[נירית]

שלום חיים עמית
אני צריכה את עזרת, בע"ה בעניין בעייה שמחמירה. בתי בת ה-3 חווה שינויי מצבי רוח קיצוניים מאוד היא ילדה עדינה מתוקה וחכמה אחות לבן 4.5 ולבת שנתיים מהיותה תינוקת הייתה נאחזת בי ולא מרפה התהלכתי איתה שנה שלימה על הידיים.. הייתה חסרת בטחון ופחד מזרים בשנה האחרונה התקדמה ונפתחה וכעת הולכת לגן שמאוד מפתח אותה חברותית ומקסימה. אבל.. היא נדלקת על כלום.. אם אמרתי ככה ולא אחרת אם נעצתי את המזלג לקציצה ולא באורז מתפרצת ובוכה דקות ארוכות לפעמים התקפים של 20 דקות בהם יש לה מנטרה שאני לא תמיד מבינה כי היא עם מוצץ ואני מתחילה לנסות להבין את זה את רוצה? ככה? מנחשת וזורקת אופציות אבל היא בשלה עם המנטרה היום למשל מקרה מזעזע.. כל הבית התארגן למקלחות, הוצאתי את הקטנה והתכוונתי להרדים אותה היא נכנסה לחדר ביקשתי שתכנס להתרחץ בזמן שארדים את בת השנתיים בכתב שלא רוצה להתרחץ ניסיתי לשכנע ובסוף אמרתי את מתרחצת וזהו… בכתה, השתוללה והמנטרה החדשה לא רוצה להתרחץ בהמון… ניסיתי להבין אולי לא רוצה כ"כ הרבה מים אולי רוצה בעמידה כלום לא עזר וגם אם אני קולעת זה לא משנה את המנטרה היא בשלה ומתחילה להרביץ לי שורטת נושכת אמרתי לה את לא מרביצה לאמא ותפסתי לה את היד כמה פעמים לא עזר שוד ושבר היא בהתקף רציני חיבקתי חיבוק דב שפעם עזר ולחשתי זה בסדר אני פה אני אוהבת אותך תנסי להרגע.. כלום נשיכות שריטות בסוף לקחתי אותה עם הבגדים לאמבטיה ורחצתי אותה בצרחות היא נשכה אותי ואני הפלקתי לה הוצאתי אותה ניגבתי והיא בכתה והקיאה קצת פתאום נרגעה ביקשה שאלביש. הלבשתי ונותרתי המומה חסרת כל כח עם דמעות בעיניים נשכבתי על המיטה ואמרתי לה הלילה טוב היא רצתה אותי וידעתי שהיא צריכה את החיבוק אבל לא יכולתי להכיל אותה אח"כ הבן גם נכנס והתאוששתי לקחתי לחדר אחר ושם אמרתי לה שהיא צריכה לבקש מאמא סליחה ביקשה והתחבקנו אמרתי לה שבע"ה היא תגדל ולא תבכה יותר ושאני אוהבת אותה גם כשהיא בוכה.
זהו זה קורה פעם ביום!!! לא כזה קיצוני עם מכות ושריטות כאלו אבל תמיד מלווה במכות שהיא מרביצה כשהיא מתפוצצת ואני בד"כ לא מגיבה עליהם בפליקים רק לעיתים רחוקות בד"כ מנסה להבין מה מו מי וכשזה לא עוזר מתעלמת מהבכי ומנסה להתרחק אבל היא רודפת אחרי בצעקות…
אוי כמה קשה לי ניראה לי שהיא ממש במצוקה אוהבת שונאת רוצה לא רוצה ולא יודעת גם לקבל גבול אבל הבכי ברוב המקרים לא נובע מגבול אלא באמת אין לו סיבה הגיונית. אח"כ יש קתרזיס שהיא מסבירה לי למה בכתה ובסוף הסיבה תמיד כי רציתי אמא.
אני משתדלת לתת לה את היחס והאהבה וחמימות שאני יכולה בטוח היא גם מקנאה לפעמים וזה טבעי ונורמלי אבל אני מרגישה שהיא מגיעה איתי למצבים קיצוניים.
בבקשה תעזור לי
תודה רבה
נירית

דיון

[חיים עמית]

שלום נירית,
בתך מבולבלת ומבלבלת, ואת נעה ונדה איתה, מקיצוניות אחת של ביטול עצמי לקיצוניות שנייה של כפייה כוחנית, בלית ברירה. האם יש גם אבא בתמונה? מה עמדתו ומה גישתו? האם תוכלי לתאר לי בצורה מפורטת סדר יום טיפוסי, מהבוקר ועד הלילה?
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות