ניצה רונן – מנהלת בית ספר לחינוך מוסיקלי

פרגון החודש לבית ספר לחינוך מוסיקלי "מוסיקה לטף", בהנהלת ניצה רונן

אהבת? מוזמן לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

"מוסיקה לטף"–  בית ספר לחינוך מוסיקלי, פועל 30 שנה בסניפים השונים באזור השרון והמרכז, ופועל כחוג אחר הצהריים לילדים בגילאי 1-6. כל שיעור  הוא חגיגת למידה מוסיקלית צבעונית ומפתיעה. חוויה לדמיון וליצירתיות שלא תישכח! המטרה היא ללמד את הילדים את שפת המוסיקה הנפלאה, ולפתח אצלם את החשיבה והיצירתיות.

טלפון: 052-2991296,  אתר:  www.musicalataf.co.il ,  פייסבוק:  https://www.facebook.com/musicalataf.co.il

ניצה רונן מנהלת את רשת בתי הספר למוסיקה "מוסיקה לטף", ומלמדת בה מיום היווסדה. ניצה היא בוגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב בשילוב לימודי פסיכולוגיה ופילוסופיה, בעלת תואר שני באקדמיה למוסיקה ותואר שני בתרפיה באמנויות  בלסלי קולג' (אוניברסיטת הרווארד בוסטון).

והחשוב מכל עבורי: ניצה היא שותפה שנים רבות לחווית לימוד הריקוד, כמשתתפת בחוגים הרגילים של בית הספר "הנרקדו", כחברה בלהקת הייצוג של בית הספר, וכמנהלת אדמניסטרטיבית של בית הספר. במרץ הבלתי נדלה שלה,  ביכולת ההתמדה המופלאה שלה, בכושר הארגון המדהים ובגישתה החברית מאירת הפנים – היא מסייעת נאמנה, גם אם בלא יודעין, לאושר בחיי.

* לכל שאר הפרגונים, לחצו כאן

לצפייה במצגת בסיסית של ההרצאה:

סוף המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:

ריחוק פיזי שומר חיים; ריחוק חברתי הורס את החיים.

בלי לשים לב ועם לשים לב, אנחנו לא רק שומרים מרחק פיזי אחד מהשני כהוראת הריחוק החברתי, אלא גם מתרגלים להתרחק רגשית אחד מהשני. כתוצאה מכך, קיים חשש גדול שגם בהיעלמות הקורונה, אי שם בעתיד, נמשיך לשמור על ריחוק חברתי הרסני, הגורם לנזקים רגשיים ופיזיים כבר כעת.

אל תתנו לַפַחד לנהל אתכם!

מעגל פחד מקיף אותנו, נמצא בתוכנו, ומשפיע לרעה על התמודדותנו עם נגיף הקורונה, בכל הרמות. פעמים איננו מודעים לו, אך אנו מתנהלים על ידיו. במאמר מוצעות שתי הצעות מעשיות כיצד להשתחרר ברמה האישית מהתנהלות מונעת פחד ולהחליפה בהתמודדות המבוססת על שכל ישר והגיון בריא.

לרצות באמת – כמה זה קשה!

בתהליך חינוכי ארוך ולא הכרחי ילדים לומדים להדחיק את רצונותיהם הטבעיים. הם מתרגלים לְרַצות במקום לִרְצות. כאנשים מבוגרים אנחנו ממשיכים להדחיק את רצונותינו האמיתיים. כיצד נדע מה אנחנו באמת רוצים? וכיצד נצליח להרשות לעצמנו לבטא רצונות אלה? על כך ועוד במאמר.