[רינת]

שלום,
אנחנו הורים לשני ילדים. הגדול בן ארבע והקטן בן שנה ותשעה חודשים.
מאז שנולד הקטן שמנו לב לקנאה של אחיו הגדול והשתדלנו למזער אותה עם המון המון תשומת לב, פירגונים, זמן איכות לבד עם אמא ולבד עם אבא וגם לבד עם שנינו. לציין שהוא בסדר גמור במסגרת, אהוב ע"י החברים והגננת.
בימים האחרונים שמנו לב שהוא פשוט לא מקשיב לבקשות\הערות שלנו, מתעלם ועושה מה שהוא רוצה. למשל: פותח את הדלת של התנור ועולה עליה (משחק במנוף), מחליט שהוא מנקה את הבית לפסח, לוקח כוס מים שופך באמצע הסלון ומוציא מהמגירה מגבות נקיות ומנקה. בקטעים כאלה אני מנסה למצוא לו תחליף, למשל: בוא ננקה ביחד ומראה לו שקודם צריך לסדר ולהרים ורק אחכ לשפוך מים… אבל הוא לא רוצה וממשיך בשלו. "בוא לאכול", "בבקשה להתלבש"\"לנעול נעלים".. מתעלם וממשיך לשחק ככה אולי 10 פעמים עד שזה מגיע לכעס ואיומים שאם ימשיך… יקבל עונש, יפסיד משחק שלו…
הויכוחים האלה מתפרשים במשך כל שעות היום, חוץ מה-5 שעות שהוא במסגרת שבה מעידים עליו כי הוא ילד מאוד מאוד נוח.
בזמן הזה היחס שלנו לקטן הוא שונה לגמרי, מאוד סלחני כי הוא קטן ומאוד אוהב וחם. (לציין שכשהגדול מתנהג יפה הוא מאוד אהוב על ידינו, הרבה חיבוקים, נשיקות,משחקים ביחד, אומרים לפחות 3 פעמים ביום כמה אבא\אמא אוהבים אותו…) ובסה"כ זה בית מאוד מאוד כיפי… אנחנו כל הזמן סביב הילדים ועושים את הסידורים שלנו\ זמן איכות רק בזמן שהם ישנים\ במסגרת.
אתמול זה הגיע למצב שמ- 5 בבוקר ועד שהלך לישון הוא רק התבכיין כי לא מקבל מה שהוא רוצה\ לא נותנים לו לעשות מה שבא לו…
אני חושבת שזה קשור לקנאה שלו באחיו בקטן, כי הוא גם כל הזמן אומר שהוא לא חבר של יואלי למרות שהוא משחק איתו יפה בדרכ.
מה לדעתך קורה עם הילד? ואיך אנחנו אמורים להתייחס אליו בזמן שהוא אנטי?

דיון

[חיים עמית]

שלום רינת,
אכן, הסברך הגיוני: הקנאה של בנכם הגדול באחיו הצעיר, הולכת וגדלה, ככל שזה גדל, ומראה נוכחות כל כך נעימה וחיובית. בסה"כ נראה שהצלחתם לא רע בכלל, שכן התנהגותו מחוץ לבית היא ללא דופי.
כשהוא מתנהג אנטי, עליכם להקדיש לו כמה שפחות תשומת לב! כיום אתם עושים מזה סיפור גדול, והוא לומר שדרך זה הוא מקבל הרבה תשומת לב. למשל, אם הוא ממשיך לשחק במנוף של התנור, למרות התראה אחת שלכם, הבהירו לו שהוא לא יכול להישאר במטבח והרחיקו אותו משם. או למשל, אם הוא לא מתלבש בזמן, הבהירו לו שתקחו אותו כמו שהוא לגן. במקביל, המשיכו, כמובן, ביחס החיובי ותשומת הלב הטובה כשהיחסים תקינים.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות