[גלית]

שלום רב,
צריכה ייעוץ. בני בכור בן 9 וחצי אח לילד בן 6 וחצי וילדה בת שנתיים וחצי. כל הצבת גבול שלנו נגמרת באמירות לא נעימות מצידו. דוגמאות: לא מסכימה לו לאכול בסלון – אוף איזה אמא מעצבנת, לא הסכמתי לו לראות טלויזיה בערב כי הגיע זמן לעלות למיטה – אוף את לא בן אדם, רוצה למות.. איזה בית מעצבן…. והדבר הכי כואב היה כשלא הסכמתי לו לשחק במחשב (יש לו ולאחיו חצי שעה ביום מחשב ותוכנית טלויזיה אחת לבחירה, כאשר בשישי שבת אנחנו מאפשרים קצת יותר) מכיוון שסיים את תורו הוא אמר לי: כל החברים שלי אומרים לי שיש לי בית לא נעים. אחר כך בשיחה עמו הבנתי שהחברים שלו מתעצבנים שכשהם מגיעים הם לא יכולים לשחק במחשב מכיוון שאני מגבילה את בני. (אצל חבריו טלוייזיה ומחשב אפשרי כל היום ללא הגבלה, כאשר שני המכשירים הנל אף נמצאים בחדרי הילדים). הסברתי לו שאלה חוקי הבית שלנו והחברים שלו צריכים לקבל זאת.
1.לא יודעת אם אני פועלת נכון, אולי כשהחברים מגיעים לאפשר לשחק כמה שהם רוצים
כדי שבני לא יפגע
2. לא יודעת כיצד להתמודד עם האמירות שלו
תודה רבה

דיון

[חיים עמית]

שלום גלית,
אני לא חושב שאתם צריכים לשנות את חוקי הבית כשבאים לבנכם חברים. אם זו תפישת עולמך, אין סיבה שתשנו אותה, דווקא בגלל שבאים חברים.
ברור שבנכם "משחק" על הרגישות הרבה שלך למצבי רוחו: הקשבתכם להם מחזקת אותם, כנראה.
מה עמדתו של האבא? כיצד הוא מתמודד? כיצד בנכם מגיב אליו?
בברכה,
חיים עמית

[גלית]

לגבי תגובת אביו: אם הוא מגיב באמירות כמו: איזה אבא מעצבן, בית מגעיל, הוא מבקש משהו ולא מקבל אז הוא אומר: איזה אבא עצלן יש לי…אז בעלי אומר לו (ואם אני שומעת או שזה יכול להיות מופנה גם אלי גם אני מגיבה) : "אני מזכיר לך שאני לא חבר שלך אלא אבא שלך ואני לא מסכים לך לדבר אלי ככה". במידה והוא ממשיך (וקורה הרבה פעמים שהוא ממשיך "יאללה איזה מעצבן אתה…")בעלי מכניס אותו לחדר להרגע או שולל ממנו את הזכות להיות במחשב או בטלויזיה. התגובות שלי הן אותן תגובות כמו של בעלי. לפעמים אני גם מאבדת את העשתונות וגם מרימה את הקול. זה קורה לרוב במידה והוא מסרב ללכת לחדר – "לא רוצה ללכת מה תעשי לי…" אני אוחזת בידו ומובילה אותו לחדר
יכול להיות שבשפת הגוף שלי או באמירות שלי אני מראה לו רגישות לאמירות שלו, אני לא יודעת איך אני צריכה להגיב.

[חיים עמית]

שלום גלית,
לא נראה לי שהבעיה היא עם הצבת הגבולות שלכם: אתם מגיבים בצורה תקיפה, עניינית בדרך כלל, ואחידה.
האם אתם גם מדברים איתו על תחושותיו, לא ברגעים שהוא כועס? האם אתם מנסים לעזור לו לקבל את המגבלות, להכיל את התסכולים, שלא בזמן כעסים? ואם כן, כיצד אתם עושים זאת?
בברכה,
חיים עמית

[גלית]

כשאני מנסה לדבר איתו ולהסביר לו הוא בדכ אומר לי אני מקשיב רק אם תתני לי אייפון/טלוייזיה/ מחשב. כמובן שזה לא תנאי עבורי ואני לא מסכימה ואז הוא נאטם ולא מסכים להקשיב. אתמול בערב אחרי אירוע נוסף אמרתי לו שאנחנו מבוגרים ויש לנו תפקיד לשמור עליו ועל האחים שלו ואנחנו עושים את זה על ידי הגבלות של דברים שאנחנו חושבים שפוגעים בו ובאחיו כמו צפייה מרובה בטלויזיה . אז הוא אמר לי הלוואי והייתי כבר מבוגר והייתי נשאר לראות טלוייזיה עד מאוחר. לאחר מכן הוא אמר לאח שלו, לנו הילדים יש רק חסרונות כמעט ואין לנו יתרונות. כששמעתי את זה ניסיתי להסביר לו שיש גם יתרונות וגם חסרונות הוא מייד נכנס לוויכוח שזה לא נכון

[חיים עמית]

שלום גלית,
זה הכיוון, אבל תנסו לעשות זאת שלא בזמן כעס, שלא בזמן מריבה. למשל, לפני השינה. נסי להתחיל איתו שיחה כללית כמו "האם לפי דעתך יש הבדלים בתפקידים בין מבוגרים לבין ילדים? האם יש יתרונות ללהיות מבוגר והאם יש יתרונות ללהיות ילד?" מה שחשוב שלא תנאמי, אלא שיותר תקשיבי! נסי לעשות שיחה כזאת, ותתארי אותה כאן, בפירוט הכי גדול שאת יכולה.
בברכה,
חיים עמית

[גלית]

ערב טוב, היום לקחתי אותו לשבת בבית קפה וכך היתה השיחה (כפי שבקשת הקלטתי ותעדתי הכל(:
אני: איזה תפקידים יש לכם כילדים בבית
בני: ליראות תוכנית אחת בטלויזיה, להיות חצי שעה במחשב, לסדר את החדר והתפקיד הכי כיף זה לשמור על…(אחותו הקטנה)
אני: איזה תפקידים יש לנו ההורים
בני: לשמור עלינו
אני: ואיך אנחנו שומרים עליכם
בני: את לא נותנת לנו במחשב הרבה
אני: אז למה אתה מתווכח בכל פעם שאני מבקשת ממך לסיים
בני: כי זה ממכר ואני לא מצליח לקום, ואם לא תגידי לי מילים מיותרות אז אני לא יאמר לך שאת מעצבנת
אני: תסביר לי מה זה מילים מיותרות
בני: לקום מהמחשב, להפסיק לראות טלויזיה.
אני: בכל מקרה אני לא אסכים לך לדבר אלינו בצורה כזו
אני: איזה יתרונות יש בלהיות ילד?
בני: לראות טלוייזה, לשחק במחשב באייפון, אבל יש לנו גם הרבה חסרונות שאתם מגבילים אותנו כל הזמן ושאתם מענישים אותנו כשאנחנו אומרים מילים לא יפות. אבל הכי הרבה יש יתרונות להיות מבוגר וזה לראות טלויזיה כמה שרוצים וללכת לישון מאוחר. והחסרון הכי גדול של המבוגרים זה שהם צריכים לצאת לעבוד
אני רוצה שהבית שלנו יהיה דמוקרטי
אני: למה אתה מתכוון? לא נראה שזה יכול לקרות.
בני: תהיה חוקה ושם יהיו כתובים החוקים שחשובים לכם כמו שאסור מעל חצי שעה במחשב וכל החוקים שחשובים לכם, אבל נוכל לעלות חוקים אחרים ולעשות הצבעות על חוקים שלא כתובים בחוקה. כמו שאני אשן בשעה תשע בערב ו…(אח שלו הצעיר) ישן בשעה שמונה וחצי, או שפעם בשבוע תסכימו לי ללכת לישון מאוחר כדי שאוכל לראות כמו כל החברים שלי את המירוץ למיליון.
זהו ומכאן כבר הוא נסחף לכל מיני חוקים שהוא רוצה לעלות בבית ונעשה עליהם הצבעה. האמת שכבר הייתי מותשת ואמרתי לו שהרעיון יפה ונחשוב על זה בבית עם אבא ויכול להיות שנקבל את זה
זה הכי מפורט שיכולתי לתאר
לילה טוב

[חיים עמית]

שלום גלית,
עשית עבודה מעולה! גם תיאור מצוין של השיחה וגם יכולת הקשבה מצוינת.
מה דעתך על השיחה, מעבר לתחושת ההתשה? האם היו בה דברים שהפתיעו אותך? האם נראה לך כדאי שיהיה לה המשך מובנה, אולי כשיחות קבועות במשפחה? האם נראה לך שיכול להיות שגם בנך למד משהו נוסף בפגישה כזאת?
בברכה,
חיים עמית

[גלית]

בוקר טוב,
כן, מאוד הפתיע אותי הבגרות של הילד, הבקשות והאמירות שלו לגבי החוקה, לא הרגשתי שהוא למד משהו נוסף, סה"כ הרבה מהאמירות שלו היו ציטוטים שלי ושל בעלי כמו לדוגמא: התפקיד שלכם להגן עלינו.
היום בערב נשב נבנה חוקה ונעלה חוקים להצבעה.
אני חושבת שאאמץ את הרעיון לקחת כל פעם ילד בנפרד לשיחות כאלה במקום אחר (שהוא לא הבית שלנו), מעט הפעמים שעשיתי זאת, תמיד כאשר אני לוקחת את אחד מהילדים ליום כיף שכזה אז הקטנה מצטרפת כי אין לי מי שישמור עליה (בעלי עובד עד שעות מאוחרות)
אעדכן אותך בהמשך לגבי האמירות שלו, שבעיניי מתפרשים כחוצפה
תודה רבה על הליווי
גלית

[חיים עמית]

שלום גלית,
אל תמעיטי בערך אמירותיו הנאמרות ברגיעה, גם אם הן ציטוט של דבריכם. זאת תחילתה של הפנמה! אתם רוצים להגיע איתו למקום של הבנה טובה, אמיתית, של מה נכון להתנהג, ואז לעבוד איתו על הפער שבין הבנה זאת לבין הכישלון בביצוע, משעה שיקרה.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות