מנהיגות בקהילה היא לפני הכל מנהיגותם של מנהליה הפורמאליים של הקהילה, אך גם מנהיגותם של כל חברי הקהילה הבוגרים והאחראיים. מנהיגות קהילה יעילה נשענת על שני יסודות עיקריים:
לדעת לאן להנהיג: קשה לנהל קהילה שכן היא מורכבת מאנשים מבוגרים רבים עם ציפיות שונות, פעמים רבות מנוגדות ולעתים אף סותרות. מנהיגות קהילתית חיונית במיוחד במצבי משבר חברתיים, והם רבים, אז נשואות כל העיניים אל מנהיגי הקהילה. גם לחברי הקהילה אחריות אישית להשפיע על הקהילה בכיוונים הרצויים להם. לכן, חשוב שמנהיגי הקהילה, הרשמיים והלא-רשמיים, יגדירו לעצמם מטרות ראויות שיעזרו להם להתמקד, ויחזקו אותם לעשות את מה שנכון, גם אם הוא קשה. המטרות צריכות להתאים לתפישות העולם של המנהיגים, אך להתחשב בערכים המגוונים של חברי הקהילה השונים.
לדעת איך להנהיג: חשוב במיוחד שמנהיגי הקהילה, הרשמיים והלא-רשמיים, יפעלו בצורה חכמה כדי להגשים את מטרותיהם, שכן המכשולים בדרך רבים. פעמים רבות הסמכות הפורמאלית העומדת לרשותם מעטה, ובכל מקרה היא לא מתאימה להתמודדות עם המורכבות החברתית הגדולה של הקהילה. לכן, הרוצה להשפיע בצורה יעילה בקהילה חייב לפתח מיומנויות מנהיגות אישיות, ולהיות מיומן להפעילם בחוכמה.
סגירת מצלמה בשעת מפגש וירטואלי היא דימוי לתופעה מתגברת, במיוחד בתקופת הקורונה, של אי-נוכחות ביחסים בין-אישיים. כשאנחנו "סוגרים מצלמה" אנחנו מוותרים על ביטוי אישי בחיים: במשפחה ומחוצה לה, בתוך הבית ובמרחב הציבורי. לעומת זאת, "פתיחת מצלמה" היא הצעד הראשון בכיוון של להיות נוכחים כבני אדם ביחסים בין-אישיים: בהורות, בזוגיות, בחברות, בעבודה.
בלי לשים לב ועם לשים לב, אנחנו לא רק שומרים מרחק פיזי אחד מהשני כהוראת הריחוק החברתי, אלא גם מתרגלים להתרחק רגשית אחד מהשני. כתוצאה מכך, קיים חשש גדול שגם בהיעלמות הקורונה, אי שם בעתיד, נמשיך לשמור על ריחוק חברתי הרסני, הגורם לנזקים רגשיים ופיזיים כבר כעת.
מעגל פחד מקיף אותנו, נמצא בתוכנו, ומשפיע לרעה על התמודדותנו עם נגיף הקורונה, בכל הרמות. פעמים איננו מודעים לו, אך אנו מתנהלים על ידיו. במאמר מוצעות שתי הצעות מעשיות כיצד להשתחרר ברמה האישית מהתנהלות מונעת פחד ולהחליפה בהתמודדות המבוססת על שכל ישר והגיון בריא.
