[גליה]

שלום רב,
מאוד אשמח לקבל את חוות דעתך על הסוגיה הבאה:
בני בן 5.5, מפותח פיזית ללא בעיות התפתחותיות.הולך לחוג שחייה במשך שנה. מאוד אוהב להיות במים, לשחות לצלול ובעיקר לשחק ובזה מסתכמת השתתפותו בשיעור.כמעט ולא מקשיב למורה, לא מסיים תרגילים, לא מרוכז בכלל במורה אלא במה שמסביב. הוא כבר הפגין שהוא יכול ויודע כשרוצה. נראה מהצד שהוא פשוט לא מעוניין במה שמתרחש בשיעור וההנחיות של המורה מבחינתו-המלצה בלבד. נראה שהוא תופש את זה כמשחק והוא יכול לעשות מה שבא לו ולא בא לו להתאמץ! גם בגן ובבית אני מזהה אצלו לפעמים חוסר רצון להשקיע מאמץ וכתוצאה מזה איבוד עניין במשהו שהוא אוהב. מספר פעמים רציתי להפסיק את החוג אך הוא התחנן להישאר. היום שאלתי אותו מה הוא אוהב יותר ומה פחות בחוג: תשובתו לא השאירה ספק ״אני אוהב את המשחקים שבסוף אבל פחות אוהב להתאמן״.
ההחלטה המיידית שלי היא להפסיק את החוג, מצד שני הוא מאוד אוהב לשחות (רק לא לפי הנחיות) ואני מאוד חוששת שהמסר שיועבר לו שלא חובה להתאמץ, אפשר לוותר אם לא בא לנו.
ההתנהגות הזו מתסכלת ומטרידה אותי (לא רק בהקשר לחוג אלא בכללי), לעיתים מביאה לויכוחים, ניסיון שלי להרביץ בו תורה איך נכון להתנהג ואיומים להפסיק את החוג. לפני השיעור הוא מדקלם איך הוא יתנהג אבל בפועל ממשיך כדרכו.

2 שאלות:
1. האם למרות החשש למסר שגוי כדאי ונכון להפסיק את החוג? אם כן – איך לעשות זאת שלא ייתפש בעיניו (ובעיניי) כעונש/כשלון?
2. מה לדעתך מהווה מקור לזה שחוסר רצון להתאמץ מנצח על משהו שהוא כל כך אוהב? מחסור בפרגון מצידנו? חוסר בטחון עצמי וחשש מכשלון?

אשמח מאוד לעזרתך!

דיון

[חיים עמית]

שלום גליה,
אני חושב שאת טועה בפירוש ההתנהגות של בנך. אצל ילדים רבים בגילו קיים פער, לעתים פער גדול מאוד, בין הבשלות הפיזית והשכלית לבין הבשלות הרגשית. אפשר לראות זאת בתחומים רבים. במקרה זה, בנך מפותח לחלוטין לשחיה, ואף נהנה מאוד מהמים, אבל אין לו את היכולת הרגשית לסבול את האימון המתסכל. אני לא חושב שאם הוא ישאר בחוג יעבור לו בהכרח מסר שלא חובה להתאמץ, אלא אם אתם תתעקשו להחדיר בו זאת…! הוא יכול, למשל, להבין ששחיה היא תהליך, ושהחשוב מכל זו היכולת ליהנות מהמים ומהשהיה במים, ושיש בעתיד הרבה אפשרויות להתפתח, לאו דווקא באימון שחיה. מה דעתך?
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות