• מאת
    דיון
  • #18187 הגב
    הורים מודאגים
    מנהל בפורום

    שלום חיים,

    אני מתנצל מראש על אורך המכתב, אבל קראנו אותו כמה פעמים, וכל פעם שניסינו לקצר, הרגשנו שאנחנו מורידים חלק שחשוב לספר, ושאולי יכול לעזור להבין יותר טוב את הבעיה.

    אנחנו משפחה מעורבת (אבא ישראלי ואמא לא), ואנחנו מתגוררים בחו״ל.
    פעם אחרונה שכתבנו הייתה לפני כחמש שנים, לגבי הבן הבכור, אז עזרת לנו מאוד להבין את המצוקה שלו להסתגלות למדינה חדשה עם שפה שהוא לא מכיר.
    נתת לנו כלים שעזרו לנו לעזור לבן שלנו להתאקלם בגן חדש.
    בנוסף, הלכנו לאבחון אצל פרופסור קלינאי תקשורת והוא אבחן דיספזיה אצל הבן.
    מאז, טיפלנו בו עם עזרת קלינאי התקשורת (ועבודה יום יומית של אמא שנלחמה על כל מילה שלו).
    עכשיו, תודה לאל, הוא התחיל כיתה ב׳ עם ציונים מצויינים בכל המקצועות, ולדעת קלינאי התקשורת הדיספזיה נעלמה כמעט לגמרי.

    הסיבה שבגללה אנחנו כותבים לך שוב, היא אחיו הצעיר, שהתחיל השנה גן חובה(פריסקול).

    מאז שהוא למד ללכת, שמנו לב לסימנים של היפראקטיביות, למשל היינו חוזרים הביתה מטיול ארוך, כולם נופלים על הספה מותשים, והוא, מתחיל לרוץ בבית, להסתובב, כאילו קיבל מנת אדרנלין.
    בגן אמרו שיש לו יותר מרץ מלילדים אחרים, אבל לדעתם לא משהו יוצא מהכלל.

    קצת לפני גיל שלוש הוא עבר גן, ואחרי כמה חודשים, התחיל להראות סימנים של אגרסיביות.
    בהתחלה בגן – מבלגן צעצועים, מנסה לברוח מהגן, בעט בגננת, הפסיק לישון ואז גם לאכול.
    כל זה היה בגן.
    בבית היה נראה שהוא פשוט שובב בעיקר כשהוא משחק עם אחיו, כי כשהוא לבד הוא יכול לשחק עם צעצוע שעתיים בלי להשתעמם או להשתולל.

    במקביל, הגיע לגן תינוקת בת שנתיים, שלקחה את רוב תשומת הלב של הגננות, התינוקת הייתה בוכה ומפריע לילדים לישון, היא בחרה בבן שלנו לקבל את פניו עם מכה או שתיים כל יום.הגננות הסבירו שזה הדרך שלה להראות חיבה, אבל לבן שלנו שהיה בן שלוש, לא היה אכפת הסיבה, הוא הפך עצבני, והוציא את העצבים שלו על כולם בגן (בבית לא הראה אגרסיה בכלל).

    באיזה שהוא שלב הגננת התחילה להתקשר שנבוא לקחת אותו כי היא לא יודעת מה לעשות איתו.
    זה התחיל מפעמיים בשבוע, והפך אצלה להרגל יומי שגרם לנו בעיות קשות עם העבודה, בעיקר של אישתי.

    יצרנו קשר עם הסוציולוגית שהכרנו כשהיינו צריכים עזרה לבן הבכור (גן ממשלתי). הסברתי לה את המצב, וביקשתי לקיים פגישה איתה, עם הגננות, ועם הפסיכולוגית.

    קיימנו כמה פגישות, כשהגננות והמנהלת של הגן, מנסות להציג כאילו הילד בעייתי וההורים גם כן במקום לנסות לפתור את המצב, כי הגננת הראשית היא בעלת מוניטין וקרובה לפנסיה.
    אבל עם עובדות וידע שרכשנו (הרבה תודות לך ולפורום הנפלא שאתה מנהל) הצלחנו להראות שהגננת פשוט משקרת ולא רוצה לשתף פעולה.
    בכל הזמן הזה, לא הסכימו להעביר את הבן לגן אחר, עד שויתרנו והוצאנו את הבן מהגן.

    חשבנו שבבית נצליח עד לגן חובה לעזור לו להירגע.
    בשנה האחרונה לקחנו את הבנים לחוג קראטה כמה פעמים בשבוע, בעיקר כדי שלבן הצעיר תהיה סביבה חברתית להשתלב בה.
    הוא מאוד ממושמע, אבל מידי פעם, בד״כ בלי סיבה נאית לעין, פתאום, כאילו מישהו לחץ על כפתור, הוא מתחיל להתנהג כמו תינוק, להשתולל, (לא עם עצבים) לא להקשיב לאף אחד (לנו או למאמן קראטה), וקשה מאוד להרגיע אותו.
    כאילו ילד אחר.
    בנוסף כשאני ואישתי מנסים לנהל שיחה, או מדברים בטלפון, הוא בד״כ יסתובב קרוב אלינו וירעיש, או ישיר בקול רק, כאילו בכוונה להפריע.
    קשה לו לשנות פאזה, למשל כשצריך לסיים משחק, אנחנו מכינים אותו ואומרים עוד סיבוב אחד, או חמש דקות… אבל הוא מגיב בבכיינות וקשה לו להרגע.
    יש לו רגשות מאוד חזקים, כשהוא שמח או כועס, הוא ממש רועד, כאילו לא יודע איך להכיל את הרגשות.
    כשאנחנו מודיעים שהגיע הזמן להתכונן לישון, לצחצח שיניים ומקלחת, הוא מקשיב, אבל בשבילו זה כמו סימן להתחיל להשתולל, הוא עושה כל מה שצריך אבל קולני, קופץ תוך כדי שהוא מצחצח שיניים…

    כשאנחנו הולכים לקניות, בעיקר של בגדים, לילדים או לעצמנו, מיד כשמגיעים לחנות הוא מתחיל להשתולל לרוץ בחנות לקפוץ על אחיו, עד שאחיו נופל, ולא משנה מה אנחנו עושים הוא לא נרגע ובד״כ אנחנו יוצאים מהחנות בלי לקנות כלום. אם אני מנסה להחזיק אותו חזק כדי שיפסיק להציק לאחיו, הוא יעשה הכל להשתחרר מהאחיזה, כולל להרביץ לי.

    כמעט ולא באים אלינו אורחים כי אם אורחים יושבים לשתות קפה, הוא יבוא ו״ישב להם על הראש״, יציק להם, ואם לא יקבל את כל היחס, הוא יכול גם לבעוט.
    כשאמא מנסה ללמוד עם אחיו, הוא יסתובב מסביבם ירעיש ויציק כדי להפריע להם.
    (בד״כ באותו זמן אני עובד ולמרות שאני עובד בבית, אין לי אפשרות תמיד לבחור מתי לעשות הפסקה כדי לעזור).

    למרות שכל השנים דאגנו מאוד שלא יקנא ביחס שאחיו מקבל בגלל בעיות השפה, שאמא יושבת ללמוד איתו, ולוקחים אותו לטיפולים אצל הקלינאי תקשורת.
    תמיד דאגנו שאם אחיו מקבל משהו, הוא גם מקבל, אם זה מתנה או חיבוק או מילה טובה.
    אשתי גם מקדישה לו זמן לשבת ללמוד או לשחק איתו, כדי שלא ירגיש שאמא מבלה זמן רק עם אחיו. 
    היא גם ניסתה לעזור ללמוד לשני הבנים באותו הזמן, אבל זה לא עבד.

    קשה גם להעניש אותו, אם זה להיות יום בלי טלויזיה, או שלא נקנה גלידה… הוא מקבל בהבנה עונשים, לא מתבכיין כמעט לגבי זה, וההתנהגות ממשיכה.

    אני חייב לציין שמהצד השני הוא מאוד חכם, ורוב הזמן שומע לנו.
    הוא גם מאוד התבגר. הוא מתקלח לבד, מאוד אחראי למשל בלדאוג לגור החדש שקיבלנו, לא משנה כמה פעמים נגיד לו להפסיק איזה משחק כדי לשמור על הגור שלא יעשה צרכים ברחבי הבית, הוא תמיד קופץ לעזור, ולא מחמיץ אפילו פעם אחד לקחת את הגור למקום לעשות צרכים.

    רוב הזמן הוא מתנהג כמו הילד הכי טוב בעולם, אבל אנחנו תמיד בפחד מתי יבוא לו ״התקף״ והוא ישתגע וישכיח את כל ההתנהגות הטובה שלו.

    מתחילת השנה, קשה לו להשתלב בגן חובה (פריסקול), הגננת אמרה לנו שהוא לפעמים מתנהג לא יפה, זרק קלמרים של ילדים אחרים לריצפה, מתיישב מתחת לשולחן ובוכה, או מכה ילדים ממתחת לשולחן.

    לקחנו את הבן שלנו לאיבחון אצל אותו פרופסור שטיפל בבן הבכור (קלינאי תקשורת שהוא גם נוירופסיכולוג).
    לדעתו יש לבן סימנים של היפראקטיביות, אבל עדיין בגדר התחום הנורמאלי.
    הוא אמר לתת לו קצת זמן להתאקלם, ושאם זה לא עוזר, לבקש לערב את הפסיכולוגית של הגן/ביתספר.

    הגננת שמעה שאנחנו שואלים את הבן ומדברים איתו כל יום לגבי איך עבר היום שלו ומה הוא עשה בגן, ואמרה לנו לא להציק לו עם זה, להפסיק לשאול אותו.
    היא גם אמרה שלא צריך כל יום לשאול אותה איך הוא היה, כי זה גורם לו להרגיש שהוא כל הזמן במבחן.

    שאלתי אותה לגבי האפשרות לערב את הפסיכולוגית או בעל מקצוע אחר שאולי לדעתה יכול לעזור.
    היא אמרה שלדעתה הכל בסדר איתו והוא רק צריך להתאקלם, שאין צורך בשום בעל מקצוע.
    שהוא מאוד רגיש, ומאוד נסער כשהוא מקבל ביקורת על ההתנהגות שלו.

    היא לא סיפרה לנו כלום אבל ממנו שמענו שעל בסיס יומי הוא מפריע כשילדים אחרים מדברים, למשל עושה קולות של תרנגול, או ג׳יבריש, כמו כשהוא מפריע להורים שלו לנהל שיחות…

    הגננת הפסיקה לספר לנו אבל מההרגל, הבן המשיך וכל יום סיפר מה הוא עשה, או מה ילדים עשו לו.

    עד שהיום אמא של אחד הילדים ניגשה לדבר איתי אחרי ששוחחה עם הגננת ואמרה לי שהבן שלי הרביץ לבן שלה כמה פעמים.

    בזכות העובדה שהבן שלנו מספר לנו כל יום מה קורה בגן, ידעתי להגיד לה, שבעלה אמר לבן שלה לבעוט בבן שלי כשהוא מתיישב מתחת לשולחן.
    קראתי לגננת לשאול לפשר הסיפור. ואמרתי שתקופה ארוכה הגננת אומרת לי שהכל בסדר, והגננת ענתה לי ולאמא המתלוננת, שהיום הייתה פעם ראשונה, ובכלל בסוף הסתבר שהבן שלה הציק לבן שלי והוא דחף את הילד השני עם המרפק (והילד השני החזיר לו).

    הגננת, קלינאי התקשורת, מאמן הקראטה, כולם אומרים שהוא רק מפונק ושזה יעבור לו, אבל כבר שלוש שנים שאומרים את זה, ואנחנו לא רואים שינוי.

    אין לנו מושג למי לפנות לבקש עזרה.

    מיותר לציין שאחרי 6 שנים של עבודה עם הבן הבוגר ואז עם הצעיר, אנחנו מותשים.

    לא מוצאים זמן לנוח, לא מצליחים לשמוע את המחשבות שלנו כי אחד הילדים תמיד בסביבה דורש תשומת לב, ובטח שלא מצליחים למצוא זמן לעצמנו.

    לגבי עזרה יש את אמא של אישתי, אבל אין לה כוחות להיות עם הילדים ליותר מכמה שעות כשממש חייבים, ובזמן הזה היא מפנקת אותם כל כך, שקשה לנו ״להחזיר את הילדים למוטב״, כך שהרבה פעמים אנחנו מוותרים על העזרה.

    הדברים שהכי קשה לנו, ושלדעתנו כמו מוטיב חוזר בהתנהגות שלו הם ה״קריאה ליחס״ – עושה רעשים כשאחרים מדברים, וההשתוללות שתופסת אותו כאילו מישהו לחץ על כפתור.

    כבר שלוש שנים שאנחנו מנסים כל דרך שחשבנו שתעזור, אבל ללא תוצאות.
    נשמח לשמוע את דעתך, ואם יש לך רעיון איך אנחנו יכולים לעזור לבן שלנו (ולנו).
    תודה.

מוצגות 1 תגובות (מתוך 1 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #20373 הגב
    חיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום לך,
    אכן ארוך ומשקף את הקושי רב השנים.
    מאחר שמדובר, ככל הנראה, על שילוב של מרכיב בסיסי אימפולסיבי יחד עם מרכיב רגשי, ולאור הרקע המשפחתי העמוס, נראה לי הנכון ביותר לפנות לטיפול משפחתי.
    בברכה,
    חיים עמית

    • התגובה הזו עודכנה לפני לפני 4 שנים, 3 חודשים ע"י חיים עמית.
מוצגות 1 תגובות (מתוך 1 סה״כ)
מענה ל־כולם אומרים שיהיה בסדר אבל ההורים מודאגים
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">

PHP Code Snippets Powered By : XYZScripts.com
דילוג לתוכן