[מאיה]

ביתי בת 4 ילדה מקסימה,נבונה,בוגרת מאוד לגילה.לפני כמעט שנה נולד לה אח והיא מאוד אוהבת אותו.אציין שאני מגדלת אותם לבד ויש קשר רופף אם בכלל עם האב.
הילדה הפכה בחודשים האחרונים פשוט לבלתי נסבלת,בצער רב אני אומרת את המילים האלה על הבת שלי,אבל המצב בלתי נסבל.
מהרגע שהיא מתעוררת בבוקר הכל דווקא,בכי,עצבים,אני לוקחת אוויר ודוחה את ההשקמה שלה בעוד דקה ועוד דקה,כי אין לי כוחות להתחיל את היום ככה.
לא משנה כמה סבלנות וכמה רוגע אני אפגין,זה יגרר לצעקות ועצבים וכאילו רק אז,אחרי שהוציאה אותי מן השלווה, היא תעשה מה שהיא אמורה הייתה לעשות.
כשאחזור לקחת אותה מהגן,כל הילדים יצאו מחייכים והיא תמצא על מה לבכות.כואב לי כ"כ שאני מתגעגעת אליה יום שלם וברגע שמגיעה לקחת אותה מגן,תוך דקות בודדות,בא לי להחזיר אותה לעוד כמה שעות,אם יכולתי אז עד שעת השינה.
אני כואבת מאוד מהמילים שאני כותבת על ביתי שלי,בכל לילה אני בוכה ממש מחוסר אונים,מצער שעוד יום נגמר בכעסים והילדה הלכה לישון,למרות שהיא אחרי סיפור ונשיקות,בצעקות.
אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתה,החיים הפכו פשוט בלתי נסבלים,הכל מתנהל בדווקא,בכעס,במילים שחוזרות על עצמן בלי הרף "דייייי" "לא בא לי" " לא רוצה" וכדומה והכל בטון מתבכיין ומעיק.

בבקשה תעזרו לי

דיון

[חיים עמית]

שלום מאיה,
אני יכול להבין את הכאב והתסכול שלך. כיצד בתך מתפקדת בגן? היכן ישן התינוק וממתי? האם בתך מביעה רגשות שליליים גם בצורה תקשורתית, של דיבור ישיר, וכלפי מי?
בברכה,
חיים עמית

[מאיה]

ראשית תודה על תגובתך המהירה.
השנה עברנו מהמרכב צפונה והגן והכל חדש לה.מילדה מאוד חברותית שמאוד אוהבת את הגן,הפכה להיות ילדה שמתלוננת שלא משחקים איתה,שמרביצים לה.כמובן שלקחתי ברצינות את דבריה ופניתי לגננת ולהורים של הילדים המכים.בבוקר כשאני מכניסה אותה לגן,היא נפרדת יפה,אבל עומדת קפואה כאילו לא מוצאת למי לחבור באותו הרגע.היא לא רצה כמו בשנה קודמת ישר לשחק עם הילדים.זה גומר אותי בכל בוקר לראות את התמונה הזו.

התינוק ישן מאז שנולד בחדר שלי והיא בחדר שלה שאליו עברה מאמצע ההריון.
מאז שעברנו כל אחד מהם קיבל חדר משלו והיא ממש ביקשה שהוא ישן איתה ואכן העברתי אותו לישון איתה באותו החדר.הניסיון הזה לא צלח ואחרי חודש שלם של סיוט בכל לילה שהיא פשוט לא מאפשרת לו לישון,מצחיקה אותו,קמה אליו,משחקת איתו,החזרתי אותו בחזרה לחדר שלו.איימתי כמעט בכל ערב שאם זה לא יפסק ,הוא יחזור לחדר שלו ובסוף לא נותרה לי ברירה.

הרגשות השליליים מופנים בעצם כלפי כמעט כולם,סבא וסבתא זוכים ממה לזלזול,היא לא רוצה לדבר בטלפון איתם,כשבאים לא רוצה נשיקה,מציקה,בוכה,אומרת מילים פוגעות (אל תיגע בי,לא רוצה שתחבק,אל תשבי לידי,רק אמא שלי תיתן לי,לא רוצה אותך) .
לפעמים היא ממש פוגעת,למרות שהיא ילדה זה נורא מעליב בשלב מסויים,עם כל ההבנה וההתחשבות.
הילדה שנטפה רוך וחיוכים הפכה פתאום לילדה שלא נעים בחברתה,אני רואה גם שלא ממהרים להתנדב לשמור עליה לשעה אם אני צריכה,כמו שהתנדבו פעם ובהחלט מבינה למה.

אני יודעת שעכשיו זה ישמע שבגלל המעבר המצב הוא כזה,שהכל חדש וכ' ואני אכן מסכימה עם זה במידה מסויימת,אבל השינוי החל עוד כשגרנו במרכז,לא ידעתי אם לשייך להריון,ללידה,לגיל,כל פעם תליתי את הבעיה בסיבה אחרת,אבל מה הפתרון???

[חיים עמית]

שלום מאיה,
נראה שבתך חוותה מספר מעברים שקשים לה מאוד – היריון, לידה, מעבר בית – והיא מגיבה בצורה קשה.
נראה לי שכדאי לכם לפנות ליעוץ מסודר, שכן הבעיה גדולה, ונראה שהשקעת מאמצים גדולים בלהכיל אותה ואינך מצליחה.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות