[דואגת]

שלום חיים,
בתנו האמצעית, תלמידת כיתה א', ילדה אסופה ומאורגנת, אופי חזק ולאחרונה מאד התבגרה. מאז ומתמיד זמן ארוחת הערב היה זמן של קונפליקטים איתה. לאחרונה הצטמצם מגוון האוכל שלה עד כדי כך שמלבד סלט, הסכימה לאכול רק פסטה ברוטב שמנת או פריכיות אורז. בשבוע האחרון נמאס לה מהפסטה ולא נשאר מה לתת. אמש ישבה בארוחה המשפחתית ולא הסכימה לאכול דבר. הצעותי להכין לה דברים, ולחילופין שאלותי מה היתה רוצה לאכול, נענו ב"כלום"… לבסוף, אחרי שכולם קמו ולקראת 8 בערב, הסכימה שאכין לה צלחת ירקות מקושטת – ברור לי שכך קיבלה תשומת לב מיוחדת והעצמה לדגם ההתנהגות הזה שלה.
אציין עוד שבדרך כלל אני משתדלת להיות סובלנית, אבל היתה תקרית שבה "ירדתי" עליה שכל יום רוצה הפסטה ברוטב שמנת, אולי העלבתי אותה מול אחיותיה.
איך שוברים את המעגל?
תודה,
הדואגת

דיון

[חיים עמית]

שלום דואגת,
האם את דואגת בענייני אוכל רק לבתך הזאת? האם חוץ מזה שהיא עושה עניינים באוכל, יש לך סיבה נוספת להיות מודאגת במיוחד לגבי האוכל שלה?
בברכה,
חיים עמית

[דואגת]

שלום חיים,
כן, בתי רזה מאד. זה מבנה גופן של שלוש בנותי, אך הבת הזאת, יחסית לתקופות קודמות בחייה, דקה יותר (מכתב מאחות בית הספר..). מעבר לכך היא חיונית ואנרגטית כתמיד.
בגלל יכולת ההתאפקות והבררנות שלה, היא מגיעה למצבים של מצוקה/עייפות, ובמצבים האלו חייבת מתוק כאן ועכשיו. יש לה את הממתקים שלה (קיבלה חבילה גדולה בחנוכה) ולוקחת מתי שרוצה, וגם בדמי הכיס משתמשת לקניית דברי מתיקה.
הבוקר, לא רצתה לאכול כלום לפני היציאה מהבית, והתעקשתי שתאכל משהו כדי שתהיה לה אנרגיה בתחילת היום. במקום סנדוויץ לביה"ס, ביקשה שתי פרוסות לחם.
אציין שבויכוח עם אביה על ענין אחר אמרה: "אמא לא דואגת לאוכל שלי", ושהיא, כל שבת בבוקר, מכינה לי "ארוחת הפתעה".
תוך כדי כתיבה אני מבינה שהרבה מהתקשורת בינינו היא בעניין האוכל… אולי בגלל שבשעות שלי איתן, אחר הצהרים, רוב הפעילות שלי היא במטבח…
בברכה,
הדואגת

[חיים עמית]

שלום דואגת,
הגעת לתובנה חשובה מאוד: הרבה מהתקשורת בינך לבין בתך נסובה סביב האוכל, וזה כמובן לא רצוי, ואף מסוכן.
לכן, אני מציע לך להקפיד רק על כלל אחד: חייבים לשבת לשולחן בזמן הארוחות המסודרות; לא חייבים לאכול. נסי להפוך את האוכל מהעניין המרכזי ביניכן לעניין שולי. אני בטוח שלאורך זמן תראי שיפור משמעותי.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות