[עינת]

חיים שלום,

אני אם חד הורית לבן שלוש וחצי ובת ארבעה חודשים.
עברנו תקופה לא קלה לאחר הלידה היות והבת שלי היתה מאושפזת במשך כשלושה חודשים.

יש לי שאלות בנושאים שונים:
1. הבן היה גמול לחלוטין מחיתול, אבל מאז הלידה חזר לעשות קקי בתחתונים. במהלך תקופת האשפוז לא עשיתי כלום בעניין, ובחודש האחרון, מאז שכולנו בבית, המצב השתפר (כלומר, כן עושה קקי בשירותים בחלק מהפעמים) אבל לא חזר לקדמותו. כיצד אתה מציע להתמודד עם העניין?

2. בעיקר בגן, אבל לפעמים גם בבית, הוא לפעמים משתולל מאוד, לא תמיד מקשיב למה שמדברים אליו, בגן הוא לפעמים "מתחצף" וכו'. מעבר לשאלה איך בגן הן אמורות להתנהג איתו, רציתי גם לשאול משהו עקרוני: היית עושה לו סנקציות בבית על דברים שקורים בגן? או שמה שקורה בגן שייך לגן, ואם צריך לעשות סנקציה זה תפקיד הגננות, ואני מטפלת רק במה שקורה בבית?

3. אחת מהדרכים בהן הן מתמודדות בגן זה להבטיח לו פרס על התנהגות חיובית. למשל, "אם תעזור לאסוף את הצעצועים, תקבל סוכריה". אני לא בטוחה שאני אוהבת את זה. הרעיון הוא ללמד אותו להתנהג "יפה" בכל מקרה. מה דעתך?

תודה רבה,
עינת

דיון

[עינת]

ועוד משהו,
ההתנהגות היותר "בעייתית" שלו התחילה לפני כשבועיים. היא גם לא ממש עקבית. יש ימים טובים יותר וימים טובים פחות.
האם יכול להיות שרק עכשיו הוא מגיב לעניין הלידה והתקופה שאחריה (תזכורת: אחותו בת 4 חודשים)?
האם יכול להיות שזה רק שלב התפתחותי, ולא קשור ללידה?
האם בכלל צריך לנסות להתעמק בסיבות? איך בעצם נדע איזו השערה נכונה?

[חיים עמית]

שלום עינת,
נתחיל בסוף שקשור לכל: יתכן בהחלט שבנך רק עכשיו מרשה לעצמו לבטא את הקושי שלו עם לידת אחותו, שכן רק לפני זמן לא רב היא הגיעה הביתה! האם הכנת אותו ללידה שלה? האם הוא היה שותף ואיך? האם חלו שינויים בסביבה הפיזית שלו כתוצאה מהגעת אחותו הביתה?
לגבי השאלה על הגן: מה שלגן לגן, ומה שלבית לבית, מלבד כמובן התייחסות עקרונית שמביעה תמיכה בגננות ומגנה את ההתנהגות הלא ראויה. זה כולל גם את אי הנחת שלך משיטת הפרס, שהיא שיטה מקובלת בגנים רבים, וגם בבתים רבים. לגבי הקקי, אם יש שיפור, צריך להניח לכך להמשיך באופן טבעי.
בברכה,
חיים עמית

[עינת]

חיים שלום,
כן, היה שותף ללידה במובן זה שידע שתהיה לו אחות, ידע את סידורי השינה שיהיו אח"כ, וגם ראה הרבה ילדים בגן שנולדו להם אחים וידע שגם לו תהיה אחות.
מה שכן, אני לא בטוחה שההכנה שלפני הלידה תרמה הרבה כי היו אצלנו שינויים רבים מאז הלידה. הרי שלושה חודשים תמר לא ממש היתה עם אמרי. הוא כן ביקר אותה בבית חולים, יחד עם דודים ובני דודים, אבל עבר הרבה זמן מאז הלידה ועד שחזרה הביתה.
אחרי הניתוח שלה הוא ישן כשבועיים וחצי אצל אחותי, אם כי במרבית אחה"צ אני לקחתי אותו מהגן, הייתי איתו אחה"צ והשכבתי אותו לישון אצל אחותי. חזרתי לבי"ח כשהוא נרדם. בבוקר גיסי לקח אותו לגן יחד עם בני הדודים שלו.
בינתיים, בשבוע האחרון ההתנהגות שלו חזרה לנורמה, פחות או יותר, אז אולי זה היה משהו חולף.

כן מטריד אותי עניין הקקי שעדיין עושה לפעמים בתחתונים, גם אם לא הרבה.
לא נראה שזה ממש מטריד אותו.
ניסינו בגן את שיטת המדבקות והפרס (אחרי 5 מדבקות, כלומר 5 פעמים בהם עשה בשירותים, קיבל פרס). זה לא ממש עזר.
איך מדרבנים אותו להפסיק עם זה?
בשנה הבאה הוא אמור להיות בגן עיריה, ושם זה ממש לא לעניין.

בנוסף,
אני מרגישה שאם אני לא אוהבת את שיטת הפרס בגן על התנהגות טובה, אני צריכה לתת אלטרנטיבה. אני מודעת לזה שנורא קשה להשתלט על ילד כשהוא מתסיס ילדים אחרים, במיוחד כשיש הרבה ילדים.
האם אתה אוהב את שיטת הפרס על התנהגות טובה? בבית? בגן?
האם יש לך רעיון אחר?

תודה וחג שמח,
עינת

[חיים עמית]

שלום עינת,
נראה לי שאת לוקחת יותר מדי אחריות על מה שקורה לבנך בגן, על אף שברור שיהיה לך אכפת. את פשוט מגזימה, ולא שמה את הגבול במקום הנכון. זה מתבטא בשאלה הקודמת שלך לגבי האם להמשיך להעניש אותו גם בבית על ההתנהגות בגן, ממשיך בהתנסחות שלך "ניסינו בגן", במקום לומר "הגננח ניסו", ומסיים באמירה הפנימית החד משמעית שלך "אני מרגישה שאם אני לא אוהבת את שיטת הפרס בגן על התנהגות טובה, אני צריכה לתת אלטרנטיבה." ובכן, את לא חייבת! הניחי לגננות לעשות את עבודתן ותמכי בהן בכך, ועשי את עבודתך בבית, ותרגישי טוב עם זה. זה לא רק ישחרר אותך, אלא זה גם ישחרר את בנך ויתן לו אוויר לנשימה.
בברכה,
חיים עמית

[עינת]

אוקיי,
אני מקבלת את מה שאתה אומר.
בהמשך לכל הסיפור הנ"ל, החג הזה חוויתי את כל העניין בבית.
היינו בחג אצל ההורים שלי, וגם אחותי היתה שם עם הילדים שלה.
יש לציין שכאשר אנחנו נמצאים לבד, ללא בני דודים מסביב, אמרי מעסיק ממש יפה את עצמו, לא משתולל, לא צועק ולא מתחצף.
הקושי הגדול הוא כאשר גם בני הדודים שלו נמצאים. הוא כאילו הופך להיות מאוד מתסיס, משתולל וממריץ גם אותם להשתולל, צועק (גם כאשר יש אנשים שישנים בחדרים), לעיתים מרביץ, בחלק מהזמן יכול להתחצף, ובעיקר – לא מקשיב כאשר מדברים אליו. אין לי מושג מאיפה התפתחה לו ההתנהגות הזאת.
מאוד קשה להגיד לו כל הזמן "אל תעשה ככה" ו "אל תעשה אחרת".
באיזשהו שלב, כשזה הפך בלתי נסבל, ירדתי איתו למשרד של אבא שלי בקומת הקרקע של הבניין. אמרתי לו שירגע שם כי הוא לא מצליח לשחק איתם יפה, ירדנו והוא שיחק שם עם עצמו. דיברתי איתו לפני שעלינו, ההתנהגות שלו קצת התמתנה, אבל לא ממש.
השאלה היא מה עושים? מה הטיפול הנכון בהתנהגות הזאת?
הפתרון היחיד שאני חושבת עליו הוא שבפעם הבאה, כשהוא עושה משהו לא לעניין (אחרי שאתריע מראש), פשוט אקח אותו הביתה ונלך משם. מה דעתך? זה אמנם "תוקע אותי" אבל אם לא יהיה מנוס, אז שיהיה.
נראה שאחותי מנסה להימנע מהרבה מפגשים משותפים, וגם אני עומדת להגיע לנקודה הזאת, אבל אני לא בטוחה שזה נראה לי נכון… וזה בוודאי מבאס אותי, גם כי אני אוהבת להיות איתם, וגם כי בגדול, עוזר לי להיות איתה ועם גיסי, כשאני לבד עם שני הילדים. מה שכן, עם ההתנהגות הזאת לאף אחד אין ממש כח…

[עינת]

אשמח אם גם תתיחס לעניין הקיקי,
ובמיוחד לשאלה – האם יש משהו שביכולתי לעשות?

תודה

[חיים עמית]

שלום עינת,
לגבי המפגשים, מחשבתכם לגבי הפעם הבאה נכונה. מספיק פעם אחת שתעשי זאת, כדי שבפעם שלאחר מכן, הוא יצליח יותר לכוון את התנהגותו. מעבר לכך, כדאי מראש למננן את המשחק שלו עם הבני דודים. כלומר, לקבוע מראש, בלי קשר להתנהגותו וגם אם הוא מתנהג יפה (ועדיף כשהוא מתנהג יפה) הפסקות במשחק.
לגבי הקאקי, כפי שכתבתי לך בעבר, אם יש תהליך חיובי של התקדמות, בסה"כ, אין צורך לעשות כרגע דבר.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות