אתם בוודאי מוצאים את עצמכם פעמים רבות כועסים על ילדיכם ומעירים להם על התנהגות לא ראויה שלהם: כשהם נוגעים בחפצים בקניון, כשהם מתחצפים אליכם, כשהם מרביצים לחברים או לאחרים, כשהם זורקים את האוכל על הרצפה וכיוצא באלה. כוונתכם טובה: להביא לשינוי בהתנהגות הלא ראויה שלהם, ואולם מעשיכם בדרך כלל לא יעילים. הורים רבים אינם יודעים את מה שגילו מחקרים רבים שמשוב שלילי להתנהגות לא ראויה יכול במקרה הטוב לעצור אותה, להפסיקה, ואולם הוא לא משנה אותה! למשל, אם אח מרביץ לאחותו, וההורה מעניש אותו בצורה זאת או אחרת, לכל היותר הוא ימנע את זה שהאח ירביץ לאחותו בנוכחות ההורה. כשההורה לא נוכח, ההרבצות תמשכנה. בסה"כ הילד למד מה לא נכון לעשות בתנאים מסוימים. במקרה הגרוע יותר, הכעס של ההורים על הילד, המשוב השלילי שלהם להתנהגותו, עלול להפוך לחיזוק חיובי. הילד מקבל תשומת לב מהוריו על התנהגותו, ולכן הוא ימשיך את ההתנהגות הלא ראויה כדי לזכות בתשומת לב זאת, אפילו אם היא שלילית וכרוכה בכעסים ובעונשים. לעומת זאת, חיזוק חיובי של התנהגות ראויה יכול להשפיע לאורך זמן על הופעתה של התנהגות זאת, גם ללא נוכחות ההורה. למשל, אם ההורה רואה את האח עוזר לאחותו, או שמשחק איתה, ויציין זאת ואף יחזק ויעודד אותו במילים כמו "אני רואה שאתה משחק יפה עם אחותך. אני שמח על כך מאוד", יש סיכוי שהאח יעזור לאחותו וישחק איתה, גם כשההורה לא רואה אותו. הילד למד מה נכון שיעשה. לכן, ככלל, עדיף חיזוק חיובי (הכרה, שבח, פרס) של התנהגות רצויה, על פני חיזוק שלילי (עונש, שלילת זכות) של התנהגות לא רצויה.
אחד ההסברים המעניינים לכך שחיזוק חיובי של התנהגות עוזר להפנמתה ולהופכה להתנהגות קבועה ודומיננטית הוא מתיאוריה חברתית
המכונה תיאוריית הייחוס. מחקרים שונים מצביעים על כך שעצם הייחוס של יכולת מסוימת לילד מעודד את התפתחותה, מאחר שילדים נוטים לאמץ את ההגדרות, את הציפיות ואת הייחוסים של מבוגרים משמעותיים להם ולהתאים אליהם את התנהגותם. אלה הופכים לדימוי העצמי שלהם, שעל פיו ינסו לנהל את חייהם. ילדים שתכופות נאמר להם שהם 'עוזרים' או 'נדיבים' או 'עצמאיים' או 'יצירתיים' או 'בעלי ביטחון עצמי' – יפנימו תכונות אלה, ובהתאם לכך המוטיבציה שלהם להתנהגות תואמת תנבע ממקור פנימי.
לכן, כדאי להתאמץ לזהות גילויי יכולות התפתחויות ספונטניים של הילד ולחזקם בהתייחסות מילולית חיובית: למשל מול גילוי אמפתיה כדאי לומר לילד: "אני רואה שאכפת לך", "אתה מבין שאח שלך עצוב. כל הכבוד!" מול גילויי שליטה עצמית כדאי לומר לילד: "זה יפה איך שאתה שולט בעצמך ולא מתפרע למרות ההתרגשות הגדולה."
