[רותי]

שלום חיים,
רציתי להתייעץ בנוגע לביתי הבכורה, בת ה 3.5. (יש לה אח בן 1.5). לאחרונה היא בוכה כתגובה לכל דבר שמתסכל אותה, הבכי לעיתים מלווה בצעקות ובהתחצפות. ניסינו להתעלם אבל זה לא עבד, ניסינו לחבק ולהסביר שאנחנו כאן בשבילה אבל לא יכולים לעזור לה אם היא לא מדברת ומסבירה מה היא רוצה, וגם זה לא עזר. היום לדוגמה, הייתה סיטואציה בשירותים שהיא התחילה לבכות כי התעקשתי שהיא תקנח לבד את האף, תנגב לעצמה ותשטוף ידיים (דברים שהיא יודעת לעשות לבד אך לאחרונה מבקשת שוב ושוב שאנחנו נעשה). מכיוון שהיא התחילה לצרוח יצאתי והשארתי אותה לבדה (עם דלת פתוחה כמובן). היא בכתה הרבה זמן, בערך שבע דקות ואח"כ עשתה מה שביקשתי אך באה בוכה לסלון. אני די אובדת עצות לגבי הטיפול בבעיה. אשמח לעצתך. תודה!

דיון

[חיים עמית]

שלום רותי,
נראה שבתך בשלב בו היא חוששת לגדול. הגדילה מלווה בציפיות ובתסכולים. היא מעדיפה, לכאורה, להישאר קטנה, אחת שלא יודעת ולא מסוגלת ולכן גם לא יכולה להיכשל. יכול להיות?
אין טעם לבקש ממנה יותר מדי שתסביר את עצמה כשהיא בוכה או צועקת. כדאי לומר לה במצבים שהיא בוכה מתסכול: "אני יודעת שאת כועסת שאת לא מצליחה. לא נורא, פעם הבאה תצליחי". לעומת זאת, את עושה כהלכה שאת מתעקשת שתעשה את הדברים שהיא מסוגלת לעשות. כדאי להוסיף ולומר לה במצבים אלה: "אני מבינה שהיית רוצה להישאר קטנה, שלא יודעת לעשות דברים. אבל את לא. את ילדה גדולה ומסוגלת".
מה דעתך?
בברכה,
חיים עמית

[רותי]

תודה רבה על תגובתך המהירה. יש משהו באפשרות שהיא פוחדת לגדול, בעיקר לאור העובדה שאחיה הקטן בדיוק בגיל בו הוא מקסים את כולם (אנחנו משתדלים לצנן התלהבויות לידה אבל הסביבה מתייחסת אליו בהתלהבות בלתי נמנעת…).
עם זאת, לדעתי יש עוד משהו שאולי קשור לגבולות ולצורך שלה בעצמאות? פעמים רבות התסכול שלה מגיע לאחר שאנחנו מחלקים לה הוראות. כלומר "בואי לאכול", "עכשיו הולכים להתקלח". לעיתים זה קורה אחרי שהיא דוחפת את אחיה שבא להרוס לה את הציור, או אחרי התנהגות לא הולמת אחרת שלה….התגובה המיידית שלה זה "די" צעקני ובכי דרמתי. היא גם החלה להשתמש במשפט "אתם לא מחליטים עליי"….
לעיתים היא גם רוצה שנאכיל אותה כי היא עייפה ולעיתים היא מאוד כועסת אם עושים משהו בשבילה מבלי לבקש רשות קודם (למשל ללבוש מעיל). פתאום היא רוצה לעשות זאת לבד….
עושה רושם שיש לה איזה קונפליקט פנימי בנוגע לעצמאות שלה לעומת התלות שלה בנו… האם זה נשמע לך הגיוני?
אגב, לפעמים היא בוכה גם מבלי שנבין מה קרה….היא לא תמיד אומרת לנו..
אאמץ את הרעיון לשקף לה את רגשותיה לגבי זה שהיא רוצה להישאר קטנה…אבל השאלה אם יש עוד משהו שאפשר לעשות כדי לתת לה כלים להתמודד עם התסכול, הבכי וההתפרצויות?
המון תודה

[חיים עמית]

שלום רותי,
כן זה נראה הגיוני: מצד אחד רוצה להישאר תינוקת וליהנות המרווחים שאחיה הקטן נהנה, ומצד אחר, להיות גדולה בהתאם לגילה. זהו קונפליקט התפתחותי מוכר.
לגבי הבכי, אפשר יהיה לחשוב על כלים נוספים, אבל כרגע, החשוב ביותר לעתיד הוא למנוע שהיא תפתח את הבכי כדרך לפתור בעיות. הטיפול בתסכול צריך להיות לפני הבכי, ונדבר על כך.
בברכה,
חיים עמית

[רותי]

רציתי לעדכן כי חל שיפור מהיר בתגובותיה. לאחר שהבנתי את המקור להתנהגותה פתאום זה נראה ברור מה צריך לעשות! בכל פעם שהיא בכתה דיברתי איתה על תחושותיה והסברתי לה שהיא בוגרת ועצמאית והיא יכולה לעשות דברים לבד, כמו שאמא ואבא עושים לבד. שאלתי אותה מה עוד את יכולה לעשות כבוגרת שקטנים כמו אחיך לא יכולים? והיא נתנה לי רשימה של הרבה דברים! השיחות הללו מאוד עזרו! היא נרגעת מהר, התחילה לבקש דברים במקום לבכות והיא שמחה לעזור לי במרבית הפעמים.
תודה רבה!

[חיים עמית]

שלום רותי,
תודה על העדכון החשוב. אין ספק שהבנה של הילד היא אחד ממקורות הכוח החשובים בהורות. כדי שהיא תתרחש, עלינו להקשיב באמת ובצורה רגועה לילדינו. וזה קשה.
בברכה,
חיים עמית

• התגובה הזו עודכנה לפני לפני 11 שנים, 3 חודשים ע"י חיים עמית.

[מאת]

תגובות