אחות חדשה בבי"ח

ראשי פורומים פורום אחות חדשה בבי"ח

מוצגות 14 תגובות – 1 עד 14 (מתוך 14 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #5825 Reply
    עינת
    אורח

    חיים שלום,
    שמי עינת ואני אם חד הורית לאמרי, בן 3.3, ולתמר בת החודש.
    כאמור, ילדתי לפני חודש את תמר, אך מאז הלידה היא מאושפזת בשל בעיה שנולדה איתה בבסיס הלשון, שנמצאת בשלבי אבחון.
    אני בעצם מחלקת את זמני בין תמר לבין אמרי, כך שבבוקר אני לוקחת את אמרי לגן, אח”כ נוסעת לבי”ח להיות עם תמר, ואחה”צ שלנו מתחלקים – לעיתים אני עם אמרי ולעיתים אני נשארת עם תמר ומוצאת לאמרי סידור אחר. כמעט בכל הימים אני משכיבה את אמרי לישון ונשארת בבית עד הבוקר, וחוזר.
    השאלות שלי נוגעות לאמרי:

    1. מאז הלידה הוא מפספס קקי (עושה בתחתונים), כמעט כל יום. הטענה שלו היא שהוא לא מרגיש יוצא לו. לפני כן הוא היה גמול לחלוטין. האם להתעלם מהעניין בתקווה שזה יעבור מעצמו, או לנסות לעשות משהו (כמו לתת מדבקה כל פעם שעושה בשירותים, עם הבטחה לפרס כל כמה מדבקות)? האם לדבר על זה איתו? משהו אחר?

    2. אמרי ראה את תמר פעמיים. לפני כשבוע וחצי הגיע לבי”ח עם אחותי והילדים שלה, אני יצאתי עם תמר בעגלה, והסתובבנו ביחד. הסתכל עליה, ליטף אותה וכו’, אבל בעיקר שיחק עם הילדים. האם חשוב שיבוא לבי”ח לראות אותה? אם כן, באיזו תדירות? על פניו לי זה נראה לא ממש נחוץ, כי לא באמת נמצא איתה (במובן זה שרוב הזמן עסוק בעניינים אחרים גם כשהיא שם). האם כשהם ביחד לעשות משהו מסוים שיעזור לו?

    3. כשהוא שאל בהתחלה למה היא לא באה הביתה אמרתי לו שהרופא עדיין צריך לבדוק אותה, וזה מה שהוא יודע. האם היית מספר משהו נוסף/אחר?

    תודה מראש,
    עינת

    #5826 Reply
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום עינת,
    לא קל, בלשון המעטה. ולשאלותייך:
    1. מאחר שאת כרגע עסוקה ביותר לא הייתי מנסה תוכנית מסודרת ועקבית. כן הייתי מבטא אמפתיה ומתייחס ישירות לקושי, אולי, שעומד בבסיס העניין: לידת האחות.
    2. אכן, לא נראה לי נחוץ שיבוא יותר, מסיבות מגוונות.
    3. ההסבר נראה לי מתאים ומספק. אם ישאל יותר, אפשר יהיה להוסיף.
    בברכה,
    חיים עמית

    #5830 Reply
    עינת
    אורח

    לגבי הסעיף הראשון:
    1. מה בדיוק היית אומר? כלומר, איך היית מבטא אמפטיה ומתייחס לקושי? אחורה בזמן שאלתי אותו באחת מהפעמים האם הוא שמח שנולדה לו אחות או שהוא עצוב כי אני נמצאת פחות זמן איתו? אז הוא אמר ששמח. היית חוזר על השאלה הזאת? משהו אחר? מפתח את זה? אשמח אם תפרט במידת האפשר.
    2. האם בגן הן צריכות להתייחס לעניין פספוסי הקקי? כלומר, האם בגן היית מנסה לעשות תכנית מסודרת ועקבית?

    המון תודה,
    עינת

    #5831 Reply
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום עינת,
    את יכולה לומר משהו כמו: “אני מבינה שזה לא קל לך שאני עכשיו פחות איתך, עסוקה הרבה עם אחותך בבית חולים. אתה אולי גם חושש שזה יימשך הרבה זמן, ולא יודע מה יקרה אחר כך”, ואחרי זה להרגיע בנוסח : “אל תדאג. אתה תמיד תהיה הילד הבכור שלי, שאני מאוד אוהבת…” וכו’.
    לגבי הגן, אני לא רואה מניעה שתעשינה מה שהן יכולות כדי לעזור, כולל תכנית מסודרת ועקבית, ללא לחץ.
    בברכה,
    חיים עמית

    #5837 Reply
    עינת
    אורח

    מה לדעתך כדאי לעשות בגן בעניין הקקי?
    יש דרך שהיא יעילה לדעתך?

    יום טוב,
    עינת

    #5839 Reply
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום עינת,
    יש לך מספיק דאגות, למה שתקחי אחריות גם על מה שקורה בגן? נסי לשחרר לפחות חלק זה, ולסמוך על הגננות. דרך אגב, הן יכולות לפנות לכאן בעצמן ואשמח לחשוב איתן, במידה וירגישו צורך.
    בברכה,
    חיים עמית

    #5844 Reply
    עינת
    אורח

    חיים שלום,

    אני מנסה לחשוב מה לעשות בגן כי אם זה יעבוד שם, זה הרי ישרת גם אותי 🙂
    היום אחה”צ הייתי איתו ביום הולדת בג’ימבורי, ומתישהו פספס גם פיפי. די התפלצתי . . .

    תופעה אחרת שמתבטאת אצל אמרי:
    בשבוע וחצי האחרונים הוא מדבר לפעמים בקול מתיילד (כמו של ילד קטן). משהו מוזר ביותר. היום שמעתי שזה קורה לפעמים גם בגן.
    אני מתלבטת בין התעלמות מוחלטת מהתופעה (כלומר, להמשיך לדבר אליו ולהגיב רגיל ולא לומר על זה שום דבר)לבין האפשרות שכאשר הוא מדבר ככה לומר לו “כשאתה מדבר ככה, אני לא מבינה”. בהתחלה עשיתי את זה, והוא תיקן את עצמו, אבל אני לא בטוחה שזאת הדרך הנכונה ולכן הפסקתי.
    מה דעתך?

    תודה,
    עינת

    #5859 Reply
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום עינת,
    הקול המתיילד של בנך נראה לי כחלק מהצורך שלו בנסיגה, המתבטאת גם בקקי. אפשר לתקן אותו, ואז את מתרכזת בחינוכו לדיבור נכון. אפשר להתעלם, ואז את מתמקדת בלא לתת תשומת לב להתנהגות ילדית. ואפשר להתייחס באמפתיה לצורך בהתיילדות – “אני מבינה שאתה רוצה להרגיש מדי פעם תינוק של אמא” – ואז את מתמקדת בצורך החדש, המתבטא, כאמור בצורות שונות. מה דעתך?
    בברכה,
    חיים עמית

    #5863 Reply
    עינת
    אורח

    אני מוכנה לנסות ולראות מה התגובה שלו (נקודתית, ולאורך זמן).
    גם בגן הוא משתמש לפעמים בקול מתיילד. אתה מציע שגם הגננות יאמרו את אותו הדבר?

    #5867 Reply
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום עינת,
    כן, כדאי שגם הגננות ייעזרו גם בתייחסות זאת.
    נשמח אם תעדכני בהמשך.
    בברכה,
    חיים עמית

    #5880 Reply
    עינת
    אורח

    אז ככה:
    ה”תופעות” שלו ממשיכות . . .
    היום, למשל, אמר לי שהוא צריך פיפי אבל התעקש שאני אוריד לו את המכנסיים והתחתונים (דבר שהוא כבר עשה לגמרי בעצמו).
    אמרתי לו שהוא יודע להוריד לבד, ולא הסכים.
    אמרתי לו שאני אוריד לו את המכנס והוא יוריד את התחתונים, ולא הסכים (בכי תמרורים).
    שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אוריד לו כי הוא רוצה להרגיש/להיות קטן יותר ושאני אעזור לו (או משהו כזה)אז הוא אמר שלא.
    בסופו של דבר, בגלל שלא ידעתי מה נכון לעשות, החלטתי להוריד לו את המכנסיים והתחתונים.
    השאלות:
    1. מה נכון יותר לעשות בסיטואציה הזאת, להתעקש שהוא יוריד (גם במחיר שזה, למשל, ייצא בתחתונים/מכנסיים) כי הוא גדול ויודע לעשות את זה לבד, או להוריד ולא לעשות מזה עניין? ואם מורידים, האם כדאי ללוות את זה באיזושהי אמירה?
    2. אני לא בטוחה שהצורך שלו הוא “להיות ילד קטן של אמא”, כפי שהצעת, או לפחות הוא לא מגיב לאמירות האלה . . . עם אלו אמירות היית ממשיך?

    תודה ולהשתמע,
    עינת

    #5881 Reply
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום עינת,
    1. לא, אני לא חושב שאת צריכה לעשות עבורו מה שהוא מסוגל לעשות לבד, גם אם יש לזה מחיר.
    2. האם יש לך השערה אחרת?
    בברכה,
    חיים עמית

    #5893 Reply
    עינת
    אורח

    היי,
    לא, אין לי השערה אחרת, ויכול להיות שההשערה שלך נכונה, אבל הוא לא מגיב לאמירות. זה לא משחרר לו משהו . . .אז עדיין נשאלת השאלה האם להתעלם לגמרי מצורת הדיבור הזאת או לא להגיב כשהוא מדבר ככה ולומר לו שידבר בצורה רגילה.

    כל כך הרבה התנהגויות “בעייתיות” עולות בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים.
    הלילות שלו לא רגועים.
    כבר זמן מה הוא מתעורר לפנות בוקר, ומבקש לבוא למיטה שלי.
    בתקופה רגילה לא הייתי מסכימה, והייתי נשארת ומרגיעה אותו במיטה שלו (אם היה צורך). אבל עכשיו נדמה לי שיש לו צורך יותר גדול להיות קרוב אלי אז אני נוטה להסכים.
    הבעיה היא שהתקופה שאנחנו עוברים (אחות שלו שמאושפזת) לא הולכת להיות קצרה . . .
    אז מצד אחד, אני לא רוצה שהכל “ייפרץ”,
    ומצד שני, אני רוצה להקל עליו את הקושי הגדול שאני בטוחה שעובר גם עליו.
    איך מחליטים על מה לוותר ועל מה לא? (כאמור, עד עכשיו העלתי את עניין הקקי, דיבור ילדותי, מעבר אלי למיטה לפנות בוקר, רוצה די הרבה שאחזיק אותו על הידיים).

    אולי אני צריכה לדבר איתו הרבה יותר על המצב ועל הקושי (שלו ושלי?).
    בשבת אני הולכת לבי”ח מאוחר יותר, סביב 11, וחוזרת בערב.
    במוצ”ש, כשהשכבתי אותו לישון, אמר “היה לי עצוב היום שלא היית איתי”
    בשבת בבוקר, כשהייתי צריכה ללכת, אמר “אל תלכי”, וכשהסברתי לו שישנתי איתו, ושיחקנו בבוקר, ועכשיו אני צריכה ללכת להאכיל את תמר אמר “אבל זה לוקח הרבה זמן”. צודק . . .
    אלו שיחות היית מנהל איתו, אם בכלל?

    תודה

    #5894 Reply
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום עינת,
    בנך חווה משבר במשפחתכם הקטנה המעורר אצלו רגשות קשים: הוא חסר אותך, חרד לאבד אותך, כועס על היעדרותך, מתגעגע אליך ועוד. את צודקת שזה הזמן לגלות הבנה וגמישות מירבים. בנך מוביל את השיחות ביניכם, יוזם לדבר על רגשותיו, וכל שעליך לעשות זה לעודדו ולגלות כלפיו הבנה. במצבים שאת מחליטה לשים גבול, למשל להחזיק אותו על הידיים, את יכולה לומר לו: “אני מבינה שקשה לך, שאתה רוצה אותי, שאתה רוצה להרגיש כמו תינוק, אבל… (אמא עייפה, אתה גדול ומסוגל לבד וכו’).
    בברכה,
    חיים עמית

מוצגות 14 תגובות – 1 עד 14 (מתוך 14 סה״כ)
מענה ל־אחות חדשה בבי"ח
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">