[רעות]

שלום חיים עמית,
רצינו להתייעץ איתך בקשר לבת שלנו.
היא בת ארבע וחצי מאוד אוהבת לרקוד בבית והשנה ביקשה ללכת לחוג ריקוד.
מאז תחילת הדנה היו בערך חמישה-שישה שיעורים, כאשר בשיעורים הראשונים היא השתתפה יפה, ואפילו הדוגמה בפנינו בבית את מה שלמדה.
הבעיה התחילה לפני כשבועיים, פתאום היא לא רצתה להכנס לשיעור, לבסוף נכנסה ממש בבכי. וכך גם בשבוע שעבר וגם היום- היא בוכה נורא שלא רוצה להכנס לשיעור, וכשלבסוף נכנסת, היא יושבת בצד ולא משתתפת בשיעור.
חשוב לי לציין ששמנו לב שזהו מין דפוס התנהגות שלה, כאשר היא לא מרוצה או לא מרגישה בנוח היא ״שולטת״ על ידי המנעות מהפעילות. הנושא עלה גם בגן הקודם, וגם בגן הנוכחי (גן עירייה חדש לגמרי, בו היא לא הכירה אף אחד), אבל שם דיברנו עם הגננת, ויש לה נכונות לתת לה ״שליטה״ בדברים כדי שתשתתף בפעילויות.
זה עבד בגן הקודם אז אני מקווה שזה יעבוד גם בגן הזה, אבל במסגרת של חוג פעם בשבוע, אני חוששת שאני לא יכולה לצפות לכזה שיתוף פעולה מצד המדריכה…
שאלתינו היא- מה לעשות? מצד אחד, מבחינתינו חוג הוא לא חובה, אנחנו חושבים שכל היום היא נמצאת במין ״חוג״ ארוך ולא נראה לנו ממש חשוב החוג אחרי הצהריים, מצד שני, אנחנו ממש לא רוצים לעודד את הגישה שלה של המנעות מפעילויות כמעשה של כוח או של שליטה.
ניסינו להסביר שזו אחריות שלה ללכת לחוג, כי אבא ואמא קנו בגדים ונעליים מיוחדים, ושילמו עבור החוג, וחשוב לנו שתשתתף, אבל אנחנו דיי חסרי אונים כי אנחנו לא יכולים להכריח אותה להשתתף כשהיא נמצאת בפנים…
מה דעתך?

דיון

[חיים עמית]

שלום רעות,
מה אומרת המדריכה של החוג? יש בהחלט דברים קטנים שאפשר לצפות ממנה לעשות שיוכלו לעזור לבתכם. ברור שאי אפשר יהיה דרך החוג לפתור את הבעיה הגדולה, ההימנעות שקיימת כל הזמן, וגם ברור שאין מקום לכפות עליה זאת, וגם לא כדאי להעמיס עליה רגשות אשמה מיותרים.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות