[מיכל]

שלום חיים
שני הקטנים מבין שלושת ילדיי רבים המון. בת 13 ובן 8.5.
קשה מאוד להפריד ביניהם ואני מומאת עצמי מדי מעורבת ולו רק בשביל להפריד כי הם לחלוטין לא קשובים לי. םעמים רבות פשוט אין לי ברירה אלא לתת להם להגיע למכות כי הם לא מאפשרים לי ליצור נפרדה.
היןם שוב זה קרה ונחלטתי שהם לא יבואו לארוחת צהרים אצל סבא כי הם לא מקשיבים וגם שם ישתוללו ויריבו וחא מתאים לי. הם מחו בבכי וצער אבל הרגשתי שזה הדבר הנכון אלא שהכל הסתבך כאשר בת ב 13 החליטה שהיא לא מקבלת את החלטתי וברחה מהבית לבית הסב. לאחר מאבק מתיש בו הבנרתי לה שהיא לא מחליטה ולא אקבל שהיא הוחכת לנרות שאסרתי עליה הלכנו בהרכב חסר מאוד לסבא והיתה עוגמת נפש גדולה לכולם.
אני שלמה עם החלטתי הראשונית. הם לא נצונים לשליטה כשהםנרבים ולא מקשיבים לי אז לא מצאים לי ללכת איתם. מצד שני בתי לא מקבלת את הנחייתי.דבר שקשה לי לקבל.
איך יוצאים מהמצב הזה? האם טעיתי מלכתחילה?

דיון

[חיים עמית]

שלום מיכל,
כפי שדיברנו רבות בעבר בנושאים מגוונים, ילדייך זוכים ממך לתשומת לב שלילית רבה, שלא לטובתם ושלא לשביעות רצונך.
האם יש לכם שיטה אחרת במשפחה לברר מחלוקות ולפתור בעיות? בתך מפעילה יותר ויותר כוח ואת תצטרכי בתגובה להפעיל יותר כוח, וכן הלאה. ברור שזה לא המצב הרצוי.
בברכה,
חיים עמית

[מיכל]

הסיטואציות האלה בהן יש מאבק אני חסרת אונים. ומגיבה גם בכח. וזה לא נגמר טוב. זה ברור לי.
מנסה לחשוב מתי זה קורה. ואיך זה מגיע לשם. אני מהר מאוד הופכת לנסערת. מהכל. ולא יודעת איך לצאת מזה.
מיכל

[חיים עמית]

נראה לי, אם כך, שתקצר היריעה כאן, הלא כן? אני מציע לך בירור אישי מקצועי בנושא, שיקדם אותך מעבר למצבים הספיציפיים.

[מאת]

תגובות