[גילי;]

שלום, קראתי את ספרך "הורים כמנהיגים" פעמיים. לכן שהגעתי לסיטואציה בה אני זקוקה לייעוץ החלתי לפנות אליך. הבת שלנו בת בכורה ויחידה כרגע, בת שנתיים כאמור. ילדה מאוד בוגרת לגילה מנטלית ופיזית. גמולה מחיתולים כבר 4 חודשים כמעט (ההתחלה היתה מיוזמתה), שרה שירים מהתחלה עד הסוף, מספרת דברים שקרו בגן כסיפור, מביעה רגשות כמו אהבה, דאגה, חרטה בקלות, הכל מעבר לגילה- זה אני אומרת בהתבוננותי על קבוצת השווים, החברים שלה ממקומות שונים וגם על סמך טיפת חלב. בזמן האחרון יש לה ביטויים רגרסיביים כמו מדברת בשפה תינוקית ולא ברורה למרות שאוצר המילים שלה מדהים, זוחלת, בוכה על שטויות. בגן זה ממשיך גם להרטבה מדי פעם והרבצה. אנחנו לא מצליחים לחשוב על שינוי כלשהו או משהו שקרה או השתנה ׍ סביבתה. כאמור, אין לנו תינוק נוסף בבית. היא מאוד אוהבת לשחק בבובות תינוק שלה, היא מטפלת בהם, מחליפה להם חיתול, משכיבה לישון, מרימה על הידיים ואומרת "אל תבכה חיים שלי"…:) -כל זה מגיל די קטן. יש בסביבתה תינוקות מן הסתם. לגננת שלה יש תינוק בן 3 חודשים והיא באה איתו לגן מגיל חודש והוא כל הזמן שם כשהיא שם. אני סתם מעלה השערות, אבל לא מצליחה לחשוב מדוע זה קורה. האם זה בגלל זה? האם בגלל שכביכול התבגרה מהר עכשיו יש מנגון מאזן? אשמח לעצתך, נוכל גם לבוא ליעוץ אם יש צורך לדעתך. גילי

דיון

[חיים עמית]

שלום גילי,
את מתארת התנהגויות של בתך המעידות על נסיגה לשלב ילדותי יותר. כמו כן, את מתארת עיסוק רב שלה בטיפול בתינוקות. את חושבת שאולי זה קשור לעובדה שהגננת מגיעה לגן עם תינוקה שלה.
האם אתם מתכננים עוד ילד?
בברכה,
חיים עמית

[גילי]

היי, אנחנו מתכננים ילד בעתיד הקרוב, אבל כרגע עדיין לא. אנחנו לא מדברים על זה בנוכחותה. ההגיון אומר שהרגרסיה להתנהגות ילדותית יותר נובעת ממקום שבו תינוק תופס תשומת לב לה זכתה קודם. היא מסיקה לעצמה שכדאי לה לפעמים להתנהג כתינוקת כדי להחזיר לעצמה את התושמת לב. לכן הנטייה שלי לחשוב שאכן זה קורה בגלל הגננת, כי אחרת, אין מקום אחר שבו היא צריכה "להילחם" בתינוק על תשומת לב. בנוסף, היו הרבה שינויים לאחרונה בגן, התחלפו דמויות. בזמן האחרון היא גם אומרת מדי פען שהיא לא רוצה ללכת לגן והיום גם אמרה שיש סייעת שהיא לא אוהבת. שמתי לב גם שכאשר הסייעת הזאת מקבלת אותה בבוקר היא בוכה ומתקשה להיפרד. הנטיה שלי היא לחשוב שזה הגורם להתנהגות, אבל אני מקווה שאני לא בורחת כיבכול למקום של להטיל אשמה על אחר ולא לקחת אחריות בעצמי. כשאני חושבת על שינויים בבית, אני ממש לא מצליחה לחשוב על משהו. מה דעתך?

[חיים עמית]

שלום גילי,
אכן קשה לדעת. אני דווקא נוטה לחשוב שמדובר גם, ואולי בעיקר, בתחושה של בתך מהתכנון המשפחתי העתידי, גם אם אתם לא מדברים על כך בנוכחותה. בכל מקרה, המבחן בקרוב: במידה ואכן עיקר ההשפעה הוא הגן והגננת, החופשה בשבוע הבא אמורה להרגיעה, הלא כן?
בברכה,
חיים עמית

[גילי]

יש לה חופש רק עוד חודשיים… ככה זה בגן פרטי. בכל מקרה אבחן את הנושא אז.
האם זה משהו שמצריך טיפול מיידי במצב או לחכות ובנתיים לא לחזק התנהגות זו? להערכתי זה לא משהו חמור, אלא אם כן זה ביטוי לבעיה ש"יושבת" עליה ומצריכה התמודדות ועזרה מצידנו. ובכלל עולה השאלה- האם להשאיר אותה בגן זה גם שנה הבאה? האם זה לא תהליך "טבעי" של התמודדות והיא תתגבר עליו ותהיה חזקה יותר?

[חיים עמית]

שלום גילי,
אתם בהחלט יכולים לחכות ולא להעבירה גן, שכן אינכם רואים בכך משהו חמור. אני מציע לכם, בינתיים, להתייחס באמפתיה לצורך של בתכם להיות תינוקת, ולתת לו מקום. למשל: "אני מבינה שאת רוצה עכשיו להרגיש כמו תינוקת, שעושים בשבילה, שמחבקים אותה, שלא צריכה לעשות פיפי בשירותים".
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות