[קרל]

לעמוד מול מתבגרת רק בת 12 יכול להוציא מימך את כל הרע שיש בך.
אני מוצאת את עצמי עומדת מולה מריצה בראש תרחיש שאני סוטרת לה פעם או פעמיים.
מטלטלת אותה,כפויית טובה.
אבל לא היא לא תנצח אותי.
כן אז עכשיו אני עצבנית וחסרת סבלנות.
אבל מולה אני עכשיו שומרת על קור רוח,אולי אפילו מידה של אדישות.
איך היא מצליחה לקלקל לנו לכולנו את האווירה הנעימה הטובה הכייפית.
התפקיד האלים היה שלו בזמן שהוא היה פה בבית – אבא שלהם. הוא היה כל הזמן עושה סימנים עם הידיים שהוא כ"כ רוצה להפליק להםמשפשף יד אחת באחרת ומניף אותה בהפגנתיות באוויר וצוחק. ואני הייתי זו שעוצרת מבעדו לממש.
עכשיו אני מולם פה בבית לבד.מי יעצור אותי,מלבדי ?
חושבת אולי הילדה צודקת ואני טועה,אולי אני שטלטנית ולא נותנת לה לחיות ?
אייפה הקו האדום ?
אייפה הגבול ?
האם זה בסדר להיות גמישה ?
מה מהווה עבורי איום ?
מה עוצר אותי מללכת לקראתה ?

כל כך מתוסכלת,עצובה,פגועה.
נענית לכל בקשה שלו כדי שיהיה שקט,שיהיה מרוצה,אני גמישה – הוא בעל לו"ז מישתנה ולי אין עם זה בעיה.

בסופו של יום אני המיפלצת,אני הרעה, לא מתחשבת, לא מבינה.

עכשיו היא מענישה אותי ולא אוכלת – ילדה חכמה.
אמרתי לה שאין יותר לצאת לעבוד !
ילדה בגילה לא צריכה לעבוד. יש לזה פן חיובי,בוגר,אחראי,חינוכי…
אבל המחיר שעליינו לשלם גבוהה מידי לצערי.

חיים אשמח לשמוע מימך עייצה,הכוונה…
תודה קרל.

דיון

[חיים עמית]

שלום קרל,
אני מבין שכתבת בסערת רגשות, כשאת מרגישה רגשות תוקפניים רבים כלפי בתך.
ההתלבטות שלך לגבי הצבת הגבולות הינה כללית מאוד, ואפשר כמובן להזדהות איתה. במה בדיוק את מתלבטת?
לגבי העבודה של בתך, במה היא עובדת ולמה?
בברכה,
חיים עמית

[קרל]

חיים שלום,

ההתלבטות היא באשר לגמישות,האם לאפשר לבכורה ללכת לבית אבייה בסיום העבודה.
מאחר והיה ביניינו "הסכם", כלומר שוחחנו ותיכננו את היום שלנו.אני יוצאת לעבודה שלי. היא יוצאת לעבודה שלה.
בשעה 12:00 בערך היא חוזרת הבייתה. אח"כ הולכים לברכה,היא קבעה עם חברות. כשחזרתי מהעבודה שלי הילדים ביקשו ללכת לברכה,אמרתי כשאחותכם תחזור מהעבודה נתארגן ונצא כולנו יחד.
בשעה 12:35 היא מתקשרת מבית אבייה שהיא שם ושהיא רוצה להישאר.
אמרתי לה לא. הכנתי ארוחת צהריים ואנחנו מחכים לך. היא : אני יכולה לאכול פה. אמרתי לה לא. אבייה ברקע אם היא רוצה שתבוא לקחת אותך. עניתי לה את יוצאת הבייתה ברגל עכשיו.

אבייה התחתן בשבוע שעבר. היא מצד אחד כועסת עליו, כי הוא סרב שהם יהיו נוחכים בארועה. מצד שני מאחר וזה עומד בניגוד להלכה או למשהו אחר בפן הדתי, אז היא מקבלת את זה, שזה לא אבא שלא רוצה פשוט אסור.
הסבר שלו זה לא בריא לכם בפן הפסיכולוגי זה יכול לעשות לכם טראומה – במילים שלו אלייהם.
הבת עובדת כבייביסיטר מידי פעם (היום פעם שלישית) מקבלת כ – 15 ש"ח לשעה לדמיי כיס. שעתיים בכל פעם. אבייה נותן לשאר הילדים דמיי כיס פעם בחודש.היא לא מקבלת למרות שהיא הבכורה מאחר והיא לא נענית לדרישתו לנהל מעכב אחר הוצאות והכנסות של הכספים שברשותה.

הייתה ביניינו שיחה ארוכה. מימנה עולה כי היא זקוקה לזמן עם אבייה לבד בלי האחים שלה. הבטחתי לה שבפעם הבאה שתיהיה כזו היזדמנות אני לא אמנעה מימנה את הזמן הזה.
היא מדברת על שמפריעה לה הייחס ביניינו ההורים כשהוא בא לקחת אותם אליו או כשהוא מחזיר אותם הבייתה. הסבא שסיפר לה היום שהיה עליו לבוא לשחרר את אבא בערבות ממעצר בגללי.
הבת טוענת שאני מיתיחסת אליו כמו אל פושעה.
אין לי שום כוונה לספר לה על מערכת היחסים שלי עם אבא שלה.היחסים ביניינו לא עומדים להשתנות.הוא לא אמור לעלות לפתח הבית כשהוא מחזיר אותם.
כן אני מודה שאני אדם אחר בנוחכותו וכשהוא איננו אני מישהי אחרת. הוא מכניס אותי למתח,לחץ…פשוט עושה לי רע.

מקווה שעכשיו יותר ברור.
תודה קרל.

[חיים עמית]

שלום קרל,
בהחלט יותר ברור.
אם ברור לך שנושא האב מעורר בך כל כך הרבה רגשות קשים, עלייך לשחרר ככל האפשר את הקשר של בתך עם אביה, עם כל הקושי שאת מרגישה. זה אומר להיות הרבה יותר גמישה לגבי רצונה לפגוש את אביה בסיום עבודתה. ככל שתעמוד נגד זה, כך תזיקי, ככל הנראה.
בברכה,
חיים עמית

[קרל]

חיים שלום,

מסכימה איתך,אחרי השיחה ביניינו אתמול ואחרי שהיה לי את הזמן לעבד את הנתונים ולחשוב עלייהם ביני לבין עצמי,וגם פה איתך.

יש תובנות ומסקנות.

מקווה שמעכשיו יהיו ימים קלים ושקטים יותר.

תודה ויום ניפלא,קרל.

[חיים עמית]

ברצון

[מאת]

תגובות