"לפתוח דלת" להורים בנושא מיניות ילדיהם

* להורים קשה לדבר עם ילדיהם על מיניות ועל יחסי מין

מחקרים וסקרים מאשרים את מה שכולנו, אנשי מקצוע והורים, חשים ויודעים מניסיוננו – להורים קשה לדבר עם ילדיהם בנושאים הקשורים למיניות ילדיהם. למשל, על פי ממצאי סקר "מה הציבור רוצה לדעת בנושאי מיניות של ילדים ובני נוער ומפחד לשאול?", שנערך  על ידי ד"ר מינה צמח והוצג על ידה בכנס ה- 14 של האגודה הישראלית לתכנון המשפחה, 21.5.2004 (הסקר מבוסס על תגובותיהם של 501 אנשים, מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת ובישראל, לראיונות שנערכו במהלך חודש מאי 2004), רק 24% מכלל ההורים נוהגים לדבר עם ילדיהם לעיתים קרובות על מיניות ועל יחסי מין! מרבית ההורים במדגם, 59%, נוהגים לשוחח עם ילדיהם בנושאים אלה רק לפעמים או לעיתים רחוקות. 14% מהם לעולם לא משוחחים על כך עם ילדיהם! זהו ממצא מדהים, שכן על פי ממצאי הסקר מרבית ההורים (66%) השיבו ברמת ביטחון גבוהה ("בטוחים שכן" או "חושבים שכן") שהם מתכוונים לדבר עם ילדיהם על מיניות ועל יחסי מין. רוב גדול יותר של הורים (77%) אף מצהירים שהם מרגישים נוח לדבר עם ילדים על נושאים הקשורים למין כולל הימנעות ממחלות מדבקות. כלומר, על אף שמרבית ההורים במדגם חושבים שראוי לדבר עם ילדיהם בנושאים אלה ועל אף שהם גם מרגישים נוח בכך, רק מעטים מהם (כאמור, 24%) מממשים בפועל את כוונותיהם החיוביות!

* מדוע קשה להורים לדבר עם ילדיהם בנושאים הקשורים למיניות?

ברצוני להציע שני הסברים כלליים לקושי של הורים לדבר עם ילדיהם בנושאים הקשורים למיניות ילדיהם:

עמדה הורית לא מגובשת ו/או מיומנויות תקשורתיות לקויות.

* הסבר ראשון לקושי של הורים: עמדה הורית לא מגובשת בנושאים הקשורים למיניות ילדים

הורים מתלבטים כיום לגבי העמדה ההורית הנכונה שהם צריכים לנקוט לגבי נושאים מעשיים שונים הקשורים למיניות: האם להרשות לבתם המתבגרת להסתגר בחדרה עם חבר חדש שאינם מכירים? האם ליזום לדבר עם בנם על אמצעי מניעה, גם כאשר נראה שהוא עדיין "לא בעניין"? האם לריב עם ביתם בנושא חולצות הבטן החשופות או להשאיר את ההתמודדות לבית ספר בלבד? כיצד להגיב כאשר מגלים קונדום אצל הבן או הבת בני ה – 15? להתעלם או לנצל את ההזדמנות לשיחה? ואם לשוחח, מה לומר? האומנם ראוי לתת אישור לבת לקיים יחסי מין בגיל כה צעיר, משעה שהודיעה על כך, ובכך לזכות באמונה אך לפעול בניגוד לאמונתם הפנימית; או לאסור זאת עליה ולהסביר לה את עמדתם התקיפה בעניין, ובכך להסתכן ב"ירידתה למחתרת"? וכיו"ב. נראה שחוסר הביטחון של הורים לגבי מה נכון ומה לא נכון בתחום המיניות גדול כיום יותר מאשר בעבר, גם בגלל הבלבול והמבוכה הכלליים המאפיינים את חברת המבוגרים וגם בגלל ההתערערות הבוטה בתקופתנו של נורמות הקשורות למיניות ילדים. רמז למידת האמביוולנטיות של הורים לגבי עמדותיהם בתחום ניתן למצוא בפער הגדול שהתגלה בסקר בין נחישותם של מרבית ההורים בסקר להקפיד על כללי התנהגות בבית כאשר הילד בתיכון מביא בת/בן זוג לישון בחדרו (84% מהאימהות ו – 70% מהאבות חושבים שצריך להקפיד על כללי התנהגות בבית ולהעיר לילד על דברים שמפריעים להם כאשר הילד מביא בת/בן זוג לישון בחדרו, ואין להתעלם מכך כדי לא לפגוע בילד) לבין עמדתם המתעלמת והמדחיקה לגבי ההתנהגות המינית של ילדים ונוער. כאשר נשאלו בסקר "מה היית רוצה לדעת על ההתנהגות המינית של ילדים ונוער אך התביישת לשאול"?, רק 8% מההורים השיבו תשובות המעידות שהם רוצים להוסיף לעצמם דעת בתחום (למשל, על נטיות מיניות, על יחסי מין, על מהי הדרך הנכונה לשוחח). רובם לא מעוניינים לדעת (54%) או לא יודעים מה לשאול (34%).

* הסבר שני לקושי של הורים: מיומנויות תקשורתיות לקויות בשיחה על נושאים הקשורים למיניות ילדים

למרות ההתקדמות הרבה שחלה בתקופתנו בהתייחסות למיניות ועל אף אווירת הפתיחות הכללית המאפיינת את תרבותנו, הורים רבים מרגישים עדיין חוסר ביטחון לשוחח בצורה פתוחה עם ילדיהם בנושאים הקשורים למיניות. חלק מההורים לא מרגישים נוח עם נושא המין באופן כללי. חלק נבוכים לעסוק בנושא עם ילדיהם בלבד. חלק חושבים שאסור לדבר עם ילדים מחשש "להעיר דובים מרבצם", כלומר שמא הם נוטעים במוחם של ילדיהם רעיונות לעסוק בנושא, כשהם, הילדים, עדיין מאוד רחוקים מכך. חלק חוששים להתעמת עם הילד שנסוג מתקשורת וחוסם את הדרך לשיחה פתוחה.

יתרה מזאת, גם כאשר הורים מרגישים נוח לשוחח עם ילדיהם בנושאים הקשורים למיניות, הם מתקשים לעשות זאת בהצלחה. הורים שחסרים מיומנויות תקשורתיות בסיסיות כמו הקשבה, דיבור לא שיפוטי וכיו"ב, עלולים "לקלקל" לעצמם את השיחה עם ילדיהם, גם אם גישתם הבסיסית חיובית.

* תחומי קושי הוריים בתחום החינוך למיניות

ניתן לתאר שלושה תחומי קושי הוריים בתחום החינוך למיניות, שהם צירופים של שני מימדי הקושי שהוזכרו: עמדה הורית לא מגובשת וליקוי במיומנות התקשורתית.

טבלה: קשיים הוריים בהתאם למידת הגיבוש של העמדה ההורית ובהתאם למיומנויות התקשורתיות

אתאר כל מצב ואביא דוגמאות, שכמובן יכולות להיות שונות אצל הורים שונים.

המצב הרצוי: להורה עמדה מגובשת ויש לו מיומנויות תקשורתיות לבצעה. למשל, הורים חושבים שהם צריכים להסביר לילדם בחטיבת ביניים על אמצעי מניעה, והם גם יודעים כיצד להסביר זאת נכון לילדם.

המצב החסר: העמדה ההורית מגובשת, אך להורה קשה לבצעה מבחינת המיומנויות התקשורתיות שלו. למשל, בשיחה עם הילד עולה השאלה מתי כדאי להתחיל לקיים יחסי מין. על אף שעמדתו של ההורה בנושא מגובשת, הוא לא מצליח לבטאה כהלכה בגלל מבוכתו, גישתו השיפוטית וכיו"ב.

המצב החסר: העמדה ההורה לא מגובשת, אך להורה יש את המיומנויות התקשורתיות לבצעה. למשל, להורה אין עמדה מגובשת לגבי שאלת נגישותו של הילד לאתרי פורנוגרפיה, אך הוא היה מצליח להציב גבולות בצורה נכונה, אם היה לו ברור שזה מה שעליו לעשות.

המצב הקשה מכולם: העמדה ההורית אינה מגובשת וגם אין להורה מיומנויות תקשורתיות לבצעה. למשל, ההורה אינו יודע להחליט מה עמדתו לגבי קיום יחסי מין מזדמנים, אך גם אינו מסוגל לשוחח על כך עם ילדו, משעה שהיה מגבש את עמדתו.

* המסקנה, לכן, היא שחשוב שהורים יגבשו את עמדותיהם לגבי נושאים הקשורים למיניות ילדיהם ו/או יתחזקו במיומנויות התקשורתיות שלהם ביחסיהם עם ילדיהם.

הורים שמרגישים חוסר ביטחון בעמדותיהם בתחום המיניות, בין אם בינם לבין עצמם ובין אם בינם לבין בן/בת זוגם, זקוקים לייעוץ ולהדרכה המשלבים מתן ידע אובייקטיבי בתחום יחד עם עזרה בהבהרת עמדות וערכים. הורים שמרגישים חסרי ביטחון בתחום המיומנויות התקשורתיות זקוקים לייעוץ ולהדרכה ללימוד מיומנויות תקשורת בין אישית ו/או לשיפורם.