[מיכל]

שלום חיים. בתי בת 11 ויש לי קושי מולה לגבי הטלויזיה. האמת היא שהקושי הוא עם עצמי. אני מתעסקת בזה המון. תמיד היה כך. תמיד הרשתי זמן מוגבל לצפיה. ותמיד היא רצתה לראות יותר. תמיד ראיתי איך חברותיה לא מתענינות בטלויזיה (כי הן רואות בבית המון) ואילו היא כל הזמן רוצה. אני כל המזן מתלבטת מה נכון. האם להרשות המון על מנת לספק את זה עד "זרא" או להגביל? קשה לי לתת חופשי. אני לא אוהבת אתזה חושבת שזה לא נכון. מצד שני הכמיהה שלה לטלויזיה אולי אומרת משהו עלי. אני מרבה לראות אחרים, ורואה שבבתים בהם אין הגבלה הילדים לא רואים הרבה.. האם עלי לאפשר צפיה חופשית על מנת שהיא תדע לווסת עצמה? לא יודעת מה לעשות…

דיון

[חיים עמית]

שלום מיכל,
האמנם זו התצפית שלך? לפי זה, כשבתך בבית אחרים היא דרשנית לגבי הטלוויזיה: רוצה לראות הרבה כי היא לא רואה מספיק בבית. האם זה מה שקורה? ואולי החברות שבאות אליכן ולא מתעניינות בטלוויזיה זה בגלל שסוף סוף יש להן משהו אחר לעשות, יותר מעניין, מאשר לצפות בטלוויזיה? זה בסדר גמור שאת מציבה גבולות בנושא זה, כמו בנושאים אחרים. יתכן שהסיבה שבתך ממשיכה להתעסק בזה, רוצה כל הזמן טלוויזיה, היא בגלל שהדרך שבה את מציבה את הגבול לא מספיק החלטית, בגלל התלבטות הפנימית שלך. מה דעתך?
בברכה,
חיים עמית

[מיכל]

תודה על תגובתך. מעניין… אין ספק שיש לי התלבטות פנימית קשה בעניין. מתמיד.
מפריע לי מאוד לראות ילדים בבתים אחרים שקמים לבד לכבות הטלוזיה, ואצלי זה בחיים לא יקרה. ומה זה אומר כשכשהיא הולכת לסבים היא יכולה ללראות שעות טלוזיה? ממש שעות.
אותה התלבטות יש לי לגבי ממתקים. אני שומעת על בתים בהם הממתקים מונחים על השולחן או נמצאים במגירה מפוצצת בהם, והילדים לא נוגעים כי אין איסור, כי זה לא אטרקטבי. שוב, אצלי דבר כזה לא יכול לקרות. יש כמיהה לממתקים. וכמובן שאני מקפידה בנושא. יש, אבל בהגבלה. אוף. אני לא מצליחה לםתור את הקונפליקט הזה.
תודה. מיכל

[חיים עמית]

שלום טלי,
ואולי לבתך צרכים אחרים מעט מילדים אחרים? ומאחר שכך, היא זקוקה לגבולות חזקים יותר, תקיפים יותר? ואין זה אומר דבר עליך. ההשוואות שאת עושה עם אחרים מטעות: את רואה עובדה, הממתקים מונחים על השולחן והילדים לא נוגעים, ומפרשת אותה לא בהכרח נכון – כי זה לא אטרקטיבי. ואולי הילדים מפחדים מעונש? ואולי מדובר בילדים שלא אוהבים מתוק? משהו בתוכך מרגיש חוסר ביטחון בסיסי בהורות שלך, ואת מאמצת עובדות שמחזקות את תחושת חוסר הביטחון שלך בעצמך. אולי תתחילי לאסוף עובדות אחרות?
בברכה,
חיים עמית

[מיכל]

תודה רבה. זה כל כך נעים שמישהו מנסה לראות משהו טוב בי.. אכן אני חסרת בטחון בורות שלי. מאוד. אשמח לחלוק איתך שני ארועים ולנסות לא לפרש אותם. אשאיר זאת לך 1. בתי קמה בבוקר לקיטנה. יש לה חצי שעה של התארגנות והיא מתחננת לראות טלוזיה או תוך כדי התארגנות או בחמש דקות שנותרו לה. אפילו אם יש לה חמש דקות עד שבאים לקחת אותה היא רוצה טלויזיה. האם לאפשר לה ואז לא לעשות מזה עניין כלל. או לא לאפשר לה כי זה נראה לי ממש הזוי, ואז להמשיך ולעודד את הכמיהה שלה. זו הדילמה הקבועה שלי.!!! 2. אחרי שראתה כל הצרהיים טלוזייה עם אחיה, הם הלכו לסבים וגם שם ראתה עוד שעתיים טלויזיה. וזאת בידיעה שאני לא מרשה מעבר למה שראתה בבית. מודה לך מראש!!

[חיים עמית]

ובכן, לגבי האירוע הראשון, מה הבעיה לאפשר לה לראות חמש דקות טלוויזיה, לאחר שסיימה את ההתארגנות שלה?
לגבי האירוע השני, הבעיה היא לא עם בתך אלא עם התיאום בינך לבין הסבים והסבתות. אחת מהשתיים: או שהם ישמעו לך ולא יאפשרו לה לראות טלוויזיה, או שאת לא תתני לה הנחיות כאלה כשהיא ברשותם.

[מאת]

תגובות