- This topic has 3 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 5 שנים, 8 חודשים by .
-
דיון
-
חיים שלום,
קראתי את ספרך "הורים כמנהיגים" ונהנית מאוד מיישום ההמלצות וההצעות לשיח ודיאלוג עם הילדים. רציתי להתייעץ לגבי בתי, בת
ה-19, שנראה כי חזרה שוב לגיל ההתבגרות. כרגע חיילת, לפני כמה שבועות,לאחר ויכוח שהיה לה עם האח הקטן על האוטו (ואנו לא נקטנו עמדה רק אמרנו שידברו ביניהם ויגיעו להסכמה) החלה ל"החרים" אותנו; לא עונה לפלא,לא מגיבה להודעות,מה שקודם לא היה כך כלל. נמצאת כחצי שנה בבסיס סגור,שם טוב לה והיא השתלבה יפה עם כל החברה. מזה כחודש היא מגיעה הביתה מהצבא לא משתפת, לא מתקשרת כמו שהייתה וגם לא נענית לחיבוק או נשיקה מצידינו. נמצאת בתהליכי מיון לקצונה אך לא משתפת כלל בשלבים ובתוצאות (את האחים הגדולים כן). פתאום רואה בנו כמו "אויב" וניכר כי משקיעה המון אנרגיות ב"להסתדר לבד ולא לשתף",גם לא מוכנה לקבל כסף שהיינו נוהגים לתת לה כל פעם שיוצאת לבסיס. יש לה 2 אחים בוגרים ממנה (29,26), אתם היא מתקשרת והאח המתבגר, אתו היא בעיקר רבה. בעקבות המלצות מספרך ניסינו לתקשר ולהגיד מה אנו מרגישים עם המצב הזה ומבקשים לדעת אם קרה משהו שקשור אלינו, בלי להאשים ולהתווכח. היא הייתה במערכת יחסים קצרה שנגמרה וייתכן שזה חלק מהמצב. אנו עומדים מהצד בסבלנות, בהבנה, אהבה והכלה ומחכים שזה יחלוף. אך יחד עם זאת מאוד חוששים שמצב זה יגרום לה להתרחק ויפגע ביחסים שלנו ובאווירה המשפחתית,ובמיוחד שלא ייגרם לה איזשהו נזק. תמיד היא הייתה ילדה ששיתפה וסיפרה פחות אך הייתה קרובה יותר מבחינת שיח, צחוקים, חיבוקים וכו'. אשמח לשמוע דעתך ואם יש כמה עצות שאוכל ליישם.