[ליה]

עמית שלום רב,

בתנו בת העשר וחצי חרדה מאוד בלילות. היא ישנה בחדר עם אחותה בת השבע ושתיהן נכנסות למיטה בשעה סבירה. הקטנה נרדמת מיד ואילו הגדולה נשארת לקרוא עד שאנחנו עוברים מהסלון לחדרנו. בשלב מסוים היא נרדמת ואז היא מגיעה אלינו למיטה בשעות הקטנות של הלילה ולא תמיד אנחנו מרגישים בכך, עד שמתחילים להרגיש את הצפיפות, שלא לומר אי הנוחות. בעקבותיה לפעמים גם הקטנה מגיעה כשהיא מתעוררת ומבינה שאחותה לא איתה בחדר. בעבר היא היתה עוברת למיטה של אחותה ולאחרונה גם זה לא מרגיע אותה.
שוחחנו איתה בנושא והיא מסבירה שהיא מפחדת מפריצות, גנבים, מחבלים…פחדים רציונליים (לשמחתנו לא היו לנו פריצות והיא גם לא ממש חשופה לחדשות-לפחות לא מהבית). חשוב לציין שביום היא מתפקדת מצוין ואין לה בעיה להישאר לבד בבית. אולם כשאנחנו נוסעים לטייל תמיד חשוב לה לדעת אם היו פיגועים במקום בעבר. על ירושלים היא לא מוכנה לשמוע. כשאנחנו מבקשים ממנה לחזור למיטתה בלילה זה מלווה בבכי היסטרי עד כדי תחינה שנישן לידה, וכל הבית מתעורר (יש גם ילד בן שנתיים).
שום דבר שניסינו לא עזר עד כה: שיחות, חפצים מרגיעים וכו..
אנחנו אובדי עצות…מצד אחד חשובה לנו הפרטיות בחדר (הזמן היחיד שלנו לבד) ומצד שני הפתרון היחיד שמרגיע אותה היא שינה משותפת.
נשמח מאוד לעצתך,
ליה

דיון

[חיים עמית]

שלום ליה,
כמה זמן נמשכת התופעה? מתיאורך נראה שבתכם מפחדת עליכם לא פחות מאשר לגביה ואולי יותר! היא לא רק מפחדת ממה יקרה אם יחדרו אנשים זרים הביתה אלא גם חרדה לכם כשאתם רחוקים ממנה. האם יכול להיות שהיא לא סומכת עליכם שתדאגו לעצמכם ולה? האם יכול להיות שהיא לוקחת אחריות יתר לגביכם?
בברכה,
חיים עמית

[ליה]

חיים שלום,
התופעה נמשכת זמן רב…לא יודעת להעריך בדיוק את משך הזמן, אבל מעל חצי שנה שהיא עוברת אלינו. כמו שציינתי לפני כן עברה למיטת אחותה, ובכל בוקר הקטנה היתה מתעוררת בכעס שאחותה עברה אליה למיטה. באחד הלילות היא אפילו העירה אותה ואמרה לה שהיא שומעת רעשים.
אני לא מרגישה בשום סיטואציה אחרת מחיי היום יום שהיא חרדה לנו או חוששת שמא יקרה לנו משהו. היא נשארת עם בייביסיטרית כשאנחנו יוצאים לבלות, אוהבת להיות מדי פעם אצל סבא וסבתא בסופי שבוע בלי שאנחנו בסביבה וכ'ו. לא הבנתי למה כוונתך שאולי לא סומכת שנדאג לעצמינו או לה? באיזה מובן? בטחון? אחריות לשלומה? אנחנו מאוד מעורים במה שקורה בחייה, יש לי שיחות בוגרות ומשמעותיות איתה על יחסיה עם חברותיה, השינויים הפיזיים שחלים בהתבגרותה וכו'…אני מרגישה שהיא מרגישה בטוחה לשתף ולספר, אני לא יודעת אם יש קשר…
תודה רבה,
ליה

[חיים עמית]

בסדר. נפעל לפי ההנחה שלך: יש לה פחד גדול, בעיקר בבית בלילה, אבל לא רק. הגדירו לבתכם שאתם רוצים לעזור לה לא לפחד בלילות. תנסו לעשות זאת לבד, עוד פעם, ואם זה לא יעזור, תפנו לעזרה מקצועית. ניסיון העזרה האחרון, גם אם עשיתם אותו בעבר, תנסו לעשות אותו שוב: כל ערב תעברו יחד איתה על כל הבית, תבדקו שהכל סגור, נעול, מאובטח. אם יש צורך,תחליפו מנעולים, תתקינו רשתות וכו'. תגיעו למצב שהיא תהיה רגועה מהבחינה הזאת. אחר כך, בלילה, תבהירו לה שהשינה במיטתכם מקלקלת לה להיות בטוחה, ולכן אם יש צורך תהיו איתה ואפילו תשנו איתה. מה דעתך?

[ליה]

אנחנו ננסה כמובן את הניסיון האחרון לפני קבלת העזרה. לא הבנתי את המשפט האחרון שכתבת…להבהיר לה שהשינה במיטתנו מקלקלת לה להיות בטוחה…למה כוונתך? איך מקלקל לה? היא הכי מרגישה בטוחה במיטה שלנו.
היא מבחינתה תשמח מאוד שמישהו מאיתנו ישן לידה….היא מבקשת את זה כל הזמן. ניסינו להימנע מכך כי באמת שאין לנו זמן לעצמנו במשך היום ואנחנו "נפגשים" רק בלילה…וגם לא תמיד כי יש פעמים שאנחנו נופלים חללים במקומות שונים בבית: במהלך ההשכבה של הקטן, בהמתנה בסלון שהבן זוג יסיים להרדים את הקטן ואז…אם התמזל מזלנו והגענו ל"יעדנו" ערים ומרוצים אז יש את החשש הזה שהגדולה עוד מעט תגיע, ואם היא ערה אז מתחיל הבכי והסחטנות הרגשית שאנחנו לא עוזרים לה ושהיא מפחדת ולא איכפת לנו רק בגלל שאנחנו מונעים ממנה לישון לידינו…בסוף כל לילה כזה או אחר אנחנו מתעוררים בבוקר מכווצים בקצוות המיטה…כל אחד בפינה הקטנה שכבש לעצמו לאחר לילה של מאבק עיקש עם עוד שתי נפשות (במקרה הטוב).
ואם נראה שהדבר היחיד שעוזר לה זה לישון לידה במיטה? זה לא יצור תלות?
המון תודה על עזרתך,
ליה

[חיים עמית]

הביטחון שהיא מקבלת הוא לטווח קצר, כל עוד היא במיטתכם. היא לא לומדת לסמוך על עצמה בחדרה. בוודאי שהמטרה היא שתישן לבד, אבל עדיף בגילה לישון, בלית ברירה, בחדרה מאשר במיטתכם.

[מאת]

תגובות