האם כחבר קיבוץ אהיה מאושר יותר? מיומנו של חבר קיבוץ חדש

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

 

"לכו אחר אושרכם והיקום יפתח בפניכם דלתות במקום שהיו בו רק חומות." (ג'וזף קמפבל, חוקר הדתות והמיתוסים).

בגיל מבוגר, אני מתחיל פרק חדש בחיים: התקבלתי לחברות בקיבוץ עין החורש! זהו פרק מרגש ומשמעותי עבורי, אך האם גם אהיה מאושר יותר בפרק חיים זה?

קבלתי לחברות בקיבוץ היא ללא ספק אירוע מרגש עבורי. לפני 18 שנים, ב-15.5.2000, בשעת ערב, עשיתי את דרכי מאולם הספורט של קיבוץ עין החורש לכיוון שער המשק, השער הישן של הקיבוץ, לפגישה ראשונה עם גבי, בת זוגי. כמו באגדות, ההתאהבות הייתה הדדית, והקשר בינינו המריא במהירות למחוזות מרגשים. לאחר שלוש שנים של היכרות מעמיקה וקשר אינטנסיבי עברתי לגור בקיבוץ עם צעיר ילדיי, אור, שעמד לסיים את כיתה ז' בכפר סבא. התרשמתי מאוד מקבלת הפנים החיובית, מאירת העיניים, שזכיתי לה מחברי הקיבוץ איתם נפגשתי. אך יותר מכל התפעלתי והתרגשתי מקבלת הפנים החמה שזכה אור מילדי קבוצת הגיל שלו בקיבוץ, ועל כך אני אסיר תודה להם עד היום. סגירת מעגל מרגשת עבורי היא העובדה שממש עם פרסום ההודעה על קבלתי לחברות לקיבוץ התבשרתי על הולדת נכדתי החמישית, בתו של אור ושל בת זוגו עדי.

הכרת התודה לחברי עין החורש הייתה מניע מרכזי להתנדבותי לעשייה בחגים, להיענותי לבקשה להיות שותף להקמת צח"י עין החורש ואף להובלתו במשך חמש שנים, ולרצוני לתרום לחברי הקיבוץ בהזדמנויות שונות מהידע ומהניסיון המקצועיים שלי. מרגש אותי שאחרי כל כך הרבה שנים, ולמרות גילי המבוגר, חברי עין החורש מעוניינים לקבל אותי כחבר. אני לא רואה זאת כמובן מאליו.

להיות חבר קיבוץ זה גם אירוע משמעותי מאוד עבורי. לא מדובר בעניין פורמאלי, שאפשר לשקול אותו במאזניים של זכויות וחובות, של כדאי או לא כדאי כלכלית. אני רואה בחברותי בקיבוץ הזדמנות נהדרת לממש צרכים שחשובים לי. חשוב לי להרגיש שייכות לחברה בה אני חי. במהלך השנים השתדלתי לקיים יחסי ידידות, הערכה ואמון הדדיים עם חברי הקיבוץ, גם בלי להיות חבר קיבוץ. אבל לאחרונה חשתי שתחושת שייכות מלאה לא תתאפשר ללא קבלה לחברות. כמו כן, ברור לי שכחבר קיבוץ יפתחו בפני אפשרויות חדשות, מסקרנות ומאתגרות, למעורבות רגשית ואינטלקטואלית משמעותית ומהנה, יותר ממה שהייתי מעורב עד כה ללא חברות. וחשוב לי להיות מעורב בצורה משמעותית, להשפיע ולהיות מושפע, בכל מערכת יחסים שחשובה לי.

האם שני עניינים אלה – תחושת שייכות מוגברת ומעורבות רבה יותר בחיי הקיבוץ – יגרמו לי גם אושר גדול יותר? האם כחבר קיבוץ חדש אהיה מאושר יותר? שאלת האושר העסיקה את האנושות מאז ומתמיד, אך נדמה שהאדם המערבי עסוק ברדיפת האושר יותר מתמיד, גם אם אינו יודע להגדירו בצורה מדויקת. ניסוח קולע ופשוט לאושר, עליו מסכימים כיום חוקרים והוגים רבים בתחום, מגדיר אושר כשילוב של הנאה ומשמעות, כשמרכיב המשמעות באושר נתפש כגדול ומכריע. ד"ר שמעון אזולאי, בספרו "קץ האושר" (הוצאת אסטרולוג, 2014), טוען, כמו רבים אחרים, שהחיפוש אחר האושר נידון לכישלון, שכן האושר נגזר מן המשמעות. אושר הוא משמעות פנימית מספקת ולא הנאה רגעית שאין לה משמעות. ללא משמעות האושר הוא תחושה ארעית ובת-חלוף שלא ניתן לאחוז בה לזמן ממושך. ד"ר אייל דורון, בספרו "החיים בלונה פארק" (כתר, 2014), מבהיר שאל לנו לבלבל בין רגעים של חוסר הנאה לבין רמת האושר שלנו. כשאנחנו עושים מעשים שאנחנו מאמינים בהם (יוצרים, מתאמצים למען מי שאנחנו אוהבים וכיוצא באלה) – אנחנו מרגישים מאושרים. יתכן שבדרך יהיה לנו קשה, נחוש כישלון ותסכול, אבל מדי פעם יופיעו גם רגעים של אושר, וכאשר נתבונן בעצמנו לאורך זמן נחוש סיפוק. הורות היא דוגמה מצוינת לכך. כאשר הורים נשאלים על תחושות האושר שלהם בחיי היום יום, הטיפול בילדים לא נתפש כמשהו שגורם סיפוק ואושר אלא להפך, הוא מופיע באחד המקומות האחרונים ברשימה. למשל, מחקרו המפורסם מ–2004 של דניאל כהנמן, הפסיכולוג הישראלי הידוע, זוכה פרס נובל בכלכלה על חידושיו בכלכלה ההתנהגותית, סקר 909 אימהות עובדות בטקסס. הוא מצא כי טיפול בילדים מגיע רק למקום ה–16 ברשימת הפעילויות האהובות עליהן – בין השאר אחרי בישול, צפייה בטלוויזיה, פעילות גופנית, תנומה, קניות ועבודות הבית (דניאל כהנמן, לחשוב מהר לחשוב לאט, הוצאת מטר וכנרת זמורה-ביתן, דביר, 2013). ואולם כאשר הורים נשאלים באופן כללי מה גורם להם אושר וסיפוק בחיים, הם מציינים את ההורות כאחד מגורמי הסיפוק הגדולים ביותר שלהם. כלומר, הורות עשויה להעניק תחושת משמעות, גאווה ואהבה מהסוג שקשה לכמת ולהצביע עליהם באופן יומיומי ומעשי.

לכן, כדי להרגיש מאושרים כדאי לעצור מדי פעם ולתהות לגבי המשמעות של הדברים שאנו עסוקים בהם. יתכן שנמצא משמעות וסיפוק גדולים בדברים שפעמים רבות גורמים לנו סבל ודאגה. יתכן שנגלה שדברים שאנחנו רגילים להקדיש להם זמן רב, הם חסרי משמעות עבורנו. ד"ר טל בן שחר בספרו "באושר ובאושר – כיצד לחיות חיי סיפוק ושמחה" (הוצאת מטר 2008) מציע שתי שאלות מעשיות שכל אחד יכול לשאול את עצמו על בסיס ההבנה שאושר הוא שילוב של הנאה ומשמעות: האם אני נהנה ממה שאני עושה? והאם יש לזה משמעות בעיני?

אני מציע להתבונן בארבעה מצבי חיים שכיחים הנוצרים כתוצאה משילוב תשובות לשתי שאלות אלה. כך יקל עלינו להבין את היחסים שבין מרכיבי ההנאה והמשמעות באושר.

היחסים בין הנאה למשמעות תמונהרגעים רבים בחיינו הם רגעים של "סתם": ההנאה שלנו מרגעים אלה מועטה והם חסרי משמעות עבורנו. כשאנחנו עסוקים בעבודה רוטינית משעממת, כשאנחנו בוהים  בתוכניות חסרות משמעות שגם אינן מהנות – אנחנו ב"סתם".

יש רגעים לא מעטים שהם רגעים של "כיף": ההנאה שלנו רבה אף כי אין בה משמעות מיוחדת. כשאנחנו אוכלים ארוחה טובה, צופים בסרט מתח מרתק וכיוצא באלה – אנחנו ב"כיף".

יש רגעים שהם משמעותיים לנו, אך לצערנו הם לא מהנים – אנחנו ב"ראוי". שיחה כואבת עם בן/ת הזוג, געגועים לקרוב משפחה יקר – אלה רגעים ראויים שמשמעותם רבה, גם אם הם לא מהנים.

ויש רגעים נפלאים בחיים שהם רגעים של "אושר": אלה רגעים משמעותיים שאיכותם חיובית, מספקת, מהנה. למשל, שיחה משמעותית עם אדם יקר לנו – בן/ת זוג, ילד, הורה – שתוכנה חיובי או שהיא מסתיימת בהתקרבות, בהתפייסות, גורמת לנו אושר. צפייה בילדנו ברגע משמעותי בחייו תגרום לנו אושר גדול: הנאה רבה יחד עם הכרה ממלאת של גודל הרגע.

ובכן, האם אהיה מאושר יותר עם קבלתי כחבר קיבוץ? אני מקווה שכן, אך אני גם יודע שאצטרך לעזור לזה לקרות. חשוב שאדע לחוש הנאה ושמחה ככל שאהיה מעורב יותר בקיבוץ, אך חשוב מזה שאמצא משמעות במעורבותי. ויותר נכון לומר, חשוב שאתאמץ ליצור משמעות במעורבותי בחיי הקיבוץ. שכן בהמשך ל"האדם מחפש משמעות", כשם ספרו המפורסם של ויקטור פרנקל, הפסיכיאטר היהודי ששרד את אושוויץ, כדאי לומר: האדם יוצר משמעות.

"אושרתי, וידעתי זאת. על-הרוב, כשעוברת עלינו חוויה של אושר,  אין אנו יודעים על כך אותה שעה. רק כחלוף האושר,  וכהשקיפנו עליו ממרחק, מתגלה לנו פתאום – לפעמים אגב פליאה רבה – עד מה מאושרים היינו. אבל על החוף הזה שבכרתים חייתי את האושר, ובאותה שעה אף ידעתי כי אושרתי.(ניקוס קאזאנצאקיס)

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) האם כחבר קיבוץ אהיה מאושר יותר? מיומנו של חבר קיבוץ חדש, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 09/19/2018 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2018/06/16/haim-kehaver-kibutz/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *