[שלי]

מה עושים עם ילדה בת עשר, שמקבלת המון תשומת לב, חום ואהבה, וכתוצאה מויכוח שטותי סביב הלחמניה שלא טעימה לה, החליטה על שלוש אופציות: נקנה לה את הלחמניה שהיא אוהבת, או שהיא תעבור למשפחה אחרת, או שהיא תתאבד. כמובן שכששמעתי את זה הזדעזעתי מאוד. האם טבעי והגיוני שהיא תקפוץ למסקנות כאלו? ניסיתי כמובן להסביר לה מה זה אומר, ולהבין למה היא קפצה למסקנות הללו.

דיון

[חיים עמית]

שלום שלי,
לא, זה לא טבעי וזה לא הגיוני שילדה בת 10 תתנסח כך לגבי ויכוח שטותי על לחמניה, במיוחד שהיא מקבלת כל כך הרבה תשומת לב, חום ואהבה, כפי שאת כותבת. יש שתי אפשרויות קיצוניות, וביניהן רצף גדול: או שהיא במצוקה אחרת והדברים יוצאים דרך זה, או שהיא מקבלת יותר מדי ופועלת בצורה מניפולטיבית.
בברכה,
חיים עמית

[שלי]

כשניסיתי להוציא ממנה מה מפריע לה (במאמץ רב), היא אמרה שמפריע לה שלפעמים כשאנחנו מתעצבנים (קורה במשפחות הכי טובות) אנחנו אומרים שלא ניקח אותה ואת אחיה (גדול ממנה בשנתיים) לכל מיני מקומות. כמובן שזה נאמר בהיסח הדעת, בלהט של הרגע, כמובן שה"איום" הזה לא מתממש, אבל כנראה שהיא מאוד רגישה ומפרשת את זה לא נכון. מכל השיחה הזו הבנתי בעצם שמדובר גם בקנאה בין אחים, בהמשך השיחה אמרה גם שלאחיה אנחנו מרשים כל מיני דברים ולה לא וזה מפריע לה.
איך נכון לפעול?

[חיים עמית]

שלום שלי,
יתכן שמעז יצא מתוק, ויש כמה עניינים במשפחה שיכולים להתברר. ראשית, עניין העונשים. נראה שאת מתנצלת על כך שאתם מענישים או מתכוונים להעניש במשפחה. מדוע זה ברור שהאיום לא יתממש? נשמע לי הגיוני שאם הם מתנהגים לא ראוי, שלא תקחו אותם למקומות מסוימים. מדוע זה נאמר בהיסח דעת ולא בהתכוונות מלאה? זה יכול להיות הרקע הסמוי לאפשרות המניפולציה שציינתי מקודם. בתכם מרגישה את חוסר הבהירות וההססנות שלכם.
לגבי קנאת אחים, כדאי גם כאן לנקוט בגישה ישירה ומעמתת, אף כי אמפתית: "בואי נדבר על מה לפי דעתך אנחנו מרשים לאחיך ולך לא, ונראה אם זה מוצדק או לא. מה שלא מוצדק נשנה, ומה שמוצדק נסביר לך מדוע זה כך".
בכל מקרה, יש להבהיר לבתך שגם עניינים אלה אינם מצדיקים בשום אופן איומי התאבדות. עליהם להבהיר לה מה הדרך הלגטימית שבה היא תוכל לבטא תסכולים וכעסים ומה לא.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות