- This topic has 3 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 10 שנים, 5 חודשים by
.
-
דיון
-
חיים שלום,
אני גרושה קרוב לשנתיים.
יש לי ארבע ילדים אנחנו חיים יחד כולנו בבית המשותף (בבעלות האבא ואני).
אימי התגוררה בחו"ל כמה שנים יחד עם בנזוגה.
היא בחרה לעזוב אותו על כל הרכוש ולבוא לפה.
הם עכשיו בהליכים מישפטיים מאחר ואין להם רכוש משותף פה.
מאז חזרתה של אימי ארצה היא עברה תקופה קשה,לא היה לה מימה לחיות,לא היה לה אייפה להיות.
היא באה לפה עם מזווה אחת קטנה,כאילו משהו זמני וחוזרת הבייתה(חו"ל).
מפריעה לי שאימי נימצאת במצב הזה.
היא כאילו לא מחוברת למציאות היא מבוגרת, עובדת במשהו קטן, את כל שאר הזמן משקיעה במאמצים לבנות את עצמה מחדש – להקים עסק עצמאי.
בפעם הקודמת כשהתגרשה מאבי גם יצאה בלי כלום – שרק ייתן לנו ללכת בחיים.
עד לא מיזמן מאוד הייתי יחד איתה תומכת, מלווה, מסיעה,מייעצת,מקשיבה…לפעמים עוברת את הגבול ולוקחת על עצמה תפקיד שהוא למעשה שלי,אני עייפה.יש לי את התא המשפחתי שלי,זו זכות לאפשר לאמא להישען עליי,אבל עד מתי ?
אני זקוקה להישען על,להעזר,לקבל תמיכה…כן היא שם מידיי פעם,מייעצת,מכוונת.
זה לא זה.
אין לה את המקום שלה,אין לה את הפינה שלה.
היא לא מסודרת,לא עצמאית,לא מחזיקה את עצמה כלכלית…אני מאוכזבת מהדוגמא שלה.
מתוסכלת מהתוצאות שלה,איך ניראים החיים שלה.היא אופטימית,נופלת וקמה נופלת וקמה,שוב מנסה,לא מיתיאשת.
אני לא רוצה לגרש אותה.
אני מרגישה שאין לי את הכלים לעזור לה לעזור לעצמה.הייתה לנו תוכנית לבנות לה מעין יחידה עצמאית,בשל עלויות כלכליות לא השלמנו את התהליך.
תודה,
יום ניפלא,קרל