויות סיכוניות בגיל ההתבגרות

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

 

“העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין.”     

                           (אלברט איינשטיין).

  • התנהגויות סיכוניות בגיל ההתבגרות

הורים פועלים למנוע מילדיהם סכנות כבר מיום היוולדם. בינקות הורים דואגים לשמור על חום גופם הנכון של תינוקותיהם, להיזהר שמא יתקרבו לאש, לחשמל או לחפצים חדים וכדומה. כשהילדים גדולים יותר ונמצאים במסגרות חינוך שונות, הורים ומחנכים פועלים למניעת סכנות הקשורות לחציית כבישים, תאונות שונות. אלימות פיזית ומינית, התמכרות למסכים ועוד.

בגיל ההתבגרות, המאופיין בחיפוש ריגושים, נטילת סיכונים וסקרנות, הורים ומחנכים אמורים לפעול כדי למנוע התנהגויות סיכוניות, כלומר התנהגויות שיש בהן סכנה לבריאות המתבגר, בטווח הקרוב או הרחוק, כמו שימוש בסמים, השתכרות, נהיגה פרועה, בריונות ברשתות חברתיות, התנהגות מינית מופקרת, התנהגות אלימה, אלימות ביחסים ועוד. בתקופתנו יש עלייה דרמטית בהתנהגויות סיכוניות של בני נוער, שלצערנו חלקן טרגיות ומסתיימות בפגיעות פיזיות ונפשיות חמורות מאוד (פציעות ואף מוות).

  • חוסר האונים של המבוגרים

מאז ומתמיד היה קשה למבוגרים להשפיע על בני נוער, וזה טבעי. ככל שילדים גדלים הם מזדהים פחות עם המבוגרים הקרובים אליהם, הורים ומורים, ומזדהים יותר עם בני גילם. קבוצת בני הגיל היא קבוצת ההשתייכות הטבעית של ילדים בגיל ההתבגרות, והם מנסים לשרוד בה על ידי אימוץ הנורמות הפנימיות שלה.

בתקופתנו מתגלית סיבה נוספת לכך שהורים ומחנכים עומדים חסרי אונים מול התנהגויות סיכוניות של מתבגרים: פרדוקס האחריות והסמכות של הורים ומורים. מהו הפרדוקס? מצד אחד, האחריות המוטלת על הורים ומורים על ידי החברה להתמודדות עם התנהגויות סיכוניות של בני נוער גדלה, ואולם הסמכות, הכלים למימוש אחריות זאת, קטנה.

בבית ספר, מורים מתקשים לקבוע חוקים וכללים ואינם מצליחים להשפיע על התנהגותם של תלמידיהם בכיוון הרצוי להם. הילדים של היום אינם מקבלים את סמכות המורים כמובנת מאליה. הם מערערים על הוראות שאינן הגיוניות בעיניהם, מבקשים הסברים על הנחיות חינוכיות פשוטות ומנצלים סתירות וטעויות של מורים כדי לקעקע את סמכותם.

בבית, הורים מרגישים תחושות איום וחוסר אונים בהורותם יותר מאי פעם. הם אינם מצליחים להציב גבולות הגיוניים לילדיהם, החל מהגיל הצעיר ובוודאי בגיל ההתבגרות. הורים שואפים להיות סמכותיים ותקיפים, אך חסרים את הסמכות הטבעית שהייתה להוריהם. במצוקתם הם נעים ונדים בין קשיחות בלתי מתפשרת (להיות "נבוט") לבין רפיון וחולשה (להיות "סמרטוט"), בין הצבת גבולות נוקשים לבין ויתור ללא גבולות כלל.

  • מצוקת בני הנוער

בני הנוער חווה מצוקה גדולה בגיל ההתבגרות, בדורנו יותר מאשר בעבר. המתבגרים סובלים מעומס רגשי אדיר כתוצאה מהשינויים הדרמתיים המתחוללים בגופם: צמיחה מהירה וחסרת פרופורציות לעיתים, שינויים מבניים במוח המעלים את הצורך בסיפוקים מיידים (האזור האחראי על התנהגות מתגמלת מתפתח והופך פעיל, לעומת זאת האזורים שאחראים על שליטה בהתנהגות עדיין לא מגיעים להתפתחות מלאה), השתוללות הורמונלית הגורמת לחוסר איזון ושקט פנימי. שינויים פנימיים דרמטיים אלה מתחילים בגילאים צעירים יותר ויותר, וגורמים לתחושה של בלבול, חרדה וחוסר שליטה עצמית אצל המתבגרים, לערעור הביטחון שלהם ולדימוי עצמי פגיע. בה בעת נדרשים המתבגרים על ידי הסביבה להפגין בגרות ואחריות, ולעמוד בדרישות ובמטלות רבות בהצלחה. כלומר, המתבגרים חווים לחצים משפחתיים וחברתיים מנוגדים. מצד אחד, ההורים דורשים מהם להמשיך לכבד את ערכי המשפחה ולקיים את חוקיה: ללמוד כהלכה, לכבד את סמכות המבוגרים ולא להתחצף אליהם, לפעול בשיקול דעת במצבים חברתיים ועוד. מצד אחר, הלחץ לקונפורמיות, להתנהג בהתאם לציפיות קבוצת בני הגיל, חזק במיוחד בגיל ההתבגרות. עישון סיגריות, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, יחסי מין שאינם מוגנים, הרגלי אכילה לא בריאים והתנהגויות נוספות העשויות לפגוע בבריאות המתבגר – נגרמים לעתים קרובות מתחושת המתבגרים שעליהם להוכיח את בגרותם לפי הסטנדרטים שמגדירים החברים. במילים אחרות, התנהגויות סיכוניות הן פיתרון קל לקונפליקטים פנימיים של זהות, ערך עצמי וחיפוש תחושת שייכות אצל מתבגרים.

  • מקומם של ההורים בהתמודדות עם התנהגויות סיכוניות בגיל ההתבגרות

ההורים הם הבלם כנגד הידרדרות בני הנוער, הן באמצעות התשתית הערכית של המשפחה, הנבנית במשך שנים, והן בהתמודדות נכונה במצבי קיצון, בגיל ההתבגרות עצמו.    

אין ספק שילדים בכל גיל, וגם בגיל ההתבגרות, זקוקים למעורבות של מבוגרים משמעותיים להם, ובמיוחד ההורים. הימצאותו של מבוגר משמעותי בחיי הילד נמצאה במחקרים רבים כאחד מגורמי החוסן העיקריים בחייהם של ילדים ונוער בעולם. במשפחות בהן ההורים ממשיכים גם בגיל ההתבגרות להפגין נוכחות מעשית ורגשית בחיי המתבגר (לא רק לדעת איפה המתבגר נמצא, אלא לדעת גם מה עובר עליו; לא רק לקבל ממנו מסרונים בטלפון אלא גם לדבר איתו), להציב גבולות ולהגיב על הפרתם, אך בו בזמן מאפשרים מידה רבה יותר של עצמאות ונפרדות – במשפחות אלה יש סיכוי טוב יותר להתפתחות בריאה ובטוחה של מתבגרים. לעומת זאת, במשפחות שבהן הנוכחות ההורית דלה והפעלת הסמכות לא יציבה, גוברים הסיכויים לבעיות רגשיות או התנהגותיות אצל המתבגרים. כדי להצליח למצוא בגיל ההתבגרות את שביל הזהב בין להמשיך להיות הורים המציבים גבולות, מגבילים, מפעילים סמכות, לבין הורים שמעודדים עצמאות ונבדלות של המתבגר, נדרשת תשתית מנהיגותית של ההורים מתחילת חיי המשפחה, מעת היות הילד קטן. כיצד מתמודדים עם השעמום של הילד הקטן, כיצד מלמדים את הילד הגדל להתאפק, כיצד תומכים בלי שיפוטיות בילד כשהוא נכשל וטועה – אלה הן חלק מהסוגיות הקריטיות להתפתחות בריאה של ילדים, שחשוב לעזור להורים להתמודד איתן נכון, מגיל צעיר של ילדיהם. בגיל ההתבגרות עצמו חשוב לחזק את ההורים בתפקידם הקשה: לעודד אותם להציב גבולות הגיוניים לילדיהם המתבגרים, ולעזור להם לתמוך בצורה מתאימה בילדיהם המתבגרים המתמודדים במציאות פנימית וחיצונית לא פשוטה.

  • מקומם של המחנכים בהתמודדות עם התנהגויות סיכוניות בגיל ההתבגרות

תפקידם העיקרי של מחנכים (הכוונה למורים, יועצים, מדריכי תנועות נוער, רכזי נוער וכיוצא באלה) בהתמודדות עם התנהגויות סיכוניות בגיל ההתבגרות הוא לסייע לבני נוער לפתח מנהיגות חיובית, שתתווה נורמות השתייכות ראויות לקבוצת בני הגיל.                                            

במחקרים נמצא כי בקרב מתבגרים שחשו שהם יכולים להסתמך גם על בית הספר ולא רק על הבית כמקור לתמיכה ולסיוע, שכיחותן של התנהגויות סיכון הייתה נמוכה, לעומת חבריהם שחשו קשרים פחות חזקים לבית או לבית הספר. נוכחותו של מבוגר משמעותי לילד בבית ספר –  מורה, יועצת, רכזת, מנהלת ועוד – עשויה לאפשר ליבון והתמודדות עם שאלות המתבגרים והתלבטויותיהם בטרם יפנו לדרך של פעולה הרסנית. גם מחוץ לבית ספר קיימים גורמים שיכולים להיות משמעותיים למתבגר אף יותר מהורים וממורים כמו מדריכי תנועות נוער, מדריכי תוכניות מיוחדות כמו קורסים של הכנה לצבא, וכיוצא באלה.

מעבר לתפקיד הפסיבי יחסית של "להיות שם" עבור מתבגרים מתלבטים ומתקשים, צריך להיות למחנכים השונים (וכאמור, הכוונה למורים, יועצים, מדריכי תנועות נוער, רכזי נוער וכיוצא באלה) גם תפקיד אקטיבי, מכוון: לסייע לבני הנוער לפתח מנהיגות חיובית, כזאת שתתווה נורמות השתייכות ראויות. מרבית בני הנוער הם אנשים איכותיים וראויים, ואולם גם ילדים "טובים" עלולים "לעשות שטויות" עקב השפעה שלילית של קבוצת בני הגיל.

חשוב להבין שההשפעה החברתית של קבוצת בני הגיל בהתבגרות היא לא רק מובנת אלא גם חשובה. ההשתייכות הקבוצתית ותחושת שותפות הגורל חשובות מאוד ומשמעותיות ליכולת ההתמודדות בכל הגילאים. כשמתבגרים עוזבים את הקן המשפחתי הם מרגישים ביטחון בהשתייכות לקבוצה שבה הם עוזרים זה לזה להתמודד עם העולם החדש. במחקרים נמצא שהרגשה של מחוברות חברתית בריאה היא עוד אחד מגורמי החוסן החשובים. ואולם, ואולם, לצערנו, קבוצת בני הנעורים עלולה לגרום לחבריה לאמץ פתרונות מסוכנים לקונפליקטים אופייניים של ערך עצמי וזהות אישית. אף כי ללקיחת סיכונים יש היבט בריא משום שהיא נעשית ברוב המקרים מתוך המוטיבציה להתבגר, חלק מהסיכונים הם סיכונים פתולוגיים – אין להם מטרה התפתחותית והם מסכנים את בריאותו הפיזית והנפשית של המתבגר. בעוד שלקיחת סיכונים בריאה מחזקת את האדם, לקיחת סיכונים לא בריאה עלולה לפגוע בו.

לכן, חשוב שמבוגרים משמעותיים במסגרות החוץ-משפחתיות הסובבים את המתבגרים – בית ספר, תנועת הנוער, מסגרות נוער יישוביות – יציבו בהתנהגותם למתבגרים מראה מעצימה: יתייחסו אליהם כאנשים בוגרים, המסוגלים לחשוב ולנהוג בהיגיון, ויעודדו אותם לפתח בקרבם מנהיגות חיובית, הפועלת למימוש ערכים ראויים ולפיתוח נורמות התנהגות בריאות, לא סיכוניות. כדי להצליח במשימה חשובה זאת של מפתחי מנהיגות חיובית בקרב הנוער המחנכים זקוקים להכשרה, הדרכה וליווי מתאימים.

 סיכום: מקומם של הורים ושל מחנכים בהתמודדות עם התנהגויות סיכוניות בגיל ההתבגרות

תפקידם של ההורים להוות בלם להתנהגויות קיצוניות של בני נוער, באמצעות מחויבות לערכים משפחתיים ועל ידי התמודדות נכונה במצבי קיצון. הורים זקוקים לעזרה בבניית תשתית מנהיגותית במשפחה, מגיל צעיר של ילדיהם, ולחיזוק יכולת ההתמודדות שלהם בגיל ההתבגרות עצמו: הצבת גבולות ותמיכה בילדיהם המתבגרים.

תפקידם של המחנכים (הכוונה למורים, יועצים, מדריכי תנועות נוער, רכזי נוער וכיוצא באלה) לפתח ולכוון בניית מנהיגות חיובית של בני נוער, שתתווה נורמות השתייכות ראויות לקבוצת בני הגיל. המחנכים זקוקים להכשרה והדרכה לתפקידם כמפתחי מנהיגות חיובית בקרב הנוער.

אין ספק ששיתוף פעולה בין הורים ומחנכים – אחידות המסר החינוכי, גיבוי ותמיכה הדדיים – חיוני לקידום התמודדות מיטיבה עם התנהגויות סיכוניות בגיל ההתבגרות.

"לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור."
(א.ד.גורדון)
  • להרצאה בנושא, כולל מצגת, לחצו כאן.
  • לסדנאות וקורסים אינטרנטיים של חיים עמית, לחצו כאן.
Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) מקומם של הורים ושל מחנכים בהתמודדות עם התנהגויות סיכוניות בגיל ההתבגרות, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 07/23/2018 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2017/12/23/mekomam-shel-horim-vemorim-hitnahagooyot-sikooniyot/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *