- This topic has 8 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 9 שנים, 10 חודשים by
.
-
דיון
-
חיים שלום,
לפני שבועיים הוצאתי לפועל החלטה שקיבלנו בתא המישפחתי.
היתנתקנו מחברת הכבלים.
אני מודה שהיה לי מאוד קשה לבצע את המהלך.
הטל' נותנת לי שקט והיא אכן מעין בייביסיטר לילדים.בתקופה של הגרושים היה לי חשוב לשמור על רמת החיים המסויימת בבית – לכן קיצצתי בדברים אחרים אבל שהיא תישאר.
היום אני מרגישה שהיא מפריעה לי יותר מאשר תורמת…נכון יש רגעים שהילדים מבקשים שאחזיר אותה לתפקוד,אבל הם מיסתדרים ניפלא עם המחשב והטאבלט שאני לא רואה שום סיבה להחזיר.
אנחנו יושבים יחד לאכול במיטבח ולא בסלון מול המסך.
אנחנו משחקים מישחקי קופסא יחד : מונופול,שח-מת,ח"י – משחק חשבון,הרמז.
אנחנו יוצאים יותר לגן השעשועים ופוגשים חברים מהגן ומבה"ס.
אנחנו מדברים על היום שלנו,על התוכניות שלנו,משתפים.לראשונה מיזה זמן רב ישבתי אתמול מול אימי לשיחת עומק על איך החיים שלנו ניראים היום לעומת איך שניראו רק לא מיזמן,על השינויים שקורים לנו,על לאפשר,להעיז…
ברגע שהחלטתי וקיבלתי והשלמתי עם הבחירה היה לי קל ליישם אותה בפועל (לא הצליחו להביא אותי לביטול הבחירה שלי,הייתי במקום של השלמה וקבלה שזה מה שאני רוצה עכשיו – ניסו ליגרום לי לחזור או לא להיתנתק).
יש רגעים כמו עכשיו שהילדים לא בבית ויש לי זמן מת, פנוי,עבור עצמי…
אז כמו שאני אומרת לילדיי זה בסדר גם להישתעמם,זה קל ונוח ליברוח אל המכשיר הזה שמעביר לך את הזמן,אבל לא ניראה לי הבחירה המתאימה עבורנו
אני מאמינה שיהיו רגעים של שיעמום וימים שיהיו מתסכלים,אז נימצא מה אנחנו רוצים להכניס לשם במקום מה שהיה שם קודם.
אני יודעת שהייתי רוצה ללכת עם הבן שלי למועדון הלב החם שהוא יישב מול אחד הקשישים ויישחק איתו שח-מת.
לא יודעת אם ליזום את זה בעצמי או לחכות שייפנה אלי וייבקש לעשות משהו ייחד.ללכת איתו לשם בצורה מתוכננת או כאילו במיקרה.
הוא בן 11 ולדעתי זה יכול להיות משהו חיובי,ניפלא,יפה,בריא.
אולי פשוט לישאול אותו ?יש בבית שקט,שלווה,רוגע.
המרחב הוא אותו מרחב והתחושה היא אחרת.שבת שלום ותודה.
קרל