[שחר]

עמית שלום,
בננו בן 2.9. ילד שמח אנרגטי שובב ומלא יצר (: עד גיל חצי שנה נהג למצוץ מוצץ ולאחר מכן גמל את עצמו. לאחר שלא הסכים יותר למצוץ מוצץ התקשה במשך תקופה ארוכה למצוא רגיעה אך למד להרגיע את עצמו בדרכים שונות (שיחק בשיער של עצמו,תופף על הראש) והרבה למולל את שערותיי (אמו) בזמן הנקה ומאוחר יותר גם על מנת להירגע ללא קשר להנקה (ינק עד גיל 10 חודשים). בשלב מסוים החל להכניס את שערותיי לפיו,למצוץ אותם ולנשוך אותם.בתגובה הייתי מוציאה את השערות ואומרת לו שאני לא מרשה ושזה לא משחק. אפשר לחבק, לנשק ללטף אך לא להכניס לפה.
היום,כאשר אני מגיעה לאסוף אותו מהגן הוא מחבק ומנשק וניגש ישר לשיער שלי- יש לו צורך חזק לגעת בו והוא ממש מתאפק שלא להכניס אותו לפה בגלל שיודע שאני לא מסכימה או שאני עוצרת אותו לפני שמספיק… במצבים רבים הוא ניגש לשיער שלי (מטעין מצברים) וממשיך לשחק. גם כאשר יש לו הרבה תשומת לב מאביו/משפחה וכו וגם כאשר אני איתו לבד.
בעבר התייחסתי לעניין זה יותר בהבנה לצורך הרגשי שלו ולכך שזה עוזר לו להתווסת. בתקופה האחרונה אני מגלה פחות סובלנות לכך ויש לי גם פחות יכולת פיזית לקבל זאת בהבנה (מכיוון שיש לו אח בן 9 חודשים) ובפעמים מסויימות אף מאוד כועסות עליו ותולשת אותו ממני בכוח מכיוון שהוא לא עוזב את השיער גם לאחר דרישה שלי. לאחר שזה קורה הוא ישר מבקש סליחה ומבקש רק ללטף את השיער בלי לנשוך אותו. ישנן פעמים בהן אני רואה שהוא כמעט ומושך אך הוא מצליח לעצור בזמן ורק ללטף ואז אני מחזקת אותו על כך. אך נראה שזה דורש ממנו המון איפוק וקורה לעיתים רחוקות. כששנינו רגועים אני מסבירה לו שוב ושוב שאני לא מסכימה/שזה מכאיב/שהשיער שלי/שגם לו כואב שמושכים לו בשיער וכו..
אני מרגישה שכבר אין לי סבלנות להגיב באופן מכיל ברגעים שהוא עושה כך ושעם כל הרצון הטוב התגובות שלי נהיות יותר ויותר תוקפניות כלפיו (מזיזה אותו ממני בכוח והולכת ממנו)
כפי שתיארתי ההתנהגות נמשכת לאורך תקופה מאוד ארוכה. איך אנחנו יכולים לעזור לו להפסיק את ההרגל הזה? מה אפשר לספק לו שיהווה תחליף לצורך שלו?
המון תודה,

דיון

[חיים עמית]

שלום שחר,
יש לנו כאן מקרה קלאסי של התנגשות בין ההבנה והאמפתיה לצורכי הילד לבין הכרה בצרכים בסיסיים של עצמנו והצבת גבולות הגיונית. האם ניסיתם למצוא תחליף? למשל, שיער מלאכותי?

[מאת]

תגובות