[עדי]

הבת שלנו כמעט בת 3, ילדה מקסימה וחכמה מאד, מדברת שוטף מגיל שנה וחצי, מאד מתקדמת לגילה. מאז שנולדה היא מאוד עקשנית. היא עושה מה שהיא רוצה.
כמה דוגמאות:
1-בבוקר כשמתארגנים לגן לא רוצה להתלבש או לצחצח שיניים, פשוט ממשיכה לשחק או בורחת לחדר אחר וצוחקת. אנחנו נאלצים להגיד לה מספר רב של פעמים שחייבים לעשות משהו, לפעמים משכנעים אותה תוך כדי שמסיחים את דעתה או ממש מרימים אותה פיזית ומלבישים (ניסינו הכל – להגיד פעם אחת (אז פשוט לא קורה כלום כי היא ממשיכה בשלה), לדבר בטון תקיף וסמכותי (לא עובד עליה), לנסות לשכנע אותה (למשל כל הילדים כבר מחכים לך בגן וכו'), לצעוק, לאיים בעונש (למשל לא נצא לטיול)ולהעניש (לא ללכת לטיול). לעיתים זה עובד אבל אחרי כמה דקות היא לא רוצה לנעול סנדלים והסיפור חוזר על עצמו)
2- לקפוץ על הספות. היא נופלת ומקבלת מכות, ואנחנו מסבירים לה שזה מסוכן ויום למחרת היא שוב קופצת.
3- בורחת בפארק (יכולה לרוץ ממש רחוק ואנחנו נאלצים לרוץ אחריה)

חלק מהדברים שהיא עושה מסוכנים לה (אנחנו לא יכולים לסמוך עליה שלא תרוץ לכביש או לא תקפוץ ממקום גבוה כדי להוכיח לנו שהיא עושה מה שהיא רוצה) וחלק מהדברים מאוד מקשים על ההתנהלות וההתארגנות שלנו.
בגן היא ילדה ממושמעת, עוזרת לילדים אחרים ולגננת.

אנחנו מנסים לא להתווכח איתה ומתעקשים רק על דברים הכרחיים, נותנים לה חופש פעולה ואפשרות לבחור, מעודדים ונותנים פידבק חיובי, אבל מרגשים חסרי אונים מולה. היא מקבלת המון תשומת לב, חיבוקים ונשיקות.

מה עושים? איך גורמים לה להקשיב ולעשות מה שמבקשים ממנה בלי צעקות ואיומים?

תודה מראש,
עדי

דיון

[חיים עמית]

שלום עדי,
כדאי שתעשו רשימה של שלושה ארבעה עניינים שהם גבול בל יעבור מבחינתכם (למשל, בריחה בפארק), ושלושה ארבעה עניינים, שהם חשובים, אבל לא תתעקשו עליהם (למשל, להתלבש בבוקר), רשמו אותם כאן, ונמשיך משם.
בברכה,
חיים עמית

[עדי]

תודה!
הדברים שהם בל יעבור מבחינתנו:
1-בריחה בחוץ
2-לבוא מיד כשקוראים לה

דברים חשובים אחרים:
1-התארגנות בבוקר (ארוחת בוקר, צחצוח שיניים, להתלבש) – היא קמה בדרך כלל מאוד מוקדם (בין 6 ל6.30) ולפעמים מגיעה לגן רק בסביבות 9 (לא הכל באשמתה כמובן, אבל היינו מאוד רוצים לסיים את ההתארגנות בשעה)
2- יציאה עם אוכל או שתייה מהמטבח (השתייה תמיד נשפכת לה כי היא רצה מהמטבח מהר לפני שנעצור אותה).

תודבה רבה!
עדי

[מירי]

אני כל כך מזדהה איתך, עדי, יש לי בת בגיל הזה עם אופי כזה.
אני ממליצה מאוד על הספר החדש של חיים: הורים בטוחים בעצמם. החכמתי מאוד ממנו. הוא מלא טיפים להורים צעירים.
מאחלת לך המון הצלחה והמון נחת ומחכה בקוצר רוח לשמוע את תגובתו של חיים.

[חיים עמית]

שלום עדי,
נראה לי שקצת התבלבלתם בקביעת הגבולות. סעיף 2 של חוק בל יעבור – לבוא מיד כשקורים לה – הוא בעייתי מאוד. בניגוד לבריחה בחוץ שיש בה סכנה ברורה וגדולה, בסעיף השני אין שום סכנה אם הוא לא יתמלא מיד. מעבר לכך, קיומו יסבך אתכם במאבקי כוח מיותרים. אני מציע לוותר עליו לחלוטין. לעומת זאת, אני מציע שבסעיף התארגנות בבוקר תעשו שינוי ותכניסו אותו לחוק בל יעבור: חייבים לצאת מהבית עד שעה מסוימת. שכן, אף כי אין בכך סכנה, זה מערער את כל ההתארגנות של כל המשפחה להמשך היום. מה דעתך? אם זה נראה לך, קבעו שעה כזאת. לגבי הבריחה בחוץ, נסחו שני משפטים שתאמרו לבתכם כל אימת שתצאו החוצה, משפטים שיבהירו לה מה יקרה אם תברח.
בברכה,
חיים עמית

[עדי]

אולי לא הסברתי את עצמי טוב, לגבי סעיף 2 של חוק בל יעבור – לבוא מיד כשקורים לה – הכוונה הייתה בעיקר למצבים בהם היא מנסה/עומדת לעשות משהו מסוכן ואני קוראת לה לא לעשות את זה, אז היא לא תתעלם ואני לא אצטרך לבוא אליה פיזית. אנחנו בהחלט לא מצפים ממנה למלא הוראות כמו חייל ונותנים לה חופש פעולה ובחירה כשזה אפשרי, אבל כמו שאני מכבדת אותה ובאה אליה כל פעם שהיא קוראת לי אני מצפה שגם היא תתיחס אלינו ותבוא, ושוב אני לא מדברת על צייתנות עיוורת מצידה.
לגבי ההתארגנות בבוקר, אנחנו קובעים את השעה אבל הדבר חסר משמעות מבחינתה. לפעמים כל דבר בהתארגנות לוקח הרבה זמן כי צריך לשכנע אותה לעשות את זה, ולפעמים היא משתפת פעולה והכל מתוקתק 🙂 השאלה שלי איך לא להפוך את הבוקר למאבק?
לגבי הבריחה בחוץ, אנחנו מבהירים לה שאם היא תברח אנחנו נחזור הביתה וזה מה שאנחנו עושים… והיא ממשיכה לברוח (לפעמים)
תודה,
עדי

[חיים עמית]

שלום עדי,
לגבי הבריחה בחוץ, תאמרו לה: "מאחר וראינו שאת בורחת מאיתנו בפארק, אנחנו לא נלך יותר לפארק עד שנראה שאת יכולה להיות איתנו בחוץ, בלי לברוח", ותתרגלו אותה בגן שעשועים קרוב לבית. כלומר, תצאו איתה, תחזרו על ההוראות, תבהירו לה שמדובר בתרגול, ומיד כשיש בעיה חזרו הביתה. למחרת שוב.
לגבי ההתארגנות בבוקר, לא ציינת את השעה הרצויה לכם. קבעו שעה, הבהירו לה שבשעה הזאת אתם יוצאים מהבית, בין אם היא מוכנה ובין אם לאו. הכינו תיק עם ציוד בגדים ללבישה לגן, הזכירו לה פעמיים בלבד בבוקר שעליה להיות מוכנה, ובשעה שקבעתם צאו איתה מהבית, כמו שהיא!
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות